מוסר ללא ציווי או גילוי מהבורא

קצת דחוק, לא?

חשבתי, אולי האמירה 'ועשית' חושפת שיש גם ערך דתי להיות מוסרי.

זה דורש הסברה, אבל אולי דוגמא לך מסוגיית 'עבירה לשמה'. כלומר, שחלק מהעולם הדתי הוא גם שיקול מוסרי (ולא הפרדה טוטאלית של פצול אישיות, ללא 'ועשית'). כלומר, גם טיעונים מוסריים לוקחים חלק בגיבוש המעשה הדתי, ולכן מצינו 'עבירה לשמה'.

ויל"ע. וצ"ע.

כשלעצמי אכן זה נראה דחוק. אבל עצם העובדה שרבים סבורים כך אומרת שבהחלט יד מקום לפסוק שבא להוציא מזה.
מעבר לזה, יש שהבינו שמדובר בעשיית לפנים משורת הדין, שזה סוג מסוים של צו מוסרי. במקרים שמדובר בלפנים משורת הדין, יש הו"א יותר חזקה שאין חיוב כזה, שהרי זה גופא מה ששורת הדין מלמדת. למשל, השבת אבידה אחרי ייאוש, נזקי גרמא וכו', שם בהחלט יש הו"א שאם ההלכה מורה להדיא שאני פטור היא אומרת לי בכך להתעלם מהצו המוסרי. היא מחליפה אותו. לכן נדרש הפסוק לומר שאמנם יש פטור הלכתי אבל עדיין הצו המוסרי בתוקפו ויש להשיב אבדה גם אחרי ייאוש ולשלם על נזקי גרמא וכו'.

באשר להצעתך, אני חושב שבמובן הזה אין ערכים לא דתיים, שהרי כל הערכים יסודם בקב"ה. יש ערכים לא הלכתיים, אבל ועשית הישר והטוב הוא בין כה וכה ערך לא הלכתי (אלא מוסרי).

צריך לחשוב על הצעתך.
מה שהתכוונתי לומר שללא ׳ועשית׳, הייתי עלול לחשוב שברגע שיש סתירה בין הלכה למוסר, אז תמיד ההלכה תגבור. ׳ועשית׳ – שנכתב בתורה! – מלמד שגם התורה מכירה בכך. ולכן, יש מקום לקחת את השיקול המוסרי בחשבון כאשר תהיה סתירה. ולעיתים המוסר יגבור – עבירה לשמה

אולי