למה כל כך הרבה אנשים חיים רע כל החיים?

כשהייתי ילד חשבתי שכל בני האדם שווים, לכולם יש הזדמנויות שוות, כל אחד יכול להגיע לאן שהוא רוצה להגיע וכל הדברים היפים.
עכשיו כשאני לפני 40 אני רואה את העולם מאד שונה.
אני חושב שאחוז עצום מהעולם, לא יודע בדיוק מהו, חי בטמטום עצום. קבוצות שלמות חיים בטמטום מרגע היווצרותם ועד אחרי מותם (והטמטום שלהם משפיע גם אחרי מותם).
חוץ מהם, באופן טכני אחוז עצום מהעולם חיים חיים מאד הישרדותיים כמו מיליארדים באפריקה, הודו, סין, מדינות באסיה, אירופה, דרום אמריקה וכדומה. גם בכל מדינה ומדינה שנחשבת "מדינה טובה" יש אחוז מסויים שחיים בעוני ברמות משתנות עד להיות הומלס כל החיים.
יש גם קבוצה של אנשים עם מוגבלויות שונות או מחלות פיזיות או נפשיות מאד קשות שכל החיים שלהם רק סובלים מהמחלה שלהם ומסביב זה נסוב כמעט מאה אחוז מהחיים שלהם.
חוץ מהם יש ילדים עם מחלות קשות שמתים בגיל צעיר, או שמתים מתאונות וכדומה.
יש אנשים שנולדים לתוך משפחות פשע וכל החיים שלהם סביב זה וסביב כניסה ויציאה מבתי כלא.
יש אנשים שמתמכרים לסמים או התמכרויות קשות אחרות והרבה מהחיים שלהם (לפי עצמת ההתמכרות) סביב זה.
יש הרבה כתות בעולם שאנשים בתוכם מהיום הראשון עד האחרון.
יש כמות עצומה של אנשים שנולדים לתוך השפעה של טרוריסטים וכל החיים שלהם סביב איך להיות כמה שיותר טרוריסט.
ובטח יש עוד הרבה דוגמאות שאני לא חושב עליהם כרגע.
איך אני אמור מבחינה אמונית להסתכל על זה?
כל כך הרבה אנשים, אולי אפילו הרוב, אני פשוט לא כל כך יודע סטטיסטיקות, פשוט חיים חיים ממש נוראיים או חיים בחושך מוחלט / טמטום מוחלט / רצון להרע כמה שיותר, לפעמים מהשניה הראשונה עד השניה האחרונה (וגם לאחר שהם מתים ההשפעות הרעות שלהם יכולות להתמשך). איזה מין חיים אלו? ואיך זה שכל כך הרבה כאלו?