מדרש פסוקים בטיעון ההלכתי

א. אז לא הבנתי לגמרי, אין מצב לימוד מחייב מפס' שיהיה מנוגד להגיון של הדרשן? הרי בדוג' של איש ולא אישה נראה לי הדרשה די ברורה ולא צריך פה הרבה סברא של הדרשן. וב. לא הבנתי גם לגבי סוף השאלה הקודמת שלי- מה תפקיד האסמכתא חוץ מקישוט הרעיון שלי?
תודה

ההיגיון של הדרשן נכנס בצורה חלקית. אחרי שמידת הדרש מורה לנו לעשות דרשה נכנסת הסברא ואומרת איזו דרשה לדרוש. למשל, אחרי שידוע לנו שיש לרבות מהמילה "את" משהו, צריך להחליט את מה לרבות. החלטה זו מתקבלת מסברת הדרשן. אבל הסברא לבדה לא מספיקה בד"כ כדי ליצור את הדין. בללי הטריגר של המידה לא היינו יוצרים את ההלכה הזאת. למשל, נניח שאין סברא לקבוע מצווה לירוא מתלמידי חכמים. אבל אחרי שהפסוק "את ה' אלוקיך תירא" אומר לנו לרבות משהו, הסברא אומרת שאם כבר מרבים הכי סביר זה ת"ח.
דרשת איש ולא אישה ממש לא ברורה. בד"כ המילה "איש" מובאת במובן של אדם, זכר או נקבה.

לפי מה שהבנתי מדברי הרב, הדרשה מורכבת מטריגר טקסטואלי פלוס סברא. אז האם לא נכון לומר שמי שרוצה לשנות הלכה שמשולבת בה דרישת פסוקים צריך להציע דרשה אחרת לטריגר הטקסטואלי? האם בלי הסבר אלטרנטיבי עדיין יהיה הוגן מצידו לבקש שינוי של ההלכה?

בהחלט נכון. וכך בדיוק עשה ר"ע שבת סד "הדוה בנידתה"