מרן כותב בסימן קפ”ד סעיף א’: מי שאכל במקום אחד — צריך לברך קודם שיעקור ממקומו. (הגה: ועיין לעיל סימן קע”ח). ואם יצא ממקומו ולא בירך אם היה במזיד יחזור למקומו ויברך ואם בירך במקום שנזכר יצא. הגה: ודוקא לדעת הרמב”ם אבל לדעת הרא”ש דסבירא ליה דאף בשוגג יחזור למקומו לכתחלה — במזיד אף בדיעבד לא יצא (טור). ואם היה בשוגג להרמב”ם יברך במקום שנזכר ולהרב רבינו יונה והרא”ש גם הוא יחזור למקומו ויברך: האם הרמ”א התכוון לפסוק כך כמו הרא”ש או שלא מוכרך היות שלא כתב ”וכן עיקר, או ”וכך נהגו? תודה
אין לי מושג, ואני לא חושב שלמישהו יש מושג. תוכל לנסות לבדוק בדרכי משה, אם זה מעניין אותך. אני לא עוסק בכללי השו”ע כי זה עיסוק מיותר משתי סיבות: 1. הכללים הללו ברובם הם הנפצה חסרת בסיס. 2. לא ממש חשוב מה פסק פוסק זה או אחר. מה שחשוב זה מה שאני/אתה חושב.