טושים לילדים בשבת

זכור לי שקראתי איפשהו שרעשן צעצוע מותר בטלטול אבל אסור בשימוש. חשבתי שאולי דינם של הטושים דומה. כלומר, לטושים יש שני שימושים, אחד הוא באמת מלאכת איסור והשני הוא כדי להעסיק ילדים קטנים (מתחת לגיל חינוך) ושימוש כזה מותר.

לא סביר שהיתר לילדים מחמת קטנותם הופכו לכלי שמלאכתו להיתר. אם השימוש היה רק למשחק ילדים אז אולי יש מקום לטענתך.

אני חושב שהשימוש העיקרי של טושים בימינו הוא למשחק ילדים. מבוגרים משתמשים בעטים, או מרקרים לצרכי כתיבה. גם לצרכי ציור אני חושב שמבוגרים לא משתמשים בטושים.

אני לא חושב כך. אבל אם זה בעליל משחק ילדים בלבד אז יש אולי מקום לסברתך. כעת נזכרתי ברשב"א יבמות קיד ע"א, שמדבר על לערב במשהו שחזי לקטנים (ראה עירובין ל ע"ב), ולכאורה לשיטתו מוכח שאם דבר חזי לקטנים הוא נחשב כהיתר לערב בו, ובפשטות הוא הדין לטלטלו. והאו"ש בהל' מאכלות אסורות (יז, כז) דן ברשב"א הזה. ראה גם הערת האו"ש על רעק"א בהל' יו"ט פ"ד ה"י: 'נ"ב הא חזי לקטנים'. משמע שזה מועיל גם לדיני מוקצה (ודוחק לומר שזה רק לגבי מוקצה מחמת היום שעבר).

אמנם שם משמע שמדובר רק על טבל טבול מדרבנן, וזה נחשב כהיתר כי מותר להאכיל לקטן בידיים. משמע שטבל דאורייתא אינו נחשב היתר למרות שקטן יכול לאוכלו. כנראה שרק מה שמותר להאכיל בידיים נחשב כהיתר, ולא משהו שסתם מותר לקטן. וזה לשיטת הרשב"א שם שאיסורי דרבנן מותר להאכיל לקטן בידיים.

אם אדם מייחד טושים שיהיה כמשחק לבנו. האם נכון להגיד שזה כמו אבן שאדם מייחדה כמעצור לדלת ומתיר בטלטול?

ייחוד על ידי מעשה כנראה יועיל בהנחות דלעיל

האם צריך לעשות מעשה ייחוד בכל ערב שבת? או שמספיק פעם אחת בחיים?

מספיק פעם אחת.