מה בין מקדש במלוה לקונה שדה במלוה

שו”תקטגוריה: עיון תלמודימה בין מקדש במלוה לקונה שדה במלוה
אורן שאל לפני 3 חודשים

שלום הרב,
יש רמב”ם בהלכות מכירה פרק ז הלכה ד שממנו משמע שניתן לקנות שדה במלווה:

מי שהיה לו חוב אצל חברו, ואמר לו מכור לי חבית של יין בחוב שיש לי אצלך, ורצה המוכר–הרי זה כמי שנתן הדמים עתה, וכל החוזר בו מקבל מי שפרע; לפיכך אם מכר לו קרקע בחובו–אין אחד מהן יכול לחזור בו, אף על פי שאין מעות המלווה מצויות בשעת הממכר.

מצד שני, הרמב”ם פוסק שהמקדש במלווה אינה מקודשת. החילוק הזה די הגיוני כי יש הבדל בין קניין שדה לקניין אישה (כפי שכתבת במאמר התגובה לרבקה לוביץ – האם קידושין הם החלת בעלות). יש עוד ראיות לחילוק הזה מזה שניתן לקדש אישה בפירות שביעית אך אסור לקנות עבד או קרקע בפירות שביעית (לאוכלה ולא לסחורה). בנוסף, שדה ניתן להקנות בקניין אגב במתנה, ואישה לא. מצד שני יש גמרא בקידושין דף מז ע”א שממנה משמע שאין חילוק בין מכר לקידושין:

אמר רב: המקדש במלוה – אינה מקודשת, מלוה להוצאה ניתנה. נימא כתנאי: המקדש במלוה – אינה מקודשת, ויש אומרים: מקודשת; מאי לאו בהא קמיפלגי, דמר סבר: מלוה להוצאה ניתנה, ומר סבר: מלוה לאו להוצאה ניתנה. ותסברא? אימא סיפא: ושוים, במכר – שזה קנה; אי אמרת מלוה להוצאה ניתנה, במאי קני? אמר רב נחמן: הונא חברין מוקים לה במילי אוחרי, והכא במאי עסקינן – כגון שאמר לה התקדשי לי במנה, ונמצא מנה חסר דינר

איך לדעתך ניתן ליישב את שיטת הרמב”ם עם הגמרא הזאת?
בברכה,
 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 3 חודשים

הרמב”ם סובר שאי אפשר לקנות במילווה כמו שאי אפשר לקדש במילווה. וכן מצינו בהל’ מכירה פ”ה ה”ד:
וכן ראובן שמכר מטלטלין לשמעון בחמשים זוז, וקנה שמעון המטלטלין ונתחייב בדמים, ואחר שנתחייב שמעון בחמשים זוז אלו היה לו יין או בהמה או עבד וכיוצא בהן משאר המטלטלין והיה רוצה למכרן, ואמר לו ראובן מכור אותו לי בחמשים זוז שיש לי בידך דמי המכר ואמר לו הן, קנה ראובן המטלטלין בכל מקום שהן, ואף על פי שלא משך ולא הגביה, שגם זה דבר שאינו מצוי הוא ולא הצריכו בו משיכה, אבל אם היה חוב לו עליו שלא מחמת המכר ואמר לו מכור לי מטלטלין בחוב שיש לי אצלך ורצו שניהם, לא קנה עד שיגביה, או ימשוך דבר שאין דרכו להגביה, או יקנה באחד מהדרכים שהמטלטלין נקנין בה.
אמנם זה לגבי מיטלטלין, שהרי להלכה כסף אינו קונה מיטלטלין (לכן הבעיה אינה ההלוואה אלא זה שמדובר בקניין כסף). אבל בקרקע נראה שבאמת קונה במילווה. [את ההבדל בין הלוואה לדמי מקח הסברתי כאן פעם (איני זוכר היכן).]
ולגבי הגמרא, לא הבנתי היכן ראית סתירה. הגמרא לא משווה קידושין לקניית קרקע, אלא טוענת שאם בעינן כסף בעין לא אמור להיות חילוק ביניהם. אבל אם הבעיה היא עצם העובדה שמדובר בהלוואה בלי קשר לכסף בעין אז אין הכרח שיהיה אותו דין לקידושין ולקניית קרקע.
כעת חשבתי שייתכן שהרמב”ם מסביר “ושווין במכר”, שהכוונה היא ששווין שבקונה בדמי מקח (בניגוד להלוואה) קנה (לא שאפשר לקנות שדה בהלוואה). זו הנגדה של דמי מקח להלוואה ולא של מכר מול קידושין. ואז זו ממש ההלכה שהבאתי.
אבל פשט הסוגיא שם הוא ששווין במכר שקונה שדה בהלוואה, כלומר מדובר על קניית קרקע שבזה מועילה גם הלוואה. וגם זה א”ש לפי הרמב”ם.
אגב, השווין במכר לא מסומן שם בעין משפט להלכה.

אורן הגיב לפני 3 חודשים

הקושיה שלי מנוסחת בצורה בהירה יותר בתחילת הקישור הזה:
https://www.yeshiva.org.il/midrash/4885

רק שלא הבנתי משם איך הרמב”ם מסתדר עם הגמרא שממנה משמע שלא ניתן לקנות שדה במלווה (“אי מלווה להוצאה ניתנה, במאי קני?”).

mikyab צוות הגיב לפני 3 חודשים

זו לא הקושיא שלך (מזה שהגמרא משווה קידושין למכר), אלא מהסברא. הוא שואל מדוע לפי הרמב”ם ניתן לקנות במילווה אם אי אפשר לקדש במילווה הרי אם מילווה אינו מעות הוא לא יכול גם לקנות.
ומה שלא הבנת את תשובתו, הוא הביא את המ”מ שמסביר שהרמב”ם הולך כסוגיא אחרת ולא פוסק כסוגיא שמחברת קידושין למכר. משם והלאה אלו רק אפשרויות הסבר שונות לחילוק.

אורן הגיב לפני 3 חודשים

לפי תירוץ המ”מ, למה הגמרא כאן בדף מ”ז לא תירצה את הקושיא: “במאי קני?” על ידי חילוק בין מכר לקידושין (שבמכר ניתן לקנות בהלוואה), הרי החילוק הזה מופיע במשנה כבר.

mikyab צוות הגיב לפני 3 חודשים

לשיטתו החילוק לא מופיע במשנה, אחרת הגמרא לא יכלה לחלוק עליו. לסוגיא הסוברת שאין חילוק בין קידושין למכר צ”ל שכשהמשנה אומרת שקונים במילווה היא סוברת שגם מקדשים במילווה. והסוגיא האחרת חולקת עליה ומחלקת בין זה לזה.

השאר תגובה