טעמא דקרא‎

א' שאל לפני 2 שנים

שלום רב
 

סנהדרין דף סט ע”ב
בן ולא בת. תניא, אמר רבי שמעון: בדין הוא שתהא בת ראויה להיות כבן סורר ומורה, שהכל מצויין אצלה בעבירה, אלא גזירת הכתוב היא: בן ולא בת.
וצ”ע הלא ר’ שמעון דריש טעמא דקרא, וגם כשהתורה כותבת דין בפירוש הוא מסייג אותו בגלל טעמא דקרא, כמו שלמדנו לעיל כא ע”ב שבתורה נאמר לא תחבול בגד אלמנה, ור’ שמעון מסייג שרק ענייה אין ממשכנין אותה. ולעיל טז ע”ב אמר ר’ שמעון שאין עושים עיר הנידחת בספר מסברה, אם כן מדוע שלא נרחיב את מה שנאמר בפסוק לבת מדין טעמא דקרא.

 
הבקר עיינתי באנציקלופדיה ויש בה ערך לטעמא דקרא, והפנו למסכת יומא מב ע”ב:
והוציא אתה – שלא יוציא אחרת עמה, כדתנן: לא היתה פרה רוצה לצאת – אין מוציאין עמה שחורה, שלא יאמרו שחורה שחטו. ואין מוציאין עמה אדומה – שלא יאמרו שתים שחטו. רבי אומר: לא מן השם הוא זה, אלא משום שנאמר אתה – לבדה. ותנא קמא, הא כתיב אתה! – מאן תנא קמא – רבי שמעון היא, דדריש טעמיה דקרא. – מאי בינייהו? – איכא בינייהו דאפיק חמור בהדה 
 
לדעת ר’ שמעון מותר להוציא חמור עם הפרה, כי כולם יודעים שלא ישחטו אותה. משמע שאפילו היכן שיש מיעוט, ר’ שמעון דורש טעמא דקרא, ואם כן, מדוע שלא ידרוש גם בבן סורר ומורה טעמא דקרא ויחייב גם בת?
 
שבת שלום

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 2 שנים

שלום רב.
אתה מניח שכשכותבים גזיה”כ הפירוש הוא שאין טעם או שלא הולכים אחר הטעם. אבל בהחלט אפשרי שהפירוש הוא שהכתוב גזר שלא זה הטעם אלא טעם אחר (שגם הוא מובן לנו). והראיה היא מסוגיא זו עצמה, שכן הראשונים הביאו את הטעם לדין בן ולא בת שאין דרכה להימשך לעבירות וללסטם את הבריות. והקשה המאירי הרי בש”ס איתא שזוהי גזיה”כ (ובירושלמי עוד יותר מפורש כן). ותי’ (להבנתי) שגזיה”כ אינו הלכתא בלא טעמא.
וכך אתה רואה גם בסוגיית כא ע”א שהזכרת, לגבי “לא ירבה לו נשים”, בשיטת הרמב”ם. 
ראה הסברים לכל עניין זה (כולל סוגיות אלו) את מאמרי על גזיה”כ, כאן:
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%94%D7%99-%D7%92%D7%96%D7%99%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%911-%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%93%D7%99%D7%9F-%D7%A2%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%96%D7%95%D7%9E%D7%9E%D7%99%D7%9D/

א' הגיב לפני 2 שנים

תודה, אדפיס ואעיין בשבת בעז”ה.

ובכל זאת הערה, ר’ שמעון יכל לומר שבת עלולה להיות מכשול גדול יותר, אלא שלא יצא על ידה מכשול אם היא אוכלת בשר ושותה יין, במקום להשתמש בביטוי, אבל מה אעשה, אדרבא אעשה ואעשה, כי יש טעם נגדי.

והואיל ואתאן, איך אתה מבין את המושג חידוש שאין לך בו אלא חידושו, כגון בעד זומם לדעת רבא בסנהדרין כז ע”א. האם חידוש הוא גזירת הכתוב +?

מיכי צוות הגיב לפני 2 שנים

המושג חידוש בדין עד זומם הוא עיקר נושא המאמר, ע”ש.
לגבי לשון ר”ש, לא נראה לי נורא.
ואולי אפשר להסביר שגם אם לא יוצא מכשול א אלא ב, עדיין קשה מדוע לא לעשות בה דין בן סורר בגלל מכשול ב? ועל כך הוא אומר שגזיה”כ הוא לעשות את דין בן סורר מטעם (=מכשול) זה ולא מטעם אחר, אבל הדין עצמו ברור.

השאר תגובה