כתיבת תורה שבעל פה
1. איך אתה מבין את טעם האיסור לכתיבת תושבע? (לא משנה אם דאורייתא או דרבנן)?
2. מה היה החשש שהצדיק את הכתיבה במועד שבו החליטו שאין ברירה אלא לכתוב? לכאורה לא קרה אירוע יוצא דופן בתקופת רבי יהודה הנשיא או אחריו.
3. למה כיום מותר לכתוב תושבע למרות שהחשש לעיל הוסר?
4. איך היתה נראית היהדות היום לולא נכתב התלמוד (לא היה טקסט קאנוני בעל סמכות נורמטיבית) בהנחה שאין לנו סנהדרין?:
- הטענה רווחת היא שכתיבה מקבעת את העניין, ואנחנו באמת רואים זאת בעינינו.
2. ראו שהתורה משתכחת. זה תהליך ובשלב כלשהו הוא מבשיל. לא צריך לקרות אירוע מיוחד בשביל זה.
3. איזה חשש הוסר?
4. ספק רב אם הייתה יהדות.
לגבי 4, נראה לי שהיינו מקבלים משהו בסגנון יהדות אתיופיה. אבל היינו בליל גדול של "יהדויות" שונות עם קושי רב לשמור על מסגרת מאחדת( מלבד התורה שבכתב)
לגבי 1: מה הגריעותא של הקיבוע של ההלכה? איפה אתה חש את הנזק הכי חריף ביהדות כיום בגלל הקיבוע?
שאלה כללית שאיני יודע לענות עליה. כל צורת החשיבה ההלכתית היא בעיניי עקומה. השימוש בסדר שני במקום בסדר ראשון הוא תוצאה ישירה של הכתיבה.
אבל אתה מדגים שימוש בסדר ראשון בכמה מקומות למרות הכתיבה. אני שואל על מה אבד ואינו ניתן להשיב
לא חושב שאבד משהו. זה יצר גישה בעייתית להלכה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer