חיוב בשמיטה ברכישת עץ

שלום הרב, באתר זה: https://shviit.co.il/ מציעים רכישת קרקע בטאבו על מנת לקיים מצוות הפקרת הארץ בשמיטה.

התחושה קצת מוזרה מהיוזמה הזו, שהרי אני קונה קרקע בשביל לקיים מצווה ופשוט לא עושה כלום ובכך אקיים מצווה…

האם מוסכם בפוסקים שמהלך כזה הוא אכן קיום מצווה?

תודה!

אתה מפקיר את הקרקע/העץ שלך. מה הבעיה?

כוונת השאלה שלי היא האם יש בכך ערך?
למשל, מקובלנו שיש ערך ללבוש בגד של ארבע כנפות מפני שכך אני מתחייב במצוות ציצית ואז אני מטיל ציציות על הבגד ומקיים מצווה באופן אקטיבי.

האם יש ערך לגרום לעצמי להתחייב במצווה שדורשת ממני רק להיות פסיבי?

במילים אחרות, יש ערך להצטרף למיזם ולקנות קרקע חקלאית בטאבו/לקנות עץ? (ללא קשר למה עושים עם הכסף שלי בפועל).

תודה!

ושוב אשאל מדוע לא? האם יש ערך להפקיר קרקע שלך? כן (למרות שזה בשוא"ת. אם כי יש לדון האם פעולת הפקרה אינה קו"ע. בהנחה שצריך הפקרה בפועל, כיראים). אז כעת יש קרקע שהיא שלך. הפקרתה היא מצווה. אם כן, קניית הקרקע גרמה לך לעשות עוד מצווה. למה שלא יהיה בזה ערך? הדיון הוא על המצווה ולא על הכניסה לחיוב במצווה.

יש גם ערך בלקנות חמור בשביל שהוא ינוח בשבת ואקיים "למען ינוח שורך וחמורך"?

למה לא? אם זה היה לאו – אז לא. אבל זה עשה.

לא מצינו שאנשים קונים חמורים בשביל לרדוף אחרי מצוות שביתת בהמתך.

הסברים אפשריים:
1. אנשים לא רודפים אחרי מצוות והם לא מספיק טובים. בעצם כולנו צריכים להתחיל לקנות חמורים שינוחו בשבת.

2. לא צריך להכניס את עצמנו "בכח" לידי קיום מצווה, ובפרט אם היא פאסיבית (כתבתי פאסיבית כדי להבחין ממצוות ציצית בה כן מצינו שאנחנו מכניסים עצמנו בכח לחיוב אקטיבי). אם כך, לא צריך להכניס את עצמנו ב"כח" לקניית קרקע בשביעית.

3. בשבת אנחנו בעצמנו שובתים, החמור הוא רק תוספת כמותית לשביתה ולכן אין צורך לרדוף אחרי זה. לאור זאת, נראה שמספיק לקנות קרקע כלשהו ולא להוציא מאות/אלפי שקלים על קניית קרקע.

4. עליתי על סטארט אפ שאף אחד לא חשב עליו ואתחיל למכור מניות של חמורים ששובתים בשבת …

אשמח אם הרב יוכל להצביע על ההסבר הסביר מדוע בכל זאת לא מצינו שרודפים אחרי קיום מצוות שביתת בהמתך ובעיקר מדוע בשמיטה דווקא כן כדאי לרדוף אחרי מצוות שביתת קרקע באופן של קניית קרקע בטאבו?

תודה רבה!

בשילוח הקן כתוב במיוחד "כי יקרא". תנו רבנן כי יקרא קן ציפור לפניך, מה תלמוד לומר, לפי שנאמר שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך, יכול יחזור בהרים ובגבעות כדי שימצא קן, תלמוד לומר כי יקרא, במאורע לפניך.
אולי אם חזר בהרים ובגבעות אז אפילו אם שילח לא קיים את המצווה כי לא עמד בתנאים (וגם דומה קצת לכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני). ולא רק בגלל טעמא דקרא אלא בגלל לשון הפסוק. וא"כ בשאר מצוות אין מקום לחשוב שאם חזר בהרים ובגבעות אז לא קיים. ואם אחרי חזרה בהרים ובגבעות יש מצווה אז בפשטות גם יש עניין לחזור בהרים ובגבעות.

עזריאל,
לסטרטאפ הזה כבר קדמוך רבים. כמו אלו שפודים פטר חמור וכו'.
אבל איני מבין את קושייתך. ברור שאין חובה, אבל בה במידה ברור שאם תעשה זאת יש לך מצווה. האם יש ערך בצבירת מצוות? בהחלט כן. אבל אין חובה לצבור מצוות. ואם אתה עסוק במצווה אחרת ודאי שאין סיבה לעזוב אותה כדי לעסוק בזאת. לכן איני רואה שום קושי, ולא מבין על מה הדיון.

ניתן לדון כמה שכר תקבל על מצווה כזאת (כי השכר הוא כנראה לפי המאמץ – לפום צערא), אבל זה נכון גם למי שמשבית חמור שיש לו, בדיוק כמו מי שקנה חמור להשבתה.

סנדו,
כידוע, המקובלים חולקים על הגמרא הזאת (והר"ן שם), וכבר עמד על כך בחוות יאיר.

לא ידעתי שהמקובלים חולקים. את הר"ן לא מצאתי. לא על הרי"ף ולא בחידושים.
https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37967&st=&pgnum=680
https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14455&st=&pgnum=106
את החוות יאיר אמצא בערב ואעיין בו.

למעשה לשיטת הגמרא שרק במאורע לפניו, אם כן צריך את האפרוחים והביצים אבל לא היה הולך לחפש בשביל זה קני ציפורים, הלך חזר בהרים ובגבעות מצא קן ושילח. האם קיים מצווה? או שכיון שאינו מאורע לפניו אז זה כמו לשים ציצית בבגד שאין לו ארבע כנפות.

מעצם הניסוח לא הייתי מסיק שאין מצווה בכה"ג. אמנם מסברא היה נראה שכל הגדרת המצווה לפי הבבלי היא שאם רוצה את האפרוחים או הביצים שישלח, ואז אם משלח ולוקח רק בשביל המצווה אין בכלל מצווה. המצווה באה למנוע לקיחה אכזרית (על אף המשנה ד"האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך") ולא שיש מצוות שילוח. והמקובלים פליגי בזה.

מוסכם שלקיחה אכזרית אין בה מצווה. אבל לקיחה לא אכזרית כשחזר בהרים ובגבעות (רוצה ארדילאי וגוזלות לאכול בקינוח אבל במקום ללכת לשכנו בעל הלול הוא אמר לשם ייחוד ויצא בתרמיל ובמקל) לא הבנתי למה לא תסיק מהגמרא שאפילו מצא אין מצווה.
הרי ברור שלא חשבה הגמרא בהווא אמינא שיש חובה לחזר בגבעות (כי למה לחשוב דבר כזה שאינו קיים בשום מצוות עשה מותנית אחרת כמו ציצית), וב"עניינים" לא נראה לי שהגמרא עוסקת ולומדת מפסוקים. לכן ההווא אמינא שאם חזר ומצא ושילח קיים מצווה ולמסקנה לא. איך אתה מבין את מהלך הברייתא אם לא כך

ההו"א הייתה שזו מצווה לא מותנית, ולמדו מהפסוקים שהיא מותנית

[לא בטוח שנחוץ אבל אני מניח שגם אם מסיקים דינים ע"פ לשון הפסוק ולא ע"פ טעמא דקרא (או גדר המצווה) אז עדיין הטעמא דקרא יכול לשמש כהסבר ולמנוע בניין אב (פירכא מה למצווה זאת שכך וכך)]

למה שאר מצוות מותנות יודעים שמותנות גם בלי פסוק. מעקה ציצית החזרת גרושתו וכו'

החוות יאיר (סז) כותב שחייב לשלח גם אם לא מעוניין בבנים, ובהתאם לזוהר שיגולו רחמי המקום על בניו מצער הציפור על בניה (וצ"ע למה לא יגולו בעוד אלף אלפי ציפורים ושאר בע"ח ואדם אחרים שמתים בניהם ואובדים מהם. איוב לט "כנף רננים נעלסה אם אברה חסידה ונוצה. כי תעזוב לארץ ביציה ועל עפר תחמם. ותשכח כי רגל תזורה וחיית השדה תדושה. הקשיח בניה ללא לה, לריק יגיעה בלי פחד. כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה").
ושם מוכיח מההו"א שמחזר בהרים ובגבעות משמע שבמאורע לעולם חייב, דאל"כ ויכול אפילו במאורע להניח א"כ מהיכ"ת שחייב לחזר בהרים. לא הבנתי בכלל את הראיה הזאת, מה הבעיה לפרש שרק אם זקוק לגוזלים והיה קונה בשוק ס"ד שיחזר קמ"ל שרק במאורע.

יש כמה אפשרויות להבין את ההו"א והמסקנה
א. הו"א חייב מבוקר עד ערב לשוטט בהרים למצוא ציפורים. קמ"ל שלא חייב.
ב. הו"א מידה טובה לשוטט בהרים. קמ"ל שלא חייב.
ג. הו"א אם שוטט בהרים ושילח קיים מצווה. קמ"ל שלא קיים.

אפשרות א' רחוקה מאד. וכי כל חייו יחפש ציפורים. ולמה לא דרשו כי תבנה בית חדש יכול כל ימיו בונה בתים ת"ל כי תבנה. כי תפגע שור אויבך השב תשיבנו יכול כל ימיו יחפש שוורים ת"ל כי תפגע. כי תשמע באחת עריך עיר הנידחת יכול כל ימיו מטייל בערים ת"ל כי תשמע.
אפשרות ב' לא נראית לי סבירה שהברייתא דורשת מפסוקים בעניין יראת שמים ומידות חסידות. אם יש עוד מקומות שלהלכה התורה עצמה עוסקת לאפוקי מהו"א שיש מידות חסידות אשמח לראות.
לכן אפשרות ג' כפורחת עולה ניצה הבשילו אשכלותיה ענבים. והוא דווקא בשילוח הקן, אבל בית חדש ושור אויבו ועיר הנידחת אם בנה וחיפש שור והלך לשמוע ערים זכה במצווה.

גם בשאר מצוות לומדים זאת מהפסוקים בצורה זו או אחרת. לפעמים זה מוצג כדרשה מפורשת ולעתים זה מובלע בפרשנות סתם כך. כך בציצית בעינן כנפות וזה נלמד מהפסוק.
אני מסכים לאפשרות ג שלך, אלא שלדעתי היא רק ביטוי לפירוש שלי (ההו"א היא שזה לא מותנה, וקמ"ל שזה מותנה).

א. ממה שהבנתי הפירוש שלך הוא אפשרות א. ואינו מסתבר כלל שאפילו בהווא אמינא חייב יומם ולילה מצוות עשה למצוא ציפורים. ומתי יפגע בשוורי אויבים? ויאזין לערים נידחות? זאת הווא אמינא בלתי אפשרית ולא מיוחדת לשילוח הקן.
ב. איפה לומדים בשאר מצוות. לא שהייתי יודע אם אכן היה אבל לא נשמע לי סביר. מראה מקום יעזור מאד.
ג. לא הבנתי מה הקשר לכנפות בציצית. לומדים תנאי במצווה מה החידוש.
ד. לפי אפשרות ג אם זקוק לציפורים ויצא לחזר בהרים ושילח לא קיים מצווה. האמנם אתה מסכים לזה. לפי אפשרות ג לכולם ברור ששילוח הקן הוא מצווה גרועה כי עושים דבר רע. ולכן הדרשה דווקא כאן להגיד שהיא ככ גרועה שאם מחזר אין בידו שום מצווה. אבל שאר מצוות מותנות אם חיזר לזכות בתנאי וקיים מצווה אשריו.

אף אחד לא טוען שהוא חייב מבוקר עד ערב. את החיוב ניתן לנסח בכמה צורות (כמו פעם ביום, למשל, כפי שעשו בתפילין בלי מקור אמיתי לכך). אפשר לתלות זאת במצב שבו הוא צריך אפרוחים או ביצים שעליו לחפש דווקא קן שבו רובצת עליהם האם ועוד.
ב-ג. בכל מצווה מותנה צריך להיות מקור לזה שהיא מותנה. או מפשט הכתובים, או מדרש, או מהלמ"מ, או מסברא. את תהייתך על ציצית לא הבנתי. יש שם תנאי והשאלה מניין לומדים אותו. זה שצריך להיות בגד של ד' כנפות, לומדים מ"ציצית הכנף".
ד. איני מסכים לזה. בקיצור, הסברתי את ההו"א לדעתי, ולא ממש משנה איזה מהניסוחים שלך דומה לזה.

אז לדעתך ההווא אמינא הזאת לא מיוחדת לשילוח הקן. ולמה בשאר מצוות שהבאתי (כי תבנה בית כי תפגע שור כי תשמע באחת עריך) לא ידועה לי דרשה כזאת לאפוקי מהו"א שכל חייו יש עליו מצוות עשה. לשיטתך אין תשובה לזה אלא אם תמצא דרשה עבור כל מצווה כזאת.
אני אמרתי שברור שהמצווה מותנה ולא חיוב כל ימיו ולא צריך ברייתא. והברייתא באה לחדש עניין מיוחד בשילוח הקן שהיא מצווה גרועה. בציצית לא ברור שרק בארבע כנפות לכן צריך דרשה ואינו מענייננו כלל. לעניין תפילין אעיין. יבחר הבוחר.

ראשית, גם כאן זה לא בהכרח דרשה. זה ממשמעותא (ראה תוס' רפ"ב דקידושין לגבי ושילח ושלחה). רק מנסחים זאת כהו"א ומסקנה, כדי ללמד מה בא ללמד הפסוק של "כי יקרא". אבל לומדים זאת מהמילים הללו.
מעבר לזה, בכל מקום שהמצווה היא מותנית צריך להיות לזה מקור. אחרת מניין יודעים? אם המקור מוצג בפירוש או לא, זה ממש לא משנה. אם הוא פרשנות או דרשה, גם לא משנה. תמיד יש פירוש או דרשה או סברא או הלמ"מ. זה בהגדרה כך, מדוע צריך מקורות. הבאתי לכך דוגמה מציצית שלומדים זאת מ"כנף", שזה מותנה בבגד עם כנפות. אתה אומר ששם לא ברור בלי הדרשה, אבל אני טוען שזו לא דרשה אלא משמעות הכתוב. וכך גם כאן. הייתה אפשרות להבין שזו מצווה לא מותנה, ולכן הפסוק כתב "כי יקרה" כדי ללמד שזה מותנה. אמנם זה ברור לך, אבל רק אחרי שהפסוק כתוב כך ומכוח זה שכתוב כך.
אני ממש לא מבין את הדיון כאן.

https://www.torahbase.org/%D7%A9%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%97-%D7%94%D7%A7%D7%9F-%D7%AA%D7%A9%D7%A2%D7%96/
מצאתי שיעור של ר' אשר וייס שמקיף את כל העניין. צדקת. הוא אומר שאכן אין לפרש את ההו"א מצווה חיובית יומם ולילה, והחזו"א פירש מעין שהצעת שהחובה מצומצמת כמו תפילין ואמר שההו"א שחייב פעם אחת בחייו לחזור בהרים לקיים המצווה. ר' אשר תמה שם על ההו"א שזו מצווה חיובית (אפשרות א' שלי) ומציע שההו"א מידת חסידות וקמ"ל שאפילו זה אין (אפשרות ב' שלי). אם כי זה נ"ל חידוש דרשה לאפוקי ממידת חסידות. פנים של אימה למקרא וחשבתי שבפסוקים יש רק מותר ואסור ואולי גזירות אבל לא "עניינים".
והעיקר הוא שר' אשר מביא עוד דרשות כאלה. בירושלמי לגבי עגלה ערופה "כי ימצא חלל באדמה" ולא שצריך לחפש. לגבי עיר הנידחת המצאתי שאין דרשה כזאת ומתברר שיש ויש בספרי "כי תשמע באחת עריך" ולא החוזר. ועוד דרשה כללית במדרש רבה שכל המצות שכתוב בהן כי תראה כי תפגע כי יקרא, אם באה מצווה לידך אתה זקוק לעשותה ואם לאו לאו. כמו שאמרת. לכן אפשרות ג שלי שמיוחדת לשילוח הקן יורדת מעל הפרק והדרינן לאפשרויות א'-ב'.

לא ראיתי תגובתך האחרונה כששלחתי את שלי. אכן.

מקווה שר' אשר לא שכח לברך "ברוך שכיוונתי" (אני כבר בירכתי בשם ומלכות: ברוך שחלק מחכמתו לי). 🙂

🙂
כוונתך שהחזו"א יברך
את פירוש הגמרא עצמה ר' אשר מפרש הו"א מידת חסידות לחזור בהרים קמ"ל שאפילו זה אין.