טבילת כלים שיוצרו ע"י חברה בחו"ל

לכאורה אינו תלוי במי הבעלים אלא במי האומן שיצר את הכלי בפועל והוא מסתמא היה הגוי (זכורני שיש ע"כ אריכות גדולה בפוסקים בדין כסף של יהודי שגוי מתיך ויוצר ממנו כלי אאל"ט מח' הריצב"א ותוס' וכן ט"ז וש"ך)

עכשיו עולה השאלה מה יהיה הדין לגבי אומן שהוא מכונה/רובוט. אולי מי שלחץ על הכפתור יחשב האומן (כמו הכנת מצת מכונה לשם מצוה) או שאולי מי שיצר את המכונה עצמה (בסופו של דבר השורש חייב להיות ידני למרות שיש הרבה שלבי מכונה שמייצרת מכונה עד שמגיעים לאדם מאחוריהן). או שאולי בכלל החברה תחשב האומן, וככה נראה לי שרוב העולם מתייחס למוצרים בימינו. אומנות היא מלאכת מחשבת שמורכבת מהרבה תהליכים ושלבים, כאשר היציקה היא בדר"כ השלב האחרון והפחות מורכב (מעין מכה בפטיש – גמר מלאכה). לפני זה היה צריך לחשוב ולתכנן את העיצוב, החומרים שירכיבו את הכלי, המשקל האופטימלי של הכלי, לגייס את העובדים המתאימים לתהליך, לשלם להם משכורות וכו. מי שאחראי על ה"אומנות" הזאת היא החברה בכללותה (מהנדסים, מעצבים, מנהלים, פקידות וכו). החברה היא מעין יישות מופשטת בעלת זכויות משפטיות (כמו מדינה). להתייחס רק לפועל שמייצר את הכלי דומה בעיני לכריתת האצבע של אדם שרצח את חברו באמצעות שימוש באצבעו על הדק הרובה.

בתחילה כתבתי: מי שיצר את הכלי הוא המפעל.
לאחר מכן ראיתי שקדמני כבר אורן. ודפח"ח