כח חכמים בשינוי הטבע

שו”תקטגוריה: תורה ומדעכח חכמים בשינוי הטבע
יאיר שאל לפני 5 שנים

שלום לרב מיכי,  להלן קטע מויקישיבה:
מי שנולד בשנה פשוטה ושנת הי”ג מעוברת, נעשה בר מצוה באדר השני (הגהות מרדכי יבמות סי’ קטושו”ת מהר”י מינץ סי’ טבית יוסף או”ח נה, ושו”ע שם טרמ”א שם ימשנה ברורה שם ס”ק מה. ועי’ ביאור הגר”א שם ס”ק יח). הטעם: שעיבור השנה פועל אף על דינים התלויים בטבעו של הגוף, כמו שאמרו (ירושלמי כתובות א ב) על הפסוק: אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גֹּמֵר עָלָי (תהלים נז ג), שקטנה בת שלש שנים ויום אחד שאבדה בתוליה ונמלכו בית דין לעבר את החודש, הבתולים חוזרים, ואם לאו אין הבתולים חוזרים (הגהות מרדכי ובית יוסף שם, ועי”ש בביאור הגר”א ס”ק יח).
וכמדומני החת”ס לומד מכאן מה רב כוחם של חזל שאפילו הטבע מתיישר לפי קביעותיהם.

  1. האם הדברים האמורים אכן מתרחשים במציאות?  אם לא,  האם כעת שאנחנו יודעים שזה לא ככה צריך לשנות את ההלכה (בייחוד לגבי קטנה בת ג’ שנים)?

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 5 שנים

שלום רב, כידוע הש””ך האריך בזה לגבי בת שלוש בתוליה חוזרים והירושלמי. ואני מעודי תמהתי עליו, דפשיטא לי שזה לא קורה. אבל אין לזה השלכה לדינא, שהרי ברור שמדובר בקביעת קו הלכתי פורמלי. בת שלוש בתוליה חוזרים זו קביעה ממוצעת, וברור שיש שחוזרים גם אחרי שלוש ויש שלא חוזרים גם לפני. ולכן כשבי”ד עברו את החודש או השנה עדיין להלכה מניחים שבתוליה חוזרים עד גיל 3. לא בגלל שחז”ל משנים את הטבע אלא מפני שזה הקו ההלכתי.
והוא הדין לגבי בר מצווה, ששם ודאי לא מדובר על קו חד אלא חזקה דרבה היא שבגיל יג הוא ראה שתי שערות.
ומכאן שאין שום צורך לכל המיסטיקה התמהונית הזאת.

מתעניין הגיב לפני 2 שנים

יש בזה בטרילוגיה שלך?

mikyab צוות הגיב לפני 2 שנים

נדמה לי שכן. כרגע איני זוכר.

אהרן הגיב לפני שנה 1

שלום הרב.

תמהת על הש”ך שהביא את דברי הירושלמי ש”בתוליה חוזרים”.
אני מניח שהתמיהה על הירושלמי ולא על הש”ך, נכון?

הירושלמי התקשה האיך כבי”ד יקדשו את החודש נקבע שבתוליה חוזרים עד סוף חודש אדר ב’.
אתה דחית כאן ש: “מעודי תמהתי עליו, דפשיטא לי שזה לא קורה. אבל אין לזה השלכה לדינא, שהרי ברור שמדובר בקביעת קו הלכתי פורמלי”.

עיינתי ברשב”א במשמרת הבית (ח”ג עמ’ ק”ד בהוצ’ מוה”ק) והבנתי מדבריו שהסיבה שלא תירצו כמותך שמדובר ב”קו הלכתי”, היא מסיבה אחת. לחז”ל הייתה ברירה לקבוע קו הלכתי שתלוי בימים ולא בשנים. במקום לקבוע 3 שנים הם היו יכולים לומר 1095 ימים (365*3). אם הם קבעו שנים, סימן שהשנה היא הקובעת בעולם הפיזי בכל מצב.

ויעויין ביו”ד סי’ קפ”ד על מחצה”ש ס”ק י”ח, לגבי אישה מינקת ש”דם נעכר ונעשה חלב”. שם מבואר כנ”ל, שחז”ל בכוונה לא אמרו שהתהליך נמשך שנתיים אלא כ”ד חודש, כדי להרוויח שבשנת העיבור לא יהיה חודש העיבור בכלל.

אני גם נוטה לחשוב שקביעת חז”ל לא תשנה את הבתולים בעולם הפיזי. רק רציתי להסביר מדוע הירושלמי והנו”כ לא חשבו שמדובר בקו פורמלי (כי קו פורמלי נכון יותר לעשות לגבי ימים ולא לגבי שנים, כאמור).
מה דעתך?

mikyab צוות הגיב לפני שנה 1

אני לא בטוח שזה מוכרח בירושלמי. ייתכן שהוא מניח שגם אם הקו הוא פורמלי עדיין יש לפעול על פיו במדויק (כך דרכה של הלכה). וזה אולי ההסבר גם במחצה”ש.
ההסבר שהבאת מהרשב”א ממש לא הכרחי כמובן. ואולי גם ברשב”א הכוונה כנ”ל.
לעשות קו פורמלי של ימים זה בטח מסובך ולא הגיוני. שיספרו 1095 ימים? כך אפשר לעבוד? זה חסר שחר.

אהרן הגיב לפני שנה 1

“ייתכן שהוא מניח שגם אם הקו הוא פורמלי עדיין יש לפעול על פיו במדויק (כך דרכה של הלכה)”.

לא הבנתי: מי מניח? הש”ך?

mikyab צוות הגיב לפני שנה 1

ודאי שלא. הירושלמי.

אהרן הגיב לפני שנה 1

שוב לא הבנתי.
אתה מתכוון שהירושלמי לא בא לתאר מציאות אלא לקבוע הלכה? לא לטעון טענה על העולם אלא לגזור נורמה?

זה נראה לי דחוק מאוד בלשונו: “אמר ר’ אבון, ”אקרא לאלוהים עליון לאל גומר עלי” (תהלים נז ג) – בת שלש שנים ויום אחד, ונמלכין בית דין לעוברו הבתולין חוזרין ואם לאו אין הבתולין חוזרין” (כתובות פ”א ה”ב).

לשם מה הביא הירושלמי את הפסוק?
פירשו שם המפרשים, שר’ אבין דרש שיש לבי”ד השפעה מטאפיזית, בי”ד למטה “קורא לאלוהים”, והאלוהים בתגובה “גומר עליו”.
אם אין כאן אלא קביעה נורמטיבית, לשם מה הובא הפסוק?

מיכי הגיב לפני שנה 1

אולי הפסוק לתפארת המליצה או אסמכתא. העליתי אפשרות.

אהרן הגיב לפני שנה 1

גם אם נניח שזו כוונת הירושלמי, קשה לומר שהרשב”א הבין כך.
הרא”ה בבדק הבית תמה מדוע מונים ווסתות לפי הלוח הפורמלי של ימי החודש (ולא לפי המולד האמיתי). והרשב”א עונה לו:

אמר הכותב כבוד חכמים ינחלו אבל קושיותיהם זו אינה קושיא דודאי שיפורא גרים (שופר של קביעת החודש), שכל מה שב”ר שלמטה עושי’ ב”ר שלמעלה מסכימין עמהם דכתיב אשר תקראו אותם אשר תקראו אתם במועדם וסומכין בקבוע חדשים ועבור שנים במקום כריתות כחמץ בפסח ושחיטת הפסח ועינוי יום הכפורים.
גם בביאת הקטנים שאמרו (נדה מד ב) קטנה בת ג’ שנים ויום אחד בא הבית עליה אחד מן העריות היא פטורה ואין מומתין על ידה פחות מכאן שניהם פטורין וכן לענין הקטן בן תשע שנים ויום אחד אחר כן או פחות מכאן אין אנו מונין להם לימים אלא לשנים שבנויין לחדשים מלאים וחסרים ולחדשים ולשנים מעוברות ופשוטות לפי תקוני ב”ד.
ואף בחדושי הגוף כן וכמו שדרשו ז”ל ירושלמי כתובות ב’לאל גומר עלי’ קטנה א בת ג’ שנים ויום א’ שנבעלה אין בתוליה חוזרים נמנו ב”ד ועברו את השנה בתוליה חוזרין הוי ‘לאל גומר עלי’ ” עכ”ל.

מדבריו מוכח שהוא הבין את הירושלמי בצורה מטאפיזית. בהתחלה הוא מדבר על קביעות פורמליות, כמו פסח ויו”כ, הוא עובר לדבר על קביעות פורמליות כמו ביאת גדול על קטנה או קטן על גדולה, ואז הוא מוסיף (בתחילת קטע ג’) “ואף בחידושי הגוף כן”, מהי תוספת זו? וכי עד עתה לא דיבר על חידושי הגוף? הרי דיבר על גדר “קטן” ו”קטנה”?
אני חושב שכוונתו שעד עתה הוא דיבר על קביעות שיכולות להיות פורמליות בלבד, ועתה הוא מדבר על השפעת ההלכה על המציאות.

גם מההקשר הדבר נראה כך. הרא”ה מבקש שיקבעו את ימי הווסת לפי המולד, ולא לפי יום ראש החודש הפורמלי, בטענה “וכי שיפורא גרים”?! האם שופר של קידוש החודש גורם הווסת? הרי המולד גורם אותו. נדמה לי שהרשב”א לא היה יכול לדחות את טענתו בנימוק פורמלי בלבד. לא מסתבר שבגלל שדינים שונים (שקשורים בעיקר למניין השנים) נקבעים ע”פ בי”ד, גם הווסת יקבע לפיו. ווסת הוא לא עניין של תאריך, אלא של סימפטום, ולכן אינו חייב להיות קשור ליום מסויים, הוא יכול להיות קשור להפלגה, או לפעולה כקפיצה ואכילת שום.
הרא”ה ב’בדק הבית’ הבין שניתן לפרש את הגמ’ למנות את ימי הווסת לפי המולד, מדוע מיאן הרשב”א בזה? נראה לי שרק מסיבה מטאפיזית.

גם לי לא נח מהקביעה המטאפיזית, אבל אני חושב שזה לא הגון לעוות את כוונת המחברים בגלל זה.

mikyab צוות הגיב לפני שנה 1

לא רואה כאן שום הכרח. בדיוק מה שאמרתי יכול להיאמר גם כאן.
רק אעיר שגם אם זו לא כוונתם ברור לי שהם טועים, אבל לא השתכנעתי שהם טוענים אחרת ממני.

השאר תגובה