לאו שאין בו מעשה – לימוד מצד שווה
שלום הרב,
בגמרא במכות ד\' ע\"ב, מובאת מחלוקת לגבי לאו שאין בו מעשה, שלדעת חכמים לא לוקה ולדעת ר\' יהודה לוקה. ניסו ללמוד שם שכן לוקה בצד שווה מעדים זוממים ומוציא שם רע, שבשניהם אין מעשה ולוקים. ודוחים לימוד זה, כי בכ\"א מהם יש צד חמור (לדעת ר\' יהודה הלימוד כן תקף, אבל זה לא משנה כרגע).
נשים לרגע בצד את הבעייתיות בדחיה הזאת, שמבטלת כמעט כל לימוד צד שווה (הראשונים מתייחסים לזה וגם אתה התייחסת באחד הטורים). בפועל, יש עוד כמה לאווים שאין בהם מעשה ולוקים עליהם, כמובא בתמורה ג\' ע\"א. אז גם אם באמת בעדים זוממים ובמוציא שם רע יש צד חמור, אז אפשר ללמוד בצד שווה מהלאווים שמפורטים בתמורה (נשבע ומקלל חברו בשם). למה הגמרא לא עושה את זה?
בנוסף, הרמב\"ם כותב בריש הלכות תמורה, שהיכן לוקים והיכן לא, זה נלמד מפי השמועה. אם זה כך למה בכלל ניסו ללמוד מצד שווה?