כשרות רבנות או פרטית?

שו”תקטגוריה: הלכהכשרות רבנות או פרטית?
דור שאל לפני 3 שנים

שלום כבוד הרב,
שאלה שמעסיקה אותי הרבה זמן ואשמח אם תענה לי עליה תשובה מקיפה ככל שניתן,
כבן למגזר החרדי, הורגלתי לחשוב שכל גופי הכשרות שהם לא בדיוק ”משלנו” הם בגדר ”טרייף חזר”,
 כלומר, מה ההבדל בין כל גופי הכשרות, פרטיים, ממסדיים וכו.
ליתר דיוק, שאלתי היא, האם בכלל יש משמעות מעבר לעדות של עד אחד שמעיד שהאוכל כשר, האם לפי מה שידוע לך יש גופי כשרות שבאופן רשמי לא מקפידים על דברים מהותיים?
והאם אפשר לומר שניתן לאכול בכשרות של רבנות רגילה לא מהדרין, בלי חשש של עבירה על הלכה ממש? והאם יש הבדל בזה בין בשרי לחלבי?
תודה מראש, סליחה על הבלבול.

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 3 שנים

שלום רב.
זה נושא רחב ואני גם לא בקיא בכל הפרטים. אכתוב לך מה שנראה לי להבנתי.
 
הקביעות שמי שלא משלנו הוא “טרייף חזר” הן פוליטיות בלבד. אפשר להתעלם מהן (ומהסיפורים שמלווים אותן) בנחת. עובדה היא שכל אחד אומר זאת על השני, והרי לא ייתכן שכולם צודקים (כשרות X לא יכולה להיות גם הכי טובה וגם טרייף חזר). יש לדעת שמאז ומעולם הכשרות היתה כלי פוליטי (גם בקהילה מאז ומעולם לרב היה כלי לכפות את דעתו באמצעות הורדת ומתן כשרות).
 
ככלל, בכשרות ממוסדת וגדולה לעולם יש בעיות, לא משנה אם זה בד”ץ או הרב לנדא או הרבנות. שמעתי סיפורים ועדויות מסמרי שיער על כולם. חלק מהסיפורים הם בובע מעיישס, וחלק אחר נכונים אבל קיימים בכל הכשרויות.
 
הרבנות, שאני האחרון שאהיה הפרקליט שלה, הולכת ומשתפרת מאד בעניין הכשרות. להתרשמותי, עיקר הבעיות במקור היו בגלל השליטה החרדית בכשרות הרבנות. החרדים שבין כה וכה לא אוכלים ממנה לא איכפת היה להם לתת לאלו ש”לא מקפידים על כשרות” (שהרי לשיטתם ממילא זה טרייף) לאכול מה שיאכלו. כאמור, להתרשמותי המצב היום משתפר, והרבנות הופכת גוף יותר ויותר מקצועי בתחום הזה, אם כי התנהלותה זה כמו הרבנות בשאר התחומים ואין צורך לפרט. איני חושב שגופים פרטיים מתנהלים הרבה יותר טוב. יש המון אינטרסים מעורבים בזה, ואכ”מ. הרבנות כמוסד ציבורי יש לה מנגנוני שיפור ובקרה, מה שלהערכתי פחות קיים בגופים פרטיים. אם כי כמובן הרבנות היא גוף ציבורי מהשטיבל, ולכן זה לא ממש כמו בגוף ציבורי אחר.
 
ככלל, מקובלנו שאפשר ללכת אחרי דיני נאמנות ואחרי החזקות, וחזקה שגוף כשרות לא מאכיל את הציבור נבלות. מעבר לעד אחד נאמן באיסורים, יש חזקה על אומן שלא מרע אנפשיה. גם אם יש בעיות, ובהחלט יש, מותר לסמוך על החזקה ולאכול בכל זאת.
נכון שהרבנות בכשרות הרגילה לעיתים הולכת אחרי סטנדרטים שלא מוסכמים (רק לחלק מהדעות), אבל לדעתי אין שם טריפות ולא נכשלת בשום דבר חמור. כל זאת עד שיוכח אחרת. לכן עדיף לאכול בכשרות של הרבנות מהדרין, אבל גם זה לא ממש חובה.
בימינו אם אינך סומך על כשרויות ממוסדות אינך יכול לחיות. תצטרך לייצר הכל בעצמך בבית. זה לא מעשי, ולא ניתנה תורה למלאכי השרת.
 
החשש מאכילת מאכלות אסורות נובע מהטאבו שזה מטמטם את הנפש ושיש השפעות מטפיזיות לאוכל לא כשר. אני לא רואה את זה כך. בעיניי זה דין ככל דין אחר, ואפשר ללכת בו אחרי כללי ההלכה בלי לחשוש. אם נכשלת אז זה אונס ורחמנא פטריה. לא קרה כלום. וגם אם זה מטמטם את הנפש זה רק אם עברת על ההלכה ולא כשקיימת אותה.
יש תשובה מעניינת של הבן איש חי בעניין זה, ראה שו”ת רב פעלים ח”ד בסופו שבחלק סוד ישרים סי’ ה דברים מאלפים:
https://1drv.ms/w/s!Ahr4iW7qjF2o0SrEOTfujow1-dU3
וכן שם בגוף השו”ת או”ח סי’ ב, הביא מעשה בזקנו שהיה רבה של בגדד, ויום אחד התגלה לו ממשולח שהגיע לעיר שכל התפילין שהניחו כל אנשי העיר מזה דורות לא היו מרובעות דיין. מסקנתם היתה שהתפילין של כולם היו פסולות. הוא דן שם האם ייתכן שכל אלו לא קיימו מעודם מצוות תפילין, ויש לכולם גדר של “קרקפתא דלא מנח תפילין”. הוא הוכיח מכמה מקורות שהדבר אינו כן, ואפילו שבתפילין מדובר במצוות עשה, ולהלכה קי”ל אונסא לאו כמאן דעבד, כאן הם נחשבים כמי שקיימו מצוות תפילין. זהו חידוש מרעיש, אבל ודאי וודאי לגבי לאוין שבהם אונסא כמאן דלא עבד, יש לומר כן, כפי שבאמת כתב בתשובה שהובאה למעלה.

יששכר הגיב לפני 3 שנים

ככלל, הרבנות משתדלת להקל במקום שיש מחלוקות בהלכה. ולכן, אם מישהו מקפיד על ענין מסוים (לדוג’ בישול נכרים כדעת הב”י, ג’לטין מעצמות בהמות וכדומה) יש לברר אצל המשגיח מה המצב (ברוב המקומות מספר הטלפון שלו נמצא על התעודה). בנוגע למוצרים סגורים וקנויים – ניתן לברר אצל הרבנות שנותנת את הכשרות למוצר.

השאר תגובה