טענת ברי וברי ושמא

קודם כל, אפשר להבין שעדיפותה של טענת ברי היא כן בגלל נאמנות. זו אמנם לא ראיה אבל הוא נאמן בטענה (כמו מיגו כוח טענה, כגון מיגו דהעזה, שאינו ראיה אבל נותן נאמנות). ואפשר אף לומר שיש חזקה שאין אדם תובע אלא אם כן יש לו עליו (וצ"ע מול שמא, אולי שם אדם כן תובע ביתר קלות), ואז יש כאן ממש ראיה. וזו כנראה לשון רש"י שהבאת.
לגבי טענת שמא, זכור לי שבקו"ש דן האם זו טענה חלשה (ואולי אף ממש ראיה  נגדו) או שאינה טענה כלל. ולשיטה שברי ושמא להוציא לא אמרינן (מחלוקת אמוראים, וכן הלכה) נראה שזו טענה שאל"כ המוחזק לא היה יכול לזכות בלי טענה.