כיצד שבר משה רבינו את הלוחות?

שו”תקטגוריה: כלליכיצד שבר משה רבינו את הלוחות?
צחי שאל לפני 2 חודשים

בס”ד
לוחות הברית היו עשויות מסנפרינון (ספיר) שהוא חומר חזק מאד בטבע.  כיצד אם כן הצליח משה רבינו לשבור את הלוחות?
 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 2 חודשים

בזהירות.
זו הקושיא היחידה שיש לך עליו? הוצאת מים מסלע בהכאה או בדיבור מובנת לך? ומה עם בקיעת הים?

ט הגיב לפני 2 חודשים

מה הדמיון, זה ה’ אמר לו וזה עשה מליבו, וכי סמך על הנס? לפי חז”ל שהלוחות מסנפירנון למה משה בכלל חשב שהשלכת הלוחות תשבור אותן.

צחי הגיב לפני 2 חודשים

כוונת הרב לומר שזה היה נס? אבל ממשמעות הפסוקים נראה שמשה רבינו שבר את הלוחות מדעתו!?

מיכי הגיב לפני 2 חודשים

ואם זה מדעתו אז לא ייתכן נס? כשהוא היכה את הסלע, לא יצאו מים? זה דיון הזוי. ועוד לא דיברנו על השאלה האם אגדות באמת מתארות מציאות.

ט הגיב לפני 2 חודשים

שהדיון הזוי זה אין ויכוח, אבל אם כבר דנים אז הקושיה קושיה. אין היגיון בכך שמשה ישליך בסתר לוחות בלתי שבירות (ועוד אח”כ כשהן באורח פלא בלתי צפוי ובלתי ידוע נשברות לקבל יישר כח מה’). וגם מהכאת הסלע יש לחלק בקל.

בס”ד כ”א באב תש”פ

במדרש (מצויין בויקיפדיה, ערך ‘לוחות הברית’, הערה 18) נאמר שמתחת לאהלו של משה נמצא מרבץ של ספיר שממנו פסל את הלוחות. האם גם הלוחות הראשונים היו מספיר, ואולי היו הלוחות הראשונים מאבן טבעית?

בברכה, ש”צ

גם קרינת אור פני משה התרחשה רק בהורדת הלוחות השניות. ואולי בלוחות הראשונות שניתנו באש וענן, קולות וברקים לא היה צורך שתהיה קרינה זוהרת מהן ומנותנן. רק בלוחות השניות שניתנו בסתר והיו מעשי ידי אדם – היה צורך בקרינה זוהרת הן מהן והן מפני נותנן.

אגב, שמתי לב ש’מתנות חלקו’ עליהן ‘ישמח משה’ – באו לו בקשיים גדולים. הרי ‘עבד נאמן קראת לו’ אירע אחרי שאהרן ומרים דיברו נגדו. אף ‘כליל תפארת בראשו נתת לו’ ניתן לו דווקא בלוחות השניות שניתנו לו אחרי מעשה העגל. ללמדנו שהמתנות המשמחות – באות שלא בקלות, ולכן הן עמידות יותר…

ט הגיב לפני 2 חודשים

שצ, נראה שאתה צודק וזאת התשובה (שרק הלוחות השניות סנפירנון). ייש”כ.
ומה שכתבתי לעיל שהשליך בסתר – טעיתי. בדברים מפורש ואשליכם מעל שתי ידיי ואשברם לעיניכם.

צחי הגיב לפני 2 חודשים

הדיון הזוי???
את הקושיה הזאת הקשה פרשן המקרא רבינו האברבנאל. וכן הקושיה מופיעה בכתבי יד מרבינו יהונתן אייבשיץ. והוא מפלפל בדבר.
למעשה התשובה פשוטה מכיוון שהגמרא במסכת נדרים דף לח’ מציינת את גבורתו של משה רבינו המתבטאת בשבירת הלוחות. ועיינו במהרש”א שם שאף שהלוחות היו סנפרינון.

אז –
א. הדיון לא הזוי כי גדולי חכמינו עסקו בסוגיא הזאת. (וכשלא יודעים תשובה אז לא נפטרים בכך שהדיון הזוי…)
ב. העלתי את הדיון כדי להראות מתוך התשובות והתגובות על רדידות החשיבה והדיונים המתקיימים באתר זה.

והציבור ישפוט!!!

ט הגיב לפני 2 חודשים

מה עזרת ללא כח הושעת זרוע לא עוז. האברבנאל דברים ט,יב דוחה “לפי הפשט” את דברי חז”ל שהלוחות ספיר בעובי כמה טפחים. לדעת מהרש”א שאף הלוחות הראשונים מסנפיר י”ל שלמד מהכתוב פסול לך שני לוחות אבנים ‘כראשונים’. אם כי גבורה אנושית לא עוזרת לשבור ספיר (נחלק הפטיש ונשבר הסדן וכו’) ולכן מצד זה הקושיה במקומה עומדת. לדעתי סעיף ב שלך הוא אפילו עוד יותר הזוי מההתעקשות להקשות ולפלפל ולסלסל בדברי אגדה.

צחי. הגיב לפני 2 חודשים

ט’ היקר אל תיקח את ההערה הקודמת שלי באופן אישי. דווקא החיפוש שעשית והדיוק בדברי המהרש”א ואני רואה שאפילו הגעת למדרש רבה על מגילת איכה (נחלק הפטיש ונשבר הסדן…) מוכיח שאתה בר פלוגתא לעניין.
אמנם שם במדרש איכה לא מדובר על גבורה אנושית אלא על בדיקה סתמית של בעל מלאכה או קונה כלשהו. אך משה רבינו בהחלט יכול היה בגבורתו האנושית לשבר את הלוחות. (וכמובן שהאברבנאל מת’ לפי דרכו)
*[אגב, יש כאן עוד אחד לעניין בשם “שמשון צבי” (שמהיום ישנה את הר”ת ל-שמ”צ)]

ט הגיב לפני 2 חודשים

אני עדיין לא רואה עניין ליישב אגדה על פי אגדה אחרת עשות ספרים הרבה אין קץ. ביני לזולת שהתרסת כנגדו איכא טובא ולא ידענא מאי קאמרת.

ואיך שבר שמשון את מקדש דגון? הגיב לפני 2 חודשים

בס”ד כ”ב באב תש”פ

לצחי וט’ – שלום רב,

כוחו של שמשון אינו טבעי. כש’נזר אלקיו’ על ראשו – נותן לו ה’ כח מעל לטבע, אך כששמשון מחלל את נזירותו ‘סר כוחו והיה כאחד האדם’.

וכך הלוחות הן ‘ספיר’ שאין כל כוח שבעולם יכול לעמוד בפניו, לא מפני שנוצרו מחומר קשה בטבעו, אלא בהיותן תורת ה’ הנתונה לעם ישראל כדי לקיימה (וייתכן שעוצמתן הרוחנית מעניקה להן גם עוצמה פיזית).

גבורתו של משה היתה בראש ובראשונה העזתו לקבוע שאם אין עם ישראל שיקיים את התורה – אין צורך בתורה, ואז, – הלוחות הופכות כביכול לאבן בעלמא, חוזרות לטבען כפי שהיו לפני ש’שם ה’ נקרא עליהן’..

שברי הלוחות מלמדים אותנו שהתורה זקוקה לנו שנקבל ונקיים אותה במסירות, ואז יחזרו הלוחות להיות ‘לבנת הספיר’ הקורנת ומאירה לעולם ואין שום כוח בעולם יכול לעמוד כנגדה. ולפיכך, אולי דוקא ‘שברי הלוחות’ יצאו עם עם ישראל לקרב, לעורר את הלוחמים לתובנה ש’כשהן מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמים’ – אז הם כ’ספיר’ החזק מכל כוח שבעולם.

בברכה, ש”צ

אחד שחושב שהדיון אינו הזוי. הגיב לפני 2 חודשים

לצחי.
אני לא חושב שהדיון הזוי וכבר שנים שהקושייה הזו הייתה קשה לי ותירצתי לעצמי שזו הייתה גבורתו של משה אך כמובן שאיני יכול לומר זאת אם איני בדרגתו של המהרש”א או משהו.
תודה שהארת את עיניי !!

בברכה יהודי המחפש פשט.

שבירה ע"י ריכוז הנפש הגיב לפני 2 חודשים

בס”ד כ”ב באב תש”פ

כדאי לציין שבתורות לחימה של המזרח הרחוק 0למשל: קראטה), ידועות טכניקות של שבירת חפצים קשים ע”י ריכוז כוחות הנפש. הואיל וחותנו של משה הכיר את כל דרכי הפולחן של העולם העתיק – לא ייפלא שתורות לחימה כאלה או אחרות למד ממנו חתנו משה וידע להשתמש בהן בעת הצורך.

בברכה, שאציושי לוינגארה, טוקבקיסט מטוקיו 🙂

אגב, דיון זה החל בכ’ באב, יום השנה התשיעי לפטירתו של ר’ רפאל הלפרין ז”ל, שאף הוא ידע לשלב את עוצמות הרוח והגוף.

וייתכן שגם יעקב הכיר את העוצמה הנוצרת ע”י ריכוז כוחות הנפש, וכך הצליח לגלול לבדו את האבן הכבידה מפי הבאר שבחרן. אולי לכיוון זה רמז הקליר בתפילת הטל שלו, בתארו: ‘ייחד לב וגל אבן מפי באר מים’.

בברכה, ש”צ

צחי הגיב לפני 2 חודשים

חחח. לטוקבקיסט מטוקיו. אהבתי את הרעיון. ובהוספה של שמ”צ החביב זה מקבל משנה תוקף. אמנם בפסוקים משמע שהלוחות נשברו ע”י ההשלכה עצמה.
אהבתי יותר את הקטע ששמת לב שאכן העלינו את הדיון ביום היא”צ של רפאל הלפרין.
אבל זה ממש בלי כוונה.
אגב, מכיון שקצת הכעיסוני בטענת הדיון ההזוי. שכחתי להעלות קושיה נוספת בעניין שעדיין קשה לי ואשמח לשמוע תשובותיכם.
בפרשת כי תשא כתוב שמשה רבינו ירד כשהלוחות בידו דהיינו ביד אחת. ואילו בפרשת עקב כתוב שירד כשהלוחות בשתי ידיו. כיצד מתיישבת הסתירה?

ט הגיב לפני 2 חודשים

(צחי, משמעות הפסוקים אינה מוכרחת, ומהרש”א שם כתב שנפק”ל מתפישה בשתי ידיים. ובכלל לא כתוב בפרשת עקב שירד עם שתי לוחות ביד אלא רק כשבא לשבור תפס בשתי ידיים. חוץ מזה בידו זה מונח כללי של החזקה ובעלות ולאו דווקא יד אחת. דרשת רז”ל כל טוב אדוניו בידו לשטר למדו מכל טוב ולא מבידו)

ט הגיב לפני 2 חודשים

אופס, טעיתי, צודק. בעקב כתוב ואפן וארד מן ההר ושני לוחות הברית על שתי ידיי (ובכי תשא כתוב וירד משה מן ההר ושני לוחות העדות בידוֹ). אבל לפי”ז אני לא מבין את דברי מהרש”א שם שכתב שהגמרא הביאה דווקא את הפסוק מעקב (ואתפוס בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידיי) כי משם משמע שרק כשראה את העגל ובא לשבור העביר את הלוחות מידו לידיו וא”כ שבר בהשלכה ולא בכלי ברזל ומכאן שגיבור. לגופה של קושיה אני עדיין חושב שבידו זה לאו דווקא ביד אחת. כמו גונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת ועוד עשרות.

צחי הגיב לפני 2 חודשים

נכון ט’. הקושיה היא גם על המהרש”א.
אתה מוכיח יפה מהפס’ “ונמצא בידו” (והדומים לו) אך אנחנו רואים שבפרשת “כי תשא” התורה הדגישה – בירידה “הלוחות בידו” ובהשלכה – “וישלך מידיו” (והאמת שיש כאן קרי וכתיב. שכתוב “מידו” וקוראים מידיו). נראה לי בגלל החילוק הנ”ל שעדיין צריך ביאור…
בכל אופן – שכוייח!

צחי הגיב לפני 2 חודשים

ליהודי המחפש פשט. (למעלה)
את פירוש האברבנאל אתה יכול למצוא בספר דברים. (הקושיה והתירוץ)
אבל רציתי לזכותך בפרפרת שראיתי שמביאים מכתבי יד של רבי יהונתן אייבשיץ שהביא את הקושיה בשם המפרשים (ולא כתב מי) ותירץ בשמם: שמה שנשבר בלוחות אלו הסמ”ך והמ”ם סופית שהיו מרחפים באוויר. מעניין… (והוא ממשיך לפלפל שם בנושא)
תיהנה ותתבשם.

ט הגיב לפני 2 חודשים

אדרבה מהשינוי בידוֹ בידָו נלמד דווקא שהיינו הך, כמו בכל התנך.

ט הגיב לפני 2 חודשים

אבל היישוב הפשטני הנ”ל לא עוזר להבין את דברי מהרשא [שהקשה מדיליה למה הגמרא לא הביאה הפסוק מכי תשא (זה י”ל מאי אולמיה מוקדם ממאוחר) ומנין לגמרא שלא שבר בכלי ברזל (זה י”ל לא בא הכתוב לסתום. וגם כעניין של תחושה להניף חרב ולחלל בדברי קודש שבכתף יישאו נראה יותר ביזוי)] וזה נראה מוזר מאד.

השאר תגובה