כשגגה היצא מלפני השליט

בפרק איזהו נשך כתוב בתוך הדברים שאמר אמורא אחד לחבירו "ואי שכיב (אביך) ונפל קמי יתמי מאי, הוה כשגגה וכו' ושכיב", ומעולם נצטערתי על גמרא זו, וכי איזה צדק ויושר (שמיימי) יש בזה, וכי מפני שאמר דבר היפותטי ואף גם בדברי תורה והלכה, יארע לו כזה? וכי זהו תורת חיים שאורך ימים וגו'? ועוד, דמהו הגבול בזה, הרי בכל בוקר אנו אומרים "ואתה עתיד ליטלה ממני" ועוד מאות דוגמאות יש בזה. ובכלל מה חטא אמורא זה שמת מפני דברי אדם אחר  היושב ברחוק ממנו ודיבר אודותיו? וידוע מהחתם סופר שהיה מתענה כשלמד בישיבה מסכתות יבמות מפני תוכנו ועוד מפני שהוא אותיות בי מות, ותמוה מאוד הרי אם אדם לומד תורה ואין נפק"מ באיזה ענין שהוא, וכי צריך לחוש שהתורה יגרום לו נזק?? אולי יאמר מוטב לי שלא אלמוד כלל הלכות אלו ותו לא מידי – (מוחל טובות)?!?