למה אסור לבשל גדי בחלב אמו ומותר לטגן שניצל בביצת אמו?

שו”תקטגוריה: הלכהלמה אסור לבשל גדי בחלב אמו ומותר לטגן שניצל בביצת אמו?
א. שאל לפני 2 חודשים

?

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 2 חודשים

ולמה אסור לאכול גדי בחלב של דודתו או שכנתו? ולמה אסור לאכול גבינה צהובה עם המבורגר? אתה דורש טעמא דקרא ולהלכה לא דורשים זאת. מה עוד שהדרשות שאתה מציע לא מתאימות לעובדות ההלכתיות.  

א. הגיב לפני 2 חודשים

למה אסור לאכול גדי בחלב של דודתו או שכנתו, ומותר לאכול שניצל בביצת דודתו או שכנתו? גבינה צהובה עם המבורגר מובן למה. מה אותן עובדות הלכתיות שהדרשות שלי לא מתאימות להן?

א. הגיב לפני 2 חודשים

שניצל עם ביצת אמו אמור להיות יותר חמור. פה אתה מבשל את החלב שלה עם בנה ופה אתה מטגן אותה עצמה עם ביצת בנה העתידית.

בס”ד ב’ בתמוז תש”פ

לא’ – שלום רב,

טעם המצווה לא חייב לכסות את כל הפרטים והמקרים. מוסרית הרי התירה התורה (אחרי המבול)את הריגת בעל החיים לצורך אכילת האדם, אך הציבה סייגים שונים כדי שלא תאבד לאדם תחושת אי הנוחות המוסרית באכילת בשר בעלי חיים, עד ששוב תתוקן האנושות ולא יהיה עוד צורך באכילת בע”ח. כמבואר ב’חזון הצמחונות והשלום’ לראי”ה קוק.

אחד הסייגים הוא האיסור בשימוש בחלב האם לבישול הבשר. ובזה כבר מקובעת באדם תחושת אי הנוחות. בבהמות הבית מבוטאת הבעייתיות ע”י איסור הבישול בחלב, בעוד בחיה ועוף מבוטאת הבעייתיות המוסרית במצוות כיסוי הדם. בבהמות ציוותה התורה ‘אותו ואת בננו לא תשחטו ביום אחד’, בעוד שבעופות נדלקת ה’נורה האדומה’ ע”י מצוות שילוח הקן.

ההגבלות השונות באכילת בשר, הן ‘נורת האזהרה’ המתריעה לאדם שאכילת בשר בעלי החיים אינה ‘חלקה’ מבחינה מוסרית..

בברכה, ש”צ

יש להעיר גם שהביצה אינה מזונו הטבעי של העוף, אלא היא שלב החיים הראשון של העוף, ובעצם הביצה והעוף הם ‘היינו הך’, שני שלבים של אותו יצור.

וכבדיחה על סועד שביקש מהמלצר: ‘תן לי את העוף הכי צעיר שאפשר. הביא לו המלצר … ביצה 🙂

מיכי הגיב לפני 2 חודשים

הבאתי כמה מהעובדות. כדי להציב טיעון כמו קל וחומר אתה צריך להציג הסבר לאיסור ואז לגסור ממנו חומרא וקולא. בלי זה אין כאן טיעון.

א. הגיב לפני 2 חודשים

הרי ברור שגדי בחלב אמו אסור בגלל מוסר. מה אתה עונה על זה?

mikyab צוות הגיב לפני 2 חודשים

טוב, אם ברור לך אז לבריאות. לי זה ממש לא ברור. אגב, לשיטתי שום דבר בהלכה לא קשור למוסר, גם לא איסור רצח או גניבה.

א. הגיב לפני 2 חודשים

אז צא ולמד מר’ עקיבא שקבע ‘ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה’, בלא הסיפא ‘אני ה’ [ספרא, קדושים, פרק ד’, י”א]. ועוד איתא בב”מ [לה ע”א] ‘ועשית הישר והטוב’ בלי הסיפא בעיני ה’. הלל הזקן, מעמיד את כל התורה על המוסר: ‘אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד, זוהי כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור [שבת, לא ע”א].

mikyab צוות הגיב לפני 2 חודשים

אל תדאג. לא שכחתי את כל זה. זה לא נוגע לעניינו במלוא נימה.

א. הגיב לפני 2 חודשים

אם זה לא נוגע ‘במלוא נימה’ לענייננו, אז באמת אין לי מה להוסיף. אולי תזכה אותי ללמוד את הסוד הגנוז בדבריך?

לא בהכרח (לא') הגיב לפני 2 חודשים

בס”ד ג’ בתמוז תש”פ

לא’ – שלום רב,

בישול גדי בחלב אינו כשלעצמו פסול מוסרית. וכי מה איכפת לגדי אחרי ששחטו אותו, איך יבשלו את בשרו, אם בחלב אם או בחלב סויה? הוא כבר לא מרגיש דבר…

גם לפי ההנמקה המוסרית לאיסור, הרי הוא הגבלה על אכילת בשר בע”ח שהותרה, שנועדה לחדד את תחושת אי הנוחות המוסרית באכילה זו אף שהיא מותרת. אם אתה כבר אוכל בשר – תעדן קצת את עצמך בגילוי רגישות מסויימת, ולפחות אל תשחט את האם והבן ביום אחד ואל תבשל את הגדי בחלב של אם. בעופות יש הגבלות אחרות המחדדות את אי הנוחות המוסרית שבאכילתם – שילוח הקן וכיסוי הדם.

ברם, הטעם של חידוד אי הנוחות המוסרית (שהוצע ע”י הרב קוק) אינו היחיד. הרמב”ם במורה נבוכים’ שיער שבישול גדי בחלב אמו היה פולחן אלילי שנועד לשפר את פריון האדמה, ולכן נסמך ל’ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה’ אלקיך’, כלומר להביא בכורים לה’ כדי שישלח ברכה ביבול מותר, אך לבשל גדי בחלב אמו אסור, שכן זוה מ’חוקות הגויים’. אסמכתא להיות בישול גדי בחלב, הביא פרופ’ קאסוטו מכתבים אוגריתיים.

ויש שהסבירו שאיסור בישול בשר בחלב הוא מסוג איסורי הכלאיים. כשם שאסרה תורה ללבוש כלאיים ולזרוע כלאיים ולחרוש בשור וחמור יחדיו, כך אסרה תורה בישול בשר וחלב ואכילתם. ברור שהתורה לא אוסרת כל עירוב מין בשאינו מינו, אלא מגבילה את האדם שלא ישתולל בשינו יסדרי בראשית, אלא יבין שיש צורך בזהירות רבה ובמיגבלות רבות כשבאים לשנות סדרי בראשית.

אני הצעתי הסבר בכיוון שונה, ע”פ העובדה ש’לא תבשל גדי בחלב אמו’ הוא המצווה האחרונה ב’ספר הברית’ שניתן לישראל מיד לאחר עשר הדברות והוא מהווה מעין פירוט לעשר הדברות. המצווה האחרונה בס’ הברית – איסור בשר בחלב – מקבילה לדברה האחרונה ‘לא תחמוד’. אכילת חמאה וחלב יחד עם ‘בן בקר רך וטוב’ היתה המעדן הכי טעים, שהרי אותו בחר אברהם מכניס האורחים הגדול להציע לאורחיו. וכסייג ל’לא תחמוד’ דורשת התורה מהאדם לוותר על שיא ההנאה הקולינרית.

בברכה, ש”צ

הפוסק האחרון הגיב לפני 2 חודשים

וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָֽאֲדָמָה מִנְחָה לַֽיהֹוָֽה: {ד} וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵֽחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע יְהֹוָה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתֽוֹ

לֹֽא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹֽא יָלִין חֵֽלֶב חַגִּי עַד בֹּֽקֶר: {יט} רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לֹֽא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּֽחֲלֵב אִמּֽוֹ:

האם בכלל במקור דובר על חֲלֵב או על חֵֽלֶב, על פי ההקשר נראה שמדובר דווקא ב חֵֽלֶב

לא ברור.

תיקונים הגיב לפני 2 חודשים

פיסקה 3, שורה 5
…אסמכתא להיות בישול גדי בחלב פולחן אלילי, הביא,,,

פיסקה 4, שורה 4
… שלא ישתולל בשינוי סדרי בראשית…

אולי פוסק, אך לא מדקדק הגיב לפני 2 חודשים

בס”ד ג’ בתמוז תש”פ

לפה”א – שלום רב,

ראה בפסוק ‘חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כליות חטה’, שהראשון ‘וחלב צאן’ שהוא צורת הנסמך של ‘חלב’ (בשני קמצים), שהקמץ הראשון הופך לחטף-פתח.

אך השני ‘וחלב כליות חטה’, צורת הנסמך של ‘חלב’ (בצירי סגול), גם צורת הנסמך נשארת מנוקדת ב’צירי סגול’.

לפיכך ברור ש’בחלב אמו’ שהח’ מנוקדת בחטף פתח, היא צורת הנסמך של ‘חלב’ בשני קמצים.

בברכה, המדקדק התיכון

מבריח מן הקצה הגיב לפני 2 חודשים

ברור שבזמן שנוצרו סימני הניקוד (אחרי תקופת חז”ל) האיסור כבר השתבש לחָלָב-חֲלֵב

מסורת קריאה קדומה הגיב לפני 2 חודשים

מתי הוגדרו סימני הניקוד אפשר להידיין, אך המקרא היה ספר שנקרא ונלמד בכל תפוצות העם היהודי בכל רחבי העולם, בכל מקום שהיו בתי כנסיות קראו בתורה. זה לא טקסט שנמצא באיזו גניזה שיכלו לטעות באופן קריאתו, זה היה הטקסט הנקרא ונלמד ע”י מאות אלפי יהודים בכל העולם.

גם במקומות שלא נתקבלה פרשנותם של הפרושים ושל חז”ל, קראו ‘בחלב’ במובן של ‘חלב בשני קמצים’, למשל מסורת ‘ביתא ישראל’ שבאתיופיה (המקבילה לפרשנויות שונות בימי בית שני, שהאיסור הוא לשחוט גדי שעדיין יונק מאימו’ – מעידה שבינו שמדובר בחלב בשני קמצים ולא בחלב בצירי וסגול.

וכן מסתבר, שהרי חלב (בצירי וסגול) אסור באכילה בשור כשב או עז ומה, ומה נתייחד חלב אם מחלב אב? ‘חלב אם’ הוא בוודאי ‘חלב’ בשני קמצים.

בברכה, ש”צ

אבל אם רוצים לפרק הפסוק לגורמים, אפשר כהנה וכהנה, למשל: ‘לאת בשלג דיב חלב אמו’. כלומר: לאת חפירה שנתקע בשלג – יבקש אדם מאמו שתזיב מחלבה על השלג למען תשתחרר האת התקועה. ‘דיב’ לשון ‘זוב’, כמו ‘וכימיך דבאך’ 🙂

בברכה, שאציוס פון לווינהאוזן, המכון לביקורת נמוכה

א. הגיב לפני 2 חודשים

יישר כוח על הפירושים ש”צ.

ולעיון נוסף הגיב לפני 2 חודשים

ולעיון נוסף – ראו במאמרו של אורן סעיד, ‘לא תבשל גדי בחלב אמו’, בבלוג שלו ‘תורה ומדע’.

בברכה, ש”צ

הפוסק האחרון הגיב לפני 2 חודשים

אין מה לדקדק בדקדוק של משהו לא מדוקדק. התורה לא היתה מדוקדקת אלפיים שנה. ובטח לא באלף שנים הראשונות. ואפילו כל הכתב נשתנה. ובטח שאין מה לדקדק אלא לשער מה ולמה.

ואם אפשר לומר “אל תקרי בנייך אלא בונייך” וכהאי גוונא אז אפשר לומר אל תקרי חלב אלא חלב. וק”ל.

ולא מדובר בפסק אלא בהעלאת אפשרות שאינה בלתי סבירה.

מנחם הגיב לפני 2 חודשים

א. בגמ’ סנהדרין ד אם יש אם למקרא או למסורת, בכל מקרה שם הדיון הוא האם יש להתייחס גם לאיך שכתוב (אם למסורת) או שיש להתייחס רק לאיך שקוראים (אם למקרא).
בכל מקרה מה שברור מהדיון בגמ’ זה שלפני אלפיים שנה היה כבר ברור איך לקרוא.
ב. התורה הסתובבה בכל העולם במשך 2000 שנה, מתוך 300,000 אותיות יש רק הבדל בין “דכא” ל”דכה” ועוד כמה חסרות ויתרות. אם זה לא מדוקדק אני לא יודע מה מדוקדק.
ג. אם הכוונה שהתורה לא מדוקדקת בכך שאפשר להבין אותה בכמה אופנים, ודאי שזה נכון מה שמוכיח שחייב שבהכרח תבוא עם התורה המסורת כלומר תורה שבע”פ.

והשתא דאתינן לןהכי (לפה"א) הגיב לפני 2 חודשים

לפה”א – שלום רב,

והשתא דאתינן להכי, לטענתך שהכל לא מדוקדק – נוכל לומר גם שיש לקרוא: ‘לו תבשל גדי בחלב אמו’, ולפרש ‘לו – לה’ – תבשל גדי בחלב אמו’

ועל זה הדרך ‘לו – לשמו – תרצח’, ‘לו – לשמו – מנאף’, ‘לו – לשמו -תעשה לך פסל’ וכו., שלשם שמים מותר לעשות הכל 🙂 וכאימו של מיכה שהקדישה את הכסף לעשות פסל ומסגה לה’..

בברכה, שבתי צבי פראנק

וכדי לשלול ‘פרשנות’ מעין זו – היה צריך במעמד הר סיני לראות את הקולות, כדי שיהיה ברור שזה ‘לא’ ולא ‘לו’ 🙂

הפוסק האחרון הגיב לפני 2 חודשים

התורה נתנה לפני 3300 שנה. מה שקרה ב2000 שנים האחרונות נגזר ממה שקרה ב1300 הראשונות.
גם אם נניח שמעזרא הסופר (450לפנה”ס) יש מסורת, עדיין יש 850 שנים שלא ברור מה קרה שם לתורה. ליתר דיוק, ברור שהיה שם בלאגן. מצאו ספרים. גילו מצוות. וכולי.

מה שטענתי נובע מההקשרים:
1.הבל הביא מנחה גם מבכורות צאנו ומהחלב (השומן) שלהם.
2. פסוק לפני האיסור מופיע ולא ילין חלב חגי עד בוקר.
3. הפסוק עצמו מתחיל מראשית ביכורי (מזכיר את המנחה של הבל).
4. ופתאום מופיע איסור: לא תבשל גדי בחלב אמו.

זה לא סותר שמדובר בחלב ממש. אבל עדיין יש מקום לומר שהכוונה היתה לחלב, בגלל הפסוק הקודם בהקשר של גדי לקורבן פסח.

מנחם הגיב לפני 2 חודשים

א. דוקא נראה לי להסיק הפוך, אם ב2000 שנה שהיו מפוזרים בכל העולם בכל זאת התורה נשמרה בדיוק רב, למה לומר שב1300 שנה שלפני זה שהיו כולם בארץ היה בלאגן.
בנוגע למציאת הספר בימי יאשיהו – מדובר בספר של ביהמ”ק (גם אם לא נאמין לפירוש חז”ל שנפתח בתוכחה).
לגבי המצוות, ברור שלא קיימו חלק מהמצוות הם עבדו ע”ז וכו’, אבל גם ברור שהיה מי שידע את כל המצוות (הנביאים), הרי לא סביר להניח שביום בהיר משהו החליט לשים עור של פרה על הראש וקבע שיהיה מרובע וכך וכך פרשיות ושחור וכו’.
ב. לגבי הטענה מההקשרים, על זה בדיוק אמרתי שזה לא רלוונטי כל עוד שמבינים שהתורה מובנת רק ע”פ המסורת. (לא התייחסת לטענה)

ההקשר למילה הצמודה הגיב לפני 2 חודשים

ולגבי לימוד מההקשר – ההקשר הקרוב ביותר הוא המילה הצמודה ‘בחלב’ צמוד ל’אמו’, ומזה ברור שמדובר בחלב (בשני קמצים) שמגיע מהאם. בחלב בצירי-סגול אין שום הבדל בין חלב של האם לחלב של האב, ושניהם אסורים גם בפני עצמם, ללא הבישול בגדי.

בברכה, ש”צל

יחיא הגיב לפני 2 חודשים

ל א. ישנו רש”י שהאומות היו מקניטים את ישראל מה לכם לשמור בשר וחלב ושעטנז שאלו מצוות ללא טעמים והבנה. (אם זכרוני אינו מטעני)

א. הגיב לפני 2 חודשים

מעניין.

מנחם הגיב לפני 2 חודשים

רש”י הראשון בפרשה על פרה אדומה.

הפוסק האחרון הגיב לפני 2 חודשים

נכון. חלב אמו. משבש את מה שאמרתי.

השאר תגובה