מוסר ללא ציווי או גילוי מהבורא
שלום.
לדעתך ללא האמירה העקרונית של "ועשית הישר והטוב" (ובהנחה שאמירה זו עוסקת בצו המוסרי), היה מקום לצפות מהאדם להתנהג לפי המוסר?
והיינו: (א) במידה וכן. שכן, לאדם יש שכל, ובאמצעותו מצפים ממנו שיתנהג באופן מוסרי אם-כן, מדוע אפוא נכתב פסוק עקרוני זה (והרי הוא אינו מוסיף נדבך של 'מצווה'. אין כאן ציווי הנכנ לפר המצוות ווביטול עשה וכו')? הוא מיותר! ניתן להביא הוכחה לכך מהצפייה של אלוקים לא לרצוח בתנ"ך, על אף שאז לא היה ציווי. (ב) במידה ולא. שכן, המערכת השכלית אינה כלי לייצר אקט מוסרי (אלא רק תיאורי). ובכדי לייצר הנעה לפעולה יש צורך בציווי ישיר מבורא. אם-כן, מדוע הבורא לא ציווה על כך במפורש (ולא רק 'ועשית' שאינו נכנס למנין המצוות)? מעבר לכך, מדוע אפוא הבורא ציפה שלא ירצחו, והרי הוא אינו ציווה, ואף לא גילה על ךך ('ועשית')!
ייתכן שזה מגיע אחרי מתן תורה כדי לומר שהמוסר עדיין נותר בתוקף ולא הוחלף על ידי ההלכה. זאת בניגוד לגישות דתיות מסוימות שחושבות שאחרי מתן תורה המוסר כבר אינו רלוונטי, לפחות ליהודים. יש לא מעט שגם פועלים כך.
קצת דחוק, לא?
חשבתי, אולי האמירה 'ועשית' חושפת שיש גם ערך דתי להיות מוסרי.
זה דורש הסברה, אבל אולי דוגמא לך מסוגיית 'עבירה לשמה'. כלומר, שחלק מהעולם הדתי הוא גם שיקול מוסרי (ולא הפרדה טוטאלית של פצול אישיות, ללא 'ועשית'). כלומר, גם טיעונים מוסריים לוקחים חלק בגיבוש המעשה הדתי, ולכן מצינו 'עבירה לשמה'.
ויל"ע. וצ"ע.
כשלעצמי אכן זה נראה דחוק. אבל עצם העובדה שרבים סבורים כך אומרת שבהחלט יד מקום לפסוק שבא להוציא מזה.
מעבר לזה, יש שהבינו שמדובר בעשיית לפנים משורת הדין, שזה סוג מסוים של צו מוסרי. במקרים שמדובר בלפנים משורת הדין, יש הו"א יותר חזקה שאין חיוב כזה, שהרי זה גופא מה ששורת הדין מלמדת. למשל, השבת אבידה אחרי ייאוש, נזקי גרמא וכו', שם בהחלט יש הו"א שאם ההלכה מורה להדיא שאני פטור היא אומרת לי בכך להתעלם מהצו המוסרי. היא מחליפה אותו. לכן נדרש הפסוק לומר שאמנם יש פטור הלכתי אבל עדיין הצו המוסרי בתוקפו ויש להשיב אבדה גם אחרי ייאוש ולשלם על נזקי גרמא וכו'.
באשר להצעתך, אני חושב שבמובן הזה אין ערכים לא דתיים, שהרי כל הערכים יסודם בקב"ה. יש ערכים לא הלכתיים, אבל ועשית הישר והטוב הוא בין כה וכה ערך לא הלכתי (אלא מוסרי).
צריך לחשוב על הצעתך.
מה שהתכוונתי לומר שללא ׳ועשית׳, הייתי עלול לחשוב שברגע שיש סתירה בין הלכה למוסר, אז תמיד ההלכה תגבור. ׳ועשית׳ – שנכתב בתורה! – מלמד שגם התורה מכירה בכך. ולכן, יש מקום לקחת את השיקול המוסרי בחשבון כאשר תהיה סתירה. ולעיתים המוסר יגבור – עבירה לשמה
אולי
בקשר לדיון הנוכחי –
מדוע לא ניתן לומר שכשם שהציווי 'לא תרצח' בא להוסיף נדבך הלכתי על הנדבך המוסרי (כידוע שיטתך בזה), כך גם וודאי שללא הפסו' ועשית הישר והטוב' היה על האדם להתנהג בצורה מוסרית (כשם שהיה ציפייה שבני האדם יתנהגו כך גם לפני מתו-תורה), אלא שהציווי בא להוסיף את הרובד ההכלית. והיינו, שהבורא מצפה שהאדם יתנהג מוסרית ושגם יש לזה ערך דתי (כמו האיסור 'לא תרצח') – דעתך?
אפשרי אך לא סביר. הפסוק "ועשית הישר והטוב" אינו הלכה ולא נמנה במניין המצוות. לכן הוא לא מוסיף רובד הלכתי מעבר למוסר. יתר על כן, המוסר עצמו הוא רצון ה', כלומר בעל ערך דתי מחמת עצמו גם בלי פסוקים.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer