כללים ברמ''א

מרן כותב בסימן קפ”ד סעיף א’: מי שאכל במקום אחד — צריך לברך קודם שיעקור ממקומו. (הגה: ועיין לעיל סימן קע”ח).
ואם יצא ממקומו ולא בירך אם היה במזיד יחזור למקומו ויברך ואם בירך במקום שנזכר יצא.
הגה: ודוקא לדעת הרמב”ם אבל לדעת הרא”ש דסבירא ליה דאף בשוגג יחזור למקומו לכתחלה — במזיד אף בדיעבד לא יצא (טור).
ואם היה בשוגג להרמב”ם יברך במקום שנזכר ולהרב רבינו יונה והרא”ש גם הוא יחזור למקומו ויברך:
האם הרמ”א התכוון לפסוק כך כמו הרא”ש או שלא מוכרך היות שלא כתב ”וכן עיקר, או ”וכך נהגו?
תודה