ובהא כי לא מודה מכשר רבן גמליאל כתובות יג ע'ב-יד ע'א

מעבר לזה, כאן זה באמת מצב של דיעבד (שהרי היא מעוברת), ולכן אין צורך להיכנס לשאלת ברי ושמא. גם אם מדובר כאן בברי וברי עדיין ברור שמדובר בדיעבד.

זאת אומרת, לפי הפירוש הזה, השאלה היא אם הוולד כשר.
במידה והיא טוענת שזה מהארוס והארוס טוען שזה ממנו, מקבלים את הטענה.
אביי מקשה האם ר"ג תמיד יגיד שהאשה נאמנת לאחר טענת רב יוסף שגם בגלל שהבעל מודה וגם בגלל ר"ג מקבלים.
אני לא בטוח שזה הבדיעבד שמדובר בו, זה שהאשה כבר בהריון לא מחזק את הטענה שזה מהארוס. אני מבין דווקא שהבדיעבד מדבר על אחרי הנישואים, אם היא טוענת מוכת עץ או נאנסתי משארסתני, זה בדיעבד. אבל אם האשה טוענת לפני, אז אסורה לכהן גם לפי ר"ג.
לסיכום ,
מדוע, אם היא בהריון, והארוס טוען שזה לא ממנו זה מכשיר את הוולד? זה עדיין נראה ברי וברי

כי כל מה שר"ג חולק הוא בנאמנותה על עצמה. אבל לגבי הוולד זה עניין אחר. למשל בגלל שכאן העדות אינה על עצמה אלא על מישהו אחר. בכל אופן, כך כותב שם תוס'.

חיפשתי דיבור על ברי ושמא, ולא מצאתי. אשמח בכל זאת לשאול את הרב,
מה הסברה שברי ושמא ברי מועיל גם כאשר יש מוחזקות בממון? (מחלוקת בגמרא בכתובות יב: אם ברי עדיף או מוחזקות בממון עדיפה וכן איתא במנה לי בידך וכו' ועוד). שווה בנפשך: אדם טוען שפלוני חייב לו כסף, ופלוני אומר שאיננו זוכר, האם בגלל זה נחייב אותו למרות שהוא מוחזק בכסף? ושמעתי שיש מציעים שבגלל שהוא אומר שמא הוא מערער את המוחזקות שלו, אבל זה קשה לומר זאת לגבי הלואה למשל ששם לא מדובר על ממון ספציפי שהוא מוחזק בו ומערער עליו את מוחזקותו בגלל שטוען שמא.

אשמח לשמוע את דעת הרב.

ככל הזכור לי, יש על כך שיעור בב"ב. תוכל לחפש שם.
לדעתי זה לא ערעור של המוחזקות אלא אחת משתיים: 1. בשמא גרוע זו ראיה נגדו, וראיה כמו חזקה מוציאה ממון ממוחזק (למשל חזקת אין אד פורע תוך זמנו). 2. בשמא טוב אין ראיה נגדו, אבל עדיין ניתן לומר שחזקה מועילה רק אם יש בצדה טענה. אם אתה לא טוען מה מועילות לך ראיות וחזקות? הראיות והחזקות פועלות אחרי שיש שני בע"ד שטוענים בפני בי"ד את טענותיהם. אם אתה לא טוען אין משמעות לראיות ולחזקות. זה אולי תלוי בשאלה האם שמא היא טענה או לא (זכור לי שעסק בזה הקו"ש).

שלום למרן שליט"א ותודה על התשובה.
את השיעור בב"ב לצערי לא מצאתי, יתכן והוא נושא שם אחר.
לגבי התשובה הראשונה שלך – אתה מסתמך על פרשנותו של תוס' שביארו את הסוגיה שברי ושמא זה דוקא בברי טוב ושמא גרוע. אבל דברי התוס' לא ממש מוכרחים מהסוגיה דמיירי בברי ושמא דווקא בברי טוב ושמא גרוע.
לגבי התשובה השניה – אם אדם תופס בקרקע ואחד טוען שזו הקרקע שלו והשני אומר לא יודע – אכן זה נכון. אבל ב"מנה לי בידך". כאשר הוא מוחזק בממון ולא מדובר באיזה ממון ספציפי בעין, אז זה מאד קשה לומר סברה כזאת שבגלל שהוא אינו זוכר אם חייב לו או לא אז נחייב אותו. הרי תאר לך שיבוא אליך אדם וישאל אותך ברחוב זוכר שהלוית לי? עדיין לא החזרת. ואתה טוען שאינך זוכר אם החזרת או לא, זה אולי יפה לבקש ממנו בדיני שמים אבל לחייב אותו בבית דין?
תודה!

זה גופא מה שאמרתי. לדעתי זה כן סביר. ראשית, יש חזקה שאין אדם תובע אלא אם כן יש לו. ואדם מוחזק בכשרות כל עוד לא נפסל. ומעבר לזה, החזקה לא עומדת לך בלי טענה. איני רואה בזה קושי. כן, אם אני לא זוכר אז הוא יזכה בדין. נראה לך סביר שאדם שלווה ממני יוכל לשקר שקר נוח בטענה שאינו זוכר ולזכות? אגב, המצב שתיארת הוא שמא גרוע.