מבוכה הלכתית

שו”תקטגוריה: הלכהמבוכה הלכתית
אשר נוגרתי באלי שאל לפני 3 חודשים

שלום הרב. אני מיואש לחלוטין.  לאחרונה נתקלתי בהרבה פסיקות הלכתיות שונות וזה מרגיש לי שההלכה פשוט לא עקבית. בניגוד לתקופת התנאים שהתורה הייתה די קטנה ולכל תנא הייתה אפשרות די סבירה לפתח סט כללי דרישה עקביים על פני כל התורה, היום בערך חצי מהתשובות (בעיקר אלו מ”סדר שני”) מרגישות לי למסקנה הסתמכות על הכרס של הפוסק – לא נתקלתי בשום מדד שמחזיק מים (מבחינת התאמה עם מקורות+עקביות) למתי ראוי להחמיר ומתי אפשר להקל.
הרי אם כללי הספיקות ההלכתיים בין פוסקים יוצרים מציאות הלכתית (מה שרבנים רבים חושבים, למרות שזה מתמיה. הרי בהוריות רואים שאפילו סנהדרין לא עושה זאת) אין סיבה להחמיר אף פעם בספק דרבנן או ספק ספיקא, וכל מי שפתח משנה ברורה רואה שכך לא נראית הכרעה. אמנם בגמרא נראה כאילו אומרים באופן די החלטי שהולכים אחר הגדול החכמה ובמנין וספק דרבנן לקולא וכו’, אבל כנראה שרוב הפוסקים ברוב הדורות רואים את זה כהמלצה כללית ולא כמשהו מפוצץ מדי. כמו שהרב בוודאי יודע אין שום מקור סביר לכך שיש פטור כלשהו מאשמה הנגרם מציות לסמכות הלכתית כלשהי באופן גורף, כל שכן כללי ספיקות מפוקפקים.
לעומת זאת, אם כללי הספיקות לא מכריעים – הרי לאף אחד אין שום דרך לדעת באמת כמה נורא לעשות עבירה בשוגג. איך אני יודע מתי אפשר לסמוך על המיקל? ובזה העסק מרגיש לי לא עקבי בעליל. אני לא מוצא שום חוקיות ברורה בזה. 
אי העקביות הזאת יוצרת תמונה הלכתית כללית שבעיני היא מגוחכת לחלוטין ואתה בטח יכול להזדהות עם הביקורת הזאת שפסיקה מסדר שני היא אחת הגורמים המרכזיים לה. מאחר שאין שום נוסחה קבועה לרקוח את השיקוי הזה שנקרא “פסק” מבין כל סבך השיטות והמשקלים שצריך לתת לכל דבר, זה נהיה שרירותי לגמרי ומוביל לויכוחי רבנים דרג ב’ חסרי תוחלת.
האלטרנטיבה לכל זה היא לדעת את כל השס ולפסוק בעצמי (אולי אפילו לחשוש נגד הש”ס לחומרא לפעמים, שלא אצא טועה במצווה לשמוע דברי חכמים). אבל גם בשס עצמו יש ספיקות למכביר, ולרוב זה לא שבאמת אפשר להכריע בקלילות במחלוקת ראשונים גדולה – פשוט מפני שהרבה פעמים באמת אפשר להבין את הגמרא ב2 צורות די סבירות.
מה אני אמור לעשות? 
תודה רבה

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 3 חודשים

שלום רב.
אני מבין את תחושותיך, אבל דומני שיש לך טעות יסודית. אתה טוען שבהיעדר נוסחה כל אחד עושה מה שהוא רוצה. זה לא נכון.  אין נוסחה, ועדיין יש צורת חשיבה הלכתית כללית (לא אלגוריתמית). המחלוקות ניטשות בתוך המסגרת הזאת, והאנרכיה לא כל כך גדולה כמו שאתה מתאר. זה דומה לביקורות הרווחות על מה שקורה בעולם המשפט. ובכל זאת, משפטנים יאמרו לך שהאנרכיה לא כך כך גדולה ולא כל אחד עושה מה שהוא רוצה.
בסופו של דבר, מעת שאתה מגיע להוראה עליך להכריע כמו שאתה מבין, ואין צורך להיבהל מזה שיש פוסקים שחושבים אחרת ממך. אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. אבל תנאי לזה הוא שתגיע ליכולת הוראה. ראה מאמרי על האוטונומיה בפסיקה.

אשר נוגרתי באלי הגיב לפני 3 חודשים

מחילה מהרב אבל על החלק הראשון בדבריך קשה לי להסכים. זה יוצא משמעותי מאוד, ואמנם האנרכיה בנושאים מוסכמים היא לא כל כך גדולה (כולם מסכימים שצריך לשמור שבת) אבל למרבה הצער הרבה נושאים קריטיים מאוד לחיי היום יום או בכלל הם נושאי גבול (הלכות מסופקות בטהרת המשפחה, דחיית הריון, כשרות – בשר חלק או לא, טלטול בעירוב וכדו’). ובנושאי הגבול האלה באמת המצב הוא די ג’ונגל, להתרשמותי. אין לאף אחד נוסחה מתי ראוי להחמיר או שאפשר להקל ומה נקרא שעת הדחק מספיקה להיתר X. ובסוגיות כגון אלה פשוט אין מה לעשות.
מכיר את המאמר המדובר והוא אכן מוצלח בעיני, אבל זה לא פותר הכל. כמו שאמרתי, בהרבה סוגיות מסופקות האמת המרה היא שבאמת יש יותר מאפשרות אחת לקרוא חלקים מהתלמוד, וגם אם מעט יותר מסתבר לי לקרוא בדרך אחת אני יודע שבסופו של דבר קיים סיכוי לא מבוטל שכוונת רבינא ורב אשי יכולה להיות דווקא הדרך המעט פחות טובה (הרי כולם מודים שיש כמה מקומות בהם מחויבים פירושים לא ל כך פשוטים לתלמוד, אז יש להניח שגם בכמה מקומות לא ידועים הפירוש הוא לא הפירוש הכי פשוט, {כל עוד הוא מסתבר}).

mikyab צוות הגיב לפני 3 חודשים

אתה שוב חוזר על הצורך בנוסחה. אין נוסחה. אז מה?! אם יש לך כמה דרכים לפרש או לקרוא יש את דיני ספיקות ויש מקום להתחשב במנהג. מה הבעיה כאן?

אשר נוגרתי באלי הגיב לפני 3 חודשים

אבל היא גופה התלונה, אין באמת דיני ספיקות. עליהם לא ברור לי – הרי רואים שספק דרבנן לקולא וספק דאורייתא לחומרא אינם כללים גורפים. מה זה כן כללי הספיקות? זה מש שאני מחפש.

mikyab צוות הגיב לפני 2 חודשים

אם כך, אז כנראה בכלל לא הבנתי את הבעיה. למה אין דיני ספיקות? בהחלט יש. דווקא הכללים הללו הם גורפים, בניגוד להרבה כללים אחרים. הכלל הוא מאד פשוט: ספק דאורייתא לחומרא ודרבנן לקולא. זה הכל. אם אתה בספק זה מה שעליך לעשות. אם יש מחלוקת בין הפוסקים, זה עדיין תלוי מה דעתך. אם יש לך עמדה לך איתה. אם אין לך – פעל על פי דיני ספיקות. אמנם יש פוסקים שכתבו שיש ללכת אחרי רוב בין הפוסקים, אבל זה כלל ריק מתוכן כי לעולם אינך יכול לדעת מה אומרים רוב הפוסקים (כי אל כולם כתבו ולא כולם ידועים לך), ולכן לך אחרי כללי הספק.
אם אתה רוצה להביא דוגמה ספציפית לדון עליה – אתה מוזמן. את הבעיה הכללית שאתה מעלה איני מבין.

אשר נוגרתי באלי הגיב לפני 2 חודשים

הכוונה היא שבתוך דיני הספיקות עצמם יש מחלוקות כיצד לפעול. איך אני מתייחס לשאלה “האם ספק דרבנן לקולא הוא כלל גורף או שיש להעדיף להחמיר גם נגדו”? הרי זו שאלה רפלקטיבית לדיני ספיקות עצמם. (ואל תגיד שזה לא שאלה כי כתוב בפירוש לקולא. הרי עינינו הרואות שפוסקים רבים מתייחסים לזה כך)

mikyab צוות הגיב לפני 2 חודשים

דומני שמיצינו. אני לא מבין את השאלות הללו. לדעתי עניתי על הכל. אם יש לך דוגמה ספציפית מבין אלפי הדוגמאות שמביכות אותך אתה מוזמן להעלות אותה לדיון כאן.

השאר תגובה