כוונות במצוות תפילה

שו”תקטגוריה: הלכהכוונות במצוות תפילה
נתן שאל לפני 7 חודשים

שלום הרב,
ידוע החידוש של ר’ חיים בהלכות תפילה של הרמב”ם בו הוא מגיע למסקנה שיש 3 כוונות נדרשות בתפילה: לצאת ידי חובת המצווה, עמידה לפני ה’, וכוונת פירוש המילים (שהיא חובה רק באבות).
 
אני מוצא שלהחזיק את 2 הכוונות האחרונות בראש זה לא פשוט, ותוהה האם הדבר אפשרי בכלל.
(אני מניח שאת הכוונה הראשונה צריך לכוון רק לפני התפילה).
לכאורה, זה אמור להיות אותו דבר כשאני מדבר למישהו ומתכוון למה שאני אומר.
ובכל זאת, אני מתקשה לכוון את 2 הכוונות האחרונות יחד (הראשונה כנראה צריכה להיות רק לפני התפילה, אם אני מבין נכון) – גם לעמוד בתודעה של ‘לפני ה” ולהתרכז בזה, וגם לעמוד ולכוון במשמעות המילים שאני אומר.

אם כן 2 שאלות יש לי:

  1. האם לדעתך צריך לכוון את 3 הכוונות כל הזמן או רק בחלק מהזמן?
  2. האם בכלל אפשרי לחשוב שני מחשבות באותו זמן? (השאלה כללית ולאו דווקא לגבי תפילה)

תודה,
נתן

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 7 חודשים

ברור שאין צורך ללוליינות מחשבתית. משמעות הדרישה הזאת היא להבין באופן כללי שאתה עומד לפני ה’ ושזה ילווה אותך בעת שאתה מכוין את פירוש המילים. לא צריך לומר ואף לא לחשוב “אני עומד לפני ה'”. כפי שאתה משחק כדורסל, ואתה מודע לזה שאתה עושה זאת בפני קהל, ותוך כדי כך אתה חושב על המשחק. סליחה על ההשוואה, אבל הבאתי דוגמה פרוזאית שמדגימה את כוונתי.
לגבי חשיבת שני דברים באותו זמן, כל עוד אתה לא אומר את שתי המחשבות בליבך איני רואה מניעה  לכך. אלו סוגיות הכוונה הכפולה בקדשים “לשם פסח ולשם שלמים” (אם כי שם ניתן לדחוק שהוא אמר זאת בהתחלה ולא שזה מלווה את כל עשייתו).

‫נתן הגיב לפני 7 חודשים

לגבי התשובה לשאלה השנייה – מה הכוונה לא לומר את המחשבה בלב? יש לחשוב מבלי לחשוב בצורה מודעת?

אורן הגיב לפני 7 חודשים

וכי יש דבר שאינו לפני ה’? הכוונה של עמידה לפני ה’ נראית מיותרת.

‫נתן הגיב לפני 7 חודשים

רמב”ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ד
הלכה א
חמשה דברים מעכבין את התפלה אף על פי שהגיע זמנה, טהרת ידים, וכיסוי הערוה, וטהרת מקום תפלה, ודברים החופזים אותו, וכוונת הלב.
הלכה טו
כוונת הלב כיצד כל תפלה שאינה בכוונה כ אינה תפלה, ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה, מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו, לפיכך הבא מן הדרך והוא עיף או מיצר אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו, אמרו חכמים ישהה שלשה ימים עד שינוח ותתקרר דעתו ואח”כ יתפלל.
הלכה טז
כיצד היא הכוונה שיפנה את לבו מכל המחשבות *ויראה עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה*, לפיכך צריך לישב מעט קודם התפלה כדי לכוין את לבו ואחר כך יתפלל בנחת ובתחנונים ולא יעשה תפלתו כמי שהיה נושא משאוי ומשליכו והולך לו, לפיכך צריך לישב מעט אחר התפלה ואחר כך יפטר, חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם תפלה ושעה אחת לאחר תפלה ומאריכין בתפלה שעה.

ר’ חיים מבריסק הבין מכאן שלפי הרמב”ם הכוונה של עמידה לפני ה’ היא חלק ממעשה המצווה.

לכוין ב'אתה' הגיב לפני 7 חודשים

כשמכוונים פירוש המילות באמירת ‘ברוך אתה’, הרי מתקיימת הכוונה לעמוד לפני ה’. כמדומני שאחרונים הורו (דלא כהגר”ח) שגם כוונה זו מעכבת רק בברכת ‘אבות’

בברכה, ש”צ

mikyab צוות הגיב לפני 7 חודשים

נתן, אני בהחלט מדבר על כוונה מודעת. אבל הבנה כללית שאתה עומד לפני ה’ לא סותרת מחשבות ספציפיות אחרות. בדיוק כמו שאתה יודע שאתה משחק כדורסל ובו בזמן חושב על מהלכיך. או נוהג באוטו ויודע שאתה נוהג ותוך כדי כך חושב או שומע רדיו.
בל נית
אורן, כשמדברים על כוונה אין מדברים על מצב אובייקטיבי. ניתן לנהוג בלי מודעות ועדיין אתה נוהג, ואין זה דומה למצב שבו אתה מודע לכך שאתה נוהג. כוונה פירושה מודעות לכך שאתה עומד לפני ה’. כמו שבשמע ישראל יש לכוון את יחוד ה’. תוכל לשאול וכי הוא לא אחד גם בלי שאני חושב? המצווה היא להביא זאת למודעות.

השאר תגובה