השלמת צורת האדם
ראיתי בדרך החיים של המהר"ל (על המשנה של שמעון הצדיק) שהוא מציע רעיון כזה: לא שיש רק שתי מערכות נורמטיביות (אדם לחברו ואדם למקום), אלא יש בנוסף לשתיהן אחת שלישית – אדם לעצמו. העיקרון ברור ומבוסס על תזה מוכרת – האדם מורכב מחלק בהמי חומרי ומחלק שכלי רוחני, ויש ערך ב"פיתוח" החלק הרוחני, מה שנעשה ע"י לימוד תורה, וכן יש ערך בהתנתקות מהחלק החומרי. (כמובן במילה פיתוח אין הכוונה פיתוח המיומנויות השכליות, אלא יותר בכיוון הבאת האדם לרוחניות ולא לחומריות).
א. האם הרב חושב שיש בתזה הזאת ממש?
ב. אם כן, מה יכולה להיות הסיבה לזה שיש ערך נורמטיבי ב"פיתוח החלק הרוחני"? קל להבין אינטואיטיבית מה טוב בלעזור לאחרים ובלעשות את רצון הקב"ה, אבל מה יכול להיות ההיגיון ב"פיתוח החלק הרוחני" בשביל האדם עצמו? הרי אם היו שואלים אדם מה הוא רוצה לטובת עצמו, הוא היה אומר משהו כמו ליהנות מהחיים, לא לפתח את החלק הרוחני שבו.
א. מילים פומפוזיות מדיי. אכן יש שלושה סוגי ערכים כאלה: למקום, לחבר ולעצמך.
ב. לא יודע איך עונים על שאלה כזאת. אתה מצפה להסבר תכליתי? הערך המוסרי מיועד לאפשר לשני לחיות טוב, אבל למה שיחיה טוב? צריך להיות ערך או מטרה לחייו של אדם.
לשאול אדם מה הוא רוצה אינה שאלה רלוונטית לדיון ערכי.
לדעת הרב, אילו חובות נכללות במערכת הערכים של אדם לעצמו?
האם הרב מסכים לכך שלימוד תורה הוא ערך של אדם לעצמו ולא אדם למקום?
חפש כאן באתר "ערכים אסתטיים".
שניהם.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer