מה מוגדר כנפקא מינא

שו”תקטגוריה: עיון תלמודימה מוגדר כנפקא מינא
נועם שאל לפני 4 חודשים

הגמרא בחגיגה דף ו מסתפקת אם העולות במדבר היו פרים או כבשים, ושואלת הגמרא מה נפ”מ. נפ”מ אחת מציעה הגמרא לעניין פיסוק של הפסוק, נפ”מ שנייה לעניין אם מישהו נדר קרבן כמו במדבר, מה הוא צריך להביא.
הנפ”מ השנייה נשמעת לי קצת מטופשת, זה שמצאת איזה מקרה שבו זה ישנה זה נקרא נפ”מ? אם כן אז אפשר להחיל ברצינות את הנפ”מ לנדרים וקידושין על כל דבר וזהו, למה הגמרא לא אמרה את זה פשוט והנה מצאנו נפ”מ? (טוב אני מבין שהם לא גדלו בישיבות עם ליצנים תלמודיים אז הם לא הכירו, ובכל זאת, מה בעצם ההבדל)
או באופן כללי, בעצם השאלה שלי, האם תוכל להגדיר מה נקרא נפקא מינא.

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 4 חודשים

שאלה נכבדה, ואולי אכתוב עליה טור. ככלל, יש ספר 11 בסדרת לוגיקה תלמודית, אפלטוניות של החשיבה התלמודית: http://www.collegepublications.co.uk/stl/?00012
הדבר תלוי בשאלה למה דרושה נפ”מ לדיון התלמודי. האם להוציא מפוזיטיביזם או ק לחדד את הצדדים, או להראות שיש השלכה מעשית אחרת אין כאן לימוד תורה.
ראה גם בר”ן סנהדרין טו ע”א “שור סיני בכמה” שכתב נפ”מ לנדר נזירות על דעת שהוא ב-23.
אמנם שם הנפ”מ אינה לגמרי צדדית. מסיבה כלשהי אדם באמת רוצה להביא קרבן כמו במדבר ולכן יש לדון מה היה במדבר. זה לא כמו נזיר שנודר על דעת ששור סיני ב-23. מה עוד ששם זו באמת נפ”מ, אלא שהזמן בו היא מיושמת כבר עבר. זו לא נפ”מ לנו, אבל זה כמו ישראל שדן בדיני כהנים שאינה נפ”מ לגביו.
בר”ן כתבתי פעם שלדעתי הוא התבדח, ובעצם הוא טוען שלא צריך נפ”מ. וכך אולי גם בגמרא בחגיגה. דנים בפרשה בתורה ורוצים להבין אותה. למה צריך נפ”מ?

נועם הגיב לפני 4 חודשים

תודה על התשובה
לאחר עיון בגמרא שהבאת בסנהדרין, מה שהטריד אותי זה למה באמת הגמרא שם לא נצרכת לנפ”מ ומבינה את הספק כדבר פשוט. וראיתי שתוס’ שאלו את זה בהקבלה לגמ’ ביומא שם הגמ’ שואלת מאי דהוה הוה. ובגמ’ ביומא התירוץ הוא באמת למיסבר קראי ורש”י מסביר שם שזה כדי שלא תהיה סתירה בפסוקים. ותוס’ שם מביא את אותה הקבלה לגמ’ בסנהדרין ששם הגמ’ שואלת מאי דהוה הוה ואילו בסנהדרין לא, ונשאר בצ”ע.
אני חושב שזה דווקא מובן. כמו שהגמרא אומרת ברגע שזה למיסבר קראי ודאי שצריך לדון בזה גם בלי השלכה מעשית, לכן אין שום סיבה שהגמרא בסנהדרין תשאל את זה כי הרי בגוף הספק הגמרא כבר שואלת “מי גמר שעה מדורות או לא” זאת אומרת יש לנו ספק האם למדנו כאן גזירה שווה במסורת או לא, ולכן זה ברור ספק ראוי, ועל זה נאמר דרוש וקבל שכר, אז לא צריך את הר”ן וגם התוס’ לא קשה בעיניי.
הבעיה היחידה של הגמרא זה כשזה לא מיישב שום דבר בפסוקים אלא רק נידון סתם של מה קרה שם בתקופה ההיא כמו הספק של כיצד הלבישן, ועל כזה דבר בלי נפ”מ לא דנים בו.
אז לכן אני מקבל את ההסבר הראשון שלך שבאמת הנפ”מ בנד”ד היא לא כל כך צדדית ולכן הגמרא הסתפקה בזה.
וא”כ יוצא בעצם שיש שני סוגי נפ”מ, יש נפ”מ שנצרכים אליה כשיש נידון הלכתי שאז זה באמת לחדד את הצדדים ואת נקודת הדיון בשביל להגיע ליותר העמקה, ויש צריכותא לנפ”מ שבסך הכל נועדה להצדיק את זה שמסתפקים וזה לא סתם בזבוז זמן.

מיכי הגיב לפני 4 חודשים

שים לב שגם בחגיגה זה מתחיל בדיון על מיגמר דורות משעה.

הפוסק האחרון הגיב לפני 4 חודשים

הגישה (השלטת) שדברי הגמרא נכתבו ברצינות מנותקים מהמציאות

נועם הגיב לפני 4 חודשים

המיגמר דורות משעה בחגיגה הוא רק לעניין האם זה היה עולת ראיית או עולת תמיד ועל זה באמת הגמרא לא שואל מה הנפ”מ, זה בשביל ללמוד מזה.
הספק של רב חסדא הוא אחר כך ונפרד לגמרי, ועל זה שואלת הגמרא מה נפ”מ. לעומת סנהדרין שבגוף הספק מסתפקים האם יש לימוד או לא.

השאר תגובה