להרחיק אדם מן העבירה במצוות עשה

שלום הרב,
בהמשך לשיעור האחרון על הפשטות, המשנה במסכת ברכות אומרת:

א,א  מאימתיי קורין את שמע בערבין:  משעה שהכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר.  וחכמים אומרין, עד חצות.  רבן גמליאל אומר, עד שיעלה עמוד השחר.
א,ב  מעשה שבאו בניו מבית המשתה, ואמרו לו, לא קרינו את שמע.  אמר להם, אם לא עלה עמוד השחר, מותרין אתם לקרות.
א,ג  ולא זו בלבד, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר.  הקטר חלבים ואברים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר; כל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר.
א,ד  אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות–אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה.

ואילו לגבי מצוות מצה מובא ברמב"ם:

"מצות עשה מן התורה לאכול מצה בליל חמשה עשר שנאמר: 'בערב תאכלו מצות' (שמות י"ב) – בכל מקום ובכל זמן.ולא תלה אכילה זו בקרבן הפסח, אלא זו מצוה בפני עצמה ומצותה כל הלילה"

לכאורה קשה למה במצוות מצה חכמים לא גזרו שיש לאוכלה עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה של ביטול מצוות מצה. 
בנוסף, בפירוש רע"ב ראיתי שפירש:
כדי להרחיק את האדם מן העבירה – שלא יבא לאכלן אחר שיעלה עמוד השחר ויתחייב כרת …
כלומר החשש הוא לא ביטול מצוות אכילת הקורבן, אלא שיבוא לאוכלו לאחר זמנו ויתחייב כרת. אם כך, קשה למה בק"ש גזרו לקוראה עד חצות, שהרי כאן אין חשש של אכילת נותר או עבירה כלשהי אם יבוא לקוראה לאחר זמנה.
וחשבתי אולי לתרץ את שתי הקושיות כך: מה שחכמים קבעו שזמן ק"ש הוא עד חצות הוא לא משום הרחקה מן עבירה (כי אין פה עבירה), אלא זה זמן שכיבה לשיטת חכמים, שהיא דומה קצת לשיטת רבי אליעזר, רק שהם מתחו את גבול זמן שכיבה קצת הלאה. ומה שאמר רבן גמליאל שאפשר לקרוא ק"ש אחרי חצות, זה בבחינת כדאי לסמוך על שיטתי בשעת הדחק. ומה שהמשנה אומרת "כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר" זה מוסב רק על דברים שיש בהם חשש עבירה כמו אכילת נותר, אבל לא על חשש ביטול עשה כמו ק"ש ומצה. מה דעתך?