טעמי התקנה ולא פלוג רבנן
שלום הרב,
רציתי לשאול, כאשר הראשונים כותבים את סיבת תקנת המצווה דרבנן, אז האם כאשר אדם לא מקיים את טעם התקנה האם הוא גם לא יצא ידי חובה?
למשל בעניין דיומא, במתנות לאביונים אם נאמר שעיקר התקנה היא משום שמחה. הנותן מתנה לאביון ע"מ להחזיר. הוא בוודאי נתן מתנה אך אין פה שמחה. וממילא האם אעפ"כ נאמר לא פלוג ויצא?
או שאומרים לא פלוג רק על סייגים ולא על "עשה".
קובי
נדמה לי שבתקנות הולכים אחרי לשון התקנה ולא אחר טעמה (ראה באורך מאמר של הגרז"נ במבקשי תורה – יו"ט כרך ב לזכרו של הרב ש"ז אויערבאך).
כוונתי לומר שזה מה שמעכב הלכתית. אבל כמובן מן הראוי לפעול כך שיושג גם הטעם.
נדמה לי שאין צורך כאן להגיע ללא פלוג, שכן לשון התקנה בעצמה לא חולקת. אולי חכמים שניסחו כך עשו בעצמם שיקול של לא פלוג. אנחנו רק מקיימים את התקנה כלשונה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer