כוחי ועוצם ידי

שלום הרב

ראשית אעדכן את הרב מעט –
ב"ה מצאתי כמה עיסוקים לעצמי השנה.
אני מלמד תוכנית מתקדמת לנשים. התוכנית מורכבת משני חלקים – האחת – טהרת המשפחה, במגמה שיוכלו לתת מענה לנשים בתחום הזה, והשני פחות מוגדר. שם אני נכנסתי. ההגדרה שאני נתתי היא הבנת הקשר בין עיון לבין הלכה. בעצם מטרתי הפנימית, שכבר חשפתי בפניהן, היא שהן יבינו את המאמר של הרב והטורים שעלו בעקבותיו, שהסבירו מדוע תוכניות לימוד ההלכה של נשים מועדות לכשלון. הבעיה טמונה בכך שאין להן את ה5-8 שנים של לימוד עיון שרוב בחורי הישיבות זוכים להם לפני שמתחילים להיכנס למה שנקרא "הלכה". גם שם המצב לא תמיד מזהיר, אבל לפחות בתוך הישיבות והכוללים בד"כ החברה יודעים לזהות מי פוסק משנה ברורה ומי יכול לומר פסיקה אמיתית. אני מלמד יסודות עיוניים, ומראה איך היסודות הללו משפיעות על דיוני הפוסקים להלכה, כדי שיבינו את ההבדל בין לימוד טהרת המשפחה שלהן, בו הן יוכלו לענות על ה- FAQ, לבין לימוד עיוני שמוביל לגדלות אמיתית.
חלק ממטרתי היא שאכן לאחר מכן, במקום להמשיך לעוד תוכנית בה קוראות משנ"ב ונבחנות על הלכות שבת, יבינו שלא זה מה שיהפוך אותן לפוסקות, ובכל דרכיהן יעשו חייל אמיתי.
כרגע הנשים אומרות שהן לא רואות סיכוי להיות פוסקות באמת. לא לחוץ לי שדווקא הן יהיו פוסקות, ולכן מבחינתי זו הצלחה, לפחות ברמה א' – שלב ראשון הוא שיבינו פסיקה מהי. כפי שראינו בפולמוס סביב המאמר של הרב, לאו מילתא זוטרתא היא!

הפרוייקט השני שאני עובד עליו הוא פרויקט "מורנו" של ארץ חמדה. המשעשע הוא שדווקא שם אני מנסה לדחוף יותר לעיון, ואחרים דוחקים את הלימוד לכיוון לימוד של פוסקים אחרונים. אני משתדל לא לדלג על שלבים, ותמיד לשמור על הקשר בין הסוגיה הראשונית, מעט עיון, ורק לאחר מכן להגיע להלכה.
אני מפנה את זה לרב גם מכיוון שאני יודע שהרב קשור לסטודנטים (וסטודנטיות) רבים, שיכולים להיכנס לאתר שלנו ולהוריד את דפי המקורות. אני חושב שזה מאפשר לבעלבתים או בוגרי ישיבות שעיתותיהם אינם בידיהם לימוד ישיבתי מוצלח יותר מרוב התוכניות שאני ראיתי. מקווה שהרב יעיין וירווה נחת
(אנחנו כרגע מעבדים מחדש את הדפים הראשונים, כל הזמן לומדים איך להשתפר. אני חושב שהדפים המאוחרים יותר מוצלחים מהראשונים, וכו').

ראשית, תודה על העדכונים. אני שמח שהעניינים מתקדמים ומקווה שתמשיך כך. אגב, אושרה קורן ניהלה איתי ויכוח ברדיו בעקבות דבריי על הנשים, ומחתה נמרצות. ניכר היה שאין לה מושג למדנות מהי וגם אין לה יכולת להעריך למדנות. התחושה שלי באמת היתה שהוויכוח הזה הוא אומלל במיוחד כי בנות השיח שלי לא מבינות על מה אני מדבר.

שוב שלום
ראשית, תודה על המייל המהיר והמפורט.
אתייחס במילה להערתו האחרונה – כוונתי לא הייתה שאני אבחר את הערכים שלי לפי התוצאות העלולות לצאת. הכוונה הייתה שתורה בפרשתנו אמרה לי לחשוב דבים מסויימים, אני מנסה לחשוב מהי מטרת הציווי לחשוב כך.

בסוף אני מטה את השיעור לכיוון אחר. סוף הפרשה המבחינה בין ארץ ישראל "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה" לבין מצרים, אך היום, הודות ל"כוחי ועוצם ידי", אנחנו בעצם חיים במצרים. לפי"ז לכאורה המשמעות של "והיה אם שמוע" שונה מאוד ממה שהייתה פעם. גם אם נטען שהכוונה היא לכלכלה באופן כללי, כיום כבר איננו שונים ממצרים. ולכאורה התורה הסמיכה את ההבחנה בין מצרים לבין ארץ ישראל לפרשת "והיה אם שמוע" כדי להדגיש את משמעות הפרשה. ועיין בפולמוס סביב תעניות הבצורת שהייתה לפני שבע שנים….

אך לא על כך באתי הפעם.
אני מכין שיעור על ענייני בל תוסיף ובל תגרע. הרשב"א כתב בר"ה (טז) שאם חז"ל קובעים שיש לעשות מצווה או להימנע מעשייתה, אין בכך בל תוסיף או בל תגרע, שכן זהו המנדט שניתן להם באומרו "ועשית ככל אשר יורוך".
כבר יש כאן נקודה מעניינת, יש כאן שתי מצוות שעוסקות בהפעלת המערכת והיחס הנכון לקודקס.
הטורי אבן הקשה עליו מספר קושיות, אחת הקושיות המעניינות – איך יתכן שיש לאו שחז"ל יכולים לומר לנו פשוט לעבור? מילא להימנע מקיום מצווה בשב ואל תעשה, אך הוספת מצוות אסורה, עד שחז"ל אומרים לנו שהיא מותרת?
התשובה הראשונית שיש לי היא שבאמת יש כאן יחס בין שתי מטא-מצוות. מצווה אחת אומרת – אל תמציא מצוות נוספות, ואל לך לבטל מצוות קיימות. מצווה נוספת שאומרת לחז"ל שזהו תפקידם.
עלתה בראשי המחשבה שהיסוד שהרב אוהב להביא בשם הקוב"ש בשם הרמח"ל יכול להשפיע על הסוגיה. כנודע, היסוד אומר שבכל עבירה יש שתי בעיות – 1. המעשה עצמו (שאכלת רעל, פגמת בעולמות העליונים, וככה"ג). 2. המרד בקב"ה.

נדמה לי שברדב"ז ניסח משהו מעין דברי הבאים ביחס לספק דרבנן לקולא. העולם מקשים שאם יש מצוות "ועשית ככל אשר יורוך", אז בכל מצווה דרבנן יש איסור דאורייתא, אם כך ספקו צריך להיות לחומרה! יש לזה כמה תירוצים מפורסמים, אך זכרוני אינו מטעה הרדב"ז מנסח שהאיסור "ועשית" לא מתייחס לעצם הפעולה שהורו עליה חז"ל, אלא כוונתה רק שלא למרוד בדבריהם. אילו הייתה בעיה בעצם הפועלה, הקב"ה היה אוסר עליה. אם כך, איסור הדאורייתא כאן הוא רק שלא למרוד (מכאן אפשר להציע כמה המשכים, ואינני זוכר את הניסוח שלו. או – כל ספק דאורייתא לחומרה רק מצד ה"רעל", ולא מצד המרד, או משהו בסגנון).

אני רוצה להציע שדבר דומה קורה ב"בל תוסיף".
לומר שיש מצווה בארבע בתי תפילין, אך החמישית היא "רעל", נראה לא סביר. מה שסביר יותר הוא שיש איסור למרוד ולא לקבל את המערכת.
המנ"ח (תנה) מקשה מה ההו"א ללקות על בל תוסיף – מתרים בו ואומרים – מה שאתה עושה אינו חלק מהמצווה. עכשיו מה – אם הוא אומר – נכון, אני סתם עושה שטויות – הוא אמר שהוא לא מוסיף! ואם הוא אומר – שקר, ודאי שזה חלק ממצוות ה' – או שהוא אנוס במחשבתו שאנחנו טועים בהגדרת המצווה, או שהוא שוטה שלא מתייחס אלינו. בשני המצבים הללו ודאי שהוא לא ילקה.
לכאורה המהות העקרונית של בל תוסיף היא עצם המרד במערכת ההלכתית. האמירה שאני יודע טוב יותר, זו הבעיה. מכיוון שהקב"ה הגדיר את חז"ל כחלק מהמערכת שמייצרת את התורה, אם חז"ל אומרים לנו לעשות את הדברים אחרת, הם חלק מהמערכת, אז אין כאן מרד במערכת, ממילא אין כאן איסור.

ואל תקשה מהרמב"ם (ממרים ב ט) שכתב שגם על חז"ל יש איסור "בל תוסיף" אם קובעים את התקנות שלהם כדאורייתא. בגלל שגם הם מחוייבים למערכת. אם הם עוברים את המנדט שלהם ומעוותים את המערכות, זה גם בל תוסיף. מוטל עליהם להגדיר את התורה, ואפילו לומר לא לקיים מצווה או לעשותה כמה פעמים (מאה תקיעות), אבל גם עליהם מוטל איסור לערבב את הקטגוריות.

אשמח לשמוע את דעת הרב על הדברים

אך טוב וחסד

הלכתי לחתונה וחזרתי, והדבים התחדדו לי קצת יותר –
המצוות שבאופיין הן מטא-מצוות מגדירות עבורנו את גבולות הקיום של המצוות האחרות.
אדם שמקיים מצווה X בצורה הגורעת ממנה עשה שני דברים –
1. הוא לא קיים את המצווה במלואה (בקטגוריה של מצווה X הוא הגיע רק לX' ולא לX המלא).
2. הוא עבר על "לא תגרע".
אם נבחין בין הפגם לבין המרד, הפגם לעולם יהיה בעולם של קטגוריית המצווה X. המשמעות של ה"לא תגרע" תתאפיין רק במרד, לא בפגם.

אם נקבל את מה שנאמר בספרי – אדם הניח תפילין בני 3 פרשיות.
יש בעיה שהוא לא הניח תפילין, או שהניח תפילין פגומות וכו'. כלומר – הפגם נשאר בקטגוריית מצוות התפילין.
קשה לזהות פגם ב"לא תגרע". הפגם הוא במצווה הרלוונטית (במקרה דידן – תפילין). משמעות ה"לא תגרע" היא רק משמעות של מרד.

מקווה שזה מובן
תודה

שלום ב', אין לי זמן כעת להיכנס לפרטים. ככל קושיית הטו"א לא מתחילה ואין צורך לחפש פתרונות. אם התורה עצמה אומרת שחז"ל פטורים מבל תוסיף אז מה הבעיה? הפה שאסר התיר. אמנם תוס' שם רע"ב חולק על הרשב"א כידוע, ואכ"מ. (דומני שהטו"א הזה הוא המקור לפלפול האם חז"ל יכולים לגרוע את מצוות בל תגרע וכך לפתור את הבעיה). וגם ברמב"ם יש לדון, שכן בהל' ממרים הוא כותב שאם בי"ד מתקנים ולא מודיעים לציבור שזה דין דרבנן הם (ו/או הציבור) עוברים על בל תוסיף. כעת יש לדון מה דינו של הדיוט שמוסיף ומודיע שזו הוספה מדיליה, האם עבר בבל תוסיף? לא סביר, אבל אם לא אז שוב אין הבדל בין בי"ד להדיוט ודלא כרשב"א.
לגבי עקירת דבר מה"ת בקו"ע, כבר כתבו הראשונים בכמה מקומות שכשהשעה צריכה אפשר גם בקו"ע (ראב"ד בתמים דעים, והראשונים על הריגת מוסר ממון בסוף ב"ק ועוד).
יש לדון בחידושך שבבל תגרע אין מהות אלא רק מרי וציות. בדרשות הר"ן כתב להדיא נגד זה, שכן הוא מקשה כיצד זקן ממרה שיודע שבי"ד טועה חייב לשמוע בקולם ולטמטם את נפשו. ותירוצו שגם לסור מדבריהם מטמטם את הנפש. אמנם יש לחלק בין טמטום הנפש לבין המהות של העבירה, ואכ"מ.
אמנם לגבי כל המטא מצוות כתבתי במאמר על השורש הרביעי לרמב"ם שיש בהן משהו שונה. זה יסוד דומה לשלך, ואני שולח לך את המאמר:
https://drive.google.com/open?id=0BwJAdMjYRm7IUlVsc25qXzczLWc
כל טוב ובהצלחה.