השגחה,רצון אלוקה ומקרה

שו”תקטגוריה: אמונההשגחה,רצון אלוקה ומקרה
אור פרי-דבש שאל לפני 10 חודשים

שלום עליכם רבי מיכי , זה אור מהקבוצה בוואטסאפ.
לאחר זמן רב שאני מתחבט בשאלות לגביי שיטתך בנושא נהשגחה ..וקראתי לא מעט מהשו”תים אנסה לשאול בנוגע לכמה נקודות שעוד לא מחודדות לי.אשתדל לקצר.
השם כבורא סיבה וכן כשלם מוחלט יודע למעשה מה ייצא מכל סיבה לתוצאה. 
ולכן האם בעצם הרב כשיטת הרמב”ם שהשם ברא עולם דטרמיניסטי אך בידיעה ובריאה שהן מעל הזמן ובכך ךמעשה כיוון באופן על זמני את כל מערכת החוקיות הטבעית והדטרמיניסטית שתותאם באופן שדוןקא לפלוני יקרה x ולאלמוני y . כך שגם הנסים שנראים לכאורה כשוברי חוקיות הם למעשה חלק ממנה שהשם קבע מבראשית. וכשקורה דבר כלשהו באשר הוא הריהו אאתבע אלוקים ולמעשה השגחה מעצם כך שהבורא קבע הטבע דווקא שיתגלגלו הדברים כך או אחרת.
 
יש הבדל משמעותי בין גישה זו לבין גישה של יד המקרה בכך שבה אומרים “כן השם קבע את חוקי הטבע” אך לא באופן ש’אכפת לו’ אם ייצא מזה שלפלוני יהיה x ולאלמוני y או להפך.
ברור שהשיטה הראשונה הרבה יותר מסתדרת עם המסורת הקאנונית, אבל רציתי לדעת גם מה דעתו של הרב בנושא.
 
תודה

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 10 חודשים

אני מסכים לגמרי לשיטה הראשונה, אבל היא לא נוגעת בשום צורה לשיטתי לגבי ההשגחה, משתי סיבות:

  1. לטענתי בחירות של בני אדם אינן תולדה של חוקי הטבע ולכן אותן הקב”ה לא יכול לדעת מראש.
  2. מעבר לזה גם במישור הטבעי (לא רק ביחס לבחירות אנושיות) אני טוען שגם אם חוקי הטבע נקבעו על ידו והוא יודע את כל התוצאות הצפויות מהם, עדיין אין זה אומר שהוא רוצה בכל התוצאות הללו או שהוא תכנן אותן (ואולי תליא בהסברי האחרונים לגבי פסיק רישא. פלפול כמוב ן:)). צונאמי גורר אלפי אנשים למותם ולא בהכרח לכולם מגיע למות. אבל אולי אין מערכת חוקי טבע אחרת שתביא לאותן תוצאות רצויות בלי התוצאות הלא רצויות. בהנחה שהקב”ה רוצה התנהלות על פי חוקים הוא לא יכול היה להימנע מזה. 
אור פ הגיב לפני 10 חודשים

אז למעשה אלוקים הנתון לעולם הלוגיקה והפראדוקס אינו אלוקים כי אם מחשב מוגבל.
הרי כל התפיסה אותו יתברך היא בהיותו בלתי מוגבל בחוקי העולם הפיזי , וכי איך נגביל אותו בחוקי הפיזיקה על ידי הגיון?
מה גם שאפשר לפלפל כמו שאמרת שהצונאמי מראש הגיע בכדי להרוג את אותם אנשים שברצון השם אשר השם קבע ברצונו שימותו גם אם חלקם צדיקים ולא הגיע להם למות. הרי שבכחו רצונו קבע בזה(וכן יכל להביא למחלה או דבר אחר שיהרוג את האחרים.. ) ומצד זה זה מושגח לחלוטין (כמו שמתים תינוקות שלא חטאו כמו עניין הייחוד של הרמח”ל שיש דברים שקורים כי השם קבע כך וזהו וזה למען תכלית גבוהה יותר , ע’ דעת תבונות). כי גלגל בסיבתיות מה שגלגל שיקרה. מה גם שקושיית הידיעה והבחירה במובנים שמעל הזמן היא קושייא עקרה . ולכן יש מציאות לסבב על פי ידיעת הבחירות של כל אדם.

mikyab צוות הגיב לפני 10 חודשים

אם קראת תשובות שלי כאן באתר, מסתמא כבר קראת תשובה לשאלות אלה. טענתי היא שחוקי הלוגיקה מגבילים גם אותו, ואני טוען שזו כלל אינה מגבלה. חוקי הלוגיקה אינם “חוקים” באותו מובן שחוקי הטבע או חוקי המדינה הם חוקים. הם קשורים למהות הדברים ולכן אי אפשר לחרוג מהם. הקב”ה לא יכול לעשות משולש עגול כי אין דבר כזה ולא בגלל שיש חיסרון בכל יכולתו. כל יכולת היא היכולת לעשות כל מה שאפשרי וקיים ולא לעשות מה שאינו אפשרי. אם אין בנמצא מערכת חוקים שיוצרת את התוצאות המסוימות שאתה רוצה בהן, והקב”ה רוצה עולם שמתנהל על פי מערכת חוקים, אזי זו בעיה לוגית וגם הוא לא יוכל להתגבר עליה. אם תרצה הרחבה, חפש שוב באתר (למשל על החתול במגפיים).
הוא הדין לגבי הידיעה והבחירה ושאר ירקות שהזכרת. הכל כבר נענה עד זוב דם בכמה וכמה שו”תים.

אור פ הגיב לפני 10 חודשים

יש לי השגות על ההנחה שהמטאפיזי הוא בהכרח לוגי , אני חושב שהוא כלל לא מאותו מהות ככה שלא ניתן לדבר ממנו באמת (ויטגנשטיין וליבוביץ) אלא רק משלילה שלו אולי ולברור את מה שבטוח הוא לא.

מאיפה ההנחה הנ”ל מחייבת? או שיש אינדיקציה אליה.

mikyab123 הגיב לפני 10 חודשים

זה בכלל לא קשור לתחומים שונים של המציאות, פיזי או מטפיזי. הלוגיקה היא תנאי לחשיבה, וכל עוד אתה חושב על משהו הוא כפוף ללוגיקה. אחרת אתה מגיע למסקנות שאם אתה חושב X בו בזמן אתה יכול לחשוב גם לא X, ובעצם אינך חושב מאומה.

אור פ הגיב לפני 10 חודשים

זו.הטענה שלי שאנו למעשה לא מדברים ממהות ועצמות השם לעולם אלא רק מתארים (הנהגתיים) ואיךשהוא מתגלה לנו בהכרה , אבל מעצמותו יש לשתוק. כךשהנחות על דבר עצמותו באופן לוגי או לא לוגי הוא אינו משנה כי כבר אז התייחסנו לעצמות.
(להכניס בלתי מוגבל לגבול)

mikyab צוות הגיב לפני 10 חודשים

הנה, כאן אתה מדבר על מהותו ועצמותו (אתה אומר שעל זה לא מדברים). בקיצור, כל מה שאתה אומר בכל תחום כפוף ללוגיקה. אתה לא יכול לדבר ולחשוב מחוץ ללוגיקה ולכן הדיון האם אלוהים עצמו כפוף לה הוא חסר פשר. התמונה לו אצלך כפופה לה, ודי בכך. מאי נפ”מ אם הוא עצמו כפוף או לא. כשאתה דן בשאלה אם הוא יודע ומשגיח וכו’, אתה דן בתמונת האלוקות אצלך ובמחשבתך. זה כפוף ללוגיקה. כל השאר אלו מילים בעלמא.

gil הגיב לפני 10 חודשים

לטובת המעיינים מצ”ב אחרית הדבר של הספר ”מה שאליהם לא יכול” העוסק כולו בביטול המחשבה שהאל אכן יכול לבטל את חוקי הלוגיה (נמנע הנמנעות). אמנם,לאחר עיון מתיש מלא מקורות דן המחבר באיזו שהיא מחשבה אפשרית כאשר מדברים על עצמותו כנ”ל והדברים ארוכים:
על סיפו של גמר הספר רשאים אנו להשקיף מאחורינו ולהשתבח, כי אמנם עלה בידינ ו
להקיף בצורה יסודית את בעיית הנמנעות על כל גילגוליה, במשך אלפי שנות פילוסופי ה
וחשיבה דתית, בספרות ישראל בפרט ובאופן כללי גם בספרות העמים. לאחר שהתעמקנו
בכל מה שכתבו קודמינו, מתבקשת לבסוף גם אמירה שלנו, בחזרה לבעיית היסוד: האם
כפוף אלוהים לחוקי הלוגיקה והמתמטיקה, או לא?
לדעתי, במצבה של הפילוסופיה כיום, שאלה זו היא מסוג השאלות שלא ניתן
להשיב עליהן ביכן, או’לאי. ובכל זאת, תשובתנו קרובה יותר ל׳כן’ מלילא’, ואני מאמי ן
שזוהי התשובה שהיו רב סעדיה, הרמב״ם, ושאר הרציונליסטים של ימי-הביניים עונים
לשאלה, לו חיו בזמננו. אני עונה, אפוא, כי אלוהים, כפי שאנו תופסים אותו בשכלנ ו
האנושי, כפוף ללוגיקה ללא ספק; שכן שכלנו גופו כפוף ללוגיקה ומסוגל למחשבה רק
בקטגוריות לוגיות, ומשכך אינו מסוגל לתאר לעצמו שום דבר, ושום ישות, שאינם
כפופים לקטגוריות הללו. על אלוהים “כשהוא לעצמו”, לעומת זאת, אינני טוען שהוא
כפוף ללוגיקה, אך גם אינני אומר שאינו כפוף ללוגיקה. איננו יכולים לקבוע כי אלוהים
כשהוא לעצמו כפוף ללוגיקה, כיוון שהפילוסופיה כיום רואה בקטגוריות לפיהן חושב
השכל האנושי תנאים סובייקטיביים המייחדים או מגבילים יצורים תבוניים בני-מיננ ו
בלבד, ומתרחקת מן היומרה להרחיב את תחולתן על המציאות האובייקטיבית-אבסולוטית .
אך לא פחות מכך, אין שום אדם המסוגל לטעון באופן חיובי כי אלוהים כשלעצמו אינו
כפוף ללוגיקה. הלוגיקה היא גבול השפה, המחשבה והתפיסה שלנו, וכל משפט המנסה
לחרוג מן הגבול הזה, מכיל סתירה מובנית – בעודו בהכרח מתנסח בעצמו לפי כללי ם
לוגיים, הוא מנסה בה בעת לבטל את הלוגיקה, ומכאן כי הינו חסר משמעות. ובכן ,
אלוהים כשהוא לעצמו, כפוף או לא כפוף ללוגיקה? לא כפוף ולא לא-כפוף, אלא פשוט
מעבר לאופק של שפתנו ומחשבתנו, ומכאן, בלתי-מושא לשיחה עליו ולעיסוק בו; ואיל ו
האלוהים שאנו מכירים, האלוהים הנידון בפילוסופיה ובשיח הדתי, משועבד ללוגיקה
ללא שום ספק, כמו כל נידון אחר בשיח האנושי, וממש כמו שלימדו רב סעדיה והרמב״ם.
ההבחנה הכללית בפילוסופיה בין התופעה ל״דבר כשהוא לעצמו”, קנתה שבית ה
בזמן המודרני בעיקר מאז קאנט, שפישר באמצעותה בין הריאליזם לאידאליזם ופת ר
כך שורה של בעיות פילוסופיות פתוחות, ובראשן בעיית האינדוקציה. הפופולריות ש ל
קאנט היום יסודה בעיקר בהתפתחות הפיסיקה המודרנית, שככל שהתקדמה איששה א ת
התחושה כי יותר משיש בה שיקוף של חוקיות הקיימת בטבע, היא בעיקר פירוש, או
נסיון לפירוש, של הטבע, פירושו הסובייקטיבי של המדע המתבונן בטבע בכפוף לגישה ,
הכלים והמגבלות האנושיות הבסיסיות שהוא מביא עימו לחקירת הטבע. לעומת זאת,
ההבחנה הפילוסופית-תיאולוגית בין אלוהים המתגלה ל״אלוהים כשהוא לעצמו”, היא
עתיקה בהרבה. אצל הרציונליסטים היהודים של ימי-הביניים הדגש הוא בעיקר על כך
שאלוהים כשלעצמו אינו ניתן לתפיסה אנושית, וממש כמו הידבר כשהוא לעצמו’ ש ל
קאנט, האדם יכול לדעת עליו רק שהוא נמצא, וזאת כמסקנה נגזרת מפעולותיו בטבע.
כך, למשל, ר’ בחיי: “שהבורא יתברך נעלם מכל נעלם ורחוק מכל רחוק מצד עצ ם
כבודו אצלנו, לא ישיג השכל זולתי עניין מציאותו בלבד… ועל כן אנחנו צריכים לבק ש
מציאות הבורא יתברך מצד סימני מעשיו בברואים ויהיו לנו לראיות עליו, וכשתתקיי ם
. לנו מציאותו מן הדרך הזה אנחנו צריכים שנעמוד ולא נבקש במחשבותינו לדמותו” 988
בדומה לכך אצל הרמב״ם: “ביארו בני אדם כולם העוברים והבאים, שהבורא יתעלה ל א
ישיגוהו הדעות, ולא ישיג מה הוא אלא הוא, ושהשגתו הוא הלאות מתכלית השגתו.. .
אמנם שאר מה שבא בספרי הנביאים ייקרא בעבור עליו, אבל יאמינו בו מה שכבר
ביארנו שהם תארי פעולותיו” בהקשר הזה, מתקרבת הקבלה עוד יותר לדיכוטומי ה
הקאנטיאנית של תופעה-דבר כשהוא לעצמו. תארי הפעולה של הרציונליסטים הפכו
בקבלה לישויות אונטולוגיות של ממש, הספירות, שהן ההתגלות, או התופעה, של אין-
סוף, הוא”אלוהים כשהוא לעצמו”, כמו שמסביר הרמ״ק: “ובו אין אנו יכולים לדבר ול א
לצייר ולא לחייב לא דין ולא רחמים, לא רוגז ולא כעס, לא שינוי ולא גבול ולא שו ם
מידה… אמנם מה שראוי שנדע הוא, כי בתחילת האצילות האציל האין־סוף מלך מלכ י
המלכים הקב״ה עשר ספירות אשר הם מעצמותו מתייחדות בו, והוא והם הכל אחדו ת
שלמה… ונוכל להמשיל משל נאה… אל המים אשר הם מתחלקים אל הכלים, והכלי ם
משונים בגוונם: זה לבן, וזה אדום, וזה ירוק, וכן כולם… והנה לפי האמת אין שינוי הגוו ן
ההוא קנוי במים, אבל על ידי הכלים המשונים ישתנו אל הגוון ההוא במקרה לא בעצם ,
והמקרה ההוא בערך הרואים, לא בערך המים בעצמם” . עוד יותר פותח הרעיון הזה
בתורת הצימצום של האר״י, לדידו אנו תופסים את ההויה רק לאחר הצימצום הראשוני
של אור ‘אין סוף’, “כי האור העליון למעלה למעלה עד אין קץ הנקרא אין־סוף, שמ ו
מוכיח עליו שאין בו שום תפיסה לא במחשבה ולא בהרהור כלל ועיקר, והוא מופשט
. ומובדל מכל מחשבות”
מה הביא את הפילוסופים והתיאולוגים להתעקש ולהזהיר כל כך, כי בלתי ניתן
לתפוס את אלוהים כשלעצמו? את ר’ בחיי והרמב״ם הטריד בעיקר עניין תאריו ש ל
אלוהים, שלפי תפיסתם פוגע באחדותו ובאי-גופניותו: “שכל מה שמחייבים לעצם כבודו
מן המדות, איננו נמלט ממדות העצם או ממדות המקרה” 992 ; “וכאילו הוציאך העיון בהיות
התארים שאמרת שהאל יתעלה נושא אחד, יינשאו עליו קצת נשואים… והוא שניים
בגדר ואם הוא אחד במציאות”. מאחר ומוצא השפה והמחשבה האנושיים הוא רק
הנסיון החושני, כל נסיון לנצל אותם כדי לדבר על עצמותו של אלוהים יוביל להגשמתו ,
כך שמוטב לאסור על נסיון כזה כל עיקר. זה היה גם המניע של המקובלים הראשונים,
שטענו כי”כל מי שנתבאר לו עניין אחדות האין־סוף איך הוא, וכי הוא מסולק מהתארים
והשינויים וגדרי הגוף, יתבאר לו בלי שום ספק שאין מקום לתורה ולמצוות ולתפילו ת
ולקרבנות בלתי מציאות הספירות” . אולם, כל הטענות הללו, בסופו של דבר, הן רק
טענות לוגיות; לו היתה לפילוסופים והתיאולוגים שלנו הפריוויליגיה שהרשו לעצמ ם
המקובלים המאוחרים, לטעון כי אלוהים, ובודאי אלוהים כשהוא לעצמו, אינו כפוף
ללוגיקה כל עיקר, כל המאמצים העצומים הללו שהושקעו בהצלת אחדותו ואי-גופניות ו
של אלוהים מאיומי השפה האנושית, הם מיותרים לגמרי. הרבה יותר פשוט היה לטעון
למשל, כי למרות שמבחינה לוגית תארים אכן מחייבים”שהאל יתעלה נושא אחד, יינשאו
עליו קצת נשואים”, אין זה צריך להטריד אותנו כשמדובר על אלוהים שהוא “מע ל
ללוגיקה”, ולכן יכול להיות מתואר בתארים מבלי להפוך למצע הנושא אותם. אל א
שמהלך כזה, כמובן, לא עלה על דעת קדמונינו כלל. מבחינתם, כמושכל ראשון, ככל
שאלוהים רם ונישא, הוא עדיין משועבד לכללים הבסיסיים של הלוגיקה, וככל ששי ח
עליו מוביל לפי כללים אלו להגשמתו, לא קיימת כל אפשרות אחרת אלא לאסור על שי ח
שכזה.
הנושא של תארי אלוהים אינו מטריד את הפילוסופים כיום, אולם במצבה ש ל
הפילוסופיה בזמננו, כאמור, בידינו לתת מובן חדש לאיסורם של קדמונינו לדבר ע ל
אלוהים”כשלעצמו”. כיום אסור לדבר על שום דבר”כשהוא לעצמו”, כלומר, אנו מכירי ם
בכך שתפיסתנו את המציאות בכלל אינה אובייקטיבית אלא סובייקטיבית, מעוצב ת
מלכתחילה לפי התבניות שהבאנו עימנו מראש, שהן בעיקר החוקים הלוגיים הבסיסיי ם
לפיהם פועלת מחשבתנו, ואשר אינם מחייבים בהכרח את מחשבתם של ישויות תבוניות
אפשריות אחרות. אם כן, בודאי ובודאי שאסור לנו לחייב או להגביל את אלוהים”כשהו א
לעצמו”, או בכלל לדבר עליו. כך נוכל סוף סוף להשיג פשרה נאה בין הרציונליסטים של
ימי-הביניים למיסטיקנים של הזמן המודרני. מבחינה עקרונית צודקים אפוא רב סעדיה
ורמב״ם כי “לנמנע טבע קיים, לא יתואר השם ביכולת עליו”, אבל לאור התקדמו ת
הפילוסופיה כיום מוטב להגביל עצמנו בהקשר זה לאלוהים המתגלה אלינו, אלוהי התנ״ך
והנבואה, התורה והמצוות, התפילות והקרבנות. האל המתגלה כפוף ללוגיקה ללא שו ם
ספק, שהרי רק דרך הלוגיקה הוא מתגלה אלינו, מתגלה אל שכלנו, רוחנו ומחשבתנו ,
שאינם מסוגלים לתפוס ולהכיל אפילו זרת אחת מעבר לגבולות הלוגיים שלהם. לעומ ת
זאת נוכל להסכים עם טענתם המרכזית של המיסטיקנים, “שאין למושכלות הראשונות
מבוא אצל החפץ הפשוט שהמציא אותן, והן בידו כחומר ביד היוצר” 995 , ככל שהמדוב ר
באלוהים “כשלעצמו”. לגבי אלוהים כשלעצמו אין אנו טוענים כי הינו כפוף ללוגיקה ,
כשם שאין אנו טוענים כי אינו כפוף ללוגיקה; אין אנו יודעים, ואין אנו יכולים לדעת, א ם
ישנה ללוגיקה שלנו משמעות מעבר לתבונה האנושית או לא, אבל גם אם לא, הגבולות
שמטילה הלוגיקה שלנו עלינו מעקרים את האפשרות לחשוב על מה שיכול או לא יכו ל
לקרות מעבר לה, ואפילו את האפשרות לחשוב על עצם קיומו של”מעבר” כזה. ואם אכן ,
כפי שטוענים המיסטיקנים, אלוהים הוא שברא את הלוגיקה שלנו, הרי מחשבתנו באופן
עקרוני עשויה להגיע רק עד רגע הבריאה הזה, ולא עד בכלל. על רגע בריאת הלוגיקה,
כמו על הרגע שלאחר כלות הלוגיקה, מתאים באמת להמליץ את המשנה במסכת חגיג ה
שהביא הרמ״ע בעניין זה עצמו: “כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא ב א
לעולם: מה למעלה מה למטה, מה לפנים ומה לאחור” 996 , וחבל מאד שהרמ״ע לא השמיע
לאוזניו בהקשר זה את שדיבר פיו.
אמרנו שאנו מציעים פשרה בין הרציונליסטים למיסטיקנים בשאלת הנמנעות,
אבל למעשה, כפי שכבר כתבתי, הפשרה שלנו קרובה הרבה יותר לצד הרציונליסטי,
ואנו רק מנסחים אותו מחדש בהתאם למסקנות הפילוסופיה המודרנית, שאינה מתיימרת
עוד לראות את השכל האנושי כמשקף בהכרח מציאות אובייקטיבית. חשוב להדגיש זאת,
מאחר וכפי שראינו, היו גם שניים מן המיסטיקנים המודרניים שהתנסחו בכיוון דומה
לכאורה, והציעו לפרש את תורת הצימצום של האר״י במובן של בריאת הלוגיקה, וכ ך
לקבל את הנמנעות כמגבילות את אלוהים לאחר הצימצום, אך לא לפניו. כיוון זה נמצ א
אצל הרב קוק, שכתב כמה פעמים: “והצימצום הקדמון של כינוס היכולת המוחלטה, גר ם
התגלות חוק הנמנע” 997 ; “מצד שורש השורשים, אור אין סוף במילואו, אין מקום לשו ם
נמנע… ביסוד הרשימו, מקום התוהו העשוי, האין הנוצר, האפס הנברא, והבוהו הנאצל,
שם הוכן יסוד המניעה המגבילה של הנמנעות” 998 ; “הרעיון הפילוסופי של המניעות
המוברחות שאין לתאר בהן יכולת אלוהית, בא מיסוד הרשימו” 999 ; וכך גם ר’ מנחם־מנד ל
שניאורסון הציע פעם אחת, “דמה שכתבו בכמה ספרי חוקרי ישראל… דיש לנמנעו ת
. טבע קיים בחוק הבורא – כוונתם היא להבורא ית’ כפי שצימצם עצמו בגדרי השכל״ 1000
אך כפי שכבר הסברתי, עצם זיהויו של הצימצום הלוריאני עם בריאת הלוגיקה אפשר
שיוותר כחידוד דרשני בעלמא; המבחן העיקרי הוא האם אכן מטמיעים ומפנימים, כי
במצב כזה לא יתכן לעולם, ובכל צורה שהיא, לחרוג מעבר לצימצום וללוגיקה ולדבר
בכל זאת על אלוהים “כשהוא לעצמו”, כביכול בטרם “צימצם עצמו בגדרי השכל”.
כאשר אנו אומרים שעל אלוהים כשלעצמו איננו יכולים לומר דבר, אנו מתכוונים
לכך ברצינות; גם כשאנו שוקלים את האפשרות שהלוגיקה שלנו אינה מחייבת א ת
אלוהים כשלעצמו, איננו מנסים לדמיין כיצד עשוי אלוהים להתנהג במצב כזה, כשהוא
משוחרר מן הלוגיקה, ובודאי שאיננו מתארים לעצמנו את אלוהים מבצע בפועל תעלולי ם
אנטי-לוגיים. למעשה, איננו מעיזים ואיננו מסוגלים אפילו לטעון באופן חיובי, כי יתכן
שאלוהים כשלעצמו אינו כפוף ללוגיקה. עצם המשפט הזה, “אלוהים כשלעצמו אינו
כפוף ללוגיקה”, הוא מופרך וסותר את עצמו מיניה-וביה, שכן מצד אחד הוא מתבסס ע ל
הלוגיקה ומקבל את חוק הסתירה, ולו במובן זה שהצירוף “אלוהים אינו כפוף ללוגיקה”
שונה מהצירוף”אלוהים כפוף ללוגיקה”; ובה בעת הוא מנסה לחתור תחת אותה לוגיקה
עצמה שהוא מתבסס עליה, ולטעון שאלוהים אינו כפוף לה. אך אם אלוהים אינו כפוף
ללוגיקה, הרי הוא יכול גם להיות כן כפוף ללוגיקה, ובכל זאת לא כפוף ללוגיקה, ועדיי ן
כפוף ללוגיקה; בקיצור, לא אמרנו כלום. לכן איננו מתבטאים “אלוהים כשלעצמו אינו
כפוף ללוגיקה”; אנחנו רק מנסים בזהירות למצוא דרך לנסח את האפשרות שהלוגיק ה
שלנו, בתוכה אנו כלואים, אינה אבסולוטית וקיים עולם מחוצה לה, למרות שגם אם קיים
עולם כזה, לא נוכל לעולם להתוודע אליו כל עוד נתמיד בהווייתנו כיצורים אנושיים.
משל למה הדבר דומה? אולי ליצורים בעולם דו-ממדי, שאינם מסוגלים לדמיי ן
לעצמם מציאות תלת-מימדית, אבל יכולים אולי להעלות את אפשרות קיומו של מימ ד
נוסף, ממש כשם שתורת איינשטיין מלמדת אותנו שהיקום הינו בן ארבעה מימדים ,
למרות שאף אדם אינו מסוגל לדמיין לעצמו יותר משלושה. ועדיין אין המשל דומה
לנמשל, כי את ארבעת המימדים הצליחו בכל זאת לתאר כמשתנים במשוואות מתמטיות ,
ואילו הלוגיקה, גם אם נניח כי היא אכן מוגבלת ליצורים אנושיים בלבד, גבולה הוא
בעל אופי טוטאלי כזה שאינו מאפשר שום צורה של הצצה, ולו תיאורטית, מעבר לו, ג ם
אם כיום מתאפשרת לנו בדוחק ההשערה בדבר עצם קיומו. משל טוב יותר: האם ערכה
של פונקציה רציונלית בנקודה בה מתאפס המכנה שלה, הוא מספר זוגי, או מספר אי-
זוגי? והנה, התשובה אינה לא מספר זוגי ולא מספר אי-זוגי, אלא שכשהמכנה מתאפ ס
הפונקציה כלל אינה מוגדרת. בדומה לכך ממש, כשאני נשאל אם אלוהים כשלעצמו כפוף
ללוגיקה או אינו כפוף ללוגיקה, אני דוחה את שתי האפשרויות, ועונה כי מבחינתי כל מה
שמחוץ ללוגיקה כלל אינו מוגדר, כלומר, חסר-משמעות; ואף שאינני יכול לשלול א ת
האפשרות כי ישות תבונית אחרת כן תמצא משמעות בדבר כזה, אץ טעם מצידי אפיל ו
לנסות לנחש מה תהיה המשמעות הזו.
מכאן, כי לעולם איננו עשויים להגיע לנקודת-השקה כלשהי עם המיסטיקנים ,
המוכנים אמנם להודות כי אינם יכולים להבין כיצד יכול אלוהים לגבור על הלוגיקה ,
אבל מתעקשים כי הם עדיין מבינים את דברי עצמם באומרם שעל כל פנים, אלוהים יכול
לעשות זאת. לבעלי הדעה המופרכת הזו דוגמאות קונקרטיות לפעלולים אנטי-לוגיים
אפשריים של אלוהים, כמו שינוי העבר או הגדלת החלק יותר מן השלם, ולדבריהם ,
אלוהים ביצע ומבצע ניסים כאלו בעולמנו בפועל ממש, מנסי”מקום ארון אינו מן המידה”
או”זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו” שבתלמוד, המובנים לדעתם כפשוטם, עד אפיל ו
למין נס כזה במאה העשרים, כשלדברי ר’ מנחם־מנדל שניאורסון התלבש אלוהים, בהיות ו
“כל יכול און נמנע הנמנעות”, בגופו של חמיו, יוסף־יצחק שניאורסון, “און מצד דע ם
עניין פון נמנע הנמנעות איז ניט שייך קיין קושיות כלל” 1001 . אנו מוצאים את הגישה הזו
כבלתי-שפויה לחלוטין, ובודאי שהיא אינה קשורה בשום צורה לפשרה שהצענו; כי הא ל
הפועל בעולם ומבצע את הניסים אינו אלוהים כשלעצמו, בו, כאמור, אין לנו כלל השגה ,
אלא האל המתגלה, ועל האל המתגלה אינך יכול לטעון”שצימצם עצמו בגדרי השכל”,
ובאותה נשימה להמשיך לדבר עליו בלי שכל. אדרבה, כל עיקר היתכנותה של האפשרות
שאנו מוכנים בכל זאת להרשות, כי יתכן ואלוהים כשלעצמו אינו כפוף ללוגיקה, תלו י
בכך שנפנים כי עבורנו, בני אדם, ההיפותזה הזו חסרת-משמעות, אלא שאין להוצי א
מכלל אפשרות כי ישות תבונית אחרת כן תמצא בה משמעות; אבל כשמישהו מתעקש
למרות זאת לצקת משמעות להיפותזה הזו גם עבורנו, הוא בעצם יורה לעצמו ברגל. כי
אם עבורך, יצור לוגי, כן ישנה משמעות כלשהי לאמירה “מקום ארון אינו מן המדה”
כפשוטה, או בכלל לאמירה “אלוהים יכול לגבור על הלוגיקה”, מיניה וביה מוכרח כי
האמירות הללו, בעצם, איכשהו אינן סותרות ללוגיקה באמת, שאם לא כן, כיצד עשוי
יצור לוגי להכיל אותן? אך אם בסופו של דבר אין האמירות הללו סותרות ללוגיקה, הרי
בעצם הפסדת את כל מה שרצית; כי אתה הרי התכוונת לטעון דווקא שהאמירות הללו כן
מנוגדות ללוגיקה, כלומר, כן חסרות-משמעות לגמרי מבחינתך, ודווקא על ידי כך חשב ת
להאדיר את אלוהיך, שלמרות זאת אינו נעדר-יכולת לגביהן. הוי אומר: רצונך שאלוהי ם
כשלעצמו, לפחות, לא יהיה כפוף ללוגיקה? הודה תחילה בפה מלא כי האל המתגלה,
האלוהים שרק אותו אתה מכיר, ורק עליו אתה יכול לדבר, כן כפוף ללוגיקה. רק אז,
כאשר תפנים באמת את משמעות דבריך על ההכרה האנושית המוגבלת, תוכל להשי ג
לפחות את הנקודה האחת מעכר האפשרית לאדם המוגבל בידי הלוגיקה שלו – ההכרה כי
יתכן והלוגיקה הזו אינה אבסולוטית, למרות שאי-אפשר לדמיין זאת.
מכאן נוכל להמשיך לפתח את הרעיון שלנו עוד יותר. הפתרון שאנו מציעי ם
לבעיית הנמנעות, אם כן, אינו פתרון שבדיעבד, פשרה הנכפית על הדת מבחוץ כתוצא ה
מכורח פילוסופי, אלא אדרבה, רעיון הראוי לאימוץ דווקא מתוך מוטיבציה דתית. אל ו
שבאמת מאדירים, מרוממים ומנשאים את אלוהים, אינם המיסטיקנים ותורתם המבולבלת,
אלא דווקא אנחנו, שרק קביעתנו כי האל המתגלה לנו כפוף לחוקי הלוגיקה, מאפשרת
את ההיפותזה כי אלוהים כשלעצמו, עליו אין אנו יודעים דבר, אולי בכל זאת אינו כפוף
לחוקים הללו. ועוד יותר מזה: אם אמנם אמת היא, כפי שטוענים המיסטיקנים, “שאי ן
למושכלות הראשונות מבוא אצל החפץ הפשוט שהמציא אותן”, הרי למעשה מתברר
מזה דווקא ההיפך מן הטענה המיסטית. כי אם ברא אלוהים את האדם כיצור לוגי, הוי
אומר, כי כך דווקא הוא רצונו של אלוהים, שהאדם יחשוב כיצור לוגי. אם בחר אלוהים
להתגלות אלינו דרך הלוגיקה, הוי אומר, כי כך דווקא רצה הוא להיראות אלינו, כך רצה
שנתפוס ונשיג אותו, כאל לוגי. מי בער אפוא לנסות למרוד באלוהים ולהתחכם נגדו ,
לרצות להשיג דווקא את מה שרצה אלוהים שלא נשיג? אלוהים בעצמו הוא שקבע כך,
כי גם אם הוא כשלעצמו אינו מוגבל בידי הלוגיקה, אנחנו נשיג אותו רק בתוך הגבולות
הללו. כל המנסה לחרוג מהם ולדמיין את אלוהים חופשי מכבלי הלוגיקה, פועל אפוא ל א
רק נגד הקריטריון הבסיסי ביותר של האנושיות, אלא בעיקר נגד אלוהים עצמו.
קיתונות של דיו נשפכו בנסיון לפרש את הסיפור התנ״כי המסתורי על משה
שביקש מאלוהים “הראני נא את כבודך”, ונענה: “לא תוכל לראות את פני, כי לא יראני
האדם וחי… וראית את אחורי, ופני לא ייראו”. לפי התזה שהצענו, נראים הדברים
פשוטים מתמיד. אלוהים השיב למשה, כי האדם יכול להשיג את האל המתגלה, זה
המוגדר בגבולות הלוגיקה; את אלוהים כשלעצמו, זה שמעל הלוגיקה, לא יתכן להכיר
לעולם, “כי לא יראני האדם וחי” – אדם אינו יכול לחרוג מן הלוגיקה ולהישאר אדם, שכ ן
הלוגיקה היא המגדירה את גבולות האנושיות שעיצב האל.__

עד כאן

mikyab123 הגיב לפני 10 חודשים

יש לי כמה וכמה הערות, ואכ”מ. רק אומר שהיחס בין אלוקים כשהוא לעצמו להופעותיו אינו כיחס בין שאר הדברים להופעתם אצלנו (הפנומנון). תארי האלוקים הם או תארי פעולה (ואז אין קשר לקאנט) או יישים נפרדים ממנו (ספירות, פרצופים ועולמות) שרק מייצגים אותו ואינם רק תרגום של תכונות לשפת ההכרה כמו בשאר עצמים.

mikyab123 הגיב לפני 10 חודשים

ועוד הערה. הפיזיקה המודרנית לא מחזקץ אץ תפיסתו של קאנט אלא מחלישה אותה. וכבר שפכו כמה קולמוסים על תפיסת החלל והזמן הניוטוניים שבעיני קאנט הם טרנסצנדנטליים, כלומר כפויים עלינו על ידי מבנה הכרתנו, מה שהושלך לפח האשפה של ההיסטוריה עם היחסות והקוונטים (גם אם התיאוריות הללו כשלעצמן שגויות. עצם השימוש בהן מפריך את קאנט).
ועוד לאלוה מילין בזה…

אור פ הגיב לפני 10 חודשים

קודם כל חידוש הנושא של קאנט
אנסה להסביר את טענתי בדוגמא קצרה.
לפני כן לגבי עניין ההשגחה , לא אשלול שהיא קודם כל אמונה שמעל שכל ודעת בעיניי על סמך הכתובים והמסורת ורק אחר כך אני מנסה ליישב אותה עם הלוגיקה אם ואפשר.

לגביי סתירות לוגיות ואלוקים, יש עניין כזה בפיזיקה. (לא ממש הגדלתי ללמוד את זה , ראיתי בתוכנית מדע )שמדברים עליו הרבה בעיקר בנושא של חורים שחורים שאדם במצבים מסויימים כמו של חור שחור יהיה במצב של פראדקוס שהוא יהיה לא חי ולא מת .
ומתוך כך הם אומרים שמעבר ליקום הזה שיש עוד יקומים הם למעשה לא יהיו יקומי של חוקי פיזיקה וממילא לוגיקה כך שמה שפה הוא פראדוקס ולא יכול להתקיים שם זה בכלל לא חל לגביו כמגביל.
נכון שהאלוקים שעולה על הדעת הוא מוגבל בלוגיקה אבל בגלל שהוא עולה על הדעת , והדעת עצמה היא כלי מוגבל במהות היקום הנ”ל שפועל על פי הלוגיקה (לפחות איך שאנו תופסים אותו) ..אבל מעבר ליקום הזה אנו לא חייבים להניח שאלוקים בהכרח יהיה מוגבל ללוגיקה. ובעצם זה שנדון בו כבר נוריד אותו לאידיאה של האלוקים שהוא מוגבל..כיוון והיא חלק מההכרה המוגבלת כחלק מהיקום המוגבל.
אלוקים לוגי לדעתי בהכרח לא יכול להיות בורא היקומים כיוון והוא מגושם ומוגבל, ומשכך לכאורה יש סיבה שקודמת לו ונכנס לרגרסיה אינסופית.
(אבל זה כבר הנחה מן הנסיון של העולם)

mikyab צוות הגיב לפני 10 חודשים

אין לי עסק עם אמונות שמעל טעם ודעת. לדעתי גם לך אין, אבל בכל אופן איני מוצא טעם לעסוק במילים שאף אחד מאיתנו לא יודע מה הן אומרות. הסברתי מה שהיה לי להסביר.
לגבי הפיזיקה, אלו דברים חסרי שחר אבל אין כאן המקום לפרט בזה. רק אומר ששום תיאוריה מדעית לא יכולה להכיל סתירות, שכן מסתירות ניתן לגזור כל מסקנה שהיא, ולכן תיאוריה סתירתית פשוט לא אומרת מאומה.

אור פ הגיב לפני 10 חודשים

מבין, תודה

שי זילברשטיין הגיב לפני 10 חודשים

הרב מיכי, סליחה על הבורות: איך הפיזיקה המודרנית מחלישה את דעתו של קאנט ?
קאנט טוען שהחלל ובזמן הן צורות הסתכלות על העולם ואינם נמצאים באובייקט עצמו, בא איינשטיין ואמר שהזמן יחסי. אי אפשר פשוט לומר שהזמן היחסי הוא צורת ההסתכלות שלנו על העולם ?

mikyab צוות הגיב לפני 10 חודשים

כפי שהסברתי, קאנט טען שהחלל והזמן הם קטגוריות כפויות עלינו ולכן לא יכולות להשתנות. לדעתו אנחנו לא שואבים אותם מהעולם אלא מעצמנו. בפיזיקה המודרנית התמונה של החלל והזמן השתנתה מכוח ממצאים אמפיריים, וזה מוכיח: א. שהיא לא כפויה עלינו. ב. שהיא שאובה מתצפית על העולם.

שי זילברשטיין הגיב לפני 10 חודשים

יישר כח, תודה רבה.

‫נתן‬‎ הגיב לפני 10 חודשים

שלום הרב,
לאחר כל הדברים שנאמרו פה, וביניהם ‘אתה דן בתמונת האלוקים שבמחשבתך, ושם הוא כפוף ללוגיקה. ומה נ”מ אם הוא עצמו כפוף או לא’, האם לא נשמטה הקרקע תחת הראיה מן האפיסטמולוגיה?
אם לא ניתן להגיד שום דבר על העולם כשלעצמו (כגון שחוקי הלוגיקה, המתמטיקה והסיבתיות חלים גם שם), איך ניתן להמשיך לטעון להתאמה בין ההכרה לעולם?
אולי הבנתי לא נכון, אבל קיבלתי את הרושם מדבריך שהלוגיקה נכונה רק בהכרה שלנו, ושלא הכרחי לטעון כך על העולם

תודה,
נתן

mikyab צוות הגיב לפני 10 חודשים

כתבתי בדיוק את ההיפך. באשר ליחס בין הכרתנו לעולם, ראה כאן:
https://mikyab.net/%D7%A9%D7%95%D7%AA/%D7%94%D7%91%D7%A0%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D/

השאר תגובה