כללי פסיקה

לילה טוב הרב:
מצינו כמה דרכי פסיקה שלכאורה נועדו "לחסוך" הכרעה לוגית במחלוקת, כדוגמת הכלל שהלכה כרבא מלבד יע"ל קג"ם, והלכה כרב באיסורי ושמואל בממונא.
א. מדוע הגמרא לא נכנסת לעובי הקורה, ומכריעה כדעה שנראית יותר הגיונית? האם הגמרא כן חקרה, והכללים הללו הם רק סימן לזכור מתי הלכה כמי, או שמא האמוראים לא מסוגלים להכריע בין הנחלקים, ולכן קובעים שהלכה כאחד מהם תמיד (כיוון שהוא היה מומחה לתחום, יותר חכם, [יותר מכובד?]…)?
ב. אם אכן מדובר בפיתרון למצבים בהם הגמרא לא מצליחה להכריע, כיצד הגמרא מחליטה כמי ללכת?
כמובן שיש כללים רבים והרב לא יכול להתייחסס לכולם, אך אשמח שיתייחס לכללים אותם הבאתי בפתיחה לשאלה.