דעתי הפוליטית לקראת הבחירות הקרבות (טור 783)
למה הטור נכתב — ולמה לא נכון לבקש הוראות הצבעה מרבנים
הטור נפתח בהסתייגות כפולה. מצד אחד, הוא בא לעשות סדר ולא לחדש חידושים דרמטיים; מצד שני, הוא מתנגד מעיקרו ליחס אל עמדה פוליטית כאל פסק הלכה שמקבלים מסמכות רבנית. כל אדם אמור לשקול טיעונים ולהכריע בעצמו, ובוודאי בפוליטיקה. דווקא משום כך הוא מוכן לנסח עמדה חדה משלו, כולל ביקורת חריפה על רבנים שמספקים הוראות הצבעה מזיקות בשם דעת תורה.
למה ביקורת עניינית על הקואליציה חשובה יותר מהיסטריה אנטי-קואליציונית
הטור מדגיש שהוא רואה בקואליציה זוועה, אבל מסרב להצטרף לביקורת גורפת ולא מדויקת. לא כל מדיניות שגויה היא עילה להאשמה, ולעיתים מותר לממשלה לטעות; מוקד האחריות צריך להיות בעיקר ברשלנות ובכשל ערכי. לכן הוא דוחה את שיח האפוקליפסה על קץ הדמוקרטיה ועל חורבן מיידי, לא מפני שהקואליציה טובה יותר מכפי שמתארים אותה, אלא מפני שהגזמות כאלה מחלישות את הביקורת, מקטינות את אמינותה ומלכדות את תומכי הקואליציה סביב מנהיגיהם.
הבחירות חשובות, אבל הן לא יגאלו את החברה הישראלית
לדעתו, גם אם הבחירות הנוכחיות חשובות, אסור לייחס להן כוח גאולי. הבעיה העמוקה אינה רק הממשלה אלא כמעט מחצית מהציבור היהודי שמצביע עבורה, ולכן גם אם הקואליציה תוחלף, הקרע, הטעמים והכוחות שהולידו אותה יישארו כאן. הוא מזכיר את ממשלת השינוי כדוגמה לכך שהחלפת ממשלה לבדה לא מביאה שלום פנימי, ובכל זאת עומד על כך שיש חשיבות ממשית להצבעה, משום שהממשלה עצמה עדיין יכולה להזיק מאוד או לתקן מעט.
בהצבעה הזאת בוחרים גוש, לא מפלגה בודדת
נקודת המוצא שלו היא שההבדלים בין מפלגות הקואליציה הנוכחית שוליים יחסית, מפני שהן פועלות כגוש אחד. הצבעה לליכוד, לעוצמה יהודית, לציונות הדתית או לחרדים היא מבחינתו הצבעה לאותה עסקת חבילה. לכן עיקר השאלה אינו מי מהמפלגות הללו מעט פחות גרועה, אלא האם רוצים בהמשך קיומה של הקואליציה הזאת בכלל.
שבעה באוקטובר: אחריות מחייבת פרישה גם בלי ועדת חקירה ובלי הוכחת אשמה אישית
הטור מבחין בחדות בין אשמה לבין אחריות. גם אם ייתכן שאסון שבעה באוקטובר היה קורה תחת ממשלות אחרות, וגם אם לא כל הטענות על התראות מוקדמות משכנעות אותו, עצם העובדה שהמחדל התרחש במשמרת של ראש הממשלה וממשלתו מחייבת אותם להסתלק. מבחינתו, הדרישה להתפטר אינה תלויה במסקנות ועדת חקירה, ממלכתית או אחרת, מפני שהיא נובעת קודם כול מנורמות בסיסיות של נשיאה באחריות. השיח שהחליף את הדרישה לפרישה בוויכוח על סוג הוועדה הוא בעיניו ניצחון תעמולתי של נתניהו וחבורתו.
גם הישגים מסוימים של נתניהו לא מוחקים את חובת הפרישה
הטור אינו מצייר את נתניהו והשלטון בשחור מוחלט. הוא מזכיר ששיבח בעבר את ניהול המלחמה, את עמידתו של נתניהו מול לחצים בינלאומיים, ואף סבור שהישגי השבת החטופים הם הישג אמיתי שלו. אבל דווקא מפני שהוא מוכן להכיר בהישגים, הוא מתעקש שהם אינם מבטלים את חובת האחריות. גם אם נתניהו מוכשר מיריביו, אסור לוותר על נורמות יסוד כדי לקנות יתרונות קצרי טווח, ובוודאי שלא לקבל את הטיעון שאין אלטרנטיבה ושכל ממשלת שינוי תביא אפוקליפסה.
נתניהו אינו מושיע הימין אלא מי שחסם אותו ורוקן את הליכוד
אחת הטענות המרכזיות בטור היא שנתניהו אינו נכס לימין אלא דווקא המכשול המרכזי בפני שלטון ימין יציב. הציבור הישראלי נע ימינה גם בלעדיו, ואילו הוא יצר תיקו פוליטי מתמשך, הבריח שותפים טבעיים, חיסל דמויות עצמאיות בתוך הליכוד והשאיר סביבו אומרי הן. יתרה מזו, הקואליציה שלו כלל אינה ימין אותנטי בעיני הטור: היא מקדמת השתמטות המונית, מדיניות רווחה אנטי-כלכלית, ריכוזיות, מאבק בתקשורת ובמשפט וכפייה דתית. במובן הזה, ליברמן ובנט נראים לו ימין עקבי יותר מהגוש שמכנה את עצמו ימין.
מריכוז סמכויות למונרכיה בפועל — ולמה גם תגובת המערכות אינה נולדת בחלל ריק
הטור מתאר את השלטון הנוכחי כהידרדרות מממשלה פרלמנטרית למעין מונרכיה של אדם אחד, ואף של משפחתו. הכנסת נשחקה, הממשלה עצמה כמעט אינה מתפקדת, והחלטות מתקבלות בפועל בידי נתניהו ובסביבתו הקרובה מאוד. מתוך כך הוא מסביר, בלי להצדיק לגמרי, גם את ההתערבות העודפת של היועצת המשפטית, מערכת המשפט ופקידות בכירה: כשהמערכת חשה שאין בלמים פנימיים, היא מגיבה בחריגות נגדיות. יש לו ביקורת קשה גם עליהן, אבל הוא מתעקש להבין את התגובה הזאת כתוצאה של פתולוגיה שלטונית שהקואליציה יצרה.
הטווח הארוך קודם לרווח קצר, ומנסור עבאס חושף את עיוורון השיח
בהמשך לטוריו הקודמים, הוא טוען שלא נכון לבחור ברע בגלל יתרון נקודתי בטווח הקצר, כאשר המחיר ארוך הטווח הוא שחיקה מוסרית ומוסדית כבדה. בהקשר הזה הוא מציג את מנסור עבאס כמקרה מבחן לשיח הישראלי: נתניהו עצמו ניסה להכניס אותו לקואליציה, ואז הפך אותו לסמל סכנה כשהדבר לא הסתייע. לדעתו, הצהרות אידאולוגיות מעניינות פחות ממעשים, ובממשלת השינוי עבאס לא מנע צעדים ביטחוניים נדרשים ואף סימן אפשרות לשילוב אזרחי מועיל של ערביי ישראל. הוא אף שקל להצביע לעבאס, אך נסוג בשל האנשים שסביבו והזיקה שנותרה לתנועה האסלאמית. המסקנה הרחבה היא שהדיון הציבורי נשלט בידי דימויים וספינים במקום בחינה מפוכחת של תוצאות.
בעידן הפייק אסור להפוך את נתניהו — או את מתנגדיו — לבלתי ניתנים להפרכה
הטור מקדיש מקום למתודולוגיה של הדיון. הוא מסכים שיש הטיות תקשורתיות, רדיפה פוליטית ולעיתים גם התנהלות בעייתית מאוד של מערכות אכיפה ומשפט כלפי נתניהו. ובכל זאת, כשכמעט כל מי שעבד איתו לאורך השנים — אנשי ביטחון, משפט, עסקים, תקשורת ופוליטיקה, רבים מהם ימנים ומינויים שלו עצמו — יוצא נגדו, אי אפשר לפטור הכול בקונספירציה. מי שטוען שכולם משקרים הופך את נתניהו לתזה לא ניתנת להפרכה בסגנון פופר, וכך מבטל כל אפשרות לדיון רציונלי. הוא מזהיר מתופעה מקבילה גם בצד השני, שבו כל עובדה מתפרשת אוטומטית נגד הקואליציה. מכתבם של הת'ר וג'רי שוורץ, ידידי ישראל ותורמים גדולים שהיו מקורבים לנתניהו, מובא אצלו כדוגמה לכך שהביקורת מגיעה גם ממעגלים אוהדים מאוד.
החרדים והליכוד: שחיתות, השתמטות ופירוק מנגנוני הביקורת מבפנים
כשהוא עובר למרכיבי הקואליציה עצמם, הטון מחריף עוד יותר. המפלגות החרדיות מתוארות בעיניו כאוסף של שחיתות, טפילות, שקרים, סילופים וחילול השם, בלי נקודת אור ממשית. גם הליכוד של עידן נתניהו איבד לדעתו את צורתו כמפלגה לאומית רצינית והפך לאוסף של אומרי הן, חדלי אישים ומי שנשארו רק מפני שניקו מתוכם כל דמות עצמאית. הוא מדגיש שהיקף השקרים, השחיתות וההפקרות של השנים האחרונות אינו עוד מקרה של כולם אותו דבר, אלא החרפה איכותית וכמותית.
בן גביר: פופוליזם נקמני, הצהרות בלי תוחלת וכישלון בתחום שעליו הוא מופקד
הביקורת על בן גביר אינה נשענת רק על עברו ועל הערצתו לברוך גולדשטיין, אלא בעיקר על דפוס הפעולה שלו כיום. הטור מציג אותו כפרחח פוליטי שקופץ מזירה לזירה, מחפש קתרזיס רגשי ולייקים, ומחליף עבודת מטה ושיקול דעת בהצהרות מתלהמות. גם כשעמדות מסוימות שלו עשויות להיות לגיטימיות עקרונית, כמו התיישבות בעזה או יחס קשוח למחבלים, ההכרזה הבלתי פוסקת עליהן כשהן אינן ישימות גורמת נזק בלי תועלת. בתחום שעליו הוא מופקד בפועל — ביטחון לאומי, פשיעה בחברה הערבית, אלימות מתנחלים וניהול המשטרה — הוא נכשל. ההישגים שעליהם הוא מצביע, כמו חלוקת נשק, חוק עונש מוות והרעת תנאי כליאה, נבחנים בעיני הטור בעיקר ככלי פורקן נקמני ופופוליסטי ולא כמדיניות רצינית מבוססת תוצאות.
סמוטריץ': אדם מוכשר שנופל בהיבריס, בשותפות עם החרדים ובכפייה דתית
היחס לסמוטריץ מורכב יותר. הטור סבור שהוא המוכשר והנחוש ביותר מבין חברי הקואליציה, ודווקא משום כך הביקורת עליו עמוקה יותר: הבעיה אינה רק בביצוע אלא בתוכן שהוא מקדם. הוא משתף פעולה עם החרדים בתקציבים, השתמטות, מינויים והשבת רפורמות לאחור; מעניק רוח גבית להשתוללות ביו"ש; ומקדם התיישבות בלי תכנון מדיני כולל, בלי בקרה ובלי הערכה מספקת של המחירים. בתחום הדת והמדינה הוא מקדם רבנות שמרנית וכופה, מבטל רפורמות מתונות ומשתף פעולה עם השתלטות חרדית על שירותי הדת. השורש הנפשי שהוא מזהה אצלו הוא היבריס ודוגמטיות: ודאות מופרזת שהדרך שלו היא הבטוחה והצודקת, זלזול במציאות ובהשלכותיה, ונכונות להסביר הכול בססמאות נחרצות — למשל בטענתו המופרכת בעיניו שאי-גיוס חרדים אינו מכביד על הצבא והמשק.
ירידה, בריחת מוחות ואובדן יהדות התפוצות הם לא מניפולציה אלא נורת אזהרה
הטור מוסיף ממד חברתי-לאומי רחב יותר: העלייה בירידה מן הארץ, ובמיוחד העובדה שמדובר לא מעט באנשי אקדמיה, רפואה, תעשייה ומעמד בינוני יצרני, היא בעיניו סימן כאב אותנטי ולא סחיטה פוליטית. גם אם חולקים על נימוקי העוזבים, אי אפשר לזלזל בהשלכות של בריחת מוחות, אובדן מסים, פגיעה בלכידות ובקשרים בינלאומיים. לכך מצטרף בעיניו הנזק המצטבר ביחסים עם יהדות העולם ועם קהילות אוהדות בחו"ל, לא רק סביב דת ומדינה אלא סביב התחושה שישראל מאבדת אמת, לכידות ומוסריות. ממשלה אחראית אמורה לראות בזה קו אדום ולא להתגאות בהפיכה למצדה מבודדת של חרדים וחרד"לים.
מה כל זה אומר בקלפי: לא לגוש הראשון, ספקות כבדים לגבי הגוש השלישי, ולכן לגוש השינוי
במישור המעשי הוא מחלק את המפה לשלושה גושים: הקואליציה הנוכחית, גוש השינוי, וגוש של מפלגות שמבקשות ממשלה רחבה בין-גושית. את הגוש הראשון הוא פוסל לחלוטין. לגבי הגוש השלישי הוא מעלה כמה קשיים: חלק מהמפלגות אינן רלוונטיות בגלל אחוז החסימה, וינטר עלול בפועל לחזק את גוש נתניהו, והנדל-זליכה אמנם אופציה סבירה אך מעוררים אצלו חשש מאי-מעבר, מרצון לממשלת אחדות עם נתניהו, ממיקוד צר מדי ומחוסר אמון בזליכה כפופוליסט. לכן הבחירה המעשית נותרת מבחינתו בתוך גוש השינוי. הוא דוחה את האימה מפני הסתמכות על מפלגות ערביות, ואף אומר שהיה תומך גם בהישענות חיצונית עליהן כדי לסלק את ממשלת המעבר הנוכחית; צירוף רע"ם נראה לו עדיף לאין ערוך על צירוף רוב שותפות הקואליציה.
ההעדפה האישית: אייזנקוט, אבל העיקר הוא להצביע לגוש הנכון
מבין מפלגות גוש השינוי, ליברמן קרוב אליו ביותר רעיונית, אבל הוא מתקשה לתת בו אמון אישי. גם בנט ולפיד נראים לו בכיוון כללי חיובי, והוא אף מתאר את ממשלת השינוי כתקופת אור נדירה, אך מסתייג מהעמימות של בנט ומהפופוליזם וחוסר ההכנה של לפיד. לכן, נכון לעכשיו, הנטייה האישית שלו היא להצביע למפלגת ישר של אייזנקוט, שנראית לו מורכבת מאנשים טובים ובעלת כיוון סביר. עם זאת הוא חוזר ומדגיש שהניואנסים הללו משניים לעומת עצם ההצבעה לגוש הנכון.
למה דרישת ההצבעה רק לשומרי תורה ומצוות היא ילדותית וגם צבועה
בסיום הוא מתייחס לטענה דתית נפוצה שאסור להצביע למי שאינם שומרי תורה ומצוות. לדעתו, במדינה שאינה מתנהלת לפי ההלכה, יישום ליטרלי כזה של עקרונות הלכתיים הוא ילדותי ומנותק מן המציאות. הוא גם מצביע על חוסר העקביות של מי שמעלים את הטיעון הזה אבל מעדיפים בפועל את נתניהו על פני פוליטיקאים חובשי כיפה. ובכלל, הוא מטיל ספק גדול במידת יראת השמים של המפלגות הדתיות עצמן, לנוכח חילול השם, השחיתות והאדישות המוסרית שהן מפגינות.
בס"ד
טוב, הנה הטור המובטח. לקח לי קצת זמן מפני שרציתי לכתוב משהו מסודר ולא רק הרהורים (לא בכדי יצא ארוך, בפרט אם לוקחים בחשבון את מה שכתבתי בטור הקודם, שהוא חלק בלתי נפרד מהטור הזה), וגם מפני שאני מאד עמוס בזמן האחרון. ובכל זאת, איני יודע מדוע נוצר לחץ בקרב הגולשים כאן לקראת הטור הזה. כל כמה שעות עלתה שאלה מתי כבר יעלה הטור הזה, ומה אני מתכוון להצביע, מה דעתי על דבריו של רב פלוני או חכם אלמוני בקשר לבחירות וכו'. לכן אתן התראה מראש: אין כאן חידושים מסעירים. אני פשוט כותב כאן את דעתי המנומקת ואיני חושב שתהיינה לכם הפתעות גדולות. אני כן מקווה לעשות קצת סדר במחשבה.
אני מניח שכולכם מבינים שגם כשאני כותב את דעתי איני מצפה מאף אחד לקבל אותה רק כי כתבתי (הגיעו אליי גם פניות שנראו כמו בקשת הנחיות להצבעה). כל אחד אמור לשקול את הטיעונים ולהחליט בעצמו. אם זוהי דעתי לגבי מה שאדם אמור לעשות בשאלות הלכתיות – קו"ח בן בנו של קו"ח בשאלות פוליטיות. ובכל זאת, אם מישהו מחזיק בדעה המוזרה שלפיה עליו להצביע לפי הוראת רב כזה או אחר – אני מתנדב לשמש עבורו עלה תאנה כאותו רב, ואשמח אם יעשה כהוראתי, ולא כהוראת כל מיני רבנים אחרים שמורים הוראות מופרכות ומזיקות בשם דעת תורה. אני אפילו מוכן להבטיח לו "בני, חיי ומזוני", אם הוא נהנה מזה ואם זה היה חוקי. הסיכוי שזה יתממש גבוה משמעותית מהסיכוי שתקבלו את כל זה עקב הצבעה לאלו שמבטיחים לכם זאת (אמנם בהחלט נראה שמצביעיהם זכו להרבה "בני" בזכות מצוות פרו ורבו, להרבה "חיי", שכן מספר הנופלים בין משתמטים הוא זעום למדיי, וגם ב"מזוני", אבל לא מהקב"ה אלא על חשבוננו).
אוסיף עוד שאין בכוונתי להתייחס כאן לדברי רבנים שהועלו באתר ובכלל, משתי סיבות מנוגדות: אותם שהם שוטים ורשעים אינם שווים התייחסות (גם אם בטעות מכנים אותם 'רב' על לא עוול בכפם). לגבי אחרים שאינם כאלה, לא אתייחס לדברי השטות שלהם מפאת כבודם. אני אביע כאן את עמדתי שלי ואשאיר לגולשים להסיק את המסקנות לגבי דעתי על טיעונים וטוענים אחרים. שיהיה לכולנו בהצלחה.
הקפדתי לציין בדבריי גם נקודות חיוביות ובפרט נקודות שמעלים מבקרי הקואליציה שאיני מסכים להן, זאת כדי לבטא את הענייניות של הביקורת שלי. אני חייב לומר ולא בפעם הראשונה שאני רואה את הקואליציה הזאת כזוועה אמיתית, אבל זאת מחמת הנימוקים שאכתוב. זה לא אומר שהכל שם שחור, ושכל מה שאומרים עליהם הוא נכון. חלק לא נכון וחלק נכון אך לגיטימי לחשוב ולפעול אחרת. כך למשל אין ספק שמותר לממשלה ולאישים שונים להחזיק במדיניות מוטעית. רק מי שלא עושה לא טועה. לכן איני חושב שהטלת אחריות נוגעת למדיניות מוטעית, אלא אולי במקרים מאד קיצוניים (וכידוע היו אצלנו גם כאלה). היא נוגעת בעיקר לרשלנות. שוב ושוב התקוממתי כאן באתר ובשיחות רבות שקיימתי עם אנשים שונים על הביקורת הגורפת והלא עניינית שמשחקת לידי הקואליציה הנוכחית. כשהכל מוצג כשחור, כאיום על הדמוקרטיה וחופש הביטוי, וכשהאוויר רווי בנבואות על קץ הימין (תרתי משמע) ואפוקליפסה עכשיו (לסטלין היינו ולאורבן דמינו), הביקורת לא מעוררת אמון, ובצדק. היא גם מחזקת את תומכי הקטסטרופה להתלכד סביב מנהיגיהם תחת המתקפות. אגב, גם אין שום צורך בכך. יש מספיק שחור בהתנהלותה של הקואליציה הנוכחית, ואין שום סיבה להמציא ולייצר עוד יש מאין. אחדד שוב שכשאני מדבר על ביקורת לא עניינית, הבעיה שלי אינה הסגנון אלא המהות. אפשר להשתלח ולדבר בציניות, כל עוד זה מתבסס על נימוקים ענייניים.
אקנח בהתראה שהייתי צריך להקדים כבר לטור הקודם. הנושא הפוליטי הוא תמיד נפיץ, ובוודאי לקראת הבחירות. לכן אני צופה שבטוקבקים לטור הזה יהיו לא מעט תגובות נעלבות, הטרלות ותעמולה (עם מנה גדושה של ואטאבאוטיזם). אז אני מודיע מראש שיד הצנזורה כאן תהיה קשה ונחרצת. הדיון צריך להיות לגמרי פתוח וביקורתי, וזה בסדר גמור. אבל לא אקבל הטרלות, השמצות נטולות בסיס ובלבולי מוח. כל מי שרוצה, מוזמן לפרסם את הגיגיו והטרלותיו באתר שלו.
הבחירות הללו קודש הן
כל פעם מחדש מספרים לנו שמדובר במערכת הבחירות החשובה והקריטית ביותר לעתיד המדינה מאז היווסדה ("לכו להצביע"), ובכל פעם אני מגחך לעצמי למשמע התעמולה הריקה הזאת. במערכת הבחירות הנוכחית יש רבים שלוקחים את האמירות הללו ביתר רצינות. כל הסימנים מעידים שאחוזי ההצבעה ישברו הפעם שיאים (כולל התארגנויות של מצביעים מחו"ל). גם הפעם יש לי נטייה לגחך על התעמולה הזאת, למרות שכעת כבר קשה יותר לעשות את זה.
הסיבה לכך שאיני תולה הרבה תקוות בבחירות הללו היא שבסופו של דבר, הבעיה במדינה אינה ממשל זה או אחר אלא הציבור שמצביע לממשל הזה (או לאחר). למרות הקורלציה בין שני המישורים, חשוב להבחין בין הקרע בציבור לבין איכותו וטיבו של הממשל. נכון שהקרע נוגע בפרסונות ובנציגים של חלקי הציבור השונים, ועדיין זו לא מהות העניין. ומכאן שגם אם תתחלף הקואליציה מצביעיה יישארו עדיין כאן עמנו. מה שיקבע את הקואליציה הבאה יכול להיות נטייה מקרית של התוצאה במנדט לכאן או לכאן או דיל כזה או אחר, אבל זה לא ישנה באופן מהותי את מצב המדינה. היזכרו בתקופת קואליציית השינוי (בעיניי היא הייתה ממש שמורת טבע, שהושמדה באלימות על ידי אנשי האופוזיציה דאז) ושאלו את עצמכם האם הם הביאה שקט והסכמה.
שוב ושוב אני נדהם לגלות שיש במדינה כיום כחצי מהתושבים (היהודים) שמצביעים לקואליציית הזוועה הנוכחית, ולצערי זה כנראה לא ישתנה גם אם היא תתחלף בבחירות הקרובות. לכן למרות המיאוס העז שאני חש כלפי כל מרכיביה של הקואליציה הזאת ורצוני העז להפסיק את הסיוט של השנים האחרונות, שלו (בעיקר) היא אחראית, איני חושב שהחלפתה תשנה משהו מהותי בחברה שלנו. למרות כל זאת, חשבתי שמן הראוי להביע עמדה מנומקת באשר להצבעה בבחירות הללו. הן אכן משמעותיות, גם אם לא יביאו את הגאולה.
הקדמה נחוצה
אפתח בכך שההבחנה בין מפלגות הקואליציה הנוכחית היא שולית, לא רק בגלל הדמיון במצעים (שבד"כ לא קיימים) אלא מפני שהם פועלים כגוש אחד. מי שמצביע לאחת ממפלגות הקואליציה העכשווית בעצם אומר שהוא רוצה בדיוק את הקואליציה הזאת גם בקדנציה הבאה. הצבעת סמוטריץ או בן גביר, הצבעת נתניהו ודרעי (למעט וינטר שנכנס כעת לזירה, וכיוונו לא לגמרי ברור). זוהי כנראה עסקת חבילה, לכן מבחינתי ממש לא משנה למי הצבעת, כל עוד זה בתוך הגוש הנכון. לכן גם כשאגע במעלליו של אדם כמו נתניהו, גולדקנופף, או בן גביר, בדרך כלל יש לקרוא את הדברים כביקורת על הגוש כולו. המשחק כרגע הוא האם להצביע למישהו מהם או למישהו אחר. בסוף הטור אשוב לנקודה הזאת.
שבעה באוקטובר: בין אשמה לאחריות
אפילו בעניין הכל כך פשוט הזה אני חש שדרוש הסבר. אנשים מדברים על האחריות של הממשלה לשבעה באוקטובר. זה לגמרי נכון כמובן. הדרישה לשאת באחריות לא קשורה לשאלה האם הממשלה הזאת תתפקד טוב יותר או פחות בהמשך. אחרי המכה שספגה דווקא יש סיכוי (קלוש למדיי) שלפחות ביטחונית היא תתפקד קצת יותר טוב. אני גם מסכים שסיכוי סביר שהאסון הזה היה קורה תחת כל ממשלה וכל ראש ממשלה, מה שנוגע קצת לשאלת האשמה. אבל הדרישה מהם להתפטר היא עניין שלא קשור בכלל לאשמה ואפילו לא לשיפור מצבנו השלטוני. כתבתי לא פעם על ההבדל בין אשמה לאחריות (בעיקר סביב דבריו של אמיר אוחנה אחרי אסון השריפה בכרמל. ראו בטור 723). מדובר כאן באחריות של נושאי משרה למה שקרה במשמרת שלהם. אם אירועי השבעה באוקטובר לא מספיקים כדי שכל החבורה הזאת תסתלק מהבמה בבושת פנים ותתחבא באיזו מערה, איני יודע מה כן יכול להצדיק זאת. מדובר בערכים בסיסיים של אחריות. חוסר הבושה בעצם הצגת מועמדותם למבחן הבוחר שוב אחרי כל זה, מעידה על פשיטת רגל ערכית מוחלטת.
זה גם המקום להעיר על סוגיית ועדת החקירה, הממלכתית או הלאומית. נתניהו וחבורתו גרמו להטיה הזויה של השיח, ואני נדהם לגלות את ההיגררות של כל הצדדים אחריהם. נוצר מצב שבו הוויכוח על ועדת החקירה החליף את הדרישה להתפטרות. נוצרה אווירה כאילו שהדרישה להתפטרות תלויה בממצאי החקירה של הוועדה, ולכן מאד חשוב להקים ועדה ואיזו ועדה זו תהיה (ממלכתית או לאומית). אבל האמת היא שאין שום קשר. הם צריכים להסתלק מהבמה בלי שום קשר למה שתעלה החקירה. קודם כל, מפני שהאשמה שלהם ברורה לגמרי ולא זוקקת שום חקירה. אבל כאמור השאלה העיקרית היא שאלת האחריות: מי עוד אחראי למחדל המטורף הזה אם לא ראש הממשלה וממשלתו? נכון, גם הצבא אחראי. אז מה? נכון, זה היה יכול לקרות גם במשמרת של אחרים. אבל זה קרה אצלכם. בלתי נתפס בעיניי שהם מעזים להתייצב מול הציבור ולדון בכלל בעניין הזה.
שוב ושוב עולות טענות על התראות שהגיעו לראש הממשלה לפני האירועים, מה שבא להעמיק את אחריותו. אני מאד מפקפק בטענות הללו, מכמה סיבות. ראשית, ראש ממשלה יכול לקבל החלטות על מדיניות וגם אם הוא טעה זו אינה אשמה. כך למשל זכותו לקבל החלטות להעצים את חמאס או לא לחסל את סינוואר למרות ההצעות שקיבל, כפי שאנחנו שומעים חדשות לבקרים. יש לו שיקולים שונים, כמו למשל השלכות ולחצים בינלאומיים שאף אחד מאיתנו לא מכיר ולא יודע, כמו למשל רצונו לחזק את חמאס כדי לסכסך את הפלסטינאים זה עם זה. התראות מגיעות כל הזמן בכל מיני צורות, ומן המפורסמות הוא שרק אחרי שהאירועים מתרחשים פתאום כולם נזכרים שהיו התראות (כדאי לראות בהקשר הזה את דבריו של עזר גת). ההאשמות הללו חסרות בסיס בעיניי. מספרים לנו שהצבא והשב"כ התריעו שוב ושוב, ואני לא יודע אם לצחוק או לבכות. אם הם היו כל כך בטוחים שזה מה שהולך לקרות, מדוע לא הייתה מוכנות שלהם על הקו? הם שלחו חיילים להדממה בבית בחג הנורא ההוא בגלל ביבי? אלו שטויות פוליטיות שאין לי בהן שום אמון. ביבי וכנופייתו צריכים ללכת הביתה בלי קשר לכל ההאשמות הללו, גם בגלל האשמה וגם בגלל האחריות. השיח כאילו הכל תלוי באשמה ובממצאי הוועדה, ובוודאי הטענה שאין אשמה, הם הצלחה גדולה של חבורת הקואליציה ותעודת עניות לאלו שמקבלים זאת.
מהי האלטרנטיבה
כאן כמובן נשלף מהשרוול הג'וקר: מה האלטרנטיבה? וכי האחריות הפורמלית מצדיקה לוותר על איכויות כאלה של מנהיגים (להזכירכם: דרעי, גפני, גולדקנופף, בנגביר, סמוטריץ, קרעי, מירי רגב, ביבי, טלי גוטליב, ישראל כ"ץ), שאין להם תחליף? האם בגלל האחריות נזרוק את מדינת ישראל ואת ביטחונה לפח? בעצם ישנה כאן הנחה שהאלטרנטיבה היא אובדנית בעליל, כלומר שאם לא נקבל על עצמנו את נבחרת החלומות הזאת כממשלה נצחית, המדינה בסכנה קיומית (היכונו לביאת פרשי האפוקליפסה). מנסור עבאס ואחמד טיבי עם סיירת הפרוגרס כבר משתלטים על המדינה (תוכלו לראות זאת בתגובות לטור הקודם).
אלא שגם הטיעון המופרך הזה לא מחזיק מים. ראשית, כפי שהסברתי בטור הקודם, "נבחרת החלומות" הזאת הורסת את המדינה מן היסוד כבר עכשיו והיא צפויה לעשות זאת בשיא המרץ גם בהמשך. אבל גם אם אכן היה מדובר באישים מופלאים בעלי מידות תרומיות ויכולות על אנושיות, האחריות מחייבת אותם להתפטר. מי שרוצה דווקא את הליכוד בשלטון, יוכל להצביע לו גם אם יעמדו בראשו כוכבים אחרים, לא אלו שהיו אחראים למה שקרה לנו. מי שחושב שבלי נתניהו אנחנו נדונים לאבדון מידי, כדאי שיחשוב מה צפוי לנו עוד כמה שנים כשהוא לא יהיה כאן. אפילו אם הוא אכן היה ראש ממשלה שאין לו תחליף (גם לדעתי אין לו, וטוב שכך), בתי הקברות מלאים באנשים שאין להם תחליף. טעות גדולה לוותר על נורמות וערכים בסיסיים, על נשיאה באחריות לכל הנזקים שהמיטה עלינו הקואליציה הזאת, ויתור שמשחית כל חלקה טובה במדינה, כדי לקנות הישגים לטווח הקצר (גם אילו היו צפויים לנו כאלה). כך בדיוק הגענו עד הלום.
אני אומר את כל זה למרות ששיבחתי כאן לא פעם את ניהול המלחמה ויכולת העמידה של ביבי מול כל הלחצים. אני באמת מעריך שמנהיג אחר לא היה יכול לעשות זאת והיה נכנע מוקדם יותר. אני אישית גם חושב שהוא הגיע להישג חסר תקדים בהשבת החטופים, וזה לגמרי הישג שלו. לא קונה את כל הדיווחים המגמתיים על פספוס הזדמנויות. איני יודע מה היה בחדרי חדרים, אבל אני כן יודע שאף אחד לא העלה בדעתו בתחילת המלחמה שנגיע להישג כזה לגבי החטופים. מי מאיתנו לא ראה בעיני רוחו מאות רון ארד-ים מלווים אותנו לנצח?!
למרות כל זאת, באשר לתוצאות המלחמה ולמצבנו הכללי, גם תחת מנהיגות אחרת, פחות מוכשרת ועמידה, אני לא בטוח שהתוצאות היו אחרות (מצבנו כיום מאד בעייתי מכמה וכמה היבטים, ושאלת הישגי המלחמה ממש לא סגורה לדעתי), ומאד סביר שגם לא בלתי הפיכות. אפילו יאיר גולן ההזוי (שסובל מבעיה קשה בשליטה על סוגרי הפה), שבין כה וכה אמור להיות חלק שולי בממשלה הבאה, לא יביא להשמדת המדינה. אני לא קונה את התעמולה המגוחכת הזאת. איני רואה מה יכול לקרות במשמרת של ליברמן, בנט, אייזנקוט וגולן, בטח לא יותר גרוע ממה שקרה בקדנציה הזאת. אז אל תמכרו לי תחזיות אפוקליפטיות לגבי מה שיקרה תחת ממשלת שינוי. אם עברנו את פרעה ואת נתניהו, נעבור גם את זה.
הערה על נתניהו כמושיע הימין
כאן המקום אולי להערה נוספת. נתניהו נתפס על יד רבים כתקוותו של הימין ומושיעו. אך להבנתי זוהי טעות עובדתית. הציבור בארץ נוטה יותר ויותר לימין, ואחרי אירועי 7 באוקטובר התהליך עוד מואץ. מי שעומד בדרכו של הימין לשלטון נצחי הוא לא אחר מאשר… נתניהו. דומני שכולם מבינים שלולא הוא הייתה כאן קואליציה ימנית יציבה וארוכת שנים של 80-70 ח"כים, וגם הליכוד עצמו היה יכול לקבל לא מעט קולות (כמו זה שלי) שנמנעים כעת ומצביעים למפלגות ימין אחרות (שבחלקן מצטרפות לגוש השינוי). נתניהו אולי נראה כמו נכס לליכוד אבל אפילו לליכוד עצמו לא בטוח שהוא נכס, ובוודאי שלימין בכלל הוא נזק משמעותי. רק בגללו אנחנו נמצאים בתיקו הפוליטי ללא מוצא כבר שנים לא מעטות. כדאי לקרוא כאן את דבריו של מוטי קרפל, איש ימין מובהק (הרבה ימינה לנתניהו ולליכוד), בעניין. אמנם כשמסתכלים כעת על רשימת ח"כי הליכוד המזעזעת ניתן להתרשם לכאורה שביבי הוא תקוותו היחידה של הליכוד. מי יש שם חוץ ממנו?! אבל צריך להבין שגם את זה עשה נתניהו עצמו. האיש משמיד פוליטית את כל בעלי הדעה שבמחנה שלו וכך מחסל את המחנה וממיר אותו בקואליציה לא קדושה עם בן גביר והחרדים. הוא דואג לכך שכל מי שנשמה באפו יעזוב, ומשאיר סביבו רק אספסוף של אומרי הן (ואלו שחשודים על אי אמירת הן אוטומטית נותרים בשולי המחנה עד שייאלצו לנטוש). כעת באמת בלעדיו אין מה להצביע לליכוד.
לא אכנס כאן שוב לשאלה מה לקואליציה הזאת ול"ימין". הקואליציה הזאת נותנת יד להשתמטות המונית, למדיניות רווחה מוטרפת ואנטי כלכלית כלפי חרדים. דרעי מחלק תלושי מזון (בעיקר למצביעיו, ואחר כך עושה מזה קמפיין), ובכך לא נותן להם שום מוטיבציה ללכת לעבוד ולהתפרנס כראוי. הוא וחבריו גם דואגים לסבסוד של נסיעות בתחבורה ציבורית והטבות בדיור ובמיסוי (בדקו את אזורי ההנחות. זה בעיקר לחרדים). האם אלו צעדים של 'ימין'? הקואליציה גם מנסה להגביל שוב ושוב את התקשורת ומערכת המשפט (בצעדים שעם חלקם אני יכול אולי להזדהות, אבל עדיין זו לא מדיניות ימין). היא גם משליטה על הרבנות גורמים חשוכים שכופים דתית וחברתית על הציבור. וכל זה מכונה "ימין"? ימין אמור להתנהל בצורה ליברלית ולא צנטרליסטית. כל זה ממש לא "מחנה לאומי" ולא "ימין". אם כבר, אז ליברמן ובנט הם אולי ימין אותנטי יותר. שיבוש המושגים אצלנו הוא כבר קמח טחון ולכן לא אכנס אליו. בכל אופן, דומני שאם יש מישהו שמונע במו ידיו את שלטון הימין בישראל אלו נתניהו והקואליציה שלו.
ההשפעה על ההתנהלות וקבלת ההחלטות
צריך להבין שהשליטה המלאה שנתניהו רכש בסביבה הפוליטית שלו היא מסוכנת מאד. כתבתי לא פעם שכבר שנים רבות אין אצלנו כנסת אלא רק שתי רשויות (מבצעת ושופטת). ע"ע סילוק יולי אדלשטיין מראשות ועדת חוץ וביטחון. בשנים האחרונות כבר אין לנו גם ממשלה. במדינת ישראל של היום יש אדם אחד שמקבל את כל ההחלטות, וכך בערך הן נראות. הפכנו למונרכיה, עם מונרך שרחוק מלהיות הדמות האידאלית של שליט יחיד. אין ספק שהברנש מוכשר כשד (וכמובן גם חסר מעצורים). כמה רמות מעל כל מה שנמצא סביבו. אבל כמה גאון שלא יהיה, וכמה צדיק ונטול אינטרסים שלא יהיה, כאשר קבלת ההחלטות במדינה נעשית כולה על ידי איש אחד (עם אשתו ובנו שליט"א) זה מרשם לאסון. לפי עדויות של כל מי שמצוי בעומק העניין, אשתו ובנו נוטלים חלק פעיל בניהול המדינה ובמינויים. כשכל זה קורה בביתו של מונרך שמקבל החלטות לבדו בפורום השלושה המפוקפק הזה, הדבר חמור שבעתיים.
אין פלא שמערכות המשפט והייעוץ המשפטי מתערבים בצורה שאינה הולמת בתהליכים. הרבה מהטענות והביקורות כלפיהם מוצדקות לגמרי לדעתי. אבל בכל זאת צריך להבןי כיצד נוצר המצב הזה? איך ]פתאום כולם הפסיקו לתפקד ממלכתית ונעשו עוינים לממשלה? המצב הפתולוגי שיצרה הממשלה הזאת הוא זה שהוביל אותם לכך. נראה בעליל שהם חשים שאם לא יחרגו מהכללים אף אחד לא יעצור את החריגות המטורפות שמתרחשות כאן. כאמור, לא לגיטימי, אבל מאד מובן. יש לי ביקורות קשות על המערכות הללו (בפרט על בהרב מיארה שממש משתוללת), והטיעון הזה אינו מצדיק את התנהלותן. אבל חשוב להבין שהתנהלותן לא באה בחלל ריק. אפילו בזה יש אשם תורם חזק לקואליציה.
טווח קצר וארוך
בטורים 189 ו-555 עמדתי על הטעות בשיקולי הרע במיעוטו בבחירות ובכלל. כאשר אנחנו בוחרים במועמד רע בגלל שהאלטרנטיבה היא אדם יותר טוב אבל פחות מוכשר ומוצלח, עלינו לקחת בחשבון שבטווח הארוך כנראה נשלם על כך מחיר כבד. במקום שבו הטווח הקצר כרוך בסכנה מוחשית יש לזה מקום, אבל אם מדובר בהעדפה הפיכה, שיקולי הטווח הארוך עדיפים הרבה יותר. הנזקים שהקואליציה הזאת גורמת בטווח הקצר והארוך הם עצומים, ואפילו אם היו להם הישגים ויכולות בלתי נתפסים שיושיעו אותנו בטווח הקצר זה לא מצדיק להצביע להם בגלל הנזקים אורכי הטווח שהם גרמו ועוד יגרמו. כאמור, אני די בטוח שעם אייזנקוט ויאיר גולן לא יקרה כאן שום אסון ביטחוני מיוחד שלא היה קורה גם לחבורה הנוכחית.
מנסור עבאס כמקרה מבחן
כאמור, ישנן האשמות חוזרות ונשנות שמחנה השינוי ימסור את המדינה למנסור עבאס. לא עוזרות למתנגדים הכחשות והצהרות על כך שלא ישתפו אותו בקואליציה (שגם אני לא לגמרי מאמין להן). אלא שמשום מה את הטענות הללו מעלה, בלי טיפת בושה, השקרן שהכניס את מנסור עבאס לשיח ורצה מאד לצרפו לקואליציה שלו. לצערו כשהדבר לא צלח (רק בגלל סמוטריץ, שבעקבות כך כינה אותו "שקרן בן שקרן", ויפה אמר), הוא שינה את טעמו, וכעת כל מי שעושה קואליציה עם מנסור עבאס מוכרז כעוכר ישראל ומחריבה. כאמור, איני יודע מי יצרף את מנסור עבאס לקואליציה שלו, אבל אני חושד ששני הצדדים יעשו זאת אם זה יהיה המוצא היחיד שלהם.
מעבר לזה, מה בעצם רע במנסור עבאס? לפני הבחירות הקודמות כתבתי שאני שוקל להצביע לו. הסיבה לכך היא שממש לא מעניין אותי אם הוא מוכן או לא מוכן לכנות את חמאס ארגון טרור. גם בן גביר לא מוכן לגנות את ברוך גולדשטיין, וכמובן גם סמוטריץ וגם הוא לא מוכנים לגנות את פורעי השטחים מהגבעות ולקרוא להם טרוריסטים. מי מדבר על לגנות?! הם מסייעים להם ונותנים להם גב פוליטי ותקציבי. גינוי כזה לא מעלה ולא מוריד. ברור שעבאס לגמרי מתנגד למעשיהם ובוודאי לא יעזור לטרוריסטים. בטורים 507 ו-517 עמדתי על היחס הראוי להצהרות ושאלת האידאולוגיה מול המעשים, וכדאי מאד לקרוא שם את הדברים. אזכיר שבתקופת ממשלת השינוי עבאס היה שותף, ולא זכור לי שהוא הפריע לנקיטת צעדים ביטחוניים נחוצים. הוא השיג תקציב יפה לשיפור מצבם של ערביי ישראל, מה שטורפד בקדנציה הנוכחית (בטור הקודם הזכרתי את השקר שעליו חזרו שוב ושוב על סכומים מנופחים. ראו למשל כאן).
שקלתי להצביע לעבאס מפני שהוא כנראה באמת מוכן לעשות צעדים היסטוריים לשילוב ערביי ישראל ולשיפור מצבם הכלכלי והמשילותי, ולרדת מהאישיו הפוליטי של מדינה פלסטינאית. הוא מוכן לפעול תחת מדיניות שרואה בישראל מדינה יהודית (לא כי הוא מת על זה אלא מפני שהוא משלים עם זה) ולמקד את פעילותו בהטבת מצבם של ערביי ישראל ולא בהקמת מדינה פלסטינאית. זהו אומץ ופיכחון מרשים מאד ביחס למנהיגות הערבית האחרת, שתקועה כבר עשרות שנים בטנטרום של מדינה פלסטינאית. ככלל, שיקולי המדיניות והביטחון בעיניי הם פסאדה. אין הבדל מהותי בין ממשלות שונות לגביהם (כאמור, גם 7 באוקטובר כנראה היה קורה תחת כל ממשלה), אז למה שלא נטפל בבעיה אקוטית שכן יש לנו סיכוי להתקדם בה? שום נזק לא צפוי להיגרם מזה. כמעט רק תועלת.
תשאלו מדוע בסופו של דבר לא הצבעתי לו? מפני שמאחוריו יש זנב של אנשים שבהם אני פחות מאמין. חלקם כן משייכים עצמם לתנועה האיסלמית ואף דואגים לה לתקציבים. אגב, המפלגה שלו רע"מ התנתקה לא מזמן מהתנועה האיסלמית וממרותה של מועצת השורה. גם זה צעד אמיץ והיסטורי שראוי לציון. ועדיין עבאס אינו פועל לבדו ולכן יש לי בכל זאת בעיה עם רע"מ. הוספתי את הסעיף הזה רק כדי להדגים את העיוורון בשיח שמתנהל במחוזותינו.
הקדמה מתודולוגית: על פופר, פייק ואפשרות הדיון
כאשר מציגים ביקורת על מפלגה או פוליטיקאי יש לרבים מאיתנו נטייה לדחות אתה על הסף בתואנה שמדובר בקונספירציה, שקר, הטיה, רדיפת ה"ימין" וכו' (=התקשורת השמאלנית), ולקינוח קורט ואטאבאוטיזם בריא. לכן אקדים ואומר שאני הראשון שמסכים שיש הטיות כאלה בתקשורת ובשיח (בזמן האחרון זה קורה לשני הצדדים). לא מעט שנים נתניהו אכן נרדף בצורה שאין לה תקדים (הוא גם תרם לכך לא מעט). גם במשפט שמתנהל נגדו יש סימנים קשים להתנהלות כזאת. כל זה מוסכם עליי. ועדיין, כאשר כמעט כל מי שעבד איתך ונבחר על ידך עוזב אותך ויוצא נגדך, זה אומר דרשני. פוליטיקאים, אנשי עסקים וממון, עיתונאים, פקידים, אנשי ביטחון, יועצים, אנשי משפט, מהארץ ומהעולם, כמעט כל מי שעבד אתו אי פעם (רובם אף התמנו על ידו, ורבים בעלי רקע ימני ברור) יוצאים נגד התנהלותו באמירות קשות מאד. כמעט אין אחד שאינו כזה (למעט כמה אומרי הן שלא מוכנים לומר כלום פרט לסגידה נלהבת למנהיג. אלו היחידים ששרדו בליכוד). ראו בנספח בסוף הטור את מכתבו של ג'רי שוורץ, כדוגמה אחת מיני רבות מאד לתופעה המדהימה הזאת.
חשבו על דמויות כמו אלשיך, מנדלבליט, סולברג, אבי בלוט, יועז הנדל, בהרב מיארה, מאיר דגן, בוגי יעלון, שקד ובנט, וכעת אפילו זיני (איש אמונו של נתניהו) ראש השב"כ, כמו גם כל ראשי מערכות הביטחון לדורותיהם, המון יועציו ומנכ"ליו לתקופותיהם, וזו רק רשימה חלקית מאד (יש עוד מאות כאלה). פתאום כל אלו הפכו כבמטה קסם את עורם וסתם רודפים את נתניהו? כל זה הוא רק קנאה ותסכול? כולם הפכו פתאום ל"שמאלנים" בוגדים? כולם משקרים ומעלים ביקורות לא רלוונטיות? אפריורי זה מאד לא סביר. ושוב, אל תביאו לי דוגמאות של התנהלות בעייתית של אנשים כאלה. אני גם מכיר לא מעט דוגמאות כאלה. אני מדבר כאן על התמונה הגדולה. עקרונית ניתן להעלות על הדעת שכולם עד האחרון מוטים ושטופי מוח. ייתכן. אבל אף אחד מאיתנו לא באמת יודע מה קורה שם במעמקי הלשכה, בביתו של ראש הממשלה, ובמסדרונות הממשלה ובחדרי המשא ומתן ובמטכ"ל. במצב כזה, באים אלו שהיו שם ומדווחים לנו, ולכן נטל הראיה הוא על מי שטוען שכל אלו משקרים.
צריך להבין שאם מגיעים לדיון בגישה כזאת, הופכים את עליונותו ומושלמותו של נתניהו לתזה שאינה ניתנת להפרכה (נוסח פופר). כאשר כל ביקורת שעולה נגדה נדחית אפריורי בתואנות להטיה ורדיפה, מה, לכל הרוחות, אמור לקרות כדי שחסידיו יקבלו את הטענה שהוא מתנהל בדרכים בעייתיות? לפני כמה ימים בני סיפר לי שפגש חסיד נלהב של נתניהו. הוא תיאר את השיחה ביניהם דרך מטפורה ששבתה את ליבי. הוא אמר שזה הזכיר לו את יחסנו לקב"ה. הקב"ה יכול לעולל לנו שואה, אינקוויזיציה, רדיפות, פיגועים ואסונות, ואנחנו נצדיק את הדין ולא נקבל שום ביקורת עליו. הוא מושלם אפריורי, ולכן כל כלי יוצר לא יצלח עליו. אנחנו נאמר שיש לו כנראה שיקולים נסתרים שאיננו מבינים. אתאיסטים מביעים תסכול רב מכך שלתחושתם (המוצדקת) אצל מאמינים התזה שאלוהים הוא טוב ומושלם (וקיים) אינה ניתנת להפרכה. בני אמר שתחושתו לגבי לא מעט חסידי נתניהו היא שגם הוא מקבל אצלם מעמד דומה. כל טענה או עובדה שעולה נגדו זוכה לתיאודיציה אפריורית,ועמדתם אינה עומדת למבחני הפרכה.
זוהי צורה בלתי סבירה בעליל לנהל דיון, גם בעידן הפייק והספינים. כך בדיוק הפייק מנצח את החשיבה הביקורתית וכך מעודדים את הספינולוגים. מספיק שאנשי נתניהו יכריזו שליברמן, אבי בלוט, אלשיך, מנדלבליט או כל "זד" אחר, הם שמאלנים, ואנחנו פטורים מלהיזקק לטיעוני ביקורת ולעובדות שהם מעלים. דווקא בגלל שאני מודע היטב להטיות ולאג'נדות שיש גם לאנשים הללו איני מקבל את צורת הדיון הזאת. אני מסרב לתת לתופעת הפייק להרוס את אפשרות הדיון.
תופעה דומה קיימת גם בצד השני. גם שם לא מוכנים לקבל טיעוני ביקורת ובוודאי לא טיעונים לטובת נתניהו. מבחינתם הכל שחור וכל העובדות מצביעות על המסקנה הידועה מראש. הזכרתי כבר כמה וכמה ביקורות שעולות נגד הקואליציה שאיני שותף להן (או מפני שאני חולק על עצם הטענה או מפני שלדעתי גם העמדה המבוקרת שאיני מסכים לה היא לגיטימית). חשבו על טענות בדבר קץ הדמוקרטיה, חורבן מערכת המשפט, עידוד ותמיכה בחמאס, התנכרות מכוונת לחטופים ושאר הבלים שעולים מדי פעם בדיון מהצד האופוזיציוני. חלקם לא נכונים וחלקם נכונים אך לגיטימיים. אין שום טעם להזכיר דוגמאות כאלה כהוכחה לכך שכל הביקורת האופוזיציונית שקרית ומגמתית. הביקורת על הקואליציה היא אכן מתלהמת וגורפת (למעלה הסברתי שאחד הגורמים לזה הוא התנהלותה הכללית של הקואליציה הזאת), ואמרתי וכתבתי לא פעם שבעיניי זו ירייה ברגל של המאבק שלהם. אבל העובדה שיש הרבה ביקורות לא ענייניות ומוטות לא אומרת שעלינו לדחות על הסף את כל הביקורות. אם כך נעשה עיקרנו את אפשרות הדיון.
מכאן והלאה אביא את הביקורות העיקריות שלי על התנהלותה של הקואליציה. קוצר המצע לא מאפשר לי להיכנס בפירוט לכל נקודה, שכן זה דורש עריכת מחקר שלם וכתיבת אנציקלופדיה. אני מעריך שבמה שהבאתי כאן די כדי לבסס את טענתי בדבר האסון שהקואליציה הזאת ממיטה עלינו.
מה רע בקואליציה הנוכחית?
בטור הקודם עסקתי בתיאור כולל של התנהלותה של הקואליציה הזאת ובפרט של העומד בראשה. הסעיפים שם מתמצתים את ביקורתי על התנהלות הקואליציה ככלל. כדי לקבל מבט כללי על עלילות הקואליציה הזאת ועל מצבנו העגום, אני ממליץ מאד למי שלא קרא לקרוא את הטור הקודם לפני שאתם ממשיכים. אבל איני יכול להימנע מדיון קצר על מרכיביה הצדדיים של הקואליציה הזאת לחוד. מעבר לליכוד, יש לנו את החרדים, את סמוטריץ ואת בן גביר.
על המרכיבים החרדיים בקואליציה (גפני, גולדקנופף, דרעי וחבריהם) איני רואה טעם להרחיב את הדיבור. שחיתות, טפילות, שקרים, סילופים וחילול השם. הא ותו לא מידי. אני באמת לא מצליח למצוא שם ולו נקודת אור קטנה אחת. חושך גמור. מעבר לזה, אף אדם סביר לא שוקל ברצינות להצביע להם, ומי שכן עושה זאת (כלומר שהוא לא אדם סביר) כנראה לא יושפע מדבריי.
מעבר לאוסף המופלאים הללו, יש לנו את אוסף הכוכבים של הליכוד. באמת אוסף מעורר תמיהה של חדלי אישים ואומרי הן חסרי חוליות, שלא מעזים לצאת נגד מנהיגם הבלתי מעורער בשום נושא, גם כשהוא הולך נגד העמדות והאינטרסים של הליכוד (כמו בשאלת הגיוס, ובמלחמתו למען ההשתמטות ותקציבי החרדים). אלו שכן מעזים לומר משהו מסולקים הצידה או נוטשים בלחץ המנהיג וחסידיו הנאמנים. בעידן נתניהו הליכוד שינה לגמרי את פניו. הוא צבר אוסף אישים מופלאים, כמו מירי רגב, קרעי, טלי גוטליב, אטבריאן, מאי גולן (שימו לב שאלו הנשים שכן נכנסו לקואליציה. לא בטוח שכדאי להתעקש על שוויון מגדרי) ועוד שמות נוצצים מסוג זה. נראה שכשנתניהו יילך ורק אלו יישארו, הליכוד יסיים את הקריירה לחלוטין.
נעבור כעת לשני כוכבי הלכת הנוספים שסובבים את הליבה המלבבת הזאת.
מה רע בקואליציה הנוכחית? בן גביר
נתחיל בתמיכתו והערצתו לברוך גולדשטיין הרוצח. נמשיך במעלליו בעבר שעליהם נשפט והורשע. לא נתעלם מתפיסותיו הגזעניות ומההסתה לאלימות שמלוות אותו בכל הקריירה שלו (רק כעת התפרסם פסק של רבו, הרב דב ליאור שמתיר למסוק זיתים של גויים. ראו כאן עם ביקורות). אבל כאן אתמקד בנקודות העכשוויות. ככלל, מדובר בפרחח שמתרוצץ מצומת לצומת ומפיגוע לפיגוע כדי להכריז בגרון ניחר "מוות למחבלים", ולהצהיר הצהרות ריקות לתקשורת (כמו זו למשל, שכוללת אבחנות מיידיות על הגורמים לפיגוע עוד לפני שיודעים מה קרה שם בכלל). הוא כמובן מסביר בזמן אמיתי לכל מי שמוכן להאזין (ומתברר שיש לא מעט כאלה) שאילו הוא היה ממונה הכל היה מסתדר. הוא קצת שוכח שהוא כיום השר לביטחון לאומי ולא נער גבעות שמפגין נגד הממשלה.
תוך כדי מריבות וסכסוכים עם כל מי שכפוף לו, ניהול קידומים מאד בעייתיים במשטרה, מריבות מתוקשרות על סמכויות שלא באמת מביאות תועלת כלשהי, הוא גם מפריח הצהרות וסרטונים מזיקים תחת כל עץ רענן, ונראה ששיקול הדעת שלו לקוי בעליל (ראו למשל כאן). אגב, תמיכה בהתיישבות בעזה או גירוש כל העזתים מרצון או בכפייה, למשל, הן עמדות לגיטימיות בעיניי, אבל ברור שהצהרות על כך תחת כל עץ רענן הן חסרות תוחלת. זה לא יקרה ואין שום סיכוי מעשי לעשות זאת כיום. אז בשביל מה לספוג את כל הביקורות מבפנים ומבחוץ ואת הנזק החברתי והבינלאומי שמתלווה אליהן כשאין לכך שום תוחלת?! ברור שמי שמצהיר הצהרות כאלה רק רוצה לקושש לייקים ולפרוק את תסכוליו. הוא מדמיין לעצמו עולם אידאלי שבו הוא יוכל לעשות מה שהוא רוצה ללא מגבלות. זה מאד נוח כשאתה בגיל ארבע עשרה, אבל משר מרכזי בממשלת ישראל הייתי מצפה ליותר.
בינתיים תחת מלכותו של השר לביטחון לאומי שליט"א הפשע והרציחות בחברה הערבית משתוללים ועולים לפסגות שלא היו כמותן. הגענו למצב שבכל העולם רק קולומביה ומקסיקו מתחרות בהישגים שלנו בעניין (ראו בטור הקודם). התפרעות מתנחלים ונוער גבעות גם היא מטפסת לפסגות נשגבות, ברוח גבית ועידוד של מרן השר. פגיעה סתמית ונקמות ללא אבחנה באוכלוסייה ערבית הן המדיניות שלו ושל אנשיו בשטח. מילא אם זה היה מביא תועלת כלשהי (כמו הרתעה וכדומה), אבל זה לא.
עד כאן הכישלונות. מה ההישגים המופלאים שלו בתחום הביטחון הלאומי (ראו למשל כאן)? דומני שיש שלושה עיקריים שהוא חוזר עליהם שוב ושוב: חלוקת נשק לציבור, הרעת תנאי הכליאה למחבלים וחוק עונש מוות. חלוקת נשק זה אכן צעד הגיוני ואני חושב שזה באמת הישג (אולי היה מקום לעשות זאת עם יותר בקרה, אבל נניח לזאת). ההישג השני הוא עונש מוות למחבלים. זוהי הצהרה ריקה שלא תמומש (גם כיום יש עונש מוות למחבלים). יתר על כן, יש חוות דעת רציניות מאד על הנזקים הקשים שמדיניות זו מעוררת, ועל כך שאין בצדה שום תועלת מעשית. כמובן שבעולם כבר כיום אנחנו חוטפים על כך (וזאת כאמור ללא שום תועלת). כשייגזר עונש מוות ההליך המשפטי ייקח שנים וזה רק ישגע את מערכת המשפט, את החברה כולה ואת העולם. יש סטטיסטיקות רבות על התועלת האפסית שבצעד כזה (ארה"ב היא כמעט הדמוקרטיה היחידה שיש בה עונש מוות, וכולנו יודעים על כמות הרציחות שם. יש מחקרים שמראים שזה לא הוריד את כמות הרציחות). ברור לי שבן גביר עצמו באמת מאמין בזה. איני טוען שלא. אבל ההצהרות הנלהבות על כך חסרות כל תועלת. כעת עבר החוק. מישהו באמת חושב שישתנה כאן משהו? שזה יביא איזושהי תועלת? אז למה הוא עושה זאת? כמו בכל שאר צעדיו, להערכתי זה נעשה משתי סיבות עיקריות: לקושש לייקים וליצור את הקתרזיס הפופוליסטי אצל תומכיו. זו דרכם של ילדים. הם שוקלים את מדיניותם לפי השאלה מה יביא סיפוק לבטנם המתוסכלת ופורקן מידי לצורך שלהם בנקמה, ולא ממש משנה להם מה התועלת או הנזק לטווח הארוך.
הוא הדין לגבי החמרת תנאי הכליאה של מחבלים בכלא הישראלי. זה אכן מקומם שהחלאות הללו מקבלים תנאים כמו כלואים רגילים ומעלה. מצד שני, גם כאן יש לשקול את צעדינו לפי שיקולים קרים של תועלת ולא כדי לפרנס את רגשי הנקם שלנו. גם ה"הישג" הזה שבו בן גביר כל כך מתגאה מצביע על התנהלות ילדותית. לא מפני שהוא לא צודק אלא מפני שאין כאן חשיבה שיטתית ומסודרת לפי תוצאות ומחירים. אם הייתה תועלת ברורה אין לי שום בעיה עם נקיטת צעדים כאלה. להיפך. אבל כשאין תועלת עלינו לשקול האם רגש הנקם שלנו שווה את המחירים. בכל מקרה, לא נראה שבן גביר עשה עבודת מטה ושקל זאת לאור הממצאים. הוא פשוט לא פועל כך. הבטן רוצה התלהמות נקמנית וכך פועל כל ילד או פרחח מצוי.
[אגב, ביבי הוא ההיפך הגמור מבן גביר מבחינה זאת. אדם שקול שלא פועל מבטן אלא מהראש, שלעולם לא יוצא מגדרו. הוא תמיד מדבר במתינות וברהיטות ובדרך כלל עוצר צעדים פזיזים של הפרחחים שסביבו. אמנם הוא כן פונה לאמוציות של האלקטורט שלו, ולכן טיעוניו שקריים ודמגוגיים במקרים רבים (פרס יחלק את ירושלים, בנט יקים מדינה פלסטינאית, אייזנקוט שמאלן קיצוני, השמאל שכח מהי יהדות, הערבים נוהרים לקלפיות וכו'). בכל אופן, בניגוד לבן גביר עיקר הבעיה אצלו אינה בהתנהלות אלא במדיניות עצמה.]
באופן כללי נראה שהאיש לא עושה עבודה מסודרת אלא נע לפי רגשות ורודף אחרי הצהרות. גם מעט ההישגים שעליהם הוא מצביע הם בעיקר בתחום ההצהרתי וקטיפת הלייקים. בתחומים המדידים יש לו בעיקר כישלונות. לא בכדי, סקרים מראים שעיקר תומכיו באים מגילאים צעירים מאד, כאלו שמונעים על ידי רגשי נקם וכעס ולא לפי עבודת מטה ושיקול קר. מעבר לזה, גם אם תומכים בעונש מוות למחבלים, איך אפשר לבחור באדם שאנשיו מחלקים לתלמידים מחזיקי מפתחות בצורת אקדח (ראו כאן), שבעצמו מגיע לכנסת עם סיכת חבל תלייה (ראו כאן), ושאשתו אופה לו ליומולדת עוגה בצורת חבל תלייה (ראו כאן). הפופוליזם הפרחחי הנלוז והאלים הזה זוכה לתמיכה של כמעט עשרה מנדטים בציבור. זה בלתי נתפס.
להוותנו, הפרחח הזה שנחשב מוקצה מחמת מיאוס בכל העולם (כמובן לאו דווקא מסיבות ענייניות), הוא דמותה של מדינת ישראל כיום בחלקים נרחבים בעולם. העובדה שמחרימים אותו במדינות שונות ושהוא מככב במהדורות חדשות ובדיוני בית הדין בהאג, מצביעה על כך שהוא לא נחשב כשוליים אלא כמייצג של ממשלת ומדינת ישראל (כאמור, כמעט עשרה מנדטים). איך אפשר להצביע לאדם כזה אחרי שעוברים את גיל ארבע עשרה?!
מה רע בקואליציה הנוכחית? סמוטריץ
אקדים ואומר שלדעתי סמוטריץ הוא הטוב בין חברי קואליציית הזוועה. הוא אדם מוכשר ונחוש שבדרך כלל מקיים את מה שמבטיח. הבעיה שלי אתו אינה בקיום ההבטחות אלא בהבטחות עצמן.
אמנם התנהלותו באוצר נראית גחמתית משהו (הורדת מס על הדלק לפני הבחירות, ביטול רפורמת החלב ועוד), אבל גם זה אינו סוף העולם. קצת שחיתות לא הרגה אף אחד. לגבי איכות תפקודו באוצר הדעות חלוקות מאד ואיני מבין מספיק כדי לחוות דעה. המצב הכלכלי הוא טוב מהציםיות, אבל הטענה היא שזה בזכות השוק והיוזמה של אנשים וחברות פרטיות למרות הממשלה ולא בגללה. גם כאן איני בטוח כי אין לי ידע מספיק. ברור שההעברות שלו לחרדים (רק היום התבקשנו על קיצוץ רוחני של 2.6 מיליארד ₪, שגרוש ממנו לא יילקח מכספי השחיתות הקואליציוניים, נגד דעת אנשי האוצר). זה חלק משיתוף הפעולה הפושע שלו עם החרדים והקואליציה כולה (הן בתחום הכלכלי והן בתחום הגיוס, חוקי לימוד תורה ופטור עריקים ומשתמטים, מינויים מושחתים ושאר סעיפים מהטור הקודם) שמקרין כמובן גם כל תפקוד האוצר. מעבר לזה, סמוטריץ נותן רוח גבית להשתוללות המתנחלים ונערי הגבעות ביו"ש תוך תשלום מס שפתיים של גינוי רפה למעבר על החוק בלי לעשות מאומה בעניין.
עולה כאן הטענה שניתן להצדיק זאת בשם קידום ההתיישבות ביו"ש (אין ספק שהוא עשה שם מהפיכה). אני סבור שלא, גם מפני שאני מפקפק בערכה של ההתיישבות כפי שסמוטריץ מקדם אותה, וגם מפני שהערך הזה אם היה קיים עדיין לא מצדיק את המחירים הכבדים של שיתוף הפעולה שלו עם שאר מרכיבי הקואליציה.
אני חייב להסביר מדוע עצם קידום ההתיישבות בעיניי הוא בעייתי. נראה שהוא נעשה ללא בקרות וללא עבודת מטה וחשיבה מערכתית לטווח הארוך שמתחשבת בהשלכות ובמחירים (התסכול שנוצר בשטחים והבידוד הגובר והחרמות הבינלאומיים עלינו). אין כאן דיון ציבורי וגיבוש תמיכה רחבה שמצדיקים צעדים כה דרמטיים. די ברור שאין לו מסגרת של תוכנית מדינית כללית. זה נראה כמו אוסף של מחטפים שהמניע שלהם הוא 'משיחיות' במובן של יישוב וכיבוש ארץ ישראל השלימה. עליי לומר ביושר שגם למפלגות האחרות אין תכנית, אבל האחרים לא עושים צעדים שגובים מאיתנו מחירים במזומן. המחירים שאנחנו משלמים ועוד נשלם בעולם והדרך ללא מוצא שיוצרת המדיניות שלו הם בעייתיים מאד בעיניי. גם ימין אמור להתנהל בצורה מחושבת ובמסגרת תכנית סבירה כלשהי.
בעיה יותר קשה בעיניי היא השלטת דתיות שמרנית וכופה ברבנות ובכלל (ראו למשל אצל הרב חיים נבון, שמרן מדופלם, תיאור ההתנהלות בפרשת הרב מאיר כהנא והחלפתו ברבנים חרד"ליים בניגוד לבחירה ולהסכם שהושג קודם לכן). סמוטריץ מונהג על ידי רבנים חרד"לים שמרניים ומוביל מדיניות חרדית בעייתית בענייני דת ומדינה (כמו הסכמה לביטול כל הרפורמות במשרד הדתות של מתן כהנא, רדיפת כשרות צהר והחזרת שוק התקשורת החרדי אחרי רפורמות יועז הנדל). הוא גם ממנה רבנים חרד"ליים ומשתף פעולה עם ההשתלטות האגרסיבית והחצופה של ש"ס ואנשיה על שוק שירותי הדת והמינויים של רבנים, וכמובן הרחבת כמות הרבנים שממונים על ידי המדינה, מינוי ראשי מועצות דתיות שנעשה כחלק מאספקת הג'ובים לאנשי ש"ס. בעיניי יש בהתנהלותו גם פן של רגשי הנחיתות הידועים של החרד"לים מול החרדים, ולכן ההתרפסות בפניהם. בעיניי שיתוף הפעולה שלו עם החרדים אינו רק פרגמטיות אלא התכופפות בפני 'גדולי תורה'. התנהלותה החרדית של הרבנות ביחס לנשים ובכלל, היא תוצאה של המדיניות שלו ושל עמיתיו.
הדבר העיקרי שמפריע לי אצלו ולדעתי עומד בבסיס כל ההתנהלות שלו, למרות שעל פניו הוא דווקא נראה כעניין לא מעשי: ההיבריס והדוגמטיות. בשבת האחרונה הצהובונים של בתי הכנסת היו מלאים בפרסומות תעמולה של סמוטריץ שמתחילות בהאשמת כל מתנגדיו בכך שיקימו מדינה פלסטינאית (ליברמן, בנט, מתן כהנא ואייזנקוט, כולם שמאלנים ידועים). אבל האלטרנטיבה הגאה של סמוטריץ מוצגת בכותרת:
הולכים על בטוח. כן. סמוטריץ.
אני מאד חושש מה"בטוח" הזה. ניכר שסמוטריץ פועל מתוך שכנוע עמוק בכך שהוא יודע הכל. נראה שהוא סובל מביטחון עצמי מופרז (עיין ערך נאומיו באנגלית עם ה"גרנד מייזר", שמבטאים בעיניי זלזול בכל מה שסביבו ויהירות בלתי נסבלת) ואין לו בדל של ספק בדרכו. מטון הדיבור הזחוח שלו קל להתרשם שהוא לא ממש מתרגש מהשלכות מדיניותו למרות שכל העולם גועש ורועש בגינה ולמרות הביקורות הקשות מבפנים ומבחוץ. נראה שהוא לא מפעיל שיקול דעת ממשי ביחס למדיניות שלו (אלא אולי במישורים טקטיים). לכן הוא פועל להשתלטות על כל שטחי המזרח התיכון בלי תלות בהשלכות ובאילוצים. הפעילות הנחרצת בכיוונים שהוא מאמין בהם בלי מוכנות לשקול את משמעות הדברים ומחיריהם יסודה באותו היבריס.
הוא הדין לגבי הזלזול בכל תפיסה דתית שונה מזו של רבותיו החרד"לים, שגם הוא תולדה של התנועה הנפשית המסוכנת הזאת. כאשר מצרפים אליו את פייגלין, שחתום על הערך 'היבריס' באנציקלופדיה, מקבלים שילוב מסוכן מאד. מדובר בחיבור בין שני ברנשים שיש להם אידאולוגיה בנויה היטב (וזה לשבחם), ולכן הם נוטים לא להתחשב יותר מדיי במציאות, בהשלכות ובמכשולים שהיא מציבה. משנתם כוללת פתרונות כוללים לכל בעיות העולם ואל לכם לחשוש. הקב"ה איתנו. עבור מנהיגות פוליטית, תפיסה אידאולוגית מגובשת ועקבית אולי ראויה להערכה, אבל זהו מצב נפשי מסוכן מאד, בפרט כשמדובר באידאולוגיה קיצונית. מנהיגות דוגמטית כמו זו של פייגלין וסמוטריץ עלולה להוביל אותנו למחוזות מאד מסוכנים.
הנה דוגמה שאיני יכול להתאפק מלהציג אותה. כעת העבירו לי סרטון שבו סמוטריץ מסביר את השקר בטענה שאי גיוס חרדים גורם לעומס בצבא. מאד ממליץ לצפות, מפני שזה מדגים שלושה אספקטים בדבריי: התמיכה בחרדים, ההיבריס והשקרים. טענתו שם היא שיש לא מעט כוח אדם מילואים לא מנוצל בגילאי 25-40 שהיה יכול למלא את החסר גם בלי החרדים. לכאורה מאד הגיוני ומשכנע, וגם הדיבור הנחרץ שלו ("שקר מוחלט!!!") מראה על הביטחון המוחלט שלו בטיעון. אלא מאי? שכל טמבל מבין שזהו טיעון מופרך לחלוטין. הצבא אכן מתנהל באופן לא יעיל (ספרו לי משהו חדש). אבל מאז 7 באוקטובר הצבא כן מנסה למצות את כוח האדם, גם אם מאוחר מדיי ומעט מדיי. אבל השקר הגדול שלו הוא שהוא מדבר על מאגר של כוחות מילואים, ומה שחסר בגלל אי גיוס חרדים הוא כוח סדיר. והנה כמה היבטים של ההבחנה הזניחה והלא מעניינת הזאת: א. חיילים סדירים מיומנים יותר ובעלי כושר גופני טוב יותר. ב. אין להם משפחות שנפגעות משירותם. ג. מצבם הכלכלי, משפחתם ועסקיהם של סדירים לא נפגעים. ד. גדוד סדיר שווה שלוש חטיבות מילואים, כי הסדיר משרת שלוש שנים מלאות והמילואימניק חודש בשנה (רק בגלל ההשתמטות דורשים ממנו חצי שנת מילואים). ה. משום מה שר האוצר שלנו לא מבין את עניין העלות למשק והבזבוזים הנוראיים של גיוסי מילואים כאלה (לעומת שירות סדיר). לתלוש עובדים ממקומות עבודתם וממשפחתם לכמה חודשים בכל שנה זו עלות מטורפת למשק ופגיעה אנושה בכלכלה האישית שלהם ושל המשק כולו. כל זה אומר שגדוד סדיר שווה משהו כמו שתי אוגדות מילואים אם לא למעלה מכך. טוב, סמוטריץ כזכור הוא רק שר אוצר, מה לו ולהבנה כלכלית?! אני כמי שאין לו הבנה כלכלית עמוקה מדיי הבנתי זאת מיד. אז שמא גם הוא מבין, אבל משקר?… (בטור הקודם דיברתי על תרבות השקר ששוררת במחוזותינו.)
נטישה של המדינה
לסיום אוסיף עוד נקודה שלא עלתה בטור הקודם. בשנים האחרונות התגברה מאד עזיבה של ישראלים לחו"ל (ירידה). המספרים המוחלטים מאד מדאיגים אבל הם גם משקרים. מבחינה מסוימת המצב עוד גרוע יותר. כשתבדקו את הרכב העוזבים, תגלו שבחלק גדול מהמקרים מדובר בכוחות חשובים למשק ולחברה, אנשי אקדמיה ורופאים, אנשי משק ותעשייה וסתם מעמד בינוני, זאת בניגוד לתופעות מתקופות קודמות של עזיבת החלשים (ראו כאן). התופעה מתמתנת בגלל האנטישמיות בחו"ל, ועדיין היא מאד משמעותית. יתר על כן, אם למרות האנטישמיות בכל זאת העזיבה מתגברת זה אומר שיש כאן כאב משמעותי ולכן לא נכון להתעלם ממנו ולזלזל בו. לתופעה הזאת יש השלכות כבדות משקל על המשק. תרומתן של השכבות הללו לתוצר שלנו ולאוצר המדינה גדולה מאד. יש כאן בריחת מוחות וסטארטאפים שמשלמים מיסים בחו"ל, פגיעה קשה בקשרים האקדמיים והעסקיים ובכלל עם מדינות אחרות. ומעבר לכל, זוהי פגיעה לא פשוטה בחברה ובלכידות האזרחית שלנו.
גם אם איני מסכים לדעותיהם, לטיעוני הביקורת ולחששות שהם מביעים, איני יכול להתעלם מהתופעה כשלעצמה. קל להאשים אותם שהם נפולת של נמושות, "שמאלנים", לא פטריוטים וכו', אבל מי שאומר זאת עושה לעצמו חיים קלים מדיי. לפחות חלקם עוזבים בכאב גדול והם לגמרי פטריוטים. זהו בהחלט כאב אותנטי, גם אם אינכם מסכימים לסיבותיו. ישנה נטייה לומר שאסור להיכנע למניפולציות כאלה שמנסות לכפות על הרוב את דעת המיעוט. אם מישהו רוצה לעזוב שיעזוב. אני לא אמור לשנות מדיניות של ממשלה נבחרת בגלל שיש נמושות שמפעילים לחצים לממש מדיניות של מיעוט. אבל צריך להבין שצעד כזה אינו צעד מניפולטיבי. אם אנשים מחליטים לנקוט צעד כזה ולעקור עם כל משפחתם לחו"ל זה אומר שהמצב באמת בלתי נסבל מבחינתם. לכן כאן אסור לזלזל בתופעה.
טענתי היא שגם אם אני צודק ונבחרתי כדין, יש קו אדום של לכידות חברתית שאסור לי לחצות וממנו הלאה ממשלה אחראית צריכה לשקול ברצינות ויתורים. אני ממש לא רוצה שכל ה"נמושות" הללו יעזבו, ושחלק מכובד מהתנועה הציונית יתנתק ממנה וממדינת ישראל (אם הייתי סמוטריץ הייתי אומר משיבת ציון ומהגאולה). הזלזול והקלת הראש בתופעה הזאת (ע"ע קרעי והטייסים) הוא בעיניי חמור מאד ולא אחראי. ראיתי כעת פוסט יפהפה שכתב על כל המצב ובפרט על העניין הזה אורי לוי מנקודת מבט ימנית. ממליץ.
עליי להוסיף לסעיף הזה את הקהילות היהודיות בעולם. אנחנו מאבדים גם אותן בזו אחר זו. אני כבר לא מזכיר אפילו את מתווה הכותל, את היחס לרפורמים, ללהט"ב ולתפיסות יהודיות לא אורתודוקסיות. למשברים הללו התרגלנו, וזה שייך יותר לסעיף שעסק בסמוטריץ ובחרדים. כעת מדובר בביקורת הולכת וגוברת על מדינת ישראל שבאה מקבוצות וקהילות שהיו מאד אוהדות לנו והפעם על המדיניות והפוליטיקה שלנו ולא על תפיסותינו הדתיות והלא ליברליות. אנחנו מאבדים את העולם אבל גם את הקהילות היהודיות בו מתוך ביקורת מוסרית וההזדהות הבסיסית של יהודים בעולם אם מדינת ישראל מתרופפת בצורה מסוכנת מאד. נראה שאנחנו בהחלט הולכים בכיוון של מצדה או ספרטה, אי קטן של חרדים וחרד"לים שעומד לבדו גאה מול כל העולם וגם מול העולם היהודי. זהו ההיבריס בהתגלמותו. סמוטריץ רואה עצמו כשלוחו של הקב"ה עלי אדמות וכשר האוצר של הדוסים, ונראה שממש לא מעניינים אותו כל השאר.
גם אם סמוטריץ היה לגמרי צודק, לא הייתי רוצה להיות במקום כזה, כשמולי רוב עם ישראל והעולם כולו. מי שחושב שנוכל לשרוד כך רק בגלל שאנחנו צודקים (אם אכן), טועה טעות מרה. זה כמובן נוגע גם להיבריס שתואר בסעיף הקודם, שלא מוכן לקחת בחשבון את השלכות מדיניותו.
כעת הגענו למכה בפטיש. מה זה אומר לגבי ההצבעה בבחירות הקרובות?
שיקולי הצבעה
ניתן לחלק את המפה הפוליטית שלנו לשלושה גושים (שאין להם הרבה קשר לימין ושמאל, למרות התעמולה הבלתי נלאית של נתניהו ואנשיו). הגוש הראשון הוא הקואליציה הנוכחית. השני הוא גוש ה'שינוי' (בערך מרכיבי האופוזיציה הנוכחית שבחלקה רצה במפלגות חדשות), והגוש השלישי הוא אוסף מפלגות שלא משייכות עצמן לאחד משני הגושים האחרים, ובעצם חותרות להקמת ממשלה רחבה בין גושית. אפשר לשייך לכאן את כחול לבן של גנץ ומפלגת הציבור החרדי (שתיהן הרחק מתחת לאחוז החסימה), את הנדל וזליכה (שמפלרטטים עם אחוז החסימה) ואולי גם את וינטר (גם הוא מפלרטט שם).
וינטר שומר על עמימות (והמתקפות הקשות עליו מצד הליכוד רק מחדדות אותה). מחד, הוא מתעקש על גיוס מלא לחרדים עוד לפני הקמת הקואליציה. אבל בו בזמן הוא מצהיר על תמיכה בביבי לראשות הממשלה ומתוך כך בקואליציית ביבי וחרדים (זו שמכונה 'ימין', על לא עוול בכפה). לכן ניתן אולי לשייך אותו לגוש השלישי, למרות שהוא עצמו מתעקש שהוא שייך לראשון. כאנקדוטה, הנה לכם עוד מועמדת בגוש השלישי, ד"ר נחומי יפה ממפלגת הציבור החרדי, שקצת התבלבלה עם הלוגיקה, ומכריזה שהם יילכו עם גוש הימין אבל לא יישבו עם החרדים. אולי היא מתכוונת לליברמן ובנט?… לכן די קשה לשייך את שתי המפלגות הללו לגוש השלישי או לגוש אחר כלשהו.
הסברתי למעלה שעיקר הדילמה בהצבעה אינה נוגעת למפלגה אלא לגוש. השאלה היא האם להצביע לגוש הראשון, השני או השלישי (זה שבעצם מנסה לפרק את הגושיות של המפה הפוליטית). בתחילת הטור הסברתי את הסיבה לכך. מדובר בעסקאות חבילה, וכל קול לגוש הראשון הוא קול לקואליציה הנוכחית כולה. כך גם לגבי הגוש השני.
באשר לגוש הראשון, תוספת מילים היא אך למותר. כל מה שנאמר עד כאן וכל מה שמופיע בטור הקודם הוא רק סיכום של נקודות עם כמה דוגמאות. אפשר היה לאסוף אנציקלופדיה של דוגמאות על מה שקרה כאן בארבע השנים האחרונות. הכמות והעוצמה של השחיתות והשקרים כל יום וכל רגע הם בלתי נתפסים ממש, גם ללא קשר לאירועי ה-7 באוקטובר. וכן, אני יודע, תמיד היו שקרנים, מסיתים, טיפשים, מושחתים. נכון, הוואטאבאוטיזם הזה מתבקש. אבל קשה מאד להתכחש לכך שהיום אנחנו בעוצמה ובהיקף אחרים לגמרי. הכל נעשה מהמקפצה במסות ותוך שקרנות עזת פנים ונטולת בושה. כל השוואה בין עלילות הקואליציה הנוכחית לבין מה שקרה בקואליציות וקדנציות קודמות היא נואלת בעליל.
לאור כל מה שנאמר עד כאן, ברור שאין שום היגיון לשלשל לקלפי פתק של אחת ממפלגות הקואליציה. אם כל זה לא מספיק לשכנע אתכם בכך, אז באמת איני יודע מה עוד ניתן לעשות בעניין. פשוט נשגב מבינתי איך אדם נורמטיבי וסביר, ובפרט אדם דתי עם קורט יראת שמים, יכול להצביע לאחת המפלגות הללו. אז מה כן? נשארו לנו שני הגושים הנותרים.
באשר לגוש השלישי, יש שם שתי המפלגות שרחוקות מאחוז החסימה. לגביהן הדיון מיותר. אמנם הצו הקטגורי מורה לנו לעשות את מה שהיינו רוצים שיהיה לחוק כללי בלי קשר לשיקולים תוצאתיים, ואם מישהו היה רוצה שכולם יצביעו לגנץ או לציבור החרדי, לכאורה עליו להצביע להם גם אם הם לא מתקרבים לאחוז החסימה (ראו טור 122). אך זוהי התייחסות שטחית. כתבתי לא פעם שהצו הקטגורי אינו השיקול היחיד בזירה. שיקולי תוצאה הם בהחלט שיקולים רלוונטיים, והצבעה לפי הצו הקטגורי כשאין לכך שום משמעות תוצאתית אינה סבירה (אלא במקרה שבו האלטרנטיבות האחרות גרועות ואז ראוי להצביע למי שלא עובר את אחוז החסימה כמחאה שבטווח הארוך תוכל אולי גם לגרום לשינוי המצב. ראו על כך בטורים 189 ו-555). ייתרנו, אם כן, את הדיון בכחול לבן ומפלגת הציבור החרדי (וחבל מאד שכך). נותרו לנו שתי מפלגות הגוש השלישי הנותרות (הנדל וזליכה ווינטר שאולי גם הוא שם).
בעבר חשבתי שהשיקול העיקרי בהצבעה הוא מי שיסייע ליצירת ממשלה רחבה בלי הקצוות (משמאל ומימין) ובלי חרדים. כיום כבר איני חושב כך, משתי סיבות: הליכוד במצבו הנוכחי אינו ראוי להשתתף בממשלה רחבה (כן, אני יודע שהדמגוגים יכנו זאת "החרמה של אחים" ודה לגיטימציה של מאות אלפי מצביעים. זה שטיק תעמולה חרדי ידוע, כל מי שמתנגד לשחיתות שלהם מוכרז כאנטישמי ומחרים אחים רח"ל), לפחות כל עוד נתניהו עומד בראשו. לא, זו אינה החרמה אלא חוסר הסכמה לגמרי לגיטימי ומתבקש עם אנשים ועם דרך. שנית, מפני שאיני רואה סיכוי מעשי לזה, אלא אם הגושים יחליטו על כך בעצמם בלי הלחצים של הגוש השלישי. לא בכדי הגוש השלישי התפרק כמעט לחלוטין, ונראה שאיננו הולכים לכיוון כזה.
בשו"ת כאן עלתה שאלה לגבי הצבעה לווינטר. אומר שלדעתי ההנמקה שם שגויה מתודולוגית. השואל בחן זאת דרך המדיניות והמצע של וינטר, אבל זה לא מאד רלוונטי. ראשית, מפני שמדובר בעיקר במדיניות ביטחונית, ובעיניי זוהי סוגיה שולית יחסית. אבל מעבר לזה, כפי שהסברתי השאלה היא מי יהיה הגוש השולט ולא לאיזו מפלגה להצביע. הצבעה לווינטר עלולה להיות הצבעה לגוש הראשון (שבמסגרתו תהיה לו השפעה שולית אפילו בתחום המצומצם שלגביו הוא מתיימר – תחום הביטחון), מה שבעיניי אינו בא בחשבון.
באשר להנדל וזליכה, זו אופציה סבירה אם כי יש לי כמה הסתייגויות. ראשית, חשש משמעותי שלא יעברו את אחוז החסימה. שנית, הרתיעה שלי מממשלת אחדות רחבה עם נתניהו, שאליה הם חותרים. שלישית, הם מתמקדים בכמה נקודות ספציפיות מדיי, ואיני יודע מה יעשו במישורים אחרים. רביעית, במישור הכלכלי זליכה הוא פופוליסט גדול. מזה שנים רבות אני עוקב אחרי אמירות ביקורתיות שלו שנורות לכל הכיוונים (פרט לזה שלו) ואין לי בו טיפת אמון.
נותרנו עם הצבעה לאחת ממפלגות הגוש השני. כבר הזכרתי את האיומים האפוקליפטיים על הגורל הביטחוני המר שצפוי לנו תחת ממשלה כזאת, אבל כפי שכבר כתבתי בעיניי זו סתם דמגוגיה. החששות מפני הסתמכות על הערבים או צירוף רעמ לקואליציה גם הם חלק מהתעמולה של גוש הזוועה שבונה על חוסר חשיבה של הציבור (שמתוסכל מהערבים ורוצה לנקום בהם בעיקר בעקבות אירועי 7 לאוקטובר). אני לגמרי בעד זה וגם זה. אני תומך בהסתמכות על הרשימה המשותפת כדי לנטרל את הממשלה העכשווית, ולו רק כדי שלא נישאר איתה כממשלת מעבר עד לבחירות הבאות (אחרי התיקו הבין גושי שצפוי להיווצר כאן). קודם כל לסלק את אוסף המזיקים הללו, ואחר כך אפשר ללכת לבחירות או לעשות מה שרוצים. באשר לצירוף רעמ לקואליציה (מה שמפלגות הגוש השני הצהירו שלא יעשו, ולדעתי חבל מאד שכך), כבר הסברתי למעלה את עמדתי. היא עדיפה בעיניי עשרת מונים על כל מפלגה ממפלגות גוש הזוועה (פרט לליכוד, אם נתניהו וחבריו יסתלקו ממנו). כאמור למעלה, צירופה לקואליציה יביא בעיקר להשלכות חיוביות ביחס לטיפול בציבור הערבי עם כמה חששות שוליים לגמרי באשר להשפעה על מדיניות החוץ והביטחון (ראו מה היה בממשלת השינוי). אחרי הרקורד הביטחוני המפואר של ביבי, בשנים האחרונות איני רואה סיכוי ממשי שנקבל משהו גרוע יותר.
אחרי שסילקתי מהשולחן את הגוש הראשון והשלישי, נותרנו עם אחת ממפלגות הגוש השני. מכאן והלאה יש רק את הטעם האישי שלי. הייתי מצביע לליברמן מבחינת המצע והגישה שלו (הכלכלית, הביטחונית והאנטי חרדית-חרד"לית), אבל אין לי אמון רב בו אישית, מה שמקבל יתר משמעות לאור היותו שליט יחיד במפלגתו. כנ"ל לגבי בנט ולפיד. כיוון החשיבה שלהם נראה לי בהחלט חיובי (בעיקר זה שנתניהו מטיח בהם שהם 'שמאלנים', כמובן). בעיניי ממשלת השינוי שלהם הייתה תקופת אור נדירה בפוליטיקה שלנו בדור האחרון (עידן ביבי), עוד משהו שנתניהו השמיד עם טכניקות ההרס שלו (שכוללות בעיקר שקרים פתולוגיים ולחץ אישי אלים ומתוזמר על אנשים דרך בית הכנסת, דרך לחצים על ילדים בבית ספר, שכנים וכו', לשנות כיוון ולהסתלק או להצטרף אליו. ע"ע עידית סילמן, לייטנר, ניר אורבך, וינטר, יוסף חדאד, ללי דרעי ועוד. ראו טור יפה בעניין כאן). אלא שלפיד נראה לי פופוליסט שלא עושה שיעורי בית ובנט מדיי עמום ולא עקבי. גם כאן איבדתי קצת את האמון בהתנהלותם של שני האישים הללו (שום דבר נוראי, ועדיין).
לכן מה שנותר לטעמי הוא בעיקר מפלגת 'ישר' של אייזנקוט. נראה שבסה"כ יש שם אנשים טובים וחיוביים (כולל שמונה דתיים נורמליים בעשרים המקומות הראשונים) וכיוון סביר להמשך. כרגע נראה לי שזה מה שאכניס לקלפי בבחירות הקרובות. אבל כאמור זה פחות חשוב כל עוד מצביעים לגוש הנכון. השאר אלו ניואנסים.
הערה לסיום
כמה אנשים שאלו אותי כיצד מותר להצביע לאנשים שאינם שומרי תומ"צ ולא יראי שמים (הם גם שמעו זאת מרבנים שונים). אמרתי להם שלפי זה עלינו להצביע לראש ממשלה רק למי שצאצא לבית דוד. אולי הם לא קוראים עיתונים, אז לידיעתם אנחנו חיים במציאות שבה המדינה לא מתנהלת לפי ההלכה ולכן יישום ליטרלי של עקרונות הלכתיים הוא ילדותי. שאלתי אותם האם לדעתם כשיבואו חברי הכנסת להמליץ לנשיא על ראש ממשלה, הם ימליצו על נתניהו שאינו שומר תומ"צ או על בנט שחובש כיפה? אני מהמר שרוב ככל אלו שמדברים בשם החיוב להצביע לשומרי תומ"צ גם אומרים שיש להמליץ לנשיא על נתניהו. ועוד לא דיברתי על הקשר הרופף בין המפלגות הדתיות לבין יראת שמים ושמירת מצוות. האדישות המחפירה שלהם לחילול השם הגלקטי שם עצמם עושים נותנת רמז עבה כקורת בית הבד על מידת יראת השמים שלהם. כמו שאומרת ההלצה הידועה, אולי יש שם יראת שמים, אבל שאלה גדולה באלו שמים מדובר. לא באלו שלי בכל אופן.
נספח: מכתבו של ג'רי שוורץ
| ג׳רי שוורץ הוא איש עסקים יהודי-קנדי, מיליארדר ציוני שתרם מאות מיליוני דולרים במהלך השנים לישראל. הוא ורעייתו הת׳ר נחשבים לפילנטרופים ״כבדים״ במיוחד בכל מה שקשור לצה״ל, אפילו למוסד (תרם בעבר 6 מיליון שקלים לארגון הביון להקמת ׳מרכז חדשנות׳).
שוורץ נחשב, על פי שורת פירסומים בתקשורת, למקורב לבנימין נתניהו. הוא גם תרם לקמפיין שלו, אירח אותו בטורונטו בשנת 2010 והחזיק מערכת יחסים קרובה עם נתניהו לאורך שנים (צריך לציין ששוורץ היה מיודד בעבר עם פוליטיקאים נוספים). מי שייצג את שוורץ בישראל תקופה ארוכה היה יועץ התקשורת לשעבר של נתניהו, אביב בושינסקי. בין היתר, מממנים ג׳רי והת׳ר שוורץ את קרן ״הישג״ שמטפלת בחיילים בודדים בצה״ל. הם תרמו למיזם הזה כ-200 מיליון שקל לאורך השנים וסייעו למאות חיילים בודדים. בימים האחרונים שיגרו בני הזוג שוורץ לכל בוגרי הקרן, מאות במספר, מכתב נדיר, ראשון מסוגו. במכתב נאמר כי אלה הן הבחירות הגורליות ביותר בתולדות המדינה ונטען כי בנימין נתניהו והקואליציה שלו מחלישים את ישראל, את הלכידות הפנימית של העם, את מעמדה הבינלאומי של המדינה ואת מחוייבותה לאמת. המכתב לא דורש מבוגרי הקרן להצביע כך או אחרת, אבל קורא להם לשקול את מה שנכתב בו. ״אם אתם מסכימים איתנו, נשמח אם תפעלו בכל דרך כדי לחזק את בחירת מנהיג שיביא לשינוי״. הנה הנוסח המלא:
משפחת הישג היקרה, זו הפעם הראשונה מאז הקמתה של קרן הישג שאנו פונים אליכם ישירות. אנחנו עושים זאת בנסיבות חריגות ומתוך תחושה שזהו צו השעה, לקראת הבחירות הקרובות בישראל. אנו מאמינים שאלו יהיו הבחירות המשמעותיות ביותר מאז הקמת המדינה. במכתב זה אנו מרשים לעצמנו לשתף אתכם בנקודת המבט שלנו, כשני אנשים שאכפת להם מאוד מכם ומישראל, ושחווים את הנעשה במדינה ומחוץ לה. אנו סבורים שיש שלושה דברים מהותיים המשפיעים על יכולתה של ישראל לשגשג כמדינה דמוקרטית: מחויבות לאמת; לכידות פנימית סביב חזון חיובי ומשותף למדינה; ומעמדה של ישראל בעולם. כיום, תחת הקואליציה בראשות ראש הממשלה נתניהו, שלושת אלה נחלשו באופן דרסטי. בנושא המחויבות לאמת הממשלה הזו דחקה לשוליים את המחויבות לאמת, הן בעניינים הקטנים והן בעניינים המהותיים. כך למשל, התנגדותה המתמשכת להקמת ועדת חקירה ממלכתית שתחקור לעומק את אסון ה־7 באוקטובר. אם לא נבין מה הוביל לאירועים הנוראיים של אותו יום, כיצד נוכל להיערך טוב יותר כדי למנוע הישנות של אסון כזה בעתיד? בנושא הלכידות הפנימית כמו בכל דמוקרטיה, קיימות אינספור השקפות וסוגיות שעליהן אזרחים יכולים לחלוק, לעיתים בחריפות. אולם חייבים להיות ערכי יסוד משותפים, מחויבות לחזון משותף ומאמץ מתמשך להציב את החזון המשותף בראש סדר העדיפויות. הקואליציה, שבה חברים גורמים קיצוניים, מלבה את הקיטוב ושוחקת מדי יום את הערכים ואת החזון שעליהם נשענה המדינה במשך שנים. אותם ערכים ואותו חזון שהיוו את הבסיס לבניית הפלא המכונה מדינת ישראל. שום דמוקרטיה אמיתית אינה יכולה להתקיים לאורך זמן מבלי להשקיע באופן מכוון בלכידות הפנימית שלה. בנושא מעמדה של ישראל בעולם זהו אולי הנושא שמקבל את תשומת הלב המועטה ביותר בתוך ישראל, אך הוא מעורר דאגה עמוקה. בתוך שנים ספורות, תחת הממשלה הזו, הפכה ישראל ממדינה מוערכת למדינה מוקצית בזירה הבינלאומית. מלחמה ללא יעד סיום ברור, התבטאויות של שרים המרמזות על רצון לגרש פלסטינים הן מעזה והן מהגדה המערבית, ואלימות של מתנחלים בגדה המערבית, כל אלה מספקים בסיס לנרטיב שמתנגדי הציונות ברחבי העולם שמחים כל כך לנצל. הממשלה הזו תרמה להידרדרות במעמדה הבינלאומי של ישראל באמצעות הרטוריקה שלה ומעשיה. רגע קריטי… המנהיגות המפלגת והבלתי מוסרית הזו חלחלה אל תוך המדינה דווקא ברגע שבו ישראל זקוקה למנהיגות חזקה וערכית. מנהיגות שמעמידה את טובתם של אזרחי המדינה מעל לשאיפות אישיות. מנהיגות המחויבת לשיקום מעמדה של ישראל בעולם ולהתמודדות עם הבעיות החמורות הניצבות בפני המדינה מבית, ובהן: כלכלה שמעשירה אליטה מצומצמת אך מותירה רבים מדי במאבק כלכלי; מערכת חינוך שאינה מעניקה לדור הבא של אזרחי ישראל את המענה הראוי; עלייה חמורה בפשיעה; וגישה לשירות הצבאי שדורשת כל כך הרבה מחלק מהאזרחים, אך אינה דורשת דבר מאחרים. אנו מבינים ומכבדים את העובדה שלכל אחד ואחת מכם החירות לקבל את החלטותיו בעצמו. אך כפי שהיינו עושים עם ילדינו ונכדינו ברגעים שבהם אנו חשים שמשהו הוא בעל חשיבות קיומית, מן הראוי שנשתף בעמדתנו. במידה שאתם מסכימים איתנו, נקווה שתפעלו בכל דרך אפשרית כדי לתמוך במועמד או במועמדת שיביאו את השינוי. בחום ובאהבה לכולכם, הת'ר וג'רי |
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
בסה"כ טור הגיוני ומאוזן פחות או יותר (בניגוד לטור הקודם). שתי הערות קצרות:
1. אתה עושה עוול לסמוטריץ'. האיש באמת מוכשר כמו שד, וכדאי לראות את הסרטון שלו עם הרב חיים נבון (45 דקות, אם לא ראית, מן הסתם תחיה בלי לראות את זה), הוא ניחן במשהו שאין להרבה פוליטיקאים, וזה שהוא לא תופס את עצמו ברצינות. למרות ההיבריס החיצוני, כדאי לראות, רק כדי להתרשם שהוא מתקן את עצמו תוך כדי תנועה. יודע לקבל ביקורת. מעלה אדירה. זה לא סותר שהאיש באמת לא מאמין בגיוס חרדים או יותר נכון מאמין שבדרכו (הטועה מאוד לדעתי) יגייס אותם. אבל יחסית להרבה אנשים שהזכרת, אין לו היבריס. יש ביטחון עצמי, אבל יחד עם זה הרבה ענווה. ולגבי הגרנדמייזר, ראיתי השבוע את הסרטון המקורי לראשונה, ולמען האמת לא נפלתי. כדאי להשוות את האנגלית שלו לשל הרמטכ"ל שאתה רוצה להצביע לו, ואני חושב שסמוטריץ לוקח.
לגבי אייזנקוט הנ"ל. כנראה שאתה לא מכיר את הנבחרת שלו. מהיכרות עם חלקה מקרוב ממש, היא והדתיים שבה הרבה פחות מרשימים ממה שאתה מתאר. נדמה שהם זוכים להנחת סלב כיוון שאתה מכיר היטב את הצדדים האחרים ופה מניח להם להנות מהספק.
מי דיבר על הכישרון שלו? הביקורת שלי אינה על ידיעת האנגלית שלו אלא על ההיבריס והזלזול בסביבה שגרם לו לדבר באנגלית ולשים את עצמו ואותנו לצחוק.
אכן איני מכיר חלק מהאנשים ברשימתו. חלק כן. נחכה ונראה.
קראתי את המאמר של הרב – ומאוד נהנתי.
אבל עדיין המסקנה שלי שעלי להצביע למפלגת הציבור החרדי של לייטנר, וזאת משום ש״עניי עירך קודמים״!
חייבים להוציא את הבורות ממוסדות החינוך החרדי!!
אני חי בסביבה חרדית, והמון מחבריי החרדים בורים שלא יודעים את הABC…
ולכן לדעתי זה הזמן המתאים ביותר להצבעת מחאה כנגד המפלגות המושחתות והרקובות!
. אני מאוד מקווה שהמפלגה הכלכלית תכנס לקואליציה הבאה וזליכה יקבל הזדמנות לממש את התכנית הכלכלית שלו להורדת יוקר המחיה. בהתחלה אתה אמרת שכלכלה זה לא התחום החזק שלך אבל אתה הסקת ש"זליכה הוא פופוליסט גדול. מזה שנים רבות אני עוקב אחרי אמירות ביקורתיות שלו שנורות לכל הכיוונים (פרט לזה שלו) ואין לי בו טיפת אמון". תוכל לפרט יותר לעומק ממה נובע חוסר האמון שלך בו? האם יש לך טיעונים קונקרטיים לגבי ההישגים שלו שהוא טוען – שלא בצדק ,או השגות לגבי התוכנית הכלכלית שלו שהיא מאוד מפורטת ועניינית שאתה יכול לפרט?
הרשת גדושה בפוסטים של אנשי מקצוע שמסבירים זאת. מעבר להתרשמותי הלא מקצועית החד משמעית שהוא קשקשן ופופוליסט.
הנה סתם שניים שעלו לי:
https://www.maariv.co.il/economy/israel/article-1377676
https://www.calcalist.co.il/local_news/article/sjzvow0sfx
איך הרב יתמודד עם הנזקים שיגרמו למדינה בידי תומכי "העגלה הריקה"? הרי כל חברי הקואליציה העתידית של איזנקוט סוברים ההיפך מהרב בכל תחום הגותי כמעט ויקדמו את האג'נדות שלהם כמובן.
היכונו לביאת הפרוגרס. אם קראת משהו מכתביי ודאי הבנת שיש שני איומים על הדרך הסינתטית: הפונדמנטליזם (הגוש הראשון) והפרוגרס (חלק קטן מאד מהשני וחלק נכבד מהראשון). יש אצל החרדים הרבה מהאנליטיות הפרוגרסיבית. הם רוכבים מאד חזק על הטענה שיש לנו את האמת שלנו ועליכם לכבד זאת למרות שזו איוולת מזיקה. ממש כמו הפונדמנטליסטים באירופה. כתבתי כבר בשתי עגלות על הברית הלא קדושה בין שני אלו, ובשנים אלו זה מתממש לנגד
עינינו. לעומת זאת, רוב הגוש השני הוא בדיוק בכיוון שניתן לכנותו סינתטי, מה שלא ניתן לומר אפילו על אדם אחד בגוש הראשון.
בוא נאמר שהפילוסופיה כנראה לא מה שישכנע אותי להצביע לאוסף המזיקים הללו.
לא מבין. הם לא יקדמו פמיניזם מטורלל? לא יקדמו כלכלה קומוניסטית? לא יקדמו מדינה פלסטינית? ברור שהאנליטיות מצויה שם הרבה יותר. חוץ מהחרדים, בצד השני כולם מצויים בעמדות סינתטיות פלוס מינוס, ולכל הפחות מקדמים עמדות שכאלו.
אתה ממשיך לקשקש תעמולת הבל. מיציתי.
נו נו… אני חושב שאם אנסה להשוות את המאמר של הרב לחדשות 12 ולקמפיינים של השמאל, ואת הפוסטים שכתבתי כאן לנאמר בחדשות 14, הרב יקבל הרבה יותר אחוזי דיוק.
מה שעוד לא ברור איך דברים כל כך פשוטים וידועים לכל ילד קיבלו את הכינוי תעמולת הבל, מבלי אפילו ניסיון של תגובה רציונלית על הטיעונים אפילו פעם אחת.
אם ממשלה המורכבת ממפלגות האופוזיציה (להוציא את חד"ש שכל תכליתה היא להיות באופוזיציה לא משנה איזה אדם ישמש כראש הממשלה כל עוד הוא יהודי) תצליח איכשהו לקדם כלכלה יותר קומוניסטית מזו שמקדמת הממשלה הנוכחית (ע"ע הסבסוד והקצבאות עבור המגזר בעל קצב הגדילה הגדול ביותר במדינה ובו זמנית המגזר עם האחוז הנמוך ביותר של לימודי ליבה ותעסוקה), לא תהיה לי ברירה אלא למחוא להם כפיים. זה יהיה הישג יוצא דופן אם הם יצליחו לעקוף את הממשלה הנוכחית בממד הקומוניזם שאתה מצביע עליו.
גם אם הציבור החרדי לא תעבור (והיא כנראה לא), אני חושב שאם ייראו שיש קהל מצביעים זה יגרום לעוד אנשים לראות אותה בתור אופציה לגיטימית.
נראה שבינתיים היא המפלגה עם הכי הרבה סיכוי להוציא חרדים לשוק העבודה כרגע
כתבתי בעבר שאני לא מוכן להיות חמורו של משיח. להושיע את החרדים מעצמם בקולותיי שלי. כשהם יביאו מצביעים חרדים אשמח לעשות איתם קואליציה. אבל אני לא אבנה אותם כדי לעשות איתם קואליציה.
לא מצד מוכנות להיות חמורו של משיח, אלא מצד אינטרס אישי שגם תעזור למדינה.
מאותה סיבה ששקלת להצביע לרע"מ.
באותה מידה יכלת לכתוב את הנ"ל לגבי שיקולך להצביע לרע"מ – שאתה לא רוצה להושיע את הערבים מעצמם מקולתיך שלך.
וכשמנסור יביא מצביעים ערבים תשמח לעשות איתם קואליציה, אבל לא תבנה אותם כדי לעשות איתם קואליציה.
למה כאן זה שונה?
הסברתי כבר כמה פעמים שאין דין רע"מ כדין החרדים. ברע"מ יש חמישה מנדטים מקולותיהם שלהם, אז לכל היותר אפשר לעזור להם. אצל החרדים אין כמעט קולות משלהם, אז אתה רוצה לעשות שינוי בעולם החרדי בקולות של לא חרדים?
הבנתי.
כמה קולות לדעתך יהיה מספיק למפלגה כדי שתיחשב עם גרעין חזק מספיק?
האם 2-3 מנדטים כבר נחשב? או שכל מפלגה שתחת אחוז החסימה אין על מה לדבר?
אחוז החסימה
השאלה אם השביעי באוקטובר היה בממשלה אחרת כן הוא חא לא זו הזנחה החשובה. השאלה האם הייתה ממשלה אחרת במקום כל 15 שנות נתניהו היה שביעי לעשירי, ושם לדעתי מופרך מאוד לומר שהיה טבח במצב כזה. כלומר די ברוק שהוא פרי מדיניות ארוכת שנים של ביבי
זה יכול להיות. אבל כאן מדובר בטעות במדיניות ולא בפשלה לא אחראית.
על סמך מה הקביעה המוזרה הזו?
אדרבה, אם הרב מקבל כמו כולם את העובדה שהצבא והמודיעין ודאי אשמים בסיפור, וזה די פשוט לאור העובדה שכל פרט הכי קטן כמו מודיעין מקדים, גדר עמידה לקצת יותר זמן, או נוכחות של כוחות צבא במקום היו יכולים לשנות לגמרי את הסיפור – הרי שבמצב נורמלי הטבח היה נמנע במקביל למדיניות של ראה"מ.
העובדה שאילולי המדיניות הזו זה לא היה קורה ממש לא אומרת שהמדיניות היתה שגויה. זה כשל לוגי די פשוט.
לדעתי זה ממש פשוט שהכשל היה מבצעי נקודתי ולא כשל כללי במדיניות.
מלבד זאת הטענה שאם לאורך החמש עשרה שנה האלו הייתה ממשלת בנט ליברמן עבאס וגולן וכיו"ב הטבח לא היה קורה היא מופרכת לחלוטין. עמדותיהם ידועות ומפורסמות. אולי אם היתה ממשלת סמוטריץ ובן גביר לבד הטבח לא היה קורה, אם כי כאמור זה לא אומר שזו אכן המדיניות הנכונה.
לכאורה ההצבעה הרציונלית היא למפלגה שמתנדנדת על אחוז החסימה, פוטנציאל ההשפעה של הפתק שלך הוא מאפס לארבע.
יישר כוח על ניתוח חד והוגן.
הערה מעניינת, אם הייתה מפלגה מתנדנדת שהייתי מזדהה ומאמין בה.
מה דעת הרב על מפלגתו של יועז הנדל (אם נתעלם מזליכה)
יועז הנדל הוא איש טוב שפעל נכון. אבל איני רואה ערך מוסף משמעותי למפלגתו, זאת בנוסף לסיכוי שלא יעברו את אחוז החסימה.
אמרת ל"בעז הלה" אשר טען כי הצבעה למפלגה מתנדנדת היא יותר רציונאלית בגלל פוטנציאל השפעה גדול יותר שזאת הערה מעניינת. איך זה ששעות מעטות לאחר מכן אתה טוען הפוך?
הצעה מעניינת במילון שלך פירושו הצעה נכונה? לחלופין, בלוגיקה שלך שגוי זה ההיפך ממעניין? במילון הלוגי שלי היחסים הם שונים.
לגבי החילוק בין אחריות לאשמה – לא הבנתי כלכך. אם הם שינו את דעתם אז מה הבעיה? מה אכפת לי מאיזה מושג מופשט שנקרא אחריות?
אני חושב שפספסת הבחנה מהותית בקשר למצביעי הקואליציה. הנושא הכי חשוב למצביעי הקואליציה זה זהות יהודית(ש"ס ג' בן גביר וסמוטריץ אפשר להגיד). וממשלת שמאל עלולה להפריד בין דת למדינה, להכניס הרבה גוים לארץ, להחזיר שטחים, לחייב בחורי ישיבות להתגייס(כן, הרבה מאיתנו בעד פטור לכל הלומדי תורה), לא לממן אברכים וכו.. הברית של שומרי המצוות(חרדים ודתלי"ם) חשובה מאשר הברית עם החילונים, ולכן האידיאולוגיה היא בדלנות דתית ותעדוף של נטורי קרתא על חילונים. בנוסף זה ברור שכל נושא גיוס חרדים הוא פוליטי לגמרי, והם רק רוצים לחלן אותם בגלל הבעיה הדמוגרפית. האסטרטגיה היא להדיג רוב דמוגרפי שומר מצוות.
עד כאן ניסיתי להציג את העמדה החרדית/חרדלי"ת שהתעלמת ממנה. ידוע שעמדתך יותר ליברלית, אבל בהינתן הנחות אלה לא כדאי להצביע לאופוזיציה. וגם אתה שולל השגחה גאולה וכו.. ותפיסות אלה משנות את אסטרטגיית ההצבעה. ולמרות הטור שעשית בעד שיקולים ריאלים מ"מ אם זה אמת למה לא להתייחס לזה.
מי שחשובה לא הזהות היהודית של ישראל צריך לסמוך על בעלי זהות יהודית ולא על חרדים. מה הקשר בין חרדים ליהדות?
הסכמתי עם רוב הטור שלך, אבל איפשהו לקראת המסקנה איבדת אותי
1. ממשלת אחדות אינה דבר רע. להפך, הרבה רע הגיע מההתעקשות שלא לשבת עם ראש ממשלה שיש לו כתב אישום, מה שגרם לביבי למצות את כל מה שאפשר ממה שמוכן לשבת איתו ולכן הישיבה עם בן גביר. הקואליציה האחרונה שיוועה להכיל בתוכה קולות מרכזיים יותר, והנוכחות של גנץ בקבינט המלחמה בהחלט עשה טוב (לא מדבר על עצם בלחימה כי לא מבין בזה והמידע לא גלוי לנו)
מכאן שהבעיה אינה ביבי לכשעצמו אלא ביבי חסר מפלגות מרכז שנותנות קונטרה הקיצוניים.
אם בנט ולפיד אנשים עמומים, מה נגיד על אייזנקוט? איש כבד פה וכבד לשון. טרחתי להאזין לפודקאסט של נדב פרי שראיין אותו קרוב לשעתיים ולצערי המון סיסמאות וסתירות פנימיות. איש תמים שמדבר בסיסמאות, והרושם שעשה לי שהוא טיפוס פשטני, חסר מעוף ולא מעמיק שימהר לחתום על הסכמים עם כל מי שמעוניין גם במחיר התפרקות מנכסיה האסטרטגיים של ישראל. כרמטכ"ל היה אחראי על צמצום יחידות כוח אדם של צה"ל במסגרת הסלוגן צבא קטן וחכם.
לעומת זאת בנט הוא אדם עם משנה סדורה בשלל נושאים, שגם אם יש לו אמירות שלא אהבתי (יוהרה מסויימת שאני מפרש כניסיון כושל לעשות קמפיין כאילו הוא ביבי) בסך הכל הוא איש עם עקרונות שהוא חוזר עליהן בעקביות בשלל ראיונות, בעל ניסיון רב בניהול, הובלת תהליכים, ראשות ממשלה ועוד משרדים חשובים, ניסיון שגם אותו אין לאייזנקוט שבסך הכל היה במשך שנה אחת בקואליציה וזו כל הקריירה הפוליטית שלו.
בנט גם מדבר הרבה על השקעה במדיניות חוץ והסברה, שזו נקודה שמציקה לי במיוחד ונראה שגם לך. הוא טוען שהממשלה הזו סגרה מרכז הסברה שהוא הקים.
בשורה התחתונה- מהסס לעצמי לגוש השינוי אבל חושב שאשים בקלפי פתק לבנט
יכולת התבטאות אינה חשובה בעיניי. השאלה היא הכוונות והביצוע. כוונותיו של אייזנקוט נראות לי בכיוון הנכון והוא נראה איש טוב. לגבי הביצוע, הוא אננם היה רמטכ"ל אבל עוד צריך להוכיח את עצמו. אבל אם לא יכהן לא נדע.
אמנם בהמשך כאן הועלה פוסט מעניין וטוב מאד שעורר בי מחשבתו נוספות על בנט:
https://mikyab.net/posts/199978/#comment-109069
אכן שווה מחשבה נוספת.
לגבי ממשלת אחדות כתבתי מדוע חשבתי כך ומדוע לא נראה לי עכשיו. אבל גם כך אין מפלגה שנראית לי בכיוון הזה.
מים קרים על נפש עייפה
תודה על הדברים החשובים רב!
ההסתייגות שלי היא על ממשלה צרה של האופוזוציה בגלל החוסר יציבות שזה עלול לגרום.
למרות שהם בשלטון, יש לא מעט תומכי קואליציה שמרגישים כקורבנות ובמובן מסויים מחכים לרגע שהם יהיו אופוזיציה כדי לפרוק. זאת רמת תסכול (מוצדק או שלא מוצדק) שבעיניי היא כבר מתקרבת להיות מסוכנת. כל צעד שממשלת "שמאל" תוביל יהיה תחת איום – יכול להיות פינוי מאחזים או חוקים שנחשבים נגד אינטרס הימין – ויוכל בקלות להוביל להפגנות ואפילו אלימות.
יכול להיות שאני מגזים אבל אני לא פוסל את זה ובעיניי ממשלה רחבה תביא ליותר יציבות ואמון.
שלא לומר על הבחירות הבאות שיוכלו להיות נקמה על הממשלה הזאת ואז נחזור לאותו מצב. כדי למנוע כל ההקצנה הזאת, ממשלת השינוי תתצטרך לפעול בהרבה אחריות – מה שלא בטוח שיקרה – ואיפלו זה אולי לא מספיק בגלל מנהיגי האופוזיציה ומובילי השיח. ממשלה רחבה לעומת זאת יכולה להביא לקצת החלמה.
אכן הם הוכיחו את עצמם בתקופת ממשלת השינוי. האלימות היא לחם חוקם. מקווה שהפעם אם תקום ממשלת שינוי הם יפיקו לקחים ויהיו מספיק חזקים כדי לשבור אותם. לא נראה לי להיכנע לאלימות. אני נגד נקמה, אבל הגוש הראשון נשמת אפו היא הנקמה. כל החודשים הראשונים לכהונתו הוא עסק אך ורק בזה. אני מקווה שהגוש השני לא ינהג כך.
כן לא הייתי ברור – התכוונתי שתהיה נקמה מהגוש הראשון בממשלה הבאה אחרי ממשלה אופוזיציה צרה. זה כן תלוי מאוד באם ממשלת גוש השני תנהג בזהירות – ואפילו זה אולי לא מספיק.
עסק אך ורק בנקמה?
אתה יכול לתת דוגמאות?
מעבר לכך, חלקים מהגוש השני מצהירים די בבירור על רצונם לארגן חקיקה מסנדלת לגוש הראשון. וזה בלי לדבר על מינוי שופטים אקטיביסטים וכו', ועל רעיונות יאיר-גולנים של לסגור גופי תקשורת וחינוך וכיוצא בזה.
אם כל הסיבה להצביע הוא בגלל הצו הקטגורי וכך זכור לי שנאמר ברבות משיעוריך וכך מורה ההיגיון הבסיסי, אז ברור שהדבר היחידי שיעמוד לנגד עייני כשאני בוחר פתק הוא הצו הקטגורי, לא כך?
אולי אצל הרב זה שונה כי בכל זאת אתה מוביל דעה אבל האם לאדם הפרטי זה לא חישוב נכון?
קפצת לכך שהדבר היחידי שעומד לנגד עיניך הוא הצו הקטגורי. זה לא הכל אלא חלק. כשהאלטרנטיבה היא לא להצביע יש היגיון כן ללכת בגלל הצו. אבל בין אופציות הצבעה שאחת מזיקה (במצטבר, כי השפעת הקולות מצטברת) והשנייה לא ההכרעה שונה.
רק הערה לגבי חלוקת הנשק של בן גביר: מדובר בספין. האפשרות לקבלת נשק היתה קיימת הרבה לפני בן גביר. מה שקרה אחרי השבעה באוקטובר זה שהמון אנשים (בצדק) הגישו בקשות לקבלת הרישיון. בן גביר הרחיב ממש טיפה את הקריטריונים לקבלת נשק( נתן גם לרובאי 05 במקום 07 והוסיף עוד כמה מאחזים שזכאים להחזיק בנשק וכו'). מדובר במאות בודדות ואולי אפילו פחות שקיבלו בזכותו נשק, בניגוד לשקרים שהוא מספר.
מעניין. זה בדוק?
ממש לא נכון, אני לא סובל את בן גביר אבל הוא הרחיב את מעגל הנשק לרבבות, כולל 02 ביו"ש ועוד. לא צריך להיות פופוליסט לצד השני. שמאל דתי תמיד גרוע נפשית מימין דתי.
לא יודע מניין ועל סמך מה החלטת שזה לא נכון, ומה הקשר לשמאל ולדיאגנוזות נפשיות קולקטיביות שלו?
דווקא הבוקר שמעתי עוד דעות בכיוון הזה (שוב חולי נפש שמאלנים) בפודקסט מאלף על הביטחון האישי. בין היתר תוכל לשמוע על "הישגי בנגביר" בתחום זה. כישלון מהדהד בכל התחומים, כולל שקרנות והסתרת מידע שיטתית ופיזור הצהרות ללא כיסוי. כדאי להקשיב ל'אחד ביום' של היום. טוב, עוד חולי נפש.
בדקתי היטב, בן גביר שהוא אידיוט גדול ובעיקר פה גדול, הרחיב משמעותית את חלוקת רשיונות כלי הירי, הראשון שהתחיל עם זה היה גלעד ארדן ב2018 אצל בן גביר זה השתנה דרמטית עם ההרחבה לכל אחד עם 03,לכל תושב יו"ש לכל תומך לחימה, מדריך ירי, תצפיתנית ועוד. המתנגדים אמרו שזה יגדיל את מספר מקרי הירי בתוך המשפחה. לא הגדיל. לעומת זאת היו 3 מקרים בהם אזרחים הרגו מחבלים. ודרך אגב השר וסרלאוף תותח, עשה מעל ומעבר, תשאל את חבר שלך מיכאל ביטון מירוחם. אז בן גביר חמור, אבל יצא לו פעמיים טוב.
🙂 איך החלטת שלא הגדיל? מאותו גילוי אליהו של ההחלטה הקודמת? יש טענות שזה בהחלט הגדיל. שמע באותו פודקסט.
היום זה כבר אפס שלוש ובנוסף כמות המקומות שבהם מי שגר שם יכול לקבל נשק , היה בעלייה קיצונית , יש לי קצת ידע מכמות אנשים נכבדת שאני מכיר שקנו נשק מאז
טור יפה, אבל רובו עוסק במוצהר או מבין השיטין אך ורק בנקודה אחת, אתה לא מסכים עם הגישה הקיצונית לדעתך של הממשלה, למרות הישיגיה, מבחינתי רבות מהטענות כאן חוטאות בשגיאה גסה של אד-הומינם.
כי אם נסתכל על כמה נתונים, כמו מצב בטחוני: מספר פיגועים נמוך בעשרות אחוזים, מדינות אויב מוחלשות משמעותית, כל מדינת/ארגון אויב איבד כ80% מכוחו.
כלכלית: הכלכלה הישראלית צמחה פי כמה מרוב מדינות העולם והתחזית מנבאת לה צמיחה מטאורית, האג"ח זוכה לאמון גבוה מאוד בקרב משקיעים זרים, ולבורסה מוכנסים מליארדים ברבעון (לטעון שזה לא קשור למשרד האוצר זה קצת קלוש בעיני).
אתה מתייחס לאישיותו של נתניהו/בנגביר/סמוטריץ/חרדים וקוטל אותם בצדק, אבל אף אחד לא מצביע בשביל בן אדם אלא רעיונות ויישום בשטח, ומבחינה זו המדינה במצב מצוין ואף יותר, כמובן שתנבא בזעמך על השמדה של החברה ושל המוסריות כאן אבל אלו רק פרשנויות שלא מתכתבות עם המציאות.
ודבר אחד באמת קשה לי, אתה מזכיר תמיד את אי לקיחת האחריות של הממשלה, אף שלכל בר דעת ברור שאף אחד לא היה עושה זאת אחרת וייתכן שגרוע מהם, והיחידים שבנו את המדיניות הזו הם היושבים ראשונה במטכל ובשורת האלופים וסגניהם, וכ"ש השב"כ שזה תפקידו שהם האחראיים הישירים ביותר למדיניות בשטח שבו היה הכשל, מדוע אתה לא קורא להתפטרותם המיידית עקב כשלונם המוצהר.
אני בעד ממשלה יותר שפויה מזו, ואכן מפלגות המרכז שהצעת הן אופציה טובה, אך זהו טור מוטה באופן קיצוני לביקורת לצד אחד כשאפשר לבקר את הצד השני פי כמה וכמה.
וכשאתה אומר 'ממשלה של הגוש השלישי' ואתה פוסל את נתניהו חרדלים וחרדים, אתה נשאר עם גולן והערבים, אין אלטרנטיבה אחרת.
המפלגות שאתה מסכים להכניס אותן מגיעות ל30 מנדטים במקרה הטוב.
במצב כזה הגיוני לחלוטין מי שיחליט להצביע שוב לממשלת הזוועה במקום לממשלה אנטי ציונית והזויה עוד יותר.
ההישגים הללו לדעתי באמת לא קשורים למדיניות הממשלה, ולא היה שם שום דבר שונה בממשלה אחרת. הערבים גם היו מזועזעים מה-7 באוקטובר וגם פחדו. בהמשך זה חלק מהמלחמה הרב חזיתית שנהגה בקשיחות גם בשטחים. גם זה תוצאה של האירועים והפשלות ולא של מדיניות מוצלחת. כך גם לגבי החלשת השכנים. זוהי תוצאה של הפשלה ולא של מדיניות מוצלחת. כן תוצאה בחלקה של עקשות מבורכת של ביבי. אבל אני עדיין רחוק מלסכם את מצבנו בעקבות המלחמה. מה שכן אפשר לסכם נראה די רע. החלשה לא מאד מעניינת כשמדובר בכוחות שבין כה כה ולא מאיימים לכבוש אותנו אלא לעשות לנו טרור.
לגבי הכלכלה, כתבתי.
לגבי לקיחת אחריות, אני שם את ראשי שכל אדם שפוי היה מסתלק מיד אחרי האירועים. הנחתך הזויה ממש. אתה באמת חושב שהיה אדם אחד עלי אדמות שהיה מתעקש להישאר בתפקיד אחרי הכישלון הקולוסלי ביותר מאז בריאת העולם? אולמרט הודיע שכשיוגש כתב אישום הוא מתפטר וזה מה שהוא עשה (אמנם עם לחצים).
אני לגמרי קורא להתפטרותו של כל מי שנטל חלק האחריות. האם אתה מצביע בעד הרצי הלוי או חליווה? מה פשר השטות הזאת?
אני לגמרי מעדיף את אחמד טיבי על פני גולדקנופף ובנגביר. למרות שזה לא יקרה. אבלך התעמולה דרכים רבות לה.
בן גביר. הרב חושב שחלוקת נשקים מביאה יותר תועלת מנזק (התאבדויות, רציחת נשים, תאונות)? אני לא בטוח שזאת מדיניות חכמה ונכונה.
מצד שני, השתכנעתי, אולי לא בצדק, שהרעת התנאים לאסירים הבטחוניים נכונה, ועשויה להרתיע מחבלים, בעיקר קטנים, ולמנוע בניית קיני טרור בכלא. וזה נשמע כמו צעד מבורך.
יש נתונים בעניינים אלו? שמעתי הרבה את הטענות אבל לא שמעתי אם זה מגובה.
בעיקר צודק עובדתית לגבי החרדים המנובלים באמת זה איוולת
אבל האלטרנטיבה הפרוגרסיבית זה התאבדות
מה יש בכלל לשקול??
מלבד זה הרב אומר 'מה הבעיה במחמוד עבאס'.. הרב רציני??? לא שמעת אותו בערבית זה אותו דבר כמו הנוכלים באירופה משתמשים החוקים דמוקרטים כדי להרוס אותנו הרב מתעלם אולי לא מכיר.
תראו דוגמית מה יקרה אם יעלה שלטון פרוגרסיבי כל אירופה מתה פשוטו . וישראל עם כל הבעיות עולה למעלה
שלא תביאו לנו שלטון פרוגרסיבי
https://youtube.com/shorts/RHGtdv00-4o?si=4brFmWEGu6MvqJI_
הנה התעמולה בהתגלמותה. היכונו לביאת פרשי הפרוגרס
עמדותיך ידועות מכבר, וסברתי שהטור שתכתוב לקראת הבחירות, ישנה אצלי במשהו את התמונה שאותה אני מדמיין כתפיסותיך. התמונה עדיין נכונה למרות מאמרך הארוך והיא כזו: הטייס, בנימין נתניהו, שמטיס את המטוס הזה, ששמו מדינת ישראל, כמעט ריסק את המטוס בנחיתה. בתגובה לכך, אתה מבקש שיפנה את מקומו וטוען, שהעובדה שבין נוסעי המטוס אין ולו אחד שיודע להטיס מטוס, אין לה משמעות. בעיני, יש לה משמעות רבה ואפילו מכרעת. כל אלו שמהווים מבחינתך אלטרנטיבה, תפיסות העולם שלהם הביאו עלינו אסונות קשים מנשוא, כשבראשם הסכם אוסלו וההתנתקות. אתה מנפנף את הסכנה הזו כלאחר יד, ואצלי היא גורם מכריע. העובדה שקורבנות השלום של אוסלו, שמספרם רב ממספר הנרצחים והנופלים בשלוש שנים האחרונות, לא נרצחו ביום אחד, אין בהם כדי להציג את המציאות הזו באור יותר חיובי. הקמת מדינה פלשתינאית לידינו, היא אסון נוראי שאפילו להעלות אותו על הדעת, מעורר בי צמרמורת.
על רקע ההבדלים הללו בין הגישות השונות, כל החסרונות שכתבת על מרכיבי הממשלה הזו, חלקם נכונים וחלקם פחות, הם במישור של קוסמטיקה חסרת משמעות.
בין נוסעי המטוס יש רבים שיטיסו אותו הרבה יתר טוב ממנו. התעמולה כאילו הכל תלוי בביטחון וכאילו רק ביבי יכול להוביל את הביטחון באמת נשמעת מגוחכת אחרי השנים האחרונות.
גם אוסלו וגם ההתנתקות לא היו אירועים חד פעמיים שניתן לבחון את הצלחתם או כישלונם. האיוולת היתה במדיניות שליוותה אותם ולא בהכרח בהם עצמם. זאת להבדיל מה-7 באוקטובר שהיה כישלון מהדהד כשלעצמו. אני רק מזכיר שביבי היה שותף לשני הכישלונות הללו, כך שלראות בו את הפתרון עבורם זו בדיחה.
כתבתי לא פעם שאיני מוכן להביע עמדה בעד או נגד ההתנתקות כי השאלה לא מוגדרת. ההתנתקות היא לא צעד אלא מדיניות כללית, והשאלה האם להתנתק או לא בלי לקבוע מדיניות נלווית היא סתם משחק מילים.
בקיצור, לכולם אתה עושה הנחות מטורפות – ההתנתקות היא לא צעד אלא מדיניות כללית, אוסלו גם לא היה כשלון, אלא המציאות שליוותה אותו הייתה כשלון, וכו' וכו', רק עם נתניהו אתה מדקדק כקוצו של יוד. מדוע? כי הוא מושחת? מנין לך שהוא מושחת? מפני שכך התפרסם. אתה רציני?
ניסית פעם להשוות את רמתו המוסרית של נתניהו לאלו שקדמו לו, אפילו על סמך המעט שהתפרסם עליהם? שמעת פעם על מעללי אשתו של רבין? על נהנתנותו מישהו כתב בשעתו איזו מילה? על הרגליו הלא מהוקצעים שמעת פעם את בן כספית מדווח? השוית את התנהגותו של נתניהו ובני ביתו להתנהגותה של פולה בן גוריון, שמנעה כניסה לביתו משרים – שהגיעו לדיונים בטחוניים אליו – שלא מצאו חן בעיניה? נתניהו, אחד מראשי הממשלה הכי ממלכתיים והכי הוגנים שהיו כאן, ושום תעלול של יחסי ציבור לא ישנה את הדבר.
וכן, הכל תלוי בביטחון. אין לנו ביטחון אין לנו את כל השאר. ועוד כן, מי שיכול להוליך את הביטחון באופן הכי יעיל, הוא אכן ביבי.
כמובן, שאתה תלגלג על מה שנראה לך כסגידה לאיש, אבל מבחינת איבוד היכולת לחשוב, שאותה אתה ודאי מייחס למי שמצדד בו, תמונת הראי של המציאות הזו היא, אלו ששונאים ושוטמים אותו בכל תנאי.
ועוד לא דיברנו על השאלה, כמה ביבי אחראי ל-7 בנובמבר מבלי לשאול היכן היה חיל האויר עד השעה 3 אחה"צ באותו היום. אני מנסח כך את השאלה, באופן הכי עקיף ולא במפורש, כדי לא לגרום לאוירה מורעלת בדיון הזה.
ביחס להתלבטות בין אייזנקוט לבנט, בהקשר כלכלי.
לדעתי הניתוח לוקה בחסר, אולי כדאי לקרוא את הניתוח של הכלכלן אורי כץ. מצטט כאן במלואו:
בבחירות הקרובות אצביע למפלגת "ביחד" בראשות נפתלי בנט, מכיוון שאני מאמין שמבחינת מדיניות כלכלית בנט מתעלה על כל שאר המועמדים, ומשאר הבחינות מפלגות האופוזיציה הגדולות יפעלו באופן דומה – או מכיוון שעמדותיהם דומות, או מכיוון שמרווח המדיניות האפשרי הוא מצומצם.
שלושה גורמים הופכים את בנט למועמד המתאים ביותר מבחינת מדיניות כלכלית.
ראשית, בנט הוא המועמד היחיד כיום שמבין את הקשר בין התמריצים והעלויות של מערכת הרווחה להתפתחות אורח החיים הטפילי של המגזר החרדי ולאי השוויון בנטל, והיחיד שאפשר לקוות שלא יתחייב להרפתקה המטופשת של שירות לאומי לכולם בתור "פתרון".
שנית, במהלך הקריירה הפוליטית שלו הביע בנט תמיכה חד משמעית במדיניות של שווקים חופשיים, יבוא פתוח ותקציב מאוזן כדי להקל על יוקר המחיה ועל הנטל על מעמד הביניים, בהתאם להמלצותיהם של כלכלנים. על כן אני מאמין שהוא גם יוכל להיאבק מול דרישות התקציב המוגזמות של משרד הביטחון ולנהל מדיניות כלכלית רציונלית בשנים הקרובות המאתגרות.
שלישית, ניסיונו בהייטק וחיבתו ללימוד נושאים חדשים הופכים אותו גם למועמד המתאים ביותר להתמודד עם השינוי הטכנולוגי הגדול של דורנו, מהפכת ה-AI. אנשים שעבדו ביחד עם בנט בתקופת הקורונה ובתקופות אחרות, ביניהם כאלו שהגיעו ממחנות פוליטיים שונים, מעריכים מאוד את יכולותיו הניהוליות ואת סגנונו הענייני.
שותפו של בנט להנהגה, יאיר לפיד, הוא מבחינתי גורם ניטרלי עם כוונות טובות, שאינו שונה בהרבה מאייזנקוט ואחרים. אבל הנבחרת שאיתם כוללת גם גברים ונשים מוכשרים ומרשימים כגון קרן טרנר, לירן אבישר, ולדימיר בליאק ועוד, ואני מרגיש בנוח להעניק להם את מפתחות המדינה.
למרות הדברים שכתבתי, לנפתלי בנט ישנם חסרונות רבים עבורי. הוא ביצע טעויות פוליטיות רבות בעברו, הוא לא לקח את אביר קארה למפלגתו, אני נמצא שמאלה ממנו בכל הקשור להתנחלויות, וחלק מחברי "ביחד" נוטים לפופוליזם ולתמיכה בלובי החקלאי. אין לי ספק שגם אם בנט יהיה ראש הממשלה, הוא יאלץ להעביר הצעות חוק ורפורמות שאני לא אסכים איתן. בנט ומפלגתו אינם מושלמים, אך לכל שאר המתמודדים לכנסת ישנם חסרונות גדולים יותר.
אני לא אצביע לנתניהו, מכיוון שהוא ישעבד את עתידה של מדינת ישראל למען החרדים, יגביר את אי השוויון בנטל, וימשיך לנהל מדיניות חוץ חובבנית ולהיכנע לקיצוניים, מה שיחזק את הבידוד הבינלאומי של ישראל, ויוביל לסנקציות וכפייה חיצונית של מדיניות שתפגע בביטחון המדינה.
הטענה שלפיה כל ממשלה ללא נתניהו תיכנע משום מה לכל דרישותיהם של הפלסטינים ותקדם הסכם שלום מסוכן היא לא משכנעת לדעתי. בנט, אייזנקוט, ליברמן וחברי מפלגותיהם אינם תמימים או שוגים באשליות שמאל. זוהי טענה שנועדה להצדיק את התרפסותו של נתניהו בפני החרדים והקיצוניים. דווקא הבידוד הבינלאומי שנוצר באשמת נתניהו הוא הסכנה החמורה ביותר לכל מי שחושש ממדינה פלסטינית.
בשנים האחרונות נתניהו הקריב את עתידה הכלכלי של ישראל למען המפלגות החרדיות וקבוצות אינטרס אחרות, הקריב את מעמדה הבינלאומי של ישראל למען בן-גביר וסמוטריץ' ומינויי מקורבים לא ראויים למשרות חוץ ודיפלומטיה, והקריב את האחדות ושותפות הגורל של עם ישראל כדי להתנגח ביריבים פוליטיים. בסופו של דבר הוא נכשל בשמירה על ביטחון אזרחי המדינה, נכשל בהבסת החמאס, נכשל בהבסת החיזבאללה, נכשל בהבסת קטאר (או לא ניסה כלל), נכשל בהבסת איראן, ולא הביע שום עניין בכלכלת ישראל מלבד להתגנדר לאחרונה בנתוני צמיחה שלא הייתה לו שום תרומה עבורם.
אני לא אצביע לאייזנקוט, מכיוון שאני חושש מהגברת הנטל על מעמד הביניים ומסחרור אינפלציוני בעקבות הגידול בתקציב הביטחון.
אנשי צבא לשעבר נוטים לראות את הכלכלה הישראלית כסניף הלוגיסטיקה של צה"ל, ולהיות עיוורים לנטל של תקציב הביטחון וליוקר המחיה. לאייזנקוט אין הבנה עמוקה של קבוצות אינטרס, של מה שנדרש כדי להוריד מחירים, והוא לא מדבר על הנושאים האלו מכיוון שהם לא מעניינים אותו. הוא יתנגד להכפפת תקציב הביטחון למגבלות המציאות, מה שיכביד את הנטל עלינו ועל הדורות הבאים ועשוי לדרדר את ישראל לסחרור כלכלי מסוכן, כפי שהתרחש אחרי מלחמת יום הכיפורים. בנוגע לחרדים אייזנקוט יקדם את הרעיון ההרסני של שירות לאומי לכולם, ואולי אף יתפתה לצרפם לקואליציה. התבטאויות של שאול מרידור, הסמן הכלכלי של מפלגתו, היו מאוד מאכזבות עד כה.
בתחומי הביטחון והחוץ סביר שאייזנקוט יתנהל באופן בוגר ואחראי יותר מהממשלה הנוכחית, אבל הוא אינו שונה כאן משאר מפלגות האופוזיציה.
אני לא אצביע לאביגדור ליברמן, למרות שהוא דומה לבנט בדעותיו, בגלל שיש לו היסטוריה בעייתית של שחיתות ופרשיות עלומות. ייתכן שאני מעט מגזים, ואין ספק שישנם אנשים ראויים ב-"ישראל ביתנו", אבל קל לי יותר לבטוח בחברי מפלגת "ביחד".
אני לא אצביע ל"דמוקרטים", מכיוון שהם יקדמו פופוליזם כלכלי אשר יחריף את יוקר המחיה ואת הנטל על מעמד הביניים.
איני חושב שיאיר לגולן יש משנה כלכלית סדורה, אבל כמה מהמועמדים שבראש רשימתו מקדמים כבר שנים רבות מדיניות כלכלית אשר מעלה את יוקר המחיה ומעבירה כסף ממעמד הביניים העובד והמשרת אל המגזר החרדי ואל קבוצות אינטרס אחרות, בראשן ההסתדרות והחקלאים. האידיאולוגיה מעוורת את עיניהם ומונעת מהם להבין שהבעיה האמיתית עם החרדים טמונה בתמריצים שמייצרת מערכת הרווחה, והם יתנגדו לרפורמות שיכולות להקל את הנטל על מעמד הביניים ולדחוף את החרדים אל שוק העבודה.
אני מסכים שהדמוקרטים הם המייצגים המובהקים ביותר של התרבות החילונית-ליברלית, שגם אני חלק ממנה, אך לדעתי זוהי טעות לבחור בהם רק בגלל כך. בתחומי חוץ וביטחון אין לישראל כמעט שום מרווח תמרון כרגע. כל ראשי הממשלה הפוטנציאלים ילכו פחות או יותר באותה הדרך שתכפה עלינו ארצות הברית, לטוב או לרע, ואני לא רואה אופק לפתרון שתי המדינות בעשור הקרוב. בנושאי מדיניות כגון תחבורה ציבורית בשבת, זכויות הומוסקסואלים, השקעה בחברה הערבית, טיפול בפורעים היהודים בשטחים וכדומה, אני לא חושב שהדמוקרטים יפעלו שונה מחברי מפלגת "ביחד". אבל בכל הקשור למדיניות כלכלית, הם יובילו לנזק ממשי למעמד הביניים.
אני לא אצביע למפלגת "המילואימניקים" של יועז הנדל, למרות חיבתי לעינת וילף, בגלל האפשרות שהם יכניסו את ירון זליכה לכנסת. מדובר בפופוליסט מסוכן, שעבד במשך שנים רבות עבור קבוצות האינטרס המזיקות ביותר במשק הישראלי, ואסור לתת לו להתקרב למוקדי כוח.
אני לא אצביע לסמוטריץ' בגלל שהוא מקדם קיצוניות מסוכנת וממשלה איתו לא יכולה לקום ללא שותפות עם החרדים. בקדנציה האחרונה שלו כשר אוצר הוא התפשר על רפורמות כלכליות מספר פעמים, פשוט מכיוון שזהו לא נושא עקרוני עבורו כמו שימור הקואליציה. לפייגלין שותפו יש היסטוריה של התבטאויות משיחיות הזויות, הוא מוציא שם רע לכל מי שתומך בחופש כלכלי, וגם הוא לדעתי בסופו של דבר יתפשר על הכלכלה כדי לקדם קיצוניות דתית ומדינית ולכרות ברית עם החרדים.
אני לא אצביע למפלגת "עמך ישראל", מכיוון שאני מאמין שהמגבלות הצבאיות והבינלאומיות על קידום מדיניות ימין הן לא אשליה. כפי שכתבתי לגבי הדמוקרטים, בתחומי חוץ וביטחון אין לישראל כמעט שום מרווח תמרון כרגע, וכל ראשי הממשלה ילכו פחות או יותר באותה הדרך. לכן איני רואה טעם בוויכוחי שמאל-ימין סביב מדינה פלסטינית או הבסת החמאס.
מלבד זאת, אם וינטר יצטרף אל נתניהו, הוא יתמרן אותו כפי שתמרן את כל שותפיו בעבר, ואף יאלץ אותו להתפשר עם החרדים.
אני לא אצביע למפלגת "הציבור החרדי", מכיוון שאין ערך למפלגה המעוניינת להוביל שינוי פנימי בחברה החרדית אם היא נכנסת לכנסת על גבי קולותיהם של לא-חרדים.
שאר המפלגות רחוקות ממני ומהאנשים שעוקבים אחרי ברשתות מכדי שאטרח להזכיר אותן כאן.
לסיום, אולי חשוב לציין שמעולם לא פגשתי או דיברתי עם בנט, ומעולם לא היה לי שום קשר למפלגתו.
אני מאחל לכולנו שתוצאות הבחירות יציבו את מדינת ישראל על דרך חדשה וטובה יותר. צאו לבחור, ואל תתייאשו. החיים ארוכים, ודברים משתנים.
אחד הפוסטים המצוינים שקראתי. באמת גרם לי לחשוב שוב על בנט. שכוייח.
רב מיכי היקר,
אני חושב שאתה מפספס בעיה מבנית עמוקה יותר בישראל: מערכות מדינה מרכזיות יוצאות לא פעם מהמסגרת הדמוקרטית ופועלות באופן עצמאי, בלי קשר מספק למדיניות הממשלה ולרצון האזרחים.
כך למשל, מערכת החינוך מתפקדת במידה רבה כארגון שמגן על המורים; מערכת הביטחון מנהלת לעיתים מדיניות שאינה זהה למדיניות הממשלה — תופעה שלא התחילה אצל נתניהו, וגם בן־גוריון נאלץ להתמודד איתה; ומערכת המשפט, בעיניי, התרחקה לחלוטין מהאיזון הראוי במהלך הקדנציה האחרונה.
לכן אני רואה בממשלות שמאל או בגוש השינוי נציגות של מערכות המדינה, הביטחון והתקשורת, יותר מאשר נציגות של האזרחים עצמם. זה בעיניי אחד ההבדלים המרכזיים בין המפלגות האלה לבין המפלגות השמרניות יותר, בישראל ובעולם.
אני מסכים שהקואליציה נושאת באחריות כבדה למציאות הנוכחית, שהרי היא נמצאת בשלטון. אבל המצב הוא תוצאה של גורמים רבים נוספים, כפי שממחיש גם המשבר המשותף לדמוקרטיות רבות בעולם המערבי. לכן השאלה המרכזית בבחירות צריכה להיות מי מסוגל לתקן ולשחרר יותר מהמערכות הללו. בישראל, הפן הביטחוני חייב לעמוד במקום הראשון.
בהקשר הזה, אני שמח לראות שאתה מכיר בכך שהתנהלות הממשלה במלחמה הייתה בסך הכול הישג מרשים של נתניהו ושל ממשלתו. גם אם אתה ממעיט בתרומתו האישית, בעיניי זהו הישג משמעותי שמצדיק את הבחירה בו על פני מתחריו, שבמהלך המלחמה הציעו הצעות שנראו לי אסוניות.
באופן אישי, אני מתכוון להצביע לסמוטריץ׳. הוא משלב אידיאולוגיה בלתי מתפשרת עם פרגמטיות ויכולת לקדם את עקרונותיו במציאות. הוא עמד על עקרונותיו, ובין היתר מנע את השתלבותם של מנסור עבאס ורע״ם בממשלה עם נתניהו. בעיניי הוא אינו אידיאולוג מנותק מהמציאות, אלא אחד הפוליטיקאים הטובים ביותר בימין הישראלי כיום.
הטענה שמי שמצביע לנתניהו או לסמוטריץ׳ מצביע למעשה לכל גוש הקואליציה נכונה גם לגבי גוש האופוזיציה. מי שמצביע לאייזנקוט מצביע גם לגוש שבו נמצאים אחמד טיבי ומנסור עבאס.
ולגבי מנסור עבאס, קשה לי להבין את חוסר ההסתייגות ממנו. בעיניי, המפלגות הערביות מתנגדות באופן מובהק לרעיון של מדינה יהודית, והאינטרסים שלהן נמצאים במידה רבה בסתירה לאינטרסים של ישראל ושל הציבור היהודי. עצם תמיכתן בכל אופוזיציה שתוכל להדיח את נתניהו צריכה להוות תמרור אזהרה — ואולי ללמד שנתניהו דווקא טוב לישראל וליהודים.
לכן אני מתכוון להצביע למפלגה בגוש הקואליציה, ומעדיף קואליציה רחבה יותר עם מפלגות ציוניות נוספות — וללא המפלגות החרדיות, שלדעתי מזיקות בראש ובראשונה לציבור שלהן עצמן.
אגב, היחיד שעושה בעיניי קמפיין חיובי ומכובד יחסית למתחרים הוא גנץ. ייתכן שהוא עוד יפתיע לטובה.
אני חושב שאתה מפספס את הנקודה ההפוכה. אכן לפעמים למערכות הפקידות יש כוח לנטרל פעולות ממשלתיות ולפעול לא בהתאם למדיניות. זה נראה לא טוב. אבל למצב כזה יש סיבה טובה והוא קיים בכל העולם. הבעיה העיקרית שלנו כיום היא הפעולות הממשלתיות ולא נטרולן. כשאין מגבלות על ההשתוללות הממשלתית הפקידות לפעמים נוטלת לעצמה סמכויות (לא ראוי, אבל זו תוצאה מתבקשת). זה בערך כמו פקידת מנכ"ל בחברה.
יש כמה נקודות שאני רוצה להתייחס אליהן בנוגע לטור הנוכחי.
המונרכיה – חוץ מהתנגדות עקרונית לעצם שיטת השלטון, לא ראיתי נקודות מהותיות שמפריעות בהתנהלות של נתניהו. יש יתרונות רבים למונרכיה כשהאדם מתאים, ובמצב העולמי היום יותר מתמיד.
דעת העולם – זה מוזר להזכיר את דעת העולם מבלי להתייחס לכוחות הפועלים. יש לנו את הגלובליסטים בלונדון שמיוצגים על ידי האו"ם, נאט"ו ודומיהם, שבמו ידיהם מנסים להפיל את אירופה כדי לבסס את שלטונם ולהתגרות ברוסיה כדי להגדיל את השליטה הכלכלית שלהם. יש לנו את השמאל האמריקאי שמייצר תופעות הזויות שלציבור האמריקאי כבר די נמאס מהן, והשאר לא כל כך חשובים. מדובר בתעשיית פרופגנדה משומנת ואנשים שטופי מח שמאמינים בגייז למען פלסטין ומשוכנעים שאנחנו מבצעים רצח עם. כשמציגים עובדות בפני האנשים האלה מעט מאד משנים את דעתם או אפילו מקשיבים. על פיהם אנחנו אמורים לקבוע מדיניות? לעומתם האנשים שנשארו שפויים בארה"ב ובאירופה מבינים את המצב וכמה הצהרות של בן גביר לא הולכים לשנות את זה. להילחם בדעת הקהל העולמית זה כמו להילחם בטחנות רוח, המוסלמים שכובשים את המדינות שלהם עושים לנו את העבודה יותר טוב ממה שאי פעם נוכל להגשים.
היחס ללהט"ב? המדינה שלנו נהרסת מבפנים על ידי פירוק ערכי המשפחה והפמיניזם, מאות אלפי גברים מחפשים לרדת מהארץ ולהתחתן עם "גויות קדושות" כפי שניתן לראות בקבוצות כמו "רק התבוללות", שתופסות תאוצה ברשת החברתית, כי שם יש עדיין ערכים מסורתיים או פשוט יתרון שוק. מה הרב מיכאל רוצה? נישואים הומואים? מצעדי גאווה בלי התנגדות? אין לנו חוקים שאוסרים יחסים הומוסקסואליים ולפי דעתי זה מספיק, לא חייבים לכפות על המרחב הציבורי את הסטיות האלה, יש מספיק סטיות הטרוסקסואליות שכופים עליו גם כך. לציבור האמריקאי כבר נמאס מהדברים האלה, ורואים כבר לאן ה"סובלנות" הזו מובילה, גברים טרנסים בשירותי נשים, בספורט נשים, ניתוחי מין בקטינים, לעתים ללא הסכמת ההורים, תכנים מיניים בבתי ספר ועוד ועוד. מאנשים כאלה אנחנו רוצים אישור?
היחס לחרדים – דווקא שם בן גביר מציע אלטרנטיבה, במקום כפייה שמובילה להפגנות הוא מציע תמריצים, והוא צודק לגמרי. כפייה לא עובדת, והציבור החרדי משתנה בקצב שלו, ועד כמה שהציבור החילוני והדתי לאומי יתאים את עצמו. הבעיה היא לא בציבור החרדי אלא בצבא שלכולם ברור שהוא כור היתוך. במקום לשלוח בחורים בני שמונה עשרה אפשר לשלוח מבוגרים בני שלושים שכבר מבוססים בדרכם, לתוך מערכות המותאמות לאורח חייהם, אבל אף אחד בצבא או במדינה לא מוכן לשנות את הנוסחה כי המלחמה האמיתית היא לא למטרת שוויון בנטל, אלא למטרת שינוי דמוגרפי, והכוחות הפועלים בנושא אינם רוצים שהצבא יתחרד, אלא שהחרדים יחוילו.
בן גביר – אני חושב שהעניין כאן הוא סגנוני. אני רואה את זה גם בביקורת על טראמפ מקולות שנשארו עדיין שפויים בשמאל האמריקאי. כשמסתכלים על המדיניות, הבן אדם שפוי, יש לו אג'נדה וחלקם מסכימים עם חלק מהדברים שהוא עושה, אבל הסגנון פשוט לא מתאים לסגנון שהם חושבים שצריך לייצג אותם.
בן גביר מבין איך מדברים עם ערבים. הוא אומר את זה פעמים רבות, ולא להזכיר את זה בביקורת עליו אומר שפספסת את הפואנטה ואתה מביס איש קש. כל מומחה לתרבות הערבית אומר שערבים מבינים ומכבדים אך ורק עוצמה. מהגיבור בסרט הערבי שנותן "ראסיות" לאויביו, עד למנהיג הערבי שמבטיח שיכניע את האויב. עם כל הכבוד לסגנון האירופאי, צריך לשמור אותו לאיפה שהוא מתאים.
התנהלות נוער הגבעות – מדובר באויבים. הערבים הם האויבים. מהאישה שמכינה פיתות בבית עד לנהג האוטובוס או הרופא, כולם מתכוננים להחזרת השלטון הערבי במדינת פלסטין, במיוחד עם עליית האיסלאם בעולם. זאת הדת, אלה הפסוקים, ואלה מנהיגי הדת, וזה לא הולך להשתנות.
כן, הם נחמדים. הם סבלניים מאד, ועם הרבה אמונה. כמה שיהיה יותר טרור יהודי, תגובה יהודית, הם יורתעו ויפחדו ואולי יחשבו שכרגע זה לא הזמן ל"גאולה" שלהם, ויחזרו ל"נחמדות" שלהם.
מי שלא מבין את זה ויש לו עדיין בעיה עם טרור יהודי (למרות שהרבה מזה זה ספינים) או דעת הקהל, לא הייתי סומך עליו בהמלצה לבחירות.
גא"מ לכל הנ"ל
נראה שאתה לא מסופק מהתנהלות המדינה ואני איתך אבל סדר העדיפויות כאן נראה לי עקום ביסודו. לפני שחושבים על איכות החיים צריך לדאוג שהחיים שלנו עצמם בטוחים והדרך לעשות זאת זה באמצעות גירוש הערבים מעזה כיבוש יהודה ושומרון עצמאות ביטחונית וכו' אני מניח שאתה מסכים. אז איך אפשר להצביע לגוש שחלקו הלא מבוטל רוצה לשבש תהליך זה מתוך אידאולוגיה משיחית יותר משל נערי הגבעות (אני מדבר על האמונה של שתי מדינות לשתי עמים וכו') אני מצביע תחת ההנחה שהרוב המוחלט של העולם הערבי מעוניין ברצח של כולנו בישראל בפרט ובכל העולם. לגבי הבידוד שלנו בעולם אני חושב שהניסיון לקשר אותו לבן גביר סמוטריץ וכו הוא פתטי בלשון המעטה, אנחנו מדברים על אותם חבורה של אנשים שאומרת שאנחנו מבצעים רצח עם בעזה ולכן יש לרצוח אותנו כבר 21 שנה ועוד לפני ההתנתקות מעזה. החמרה של תופעות כאלו אמורה להיות ברורה. בששת הימים צרפת עשתה עלינו אמברגו נשק ממש כמו עכשיו בגלל שאנחנו חזקים ומנצחים שונאים אותנו. ולהאשים את בן גביר או סמוטריץ באנטישמיות היום זה כמו להאשים את רבני גרמניה באנטישמיות אז.
תודה על הדברים. הכנתי כבר שחפ"צ, אבל היית מעודן מתמיד. אני חושב שדברי תוכחה בנחת נשמעים.
על אף זאת אני חושב שיש כאן פספוס מאוד מוזר. אתה עצמך כתבת טור בשבחו של נתניהו – איך שלא נכנע ללחצים בינלאומיים, תמרן את טראמפ והביא לעסקה שאיש לא היה מביא (זה גם הזכרת כאן). ובסופו של דבר כשאזרח יוצא להצביע, הוא מצביע לנושא אחד או שניים החשובים לו ביותר. ואם לולא נתניהו, היינו במצב של כניעה מוקדמת מול חמאס (קרי פחות חטופים שהיו שבים, או מסירת הרצועה חזרה לחמאס, או גם וגם), סינוואר ונסראללה היו בחיים (זאת מנטרה שהליכוד חוזר עליה אבל יש בה הרבה מן האמת) ולמעשה ביטחון ישראל היה בסיכון גבוה יותר – אזי שלא מעניין אותי חוסר צדק, או ערכים מעוותים – בראש ובראשונה אני רוצה לחיות, אחרי זה אהיה מוסרי.
גם הקביעה הזאת של "גם ללא אשמה הוא צריך להתפטר בגלל אחריותו" היא מוזרה, בפרט כשהיא נשמעת מפי אדם כמוך. לעשות זאת רק כי כך הנורמה? את מי מעניינת הנורמה במקרה הזה? אני רוצה לחיות. נקודה. כל אזרח סביר מבין שעם אייזנקוט בראשות הממשלה או גנץ או לפיד, לא רק שהאסון לא היה נמנע, הוא היה נגרר למקומות מסוכנים יותר (כמו הכניעה כאמור). האדם הסביר חושב שזה קרה למרות נתניהו, לא בגלל. ואם כבר להחליף אותו, אז בממשלה יותר ניצית, שפחות מקשיבה לגנרלים מנופחי חזה. מאחר שאין כזאת בנמצא (אלא אותם גנרלים מנופחים עוד מתעתדים לעמוד בראשות הממשלה) אז מעדיפים אותו, כרע במיעוטו.
כנ"ל לגבי בן גביר, משום מה לא הבאת בחשבון שייתכן מאוד שהמהלכים שלו הביאו ליותר ביטחון. ודאי לגבי חלוקת הנשקים, אבל גם ההחמרה בתנאים בבתי הכלא: עד היום מחבל שיצא לפיגוע ידע ש-או שהוא הופך לשאהיד או שהולך לכלא ונהנה מהחיים, כעת האופציה השנייה נהייתה מאוד מאוד גרועה עבורו ולכן הוא שוקל 10 פעמים את צעדיו. אני לא משוכנע בזה, אבל זה בהחלט ראוי לדיון רציני. בפועל יש הרבה פחות פיגועים מיו"ש בשנים האחרונות ואפשר לזקוף את זה גם לזכות המהלכים שלו.
נושא נוסף שבוער בעצמות האזרחים הוא הנושא המשפטי. נתת כאן הקלה מאוד גדולה לשופטים שלקחו את החוק לידיים (ואת החוקה) עוד הרבה לפני שהממשלה הנוכחית הייתה בתכנון. הם דנו בפסילת חוקי יסוד כבר לפני הרבה שנים (הלאום והממשלה), והם תמיד שפטו באיפה ואיפה ח"כים יהודים לעומת ערבים (שגם עכשיו נפסל רק ב"המלצה" לאחר שעודד את פעולות על השביעי באוקטובר). פקידים שמחליטים לבטל חוקים של הממונים עליהם – זהו הרס הדמוקרטיה דה פקטו (כמו גם חקירות לא חוקיות שאישרו ומשום מה לא נתת להן מספיק משקל). בזמן הקרוב ימונו שופטים חדשים, יועמ"ש חדש ובהחלט אלו מהלכים הרי גורל עבור האזרחים שמודאגים מאוד מהעצמאות המוגזמת של בתי המשפט.
הנושאים האלה הם אלה שבסופו של דבר מצדיקים מאוד את החלוקה לימין ושמאל. למרות הזלזול החוזר ונשנה מצידך. ממשלה אחת פחות תיכנע לאיוב (אתה עצמך אומר) לא תתן יד לשופטים שיקחו את החוק לידיים וממשלה אחרת בדיוק להפך. לא משנה ההרכב שלה כמו שמשנים המהלכים שלה.
חזק ישר כח
גם אם אני מסכים לכל הטיעונים עדיין אין היתכנות מתמטית להקמת ממשלה לולא הליכוד. גוש "השינוי" לא מתקרב ל-61 מנדטים באף סקר. אני חושב שצריך לחתור לממשלה שתהיה מורכבת מהליכוד, ישר, ביחד, ישראל ביתנו והציונות הדתית.
זה בהחלט ייתכן אבל לא קשור לדפוסי ההצבעה. האיחוד הזה יקרה רק אם שני הצדדים יסכימו לו. אין מפלגה שיכולה לכפות זאת כי אף גוש לא תלוי בצירוף של מפלגה כמו הנדל או וינטר שיוכלו להכריח אותם להתאחד. לכן מה שנשאר הוא עדיין הצבעה למי שאתה מאמין בו (או פחות לא מאמין בו).
אכן אבל אתה טענת שאין להקים ממשלה עם הליכוד. לכן אמרתי שזו אמרה שאין לה באמת משמעות כי הסיכוי להקמת קואליציה של 4 מפלגות האופוזיציה שואף לאפס.
יש היתכנות. סקרים שהנדל עובר ווינטר לא עובר מוליכים לאזורים שמתקרבים מאוד ל61, בטח עם סגלוביץ
שלום הרב, אני אמנם מסכים או יכול להבין לפחות הרבה ממה שכתבת, אבל רק בשביל צורך ההבנה לגבי מנסור עבאס לפי מה שאני יודע (תקן אותי אם אני טועה) זה מפלגה דתית מובהקת שמקורה בעייתי, ואני חושש ממפלגה אסלאמית דתית יותר מאשר מפלגה קיצונית דתית (יהודית) בגלל סיבות שאני חושב שהם ברורות. ואולי אני מגזים אבל להגיד את האמת אני ממש לא סומך עליו ואני חושב שהם חלק מאותה תנועה שמנסה לכבוש את המערב לפי הכללים של המערב (כמו שאם אני לא טועה כתבת בספרך אמת ולא יציב שרק התחלתי אותו אבל נהנה מכל רגע) בנוסף לזה כל הסביבה שלו (שעל זה כן כתבת) היא בהחלט אנשים שאני מפקפק אם כאב לחלקם על ה7 באוקטובר ואולי אף שמחו, כמו חברת מפלגתו שאמרה שלא היה אונס, או מה שקרה עכשיו ב7 לאוקטובר שנסעו פעילים של מפלגתו באופנועים עם דגלים ירוקים שכתוב עליהם בערבית בדרום, אפשר לראות את זה כטעות תמימה אבל אני לא חושב אני ממש אשמח לתשובה כי הדעה של הרב אכן חשובה לי ובהחלט יכולה ליצור אצלי שינוים.
תודה.
אין לי בעיה עם צירוף מפלגתו לקואליציה שכן הניסיון מראה שזה רק הועיל בממשלת השינוי, וכך גם יקרה הלאה להערכתי (בטח כשסגלוביץ איתם). השאלה מה חושבים האנשים בליבם ומה כואב להם לא מאד משפיעה על מה שיקרה. אף אחד לא ייתן לח"כים משם לפעול נגד המדינה, גם אם ירצו. שיסעו עם איזה דגלים שהם רוצים. ההצהרות הללו מעניינות רק את בנגביר והילדים שתומכים בו שפועלים לפי הבטן. אני מסתכל על מעשים ותוצאות ולא על הצהרות. במישור בתוצאות צירוף רעמ יכול להועיל מאד לשילוב הערבים, שירות לאומי שלהם, הורדת הפשיעה וכו'. בכל שאר המישורים איני רואה את הנזק שהם יכולים לגרום גם אם ירצו. זאת לעומת נזקים מו8כחים וענקיים שגורמים אוסף המזיקים הנוכחי.
זה שמדובר במפלגה דתית עוד משפר את המצב, שכן יש כאן כיוון אחר, פרגמטי והגיוני יותר, בתוך העולם המוסלמי הדתי. זה הרבה יותר טוב משינוי שיקרה בעולם לא דתי שלא באמת ישנה את ממדי העומק.
אבל האם באמת לא מעניין אותך אפילו באופן תאורטי מה חושבים ומה דעותיהם של האנשים שתבחר בהם אם הם אנשים שמסכימים עם זוועות ואם לא?
אם יש ממשלה שנשענת על הערבים (וטענה דומה לדמוקרטים אבל פחות), אנחנו במצב מסוכן שבו הערבים יכולים לפרק את הממשלה אם הם רוצים. כלומר הממשלה תצטרך לרצות אותם. בכל מיני החלטות על מדיניות ביהודה ושומרון (תקצוב יישובים, אולי אפילו פינוי של חוות) מאוד מדאיג אותי בתור מי שתומך בהתיישבות שתהיה ממשלה כזאת.
ואגב יש גם את הנושא של מערכת המשפט ועוד כמה דברים שנראה שמצביעי גוש השינוי לא יותר צדי מוטרדים מהם משום מה.
לממשלה יש קווי יסוד ומי שנכנס אליה מקבל אותם. עבאס כבר הוכיח זאת. הפחדות נתניהו מסכירות לי את הפחדות מבקריו שתמיד מציירים את ה-worst case גם אם אינו ריאלי. הנסקים האיומים שהממשלה הזאת כבר עשתה מגמדים כל מיני חששות עתידיים מעורפלים שאולי יקרו וכנראה לא.
"וכך, אחרי שורת הפיגועים בבאר שבע, בני ברק וחדרה, המהומות על הר הבית, הרקטות מעזה והתגובה הישראלית על הירי, מצעד הדגלים בירושלים וצעדת חומש בשומרון – רע"ם לא פרשה והקואליציה נשארה על כנה. עבאס החליט להרגיע ולא לפרק את הכול. החיבור בין עבאס והתנועה האסלאמית ובין הממשלה בראשות בנט והשרים גדעון סער, אביגדור ליברמן וזאב אלקין – עובד למרות הכול."
…
ועם כל זאת, לכל הצדדים ברור כי אירוע ביטחוני רציני ברמה הלאומית או עימות עם החברה הערבית בארץ לא יכול להשאיר את רע"ם בפנים לאורך זמן. זו כנראה הסיבה שאיש לא יפוצץ את בתי המחבלים הישראלים שביצעו את הפיגועים בבאר שבע ובחדרה.
https://www.zman.co.il/307625/#:~:text=%D7%95%D7%9B%D7%9A%2C%20%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99%20%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%AA,%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93%20%D7%9C%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%94%D7%9B%D7%95%D7%9C.
האם זו לא דוגמא להשפעה לרעה של הצטרפות רע"מ לממשלה הקודמת?
(גילוי נאות, כנראה לא אצביע למפלגות הקואליציה. שואל בשביל ההגינות)
ההפחדות של נתניהו מהסכם אוסלו התממשו במלואן בדיוק כמו האזהרות מההתנתקות ב2005.
אני רוצה להוסיף עוד שתי נקודות.
השביעי באוקטובר – הרב מנסה לנמק מדוע ממשלה צריכה לשאת באחריות ולצאת אפילו אם היו גורמים אחרים. זאת הצהרה כוללת מאד, וברור לכל נפש שאם מרגל של צד האויב היה אחראי למותם של אלפי אנשים זו לא הייתה אחריות הממשלה והיא לא הייתה צריכה לצאת. אך הרי זו דוגמה קיצונית, מי אמר שכך קרה באסון השביעי לאוקטובר?! לכן בדיוק צריכים ועדת חקירה כדי לחשוף מה באמת היה שם לפני שמוציאים ממשלות ומחליפים אותן במי שחשוד באמת במה שקרה שם. ברור לכל בר דעת שהבעיה היא בצבא ובשב"כ ובקרנות שהוציאו אותם ל"השתלמויות" והדברים טחונים.
ההמלצה על אייזנקוט – עוד פעם מביאים לנו איש צבא לשעבר כדי להציג לציבור התמים מצג שווא של מועמד "בטחוני". ברור לכל בר דעת שהוא חסר כל חשיבה עצמאית והוא שתול, ודי ברור של מי, גם אם הוא יחזיק איכשהו את המצב מבחינה בטחונית האינטרסים שלו הם של גורמים גלובליסטיים וזרים, ולבחור בו זה ממש פיקוח נפש. ממש בדיחה. או במילותיו של אייזנקוט עצמו:
אההההההה
תמיד היה לי קשה לדבר עם דוסים. אלו שרואים את יד השכינה או הסיטרא אחרא (="גורמים גלובליסטיים" רח"ל) מתחת לכל עץ רענן. רואים מהזיותיהם שנוצקו בצלם דמות תבניתו של הדמגוג והשקרן הראשי.
ראשית לא תקום ממשלת מפלגות האופוזיציה, אין להם שום סיכוי, אלא במוחם של מצביעיהם. שנית לצער הלב של כולנו כאן, מ1984 מעולם לא היתה בישראל ממשלה ללא דתיים או חרדים. הלוואי והציונים(ששונאים אחד את השני יותר משאוהבים את המדינה) יקימו ממשלת אחדות. הכי סביר שיקרה(מלבד סבב ב) ממשלה של ביבי, איזנקוט החרדים ועוד מפלגות. איזנקוט כבר אמר שהוא בש"ס מפלגה עם מרכיבים ציוניים.
נראה שהרב דוגל בגישת "הרע במיעוטו" המבוססת על שלילת המפלגות הרעות ובחירת המתאים ביותר שהוא למעשה הגרוע פחות. מנגד, אם ההבנה היא שאף מפלגה אינה באמת ראויה, עשויה להיבחר דווקא האפשרות שלא להצביע כלל – פעולה פסיבית לכאורה שטעונה במשמעות אקטיבית של סירוב מוחלט למערכת.
אי-הצבעה גורפת כמוה כהצבעה נגד כל המפלגות כולן, בניגוד לבחירה במפלגה אחת שבה אין אפשרות לדחות אקטיבית את כל השאר (מכיוון שאין אפשרות לבחור ביותר ממפלגה אחת). יתרה מכך, אף לפי הצו הקטגורי, מקרה דנן מוביל דווקא למסקנה של "שב ואל תעשה" כאשר כל האפשרויות פגומות במידה זו או אחרת ואי הצבעה כמוה כהצבעת נגד רבתי.
צפיתי בסרטון
אני לא מבין ביבי בשלטון כ"כ הרבה זמן
ויש כזה פחד באקדמיה, לאקדמאים לומר שהם ביביסטים?
תסביר
אגב- ב10 דקות האחרונות הוא נותן קצת הסטוריה על אפלטון הפילוסוף ודעתו בדמוקרטיה
דווקא הצו הקטגורי מאד רלוונטי בעיקר בשיקולי אחוז החסימה. הדרך הנכונה להסתכל עליו היא לא להגיד מה הדבר שנכון לכולם לעשות, כי בסופו של דבר אנשים באים מרקעים שונים, ומה שטוב לעני לא בהכרח טוב לעשיר למשל. השימוש בצו צריך להיות – מה הדבר הנכון שכל מי שנמצא במצבי צריך לבחור. אם יש מספיק אנשים במצבי ובערכי שיבחרו במפלגה X כדי לעבור את אחוז החסימה – רציונלי שאצביע X. אם לא – אז לא.
הרי גם ככה קול אחד הוא חסר השפעה כפי שגם כתבת, והקול שלי יהיה חסר משמעות בין אם אצביע למפלגה שעוברת בין למפלגה שלא. בצורה הזו, הצו הקטגורי רלוונטי לכולם וגם עוזר להחליט אם ההצבעה שלי רלוונטית.
במערכת הבחירות הקודמת, זה היה בדיוק השיקול שלי להצביע לאיילת שקד, לה היה ככל הנראה בייס מצביעים שהיה מספיק לעבור, אבל מחשש מהאחוז (שהתממש לדאבוני) היא לא עברה.
יורשה לי להגיד
שמאוד התרשמתי מבני גנץ (ז"ל- הוא פרש), והמסירות והנכונות שלו, במקום שאחרים לא, וגם הוא אינו בוטה, כמו לפיד ושאר השמאלנים, [אגב, גם ביבי אינו בוטה, אינו נוקט בוגד בגידה אויב על אחרים אף כאלה שמכנים אותו כך]
ודוקא אותו הצבור לא רוצה? יש לי אהבה וחמלה אליו.
והאמת- שגם אני הייתי מעדיף במחנה שלנו (הימין) מישהו אחר בראש ולא את ביבי, אבל רק מסיבה אחת, כי ביבי הוא הכי שמאלני בימין
אבל מצד הלחצים העצומים שהיה עליו, בשנים האחרונות, גם מטרמפ, + המשפט ההזוי והמטורלל שהטריד אותו+ התמיכה והקשר הטוב שלו עם טראמפ, בפרט האמירה המפורשת עתה, לא בטוח שעדיף משהו אחר, מה גם שנראה שהוא נהיה קצת יותר ימני מאז האסון, כמובן שכ"ז לא מכפר לו על תמיכתו בהתנתקות, ובזה שלא ביטל את הסכמי אוסלו, וכל ההחלה של עזה שהיתה עד אז, [כאמור הכי שמאלני בימין],
אבל לפי דעתי, דוקא טוב מאוד שהוא לקח אחריות לאומית ולא התפטר אחרי האסון, אם ח"ו השמאל היה עולה, תשכחו מכל ההישגים שהיו עד עכשיו. [ובכלל לדעתי השמאל לא היה נותן לו לעשות משהו רציני יותר, עם כל ההפגנות המטורללות שלהם],
ואיך אומרים- אנו בדמוקרטיה, אז ירא הצבור וישפוט, אם אכן הוא רוצה שילך הביתה או ישאר.
ומשום מה אני מרגיש צורך להתוודות ולומר קצת מילים קשות, שאני שמח שהיה את האסון הנ"ל עם כל השלכותיו, כי בדוגרי, זה גרם לנו, לעשות בעזה חיזבאלה אירן וכו, מה שלעולם לא נראה לי היה קורה, ואז, היה אסון שבעתיים
.
ונ.ב- מי שמתלהב מאייזנקוט בנט ודומיו
תראו איך הם מיד קונים כל שטות
מייד ששמעו על שהאמירויות הזהירו את נתניהו, מייד מיהרו כמו שוטים לקפוץ ע"ז בלי להמתין ולבדוק מה המהימנות של הפרסום, וכמו הדיוט קופץ בראש.
ושוב לא למדו זאת פעם שניה מהפרסומים ממצריים.
ושוב התלהבו מהפרסום של אבי גיל, שבכלל הוא לטובתו.
בקיצור חבורת מטורללים אכולי שנאה שמקלקלת להם את השורה.
אמאלה אם הם יהיו בשלטון.
גישה ישראלית קלאסית – נעבור אחד אחד על הפוליטיקאים ונראה אצל כל אחד כמה הוא רע ואז נצביע למפלגה חדשה שלא אמרה כלום
כמדומני ששורשו של הנידון כאן מצוי בנידון כללי יותר שאני נתקל בו הרבה.
ההתלבטות בין התמיכה בשקר לתמיכה בטיפשות.
כמו שרבינו מתאר בכתביו במשל הילד המתבגר והמבוגר, האנשים הכי טיפשים יותר קרובים לאמת מאשר האנשים שנמצאים בשלב האמצע. לא פעם הייתי בהתלבטות שכזאת אם ראוי לתמוך בתומכי האמת או בחכמים יותר.
לאנשי החכמה יש סלידה עמוקה גם מהטיפשות וגם מהשקר.
ככל שניתן להתרשם מכתבי הרב, בעבר הרב היה סולד יותר מהשקר, אם כי בזמן האחרון הוא עובר מהפך וסולד יותר מהטיפשות.
נקודה למחשבה.
זו לא טיפשות מול שקר אלא נאיביות (או דוגמטיות. קיבעון) מול השקר. ילד הוא נאיבי. הוא לא טיפש. טיפש זה מי שאטום ולא נותן למציאות לבלבל אותו. זו דווקא תכונה של הנער המתבגר כאשר הוא מסרב להתבגר
תכונות של הנער המתבגר כשהוא מסרב להתבגר זה ממש לא דוגמטיות וקיבעון מחשבתי אלא בדיוק להיפך דהיינו ספקנות, כמבואר בארוכה בכתבי רבינו. וכמו שכולנו מכירים מהחיים. הרי המשפט הכי מזוהה עם ההתבגרות הוא "מי אמר".
לא ברור כיצד רבינו מתכחש לעובדה שלמעט החרדים כל גוש הימין הם בעלי עמדות סינתטיות מובהקות בכל תחום שידם מגעת בו, כמבואר בארוכה בספרו הראשון, ואילו בגוש השני מקדמים אג'נדות פרוגרסיביות המזוהות לחלוטין עם האנליטיות.
אם היית חושב עוד קצת אז היית מבין שהסרבנות להתבגר הזו היא גם סוג של דוגמטיות. משום מה הספקנים הללו לא מטילים ספק במתודה הזו של הספקנות בעצמה ודבקים בה באופן דתי פנאטי (=דוגמאטי)…
לכן הם יוצאים הכי טיפשים שיש, וילדים עדיפים על נערים שמסרבים להתבגר (כמו שהרמב"ם כותב בהקדמה לפירוש לו לפרק חלק שאנשי הקבוצה השנייה בקבוצות ההתייחסות לאגדות חז"ל (הוא מנה שלוש קבוצות של אנשים לפי היחס שלהם אל אגדות חז"ל המוזרות) יותר טיפשים מאנשי הקבוצה הראשונה – קבוצת הפתאים שמבינים אותן כפשוטן גם כשהשכל הישר לא סובל את הפשט הפשוט. וזאת למרות שהוא סידר את הקבוצות לפי האינטליגנציה שלהן – מאלו שהכי פחות בעלי חוש ביקורת לאלו שהכי בעלי חוש ביקורת והכי אינטליגנטים. הקבצות שם ממש מקבילות לילדים נערים ובוגרים).
יותר מדי מדויק. חבל שאי אפשר לסמן לייק באתר הזה.
העיקר להצביע לגוש הנכון .
ואכן – יש שני גושים .
גוש אחד שרוצה להתפלל בנוסח אבותיו – במרחב הציבורי .
וגוש שני שמוכן להכריז מלחמת אזרחים כדי למנוע זאת.
זכור את התמונה מיום כיפורים – שבועיים לפני הרעש.
יהודיה בוכה – רחל מבכה – מול קפלניסטית עם מבט אטום.
ידוע. אבותינו מאז ומעולם התפללו בתל אביב ברחוב. באמת תמהני עליך שחכם אתה מה ראית לתעמולה זולה זו.
נהינו קצת רפורמים – אתה הרי בעד.
אבל הפורעים – אתה יכול לראות אותם בתמונות עם חולצות של דמוקרטיה.
תעמולה זולה ? – המועצה הדתית פרסמה רשימה של שמונה עשר מקומות תפילה
שבהם היתה הפרעה לתפילה. חלקם בתי כנסת – לא נקודות ברחוב.
אני אישית לא בעד התפילה ברחוב , אבל מנין האיבה הזאת של "הדמוקרטים"
לתפילה ברחוב ? הם וודאי לא רוצים לשמור על קדושת התפילה .
איך אתה יכול לטהר את השרץ הזה ?
ואיפה המחאה של הדמוקרטים על הפרעות האלו ?
הייתי מצפה מ"אחים לנשק" שיבוא לשמור על התפילה מפני הפורעים .
ואם יש את נפשך לדעת את המעיין ממנו נבעו הפרעות – לך אל אלתרמן –
ה"קלריקל הקטן" – ועיין בדברים שכתב על כך הפצ"ר לשעבר מנחם פינקלשטיין.
זה מאוד נכון, הם מקטינים את כל מה שהוא עשה
אפילו שטראמפ מביע תמיכה חסרת תקדים בנתניהו
מה יש ללפיד הבוטה והמלא שנאה הזה לומר
הוא עבד על זה כ"כ קשה עם טראמפ במקום לעבוד על בטחון המדינה
דפוק לאללה
טור מעולה כרגיל.
הערה חשובה, רבינו טוען שהתפיסה הבטחונית איננה רלוונטית מכיוון שכולם אוחזים בערך באותה הדעה.
אני דווקא מתרשם שאיזנקוט שמרן מאוד מבחינה ביטחונית ועודנו מאמין בנסיונות עקרים להגיע להסכמים גם במקום שברור שהם לא רלוונטיים.
הרב וודאי מכיר את כל הסינקים שבהם הוא חותר להסדרה ולנצירת האש.
שיהיה ברור ביבי נתניהו הוא אבי אבות התפיסה הדבילית הזו, אבל הוא עושה רושם של התפכחות מסוימת, והוא מוקף במשוגעים שהיו רוצים להשמיד גרעינית את כל הסביבה שלנו. זה בעיניי שיקול מספיק כדי להעדיף את הממשלה הזו, על כל מגרעותיה שהרב היטיב לבאר.
שלום הרב,
קראתי את הטור וגם את הדיון שהתפתח בתגובות. נדמה לי שחלק מהמגיבים פשוט שואלים שאלה אחרת מזו שאתה שואל. אתה מוטרד ממה שקורה למדינה כשמנהיג לא משלם מחיר על כישלון. הם מוטרדים ממי ינהל את המלחמה הבאה, ועד כמה אפשר לסמוך עליו. מי שמתלבט בין המחנות צריך לקחת ברצינות את שתי השאלות.
אני רואה בדיון שלוש מחלוקות שחוזרות שוב ושוב.
קודם כול, שאלת האחריות של נתניהו. מבחינתך, מי שעמד בראש המערכת בזמן מחדל בסדר גודל כזה חייב לפנות את מקומו, גם אם בהמשך קיבל החלטות נכונות. יוסי, פנחס ודוד, לעומת זאת, מסתכלים על העמידה שלו מול לחץ בינלאומי ועל ההישגים הצבאיים, וטוענים שאין היגיון לוותר על מנהיג שהוכיח את עצמו דווקא בשעת סכנה. בעיניי זו מחלוקת אמיתית: מה המחיר של ויתור על אחריות, לעומת המחיר של החלפת מנהיג בזמן מסוכן?
ויכוח נוסף הוא מאיפה תבוא הסכנה הגדולה יותר. אתה מתאר מדינה שהמוסדות שלה נשחקים מבפנים: שירות ציבורי שנחלש, שקרים שהופכים לשגרה, אנשים מוכשרים וכסף שעוזבים, וקבוצות שמקבלות עוד ועוד הטבות פוליטיות. המגיבים שמגינים על הממשלה חוששים בעיקר מהצד השני: חולשה מול אויבים, לחץ בינלאומי שיכפה ויתורים, ועליית כוחן של הפקידות ושל השמאל הפרוגרסיבי. אפשר להתווכח מי צודק, אבל ברור שכל צד פוחד ממשהו אחר.
ובעניין בן גביר, אני נוטה להסכים איתך. הצהרות לוחמניות, סמלים ואיומים אולי מספקים את הבוחרים שלו, אבל הם לא המדד לביטחון אישי. צריך לשאול מה קרה בפועל לפשיעה ולמספר הנרצחים. לנוכח נתוני הפשיעה והרציחות, קשה לראות בסיס לטענה שהרעש התקשורתי תורגם למשילות. מאידך, יש כאן עשייה שהניבה פירות: בשב"ס, בחלוקת נשק (שקשה למדוד השפעה, אך ברור שיש), וכן הלאה, כך שצריך לתת קרדיט איפה שצריך, בסוף, זה מה שגורםנלו להיבחר שוב. תמריצים.
החלק שהכי עניין אותי הגיע דווקא בדיון על בנט ואייזנקוט. בתחילה נטית לאייזנקוט, בין היתר כי הוא נתפס כאדם ישר, שקול, לא מאוהב בעצמו, וכמי שיכול להקים סביבו צוות ממלכתי עם דתיים מתונים. אני מבין את המשיכה לאדם כזה אחרי כל מה שעברנו.
אבל אז "איש השוק החופשי" הביא את הדברים של אורי כץ, והעלה בעיה שלא כדאי לדלג עליה. יושרה אינה תחליף להבנה בכלכלה. גנרל עלול לראות במשק בעיקר מקור למימון הצבא, ולהניח שאפשר לפתור את שאלת הגיוס באמצעות עוד מסלולי שירות אזרחי, בלי לחשב את העלות והתמריצים. לבנט, עם כל סימני השאלה הפוליטיים סביבו, יש לפחות רקע והבנה של שווקים, תחרות ופירוק מונופולים. אהבתי שלא ביטלת את הטיעון הזה, אלא כתבת שהוא גורם לך לחשוב מחדש.
ומכאן שלוש שאלות שמטרידות אותי, דווקא מפני שאני מעריך את הגישה הרציונלית שאתה מציג בספריך ובטורים שלך.
1. האם האחריות חשובה גם כשהתוצאה עלולה להיות גרועה יותר?
אתה בדרך כלל מבקש לבחון החלטות לפי התוצאות שלהן. אם, כפי שאתה עצמך כותב, נתניהו הפגין עמידות חריגה במלחמה והשיג תוצאות שספק אם מנהיג אחר היה משיג, מדוע דרישת ההתפטרות גוברת על השיקול הזה?
אני מבין היטב למה חשוב לקבוע שמנהיג אחראי למחדלים במשמרת שלו. אבל גם לנורמה הזאת יש מחיר אפשרי. איך אתה שוקל אותו מול הסיכון שמחליף פחות עמיד ייכנע ללחצים מדיניים וביטחוניים? האם העיקרון כאן מוחלט, או שגם אותו צריך לשפוט לפי השלכותיו לאורך זמן?
2. האם באמת אפשר להצביע רק לגוש?
כתבת שבסופו של דבר מצביעים לגוש ולא למפלגה. אבל מה בעצם מחבר את הגוש החלופי, מלבד הרצון להחליף את נתניהו?
ליברמן ובנט נמצאים בימין, לפיד ואייזנקוט במרכז, ובהמשך נמצאים גם יאיר גולן ורע"מ. הם חלוקים בענייני כלכלה, דת ומדינה וביטחון.
ממשלה כזאת תצטרך להחליט על תקציב, גיוס, רפורמות ומדיניות חוץ, לא רק על זהות ראש הממשלה. מה הסיבה להניח שהיא תוכל להכריע במחלוקות האלה? ואם היא תתפרק או תשתתק, האם לא נקבל בחזרה ממשלה מהמחנה הקודם, רק כועסת וקיצונית יותר?
3. למה לתת משקל גדול כל כך לאופי של המנהיג?
בכתיבה שלך אתה מדגיש שוב ושוב את חשיבותם של תמריצים, כללים ומוסדות. לכן הופתעתי מהמשקל שנתת ליושרה, למתינות ולהיעדר אגו בבחירה באייזנקוט.
אלה תכונות חשובות, בוודאי, אבל מה אם האיש הישר מחזיק בתפיסה כלכלית או ביטחונית שגויה? אפשר להיות אדם הגון ועדיין לתמוך בצבא קטן מדי, להישען יותר מדי על מודיעין או לקדם מדיניות גיוס וקצבאות שמזיקה למשק.
האם אין כאן סכנה של הסתמכות על "האנשים הטובים", במקום לשאול אילו החלטות הם צפויים לקבל ואילו תמריצים יפעלו עליהם?
גם אגב, התיאור של בנט כמושיע, לא בדיוק מדוייק ומסיבות רבות. אפשר לדבר שוק חופשי כל היום, בפועל, גם לזמוטריץ קשה ציישם. מסיבה פשוטה: רוב האנשים לא מבינים בכלכלה ולא רוצים לשלם שום מחיר.
תיארת אל נכון את השיקולים אבל לא את התמונה המלאה. לא כתבתי שבמצב שיש אחריות אבל אנחנו הולכים לאבדון עדיף לדרוש אחריות. כתבתי את ההיפך. אלא שלטענתי המצב אינו כפי שמתארים אותו מהצד של ביבי שבלעדיו אנחנו הולכים לאבדון. להיפך, בלעדיו המצב רק ישתפר. אפילו הישגי המלחמה הם בסימן שאלה, גם אם אחרים לא יכלו להתעקש כמוהו, לא בטוח שההתעקשות הזאת אכן הביאה להישגים כל כך טובים. בינתיים אף זירה לא הוכרעה, ועל פניו נראה להיפך, שהמצב די יחזור לקדמותו. אבל את זה ימים יגידו כמובן. המצב בתוך המדינה קורס לגמרי, וזה כבר עכשיו ולא בעתיד. לכן השילוב של אחריות + קיומה של אופציה טובה יותר מחייב אותו לשאת באחריות ולהתפטר. ואם הוא חושב שרק הוא מושיע אותנו ואחרים יובילו לאבדון, זהו היבריס מנותק מהמציאות או סתם שקר שרידותי.
לגבי בנגביר לא הוספת מאומה על מה שכתבתי. נתתי לו בדיוק את הקרדיט שמגיע לו (כמעט 0) ולא ראיתי בדבריך מאומה שלא כתבתי.
הגוש מאד חשוב כי המטרה אינה להחליף את נתניהו אלא את כל הגוש שהוא יצר ואחראי לו. לכן זו הצגה מעוותת כאילו המאבק הוא על נתניהו. זה לא עניין פרסונלי. הוא אישית גורם לנזקים דרך כל שותפיו. לכן הדיון הוא אכן אך ורק על הגוש.
אם אפשר כמה מילים על משפט נתניהו.
אתה מדגיש חזור ושוב כמה נתניהו הוא מושחת . עכשיו לאור הגילויים במשפט נתניהו לא מטריד אותך המצב של מערך התביעה בישראל?! עומד ראש מערך התביעה ומצהיר שהוא לא בדק כתב אישום שהוא הגיש נגד ראש ממשלה, ושחוקרים אחראים על התיק הסתירו ממנו מידע במקרה הטוב, ועשו תרגילים לא חוקיים תוך פגיעה קשה ביותר בזכות נחקר עד כדי הריסת משפחתו, הוא לא ידע לא שמע לא ראה. ולמרות שהוא התחייב בקולו לציבור שהוא מודע לכל פרט בחקירה, כנ"ל המפכ"ל שאחראי על החקירה בפועל.
אז שני האנשים שאחראיים על מערך החקירה והתביעה במדינת ישראל פעלו ברשלנות במקרה הטוב, ובמקרה הרע במודע מתוך אגנדה פוליטית, וניצלו את הכלים האימתניים שהמדינה הפקידה בידם תוך דריסה אנושה של זכויות אדם ועבירות חמורות על החוק רק כדי להוריד ראש ממשלה (כלשון הזהב של אחד מהם "לא חשבנו שזה יגיע למשפט") ומתברר שהאישום בשחיתות של ראש הממשלה הוא בעצם אישום של מערכת אכיפת החוק.
אז אני שואל ברצינות, המצב הזה של מערכת אכיפת חוק חולה,דורסנית, פוליטית, ללא כפיפות לחוק, ללא מעצורים ומגבלות, לא מטריד אותך?! לא מהווה שום שיקול בהצבעה?
איני תולה תקוות גדולות בקואלציה הנוכחית, בייחוד לא כשיש קיסרית בתפקיד היועמשית, אבל גוש השינוי כמובן לא יגע במערכת החולה הזו שמאוד מאוד עוזרת לו
נראה שלא קראת מה שכתבתי. חבל.
ובלי קשר להודעה הקודמת
הפסקה הזו "חשבו על דמויות כמו אלשיך, מנדלבליט, סולברג, אבי בלוט, יועז הנדל, בהרב מיארה, מאיר דגן, בוגי יעלון, שקד ובנט, וכעת אפילו זיני (איש אמונו של נתניהו) ראש השב"כ, כמו גם כל ראשי מערכות הביטחון לדורותיהם, המון יועציו ומנכ"ליו לתקופותיהם, וזו רק רשימה חלקית מאד (יש עוד מאות כאלה). פתאום כל אלו הפכו כבמטה קסם את עורם וסתם רודפים את נתניהו?"
היא דמגוגיה טהורה
מאפה הבאת את הכביכול טענה שסולברג רודף את נתניהו, כנ"ל לגבי אבי בלוט שאולי חלק מהמתיישבים חלוקים עליו, על כל פנים אין קשר לנתניהו, כנ"ל לגבי זיני.
שקד ,בנט , יועז הנדל ויעלון, לא יודע , קצת מצחיק להביא אנשים שרצו כפוליטיקאים נגד נתניהו, בייחוד יעלון שזכותו כמובן, אבל ממש לא בדעות הפוליטיות שאחז בהן לפני עשור. גם בנט רחוק מלהיות מנכ"ל מועצת ישע והעובד הצעיר בלשכת נתניהו שהיה לפני עשורים, ואגב לפני שהחשיב את עצמו כמועמד לראשות ממשלה היה דורש בשבחו של נתניהו על על במה ואומר שקיימת רדיפה נגדו אבל ברור שהוא רוצה בטובת מדינת ישראל
מיארה… מוזר להציג אותה כמישהי "שהפכה את עורה כבמטה קסם" הזמן היחיד שהיא פעלה למען הממשלה היה כשביבי לא היה שם
בכלל בהקשר לזה מספיק שאביא את מספר הפעמים שבגץ גלגל את מיארה מכל המדרגות כמייצגת נגד הלקוח שלה, תופעה שאין לה אח ורע בשום ממשלה קודמת בארץ ובעולם , אז אולי גם בגץ מרגיש שהיא , איך לומר, באה עם מגמה כלשהי.
אלשיך, יש את הסתירה הלוגית המפורסמת שהוא מריח שקרנים כמו כוסברה, מכיר כל פסיק בתיקי נתניהו, לא ידע בזמן אמת על העוולות שנעשו בתיק. (והוא לא כוסברה)
בקיצור מחילה אבל רצית להביא אנשים שכביכול עבדו עם נתניהו בטוב והתהפכו עליו- במקום זה הבאת כאן רשימה ארוכה של אנשים שבכלל לא נטען שרדפו/ים את נתניהו, פוליטיקאים שרצים נגדו, ומיארה שהיא בקטגוריה בפני עצמה 😉 .
שוב אתה מתעלם ממה שאני כותב. חבל.
יש לך דוגמה אחת פשוטה, שהוכחה, לשחיתות של נתניהו? מדוע אתה מתחמק פעם אחר פעם מלהביא דוגמה?
"פשוט נשגב מבינתי איך אדם נורמטיבי וסביר, ובפרט אדם דתי עם קורט יראת שמים, יכול להצביע לאחת המפלגות הללו"
אז אם לצטט את מיקי זוהר: כוח, כסף וכבוד.
הממשלה הנוכחית מאוד מתגמלת כלכלית את הדתיים בארץ, מלבד את הרפורמים כמובן. היא מאוד מתגמלת גם מבחינת מינויים שונים לדתיים במגזר הציבורי.
זה שחרדים הם תאווי בצע וטפיליים זה ידוע, אבל דתיים לאומיים כמגזר בעל רגשות נחיתות סופסוף מקבלים כוח, כסף וכבוד חסרי פרופורציה שמעולם לא היו להם בעבר. סופסוף הגיעה השעה שלהם לזרוח. וכמובן שכל האמת והאור והאלוהים איתם, ולכן כל ההטבות הללו מגיעות להם סופסוף בזכות ובצדק.
פשוט עם ישראל לא התעורר עדיין ולא מבין כמה הם צודקים וטהורים וקדושים (מעונים?), וכמה צריך ללכת בעקבות השביל שהם מפלסים במאמץ, החלוצים בעיני עצמם הללו.
מבחינת מסורתיים (מזרחים מהפריפריה לרוב) שלא ממש מקבלים תגמול ממשי כלשהו מהממשלה על תמיכתם, ההצבעה היא כנראה שבטית וקשורה בזהות שלהם ובשנאה ובתחושת הקיפוח שהם נאחזים בה בחדווה. לכן הם גם לא יצביעו לאייזנקוט, המרוקאי מהפריפריה שמעולם לא התקרבן ולא זעק קיפוח. הקיפוח והשנאה וה"לעשות דווקא" הם מרכיבים כה מרכזיים בזהות השבטית שלהם, אז כיצד יזדהו עם מרוקאי עם ראש שקול, שבנה את עצמו בשתי ידיים והתקדם בחיים ללא שמץ התבכיינות? אייזנקוט הוא ממש עב"ם עבורם. תזכורת בלתי נוחה לאן אפשר להגיע אם לוקחים אחריות ועובדים קשה ובהתמדה במקום להתקרבן ולשנוא כל הזמן. ומי רוצה תזכורת כזאת? להתקרבן ולהאשים אחרים הרבה יותר נעים ונוח.
ימין, עוד לפני היותו ימין בטחוני או כלכלי הוא ימין חברתי. כלומר הוא נאמן לעם האתני שלו ורוצה מדינה לעם הזה שלא תהיה מדינת כל אזרחיה. השמאל היום בכל מדינות העולם הוא עויין את הלאומיות האתנית. וזה בא לידי ביטוי בארץ, למשל, באמצעות האפליה המתקנת לערבים בקבלה ללימודים באוניברסיטאות, שאני רואה בה בגידה בי (אפילו האפליה המתקנת לחרדים היא בלתי נסבלת אבל לערבים זה כבר מעבר לכל דמיון) . האנשים שאתה רוצה להעלות לשלטון תמכו ותומכים באנשים שיזמו את הדבר הזה ומאמינים בו בכל ליבם.
אז אני לא רואה אף אחד מהטענות בו בטור שמתייחסת לזה. אתה לועג פה לנבואה על פרשי הפרוגרס אבל הם כבר פה. וברגע שהלאום האתני מתפורר אז גם המדינה תתפורר כמו שכמעט קרה לסטאלין במלחמת העולם השנייה כשחיילים ערקו ולא רצו להילחם בנאצים לאחר שסטאלין ניסה ליצור זהות קומוניסטית חדשה שתחליף את הזהות הרוסית וסגר את הכנסיות. ברגע שהוא נסוכג אחורה וביקש להחזיא את אמא רוסייה למרכז הבמה ופתח שוב את כל הכנסיות הפרבוסלביות רק אז החיילים נאותו להילחם. היחידים שמוכנים להילחם הפרוגרס הם בן גביר או סמוטריץ '
הדרך הכי ארוכה ומתישה לכתוב:
"אני איש שמאל, שונא את נתניהו והחרדים, ומצביע לאייזנקוט כי הוא בסה"כ עושה רושם כאחלה בנאדם"
נהניתי נורא לקרוא. אשמח לשתי שאלות כדי לברר:
א. הרצון שלך שהממשלה תביע אחריות על המחדל שקרה בשביעי היא כמובן הגיונית. אבל אני מנסה להבין האם אחריות מחייבת התפטרות? אם ביבי היה אומר בפומבי שהוא לוקח אחריות, אבל בד בבד מבין (נניח שכך היה) שהוא האדם הנכון שינהל את הממשלה, על אף מה שקרה, האם זה לא טענה הגיונית?
שוב בקצרה – למה לקיחת אחריות מחייבת התפטרות כשלדעתו זו הדרך הטובה ביותר לעזור למדינה?
ב. אשמח להתייחסות יותר רחבה ביחס לסוגיה הבטחונית בישיבה עם ערבים. אולי אני לא בקיא בנתונים מספיק ואשמח לשמוע. האם זה לא "סכנה בטחונית"? הסכמי אוסלו נתינת שטחים וכו'..?
א. כי ללא התפטרות אין שום משמעות לאחריות. השאר זה סתם דיבורים. הוא גם לא האדם הנכון לנהל את המדינה. הוא הכי לא נכון. ומה שלדעתו זו הדרך הנכונה, הרשה לי להטיל ספק בעניין. לדעתו זו הדרך הנכונה ביותר עבור ביבי. הוא עצמו קרא לאולמרט להתפטר. אה, שכחתי, אולמרט אינו ביבי. הוא לא המנהיג המושלם למדינה.
ב. ממש לא סכנה ביטחונית. הסכמי אוסלו נעשו על ידי יהודים בלי קשר לערבים. וכל ההסכמים האחרים נעשו על ידי הליכוד. אני גם לא בטוח בכלל עד כמה הסכמי אוסלו היו אסון כזה גדול, אבל זה דיון אחר.
יש כבר ניסיון עם ישיבה בממשלה עם ערבים. זה קרה פעם אחת בממשלת השינוי. תוכל לבחון מה קרה שם? מנסור עבאס הקים מדינה פלסטינאית? מדובר באדם אמיץ שמוכן לחיות כאזרח ערבי במדינה יהודית. אישיות היסטורית שיכולה להביא לשינוי משמעותי. אני לגמרי בעד צירופו לקואליציה לכתחילה, גם אם יש אופציה אחרת.
התעמולה של ביבי קצת נמאסה עליי ואני מאד מתפלא שיש כאלה שקונים אותה. הוא עצמו היה זה שניסה בכל כוחו לצרף את מנסור עבאס לקואליציה שלו (ורק סמוטריץ מנע זאת, וכשביבי הכחיש שניסה הוא קרא לביבי שקרן בן שקרן. גם הוא קצת שכח עם מי יש לו עסק). אז זה לא היה מסוכן? כעת הוא מדמגג שעבאס יביא עלינו חורבן, כי הוא העז ללכת עם אחרים.
כל האוירה בטור הזה מושתתת על איזה טרלול שמאלני מצוי המשמש לתעמולה דמגוגית כביכול אנחנו מנהלים איזו שהיא רומנטיקה עם המועמדים לכנסת ומצביעים או לא מצביעים להם לפי מגרעותיהם האישיות. אפילו כשהרב מונה גם כשלונות או מגרעות מקצועיות, זה מרגיש כאילו הטיעון הוא "תראו איזה אנשים דפוקים טיפשים וגנבים, לא בא לי להצביע להם".
בעוד שתפיסה הגיונית גורסת ובודקת אך ורק שיקולים תועלתניים. והבדיקה היחידה בשיקולי ההצבעה היא מה הולך להועיל לי יותר ולקדם יותר את האג'נדות שלי.
לא מתאים לרבינו ליפול בזה.
מיכי, תגיד לי בכנות: אם מחר אני שם בקלפי פתק לגדי אייזנקוט או לנפתלי בנט – למי בעצם הצבעתי?
הצבעתי רק לאייזנקוט ה"ישר והמתון", או שקיבלתי בעסקת חבילה סגורה גם את יאיר גולן, את השמאל הרדיקלי ואת מועצת השורא של רע"מ?
ואם התשובה היא שזו עסקת חבילה (כי הרי הסברת בעצמך שאין משמעות למפלגות אלא רק לגושים) – איך בדיוק עובדת הלוגיקה שלך כאן?
למה כשאדם מצביע לסמוטריץ', אתה פוסק בנחרצות שאין שום משמעות למצע שלו כי הוא כבול אוטומטית לדרעי, לבן גביר ולנתניהו, אבל כשמגיעים לגוש השינוי, פתאום מותר לנו לעשות הפרדות מעודנות? פתאום אפשר להצביע לאייזנקוט ולעצום עיניים מול העובדה שהממשלה הזו תהיה תלויה בכל יום ובכל הצבעה באנשים שאוחזים בעמדות הפוכות לחלוטין משלך? למה בימין הכל מקשה אחת של "ריקבון", אבל בגוש השינוי הקיצוניים הם פתאום רק "תוספת שולית שלא באמת תקבע"?
ועוד שאלה שממש לא מסתדרת לי עם הרציונליות שאתה תמיד מטיף לה: איך אדם "תוצאתני" כמוך מגיע למסקנה כזו לגבי ה-7 באוקטובר?
הרי אתה עצמך מודה בטור בכמה דברים דרמטיים:
1. שנתניהו גילה עמידות מדהימה במלחמה שספק גדול אם מנהיג אחר היה מגלה.
2. שהישגי המלחמה והחזרת החטופים הם במידה רבה תוצאה של העקשנות הזו.
3. ושסביר להניח שהאסון היה מתרחש תחת כל ראש ממשלה אחר בגלל הקונספציה של מערכת הביטחון.
אז אם המחדל היה מערכתי, ואם אתה מודה שבניהול המערכה נתניהו פעל בקשיחות שאחרים לא היו עומדים בה – איך זה הגיוני לדרוש ממנו "ללכת למערה" רק בשם מושג מופשט של "אחריות פורמלית"?
ממתי נורמה טקסית של התפטרות גוברת אצלך על מבחן התוצאה וההישרדות? אתה באמת מציע להעביר את ההגה בעיצומה של מלחמה קיומית לאנשים שקראו לעצור את הלחימה, להיכנע לתכתיבים בינלאומיים ולוותר על רפיח, רק כדי שנוכל להגיד ש"שמרנו על ערך האחריות"? מאז מתי אתה מעדיף טהרנות מוסרית על פני החיים עצמם?
ומה עם סוגיית החרדים? אתה באמת משוכנע שאם גוש השינוי יעלה לשלטון, משהו ישתנה מהותית?
גנץ לא הבטיח להם דף חלק? לפיד לא חיזר אחריהם? כל בר דעת מבין שממשלה שלא תישען על טיבי תהיה חייבת את החרדים אצלה בכיס, ותשלם להם בדיוק באותם תלושי מזון, באותם תקציבים ובאותם חוקי פטור מגיוס. להציג את זה כריקבון ייחודי של נתניהו במקום כבעיה דמוגרפית ומבנית שכל ממשלה תתקפל בפניה – זה פשוט להחליף ניתוח מציאות בריא באשליות.
ולגבי הטיעון ש"כל מי שעבד עם ביבי התהפך עליו": האם לא עולה בדעתך אפשרות הפוכה לחלוטין?
האם לא יכול להיות שמערכת משפטית ובירוקרטית, שצברה כוח מונופוליסטי מטורף בלי שום אחריות לתוצאות, פשוט נלחמת בחירוף נפש בכל מי שמנסה להגביל אותה? למה מראש אתה מניח שהיועמ"שית והפקידים הם מופת של ממלכתיות טהורה, ורק מי שנבחר בקלפי הוא בהכרח ה"ריקבון"?
בשורה התחתונה, מיכי, אתה מציג כאן בחירה מדומה בין מוסר צרוף לבין שחיתות.
במציאות אין שום אופציה נקייה. יש פה שני סטים גרועים מאוד של מחירים וסכנות: או לספוג את הנזקים המוסדיים והסקטוריאליים של הקואליציה הנוכחית, או לקבל ממשלת "שיתוק" חסרת אונים שעלולה להוביל להתקפלות אסטרטגית מול האויבים שלנו.
מותר כמובן להתווכח מה עדיף, אבל איך אפשר לטעון שמי שמעדיף את הסיכון הראשון על פני השני הוא "לא סביר" או "חסר יראת שמיים"? איפה פה העקביות שלך?
"אתה כותב גם שזה 'בלתי נתפס שהם מעזים להתייצב מול הבוחר ולא בורחים למערה בבושת פנים'. אבל בוא נביט רגע בהיסטוריה: מה עשתה גולדה מאיר אחרי מחדל יום הכיפורים?
פחות משלושה חודשים אחרי האסון, בעיצומה של הטראומה, היא התייצבה לבחירות (דצמבר 1973) – והציבור הישראלי נתן לה 51 מנדטים!
ומה עשתה ועדת אגרנט? גלגלה את כל האשמה על דדו וניקתה את גולדה ודיין לחלוטין.
המקרה ההוא מוכיח בדיוק את מה שאתה מפספס….. פוליטיקאים מעולם לא התפטרו כאן מתוך 'אבירות מוסרית', וועדות חקירה תמיד היו כלי משפטי צר שמתעלם מהתמונה הרחבה. בדמוקרטיה מי ששופט מחדלים ומחליט איזה סיכון לקחת הלאה הוא הציבור בקלפי. אם ב-73' הציבור בחר להשאיר הנהגה מנוסה בעיצומו של משבר, למה להניח שמי שעושה את אותו חישוב בדיוק היום הוא 'חסר יראת שמיים' ולא אדם שמבצע שקלול סיכונים רציונלי לחלוטין?"
נשאלתי כבר על כך ועניתי. מלחמת יו"כ לא הייתה פשלה של גולדה והקשר למדיניותה קלוש. נפגעו שם חיילים ולא אזרחים. לא הייתה שם שואה שבה נאנסו נשים ונרצחו ילדים והורים לעיני ילדיהם ונכבש חבל ארץ שלם. ובכל זאת, אכן היה מקום להטיל עליה אחריות. אבל אירועי 7 באוקטובר שכן הכילו את כל זה, וגם היו תוצאה של מדיניות של ביבי וממשלתו ותחת אחריותם הישירה.
את הקשר ליראת שמים אתה עשית ולא אני. את זה הזכרתי בלי קשר לאחריות שלהם על 7 באוקטובר, אלא על התנהלותם השוטפת המזעזעת והמחפירה.
הבוחרים אכן יכולים להחליט, אבל מי שיש לו אינטגריטי מינימלי היה מסתלק ולא מעמיד עצמו לבחירת הציבור. יש רמת חוסר בושה שמעידה על יושרה ואנושיות בסיסית שלא קיימת אצלו.
פתאום שמתי לב לתגובה וקפצתי.
שהרב באמת יברור בין 2700 חיילים ואזרחים שנשרפו בטנקים בעודם בחיים , לבין זוועות שמחת תורה? מה בכלל רלוונטי איכות הפשעים אל מול משמעות ההתרעה.
וכאן האמת לחלוטין מכוונת להיפוך. ביו"כ גולדה התחבטה אם להקשיב לאמ"ן או לשב"כ וזו היתה החלטה שלה בסופו של דבר להימנע ממתקפת מנע. בשמחת תורה, כפי שכבר ציין הרב, נתניהו לא קיבל התרעה בכלל.
הרב סתם זורק טעמים כמו 'והיו תחת אחריותו', כשכמובן זה נכון גם לגבי יו"ר.
והחשוב, כפי שכבר נטען, מוצר כמובן לדרוש נטילת אחריות , אבל בפירוש זה נטוע במגרש הדמוקרטי שהציבור יחליט.
אפריורית זו טענה זרה כאילו יש עקרון שלא לבחור בו בגלל שאלת האחריות. כי ההצבעה שלי היא הסמן לכך שבידי הסמכות לקבוע אם יהיה אחראי, וזו לא שאלה שנתונה לפתחו במובן הזה, ודו"ק
גולדה היתה ראש הממשלה בארבע השנים שקדמו למלחמה כך שלטעון שלמדיניות של גולדה לא היה קשר למלחמה זה קצת מצחיק.
משמאל הרי תמיד מאשימים אותה שלא נענתה לחיזורי השלום של סדאת וממש לא הותירה ברירה למסכן שוחר השלום אלא לפתוח במלחמה
בוש לא מתפטר אחרי ה11 בספטמבר
רוזוולט לא מתפטר אחרי פרל הרבור
זה נראה כמו פמפלט תעמולה של הליכוד. אותה דמגוגיה ואותה התעלמות מעובדות שגובלת בשקר גס. ניכר שהפנמת היטב את דף המסרים. ואולי זה בכלל בוט של הליכוד?…
שאלת על הלוגיקה שלי, אז הנה שיעור לוגיקה חינם. אם כי אני חושד שהוא לא באמת יעזור.
קודם כל כותרת שכנראה פספסת. רע"מ התנתקה ממועצת השורא בצעד אמיץ מאד. בעצם אני מניח שלא פיספסת. זה סתם שקר נוסח ביבי. יום רגיל במשרד.
בממשלה הנוכחית אין צורך לשער השערות מי גורר את מי. לא צריך להיגרר שכן כולם כאיש אחד מתנהלים בדרכם הזוועתית. לעומת זאת, בממשלה הבאה, גם אם היית צודק בחששותיך מיאיר גולן ומנסור עבאס (ואתה ממש לא צודק. אבל שוב ביבי אמר אז באמת אין לי סיכוי), איני רואה על מה אתה מתבסס בטענה שגולן ועבאס יכתיבו את המדיניות. נכון שביבי החליט שהם יגרמו לליברמן ובנט להקים מדינה פלסטינאית. אז מה? העובדות אומרות משהו אחר אם במקרה תתעניין בהן פעם. משום מה בממשלת השינוי שכיהנה כאן בעבר זה לא קרה. משום מה ליברמן מתנגד למדינה פלסטינאית יותר מביבי. כל זה קורה רק במוחו הקודח של התועמלן ששטף לך את הראש, וזאת כשהוא בעצמו הקים את כל הממשלים הפלסטינאיים שקיימים היום. זה שבנה את חמאס באופן שיטתי וסירב לטפל בו. אזכיר לך שמדובר באיש שניסה בכל כוחו לצרף אליו את מנסור עבאס, ורק סמוטריץ טירפד לו את זה (וכשהכחיש הוא כינה אותו, בצדק רב, "שקרן בן שקרן". אם כי אין לי ראיות לגבי בן ציון נתניהו). אז אם אתה באמת חושש ממנסור עבאס, הדבר האחרון שכדאי לך להצביע עבורו הוא ביבי.
לכן במה שאתה מכנה בטעות 'ימין' אכן מדובר בגוש אחד גדול של ריקבון. לא חלק גורר את השאר. הם כולם רקובים עד האחרון. בגוש השני לכל היותר יהיו כאלה שיגררו את השאר (כחששותיך), מה שכנראה גם לא יקרה. מה עוד שהקמת מדנה פםלסטינאית אינה שחיתות ולא הריסת המדינה שלנו. זאת לעומת המדיניות של הגועליציה הנוכחית בכל דרכיה.
לגבי הציטוטים המסולפים שלך את דבריי, רק אעיר שאכן כתבתי שנתניהו גילה עמידות מרשימה מאד. אמרתי גם שהחזרת החטופים הייתה הישג גדול שלו. אבל לא אמרתי מאומה על הישגי המלחמה. אני עוד לא רואה את ההישגים הללו, אבל בהחלט רואה את המחירים האיומים. צר לי אבל אני לא נוהג לשקר כמו אחרים כאן. אני כותב את מה שאני חושב ולא את דף המסרים של מישהו אחר. אם יש משהו שאני מעריך אצל נתניהו אני כותב זאת. אבל מה שלא כתבתי לא כתבתי גם אם איזה בוט אנושי מחליט לצטט זאת בשמי.
אני אכן די משוכנע שבגוש השינוי החרדים יקבלו יחס אחר. לצערי לא מספיק חמור, אבל בוודאי לא שיתוף פעולה מחפיר נוסח הגועליציה הנוכחית. ובטח שהם לא ימנעו בעצמם לימודי ליבה של חרדים שמעוניינים בהם.
תתפלא אבל האפשרות ההפוכה אם היתה קיימת כנראה הייתה עולה במוחי. אבל מה לעשות שהיא לא קיימת. לא מדובר במערכת זו או אחרת אלא בכל מי שהיה בסביבתו של ביבי. רק היום פורסם על צחי הנגבי, אחד הקרובים אליו ביותר, וראש המל"ל שהוא עצמו מינה. מבין משהו בביטחון ויודע נתונים ומכיר את ההתנהלות. ואמר שיצביע לליברמן (ובכך יקים איתו מדינה פלסטינאית).
קצת מעליב להתייחס לטיעונים כה מוטים ואוויליים, אבל החלטתי בכל זאת לעשות זאת לפנים משורת הדין.
אבל היא גופא בגוש של נתניהו יש מי שימנע ממנו להתחבר למנסור עבאס, שמשום מה אתה כ"כ מאמין לו שהוא נהיה צינוי, ושכחת, את הטרפוד בממשלת השינוי מנטיעות בטו בשבט בנגב.
ולא היבנתי האם החלקת על הראש או אני?, אמרת "שהקמת מדנה פםלסטינאית אינה שחיתות ולא הריסת המדינה שלנו", משפט הזוי ומנותק, אף לפני השבעה באוקטובר, כש"כ אחרי, שרבים מהשמאל התפקחו מזה
שתי הערות
ראשונה על הקשקוש של הרב על "מונרכיה" של נתניהו ושילוב הרשויות המחוקקת והמבצעת. הרי החרדים ובן גביר יכלו להפיל את הממשלה בסיטואציה די קלה וההשפעה של נתניהו על כך היא רק כטאלנט פוליטי , אך לא בסמכות. באשר ליכולת שלו לפטר אותם מהממשלה, אבקש דוגמא אחת הפוכה מהעבר (הרחוק, יש להודות) , כלומר נציג ממשלה שהצביע הפוך מעמדת הממשלה ויצא מההצבעה בשלום. בידי כו"כ דוגמאות הפוכות מן העבר.
מעבר לעובדה שזה במסגרת המשחק לחלוטין, כלומר ההשפעה שלו חזקה כמנהיג, אבל עדיין הכללים עומדים על כנם, וכל החלטה של ח"כ או כמה מהם יכלה לפרק את הממשלה ברגע, ול'מונרך' פתאום לא היה כתר.
כמו כן הדיבור על השליטה של נתניהו במפלגתו ע"י הרב הוא מן המאכזבים ששמעתי ממנו. אני עוד זוכר את עופר שלח המנוח שחשב לפקפק בלפיד ועוד אחת עדי קול ע"ה. מעבר לכך פשוט אין מתנגדים מבית לאף אחת ממפלגות האופוזיציה. הנה ברשימת הליכוד: ברקת, אדלשטיין , ביטן ועוד ועוד. אני מקווה שהרב מבין שלגיטימי שנתניהו יבקש שיעדיפו אחרים על פניהם, אבל נדמה לי שהרב נפל לדוגמטיות הזו בהקשר של נתניהו, שעל כל אזכור אדמוקרטי שלו , אציע חמורים פי כמה מפי כל אחד מראשי האופוזיציה.
שנית, הרב פטר בבוקי סריקי את הטענות על ניהול פוזיצית הביטחון כעת. כמובן שניתן להתווכח כמו שהרב ציין, אבל לומר 'גם יאיר גולן לא יהרוס את המדינה ' הוא על גבול הילדותי כמו לומר שהוא כן יהרוס את המדינה כי הוא איש רע.
נכון לומר שבהחלט תיתכן עמדה (שאני מחזיק בה) שהתרפסות מסוימת בפני איראן פשוט תעמיד אותנו בפני השמדה ברמה מסוכנת. משוכנע שיאיר גולן גם מסוגל לצאת למלחמה ושהוא רוצה שנחיה באושר, אבל מנין 'הינף היד' של הרב שלכן זה לא טיעון לצדד בנתניהו בגלל עמדתו בהקשר לסוג הלחימה הנדרשת. (לגוף העניין, כמוסיף גרוש ללירה, נתניהו הנוכחי בפירוש שינה גישה וסגנון עקשני מאד ולא לוקח שבויים , ובהחלט נראה בעיניי שמנהיגי גוש השינוי, אולי מלבד בנט של פעם, היו מורחים יותר ממנו מלחמה באיראן. מה שבעבר היה לחלוטין לא נכון לגביו.)
שורה אחרונה, אכן האחריות כבדה על כתפיו, אבל שאלה שחציה פורמלית וחציה מתבסס על רציונל פרקטי, לדעתי נחותה מעמדה שרואה בו כרגע מנהל טוב יותר למלחמה הנוכחית.
לגבי הדוגמא שהבאת מסמוטריץ שאומר שהחרדים לא אשמים בעומס על חיילי המילואים. נראה לי שפספת את הטיעון שלו, כתבת שהטיעון הוא שאפשר לגייס חיילי מילואים ולא עושים זאת, ע"ז אמרת שעדיף חיילים בסדיר וכו. אלא שהטיעון העקרי (הוא חזר עליו בכמה מקומות) שלצבא לא חסר חיילים אל מערכי גיוס ונתן לזה כמה דוגמאות ואחת מהם שלא מגייסים את כל מערך המילואים הקיים כי לא נוח לצה"ל (ועוד דוגמאות למשל שמשאירים את הציוד של הואגדה גם בזמן החופשה שלהם)
אני לא אומר שזה לא שקר אבל זה פשוט טיעון אחר (וכרגע אין לי הוכחה נגד הטיעון)
מה גם שגם אם הטיעון שלו היה כדבריך עדיין יש משהו בטענה (וזה אחרי שמקדים שצריך לגייס את החרדים גם כי צריך אותם וגם כי נכון וערכי לגייס אותם) שהעומס על המילאומניקים הוא לא רק בגלל החרדים וזה לא סותר לדבריך שצריך לגייס חרדים מהרבה סיבות אחרות (והרי הוא בעצמו אומר שם שצריך לגייס אותם)
זה אומנם לא עיקר התור שלך אבל הטעות שלך כאן מראה לדעתי על משהו כללי וזה החוסר אמון המוחלט שלך באנשים האלו
אני מקווה שהתירוצים שלך בלימוד קשורים יותר לפשט הגמרא. ייתכן שסמוטריץ בעצם התכוון להוכיח שם את השערת פרמה, בל מה שהוא אמר זה בדיוק מה שכתבתי:
נכון שיש עומס וצריך חיילים. נכון שצריך לגייס חרדים. העומס/החוסר בגלל החרדים -שקר מוחלט.
(לכן עבור כל n גדול מ-2 אין שלשה פיתגוראית. נאום גרנדמייזר).
נכון זה הטענה שלו
אבל בסיבה לטענה אתה פשוט מסלף (אולי בגלל שראית רק חלק מהדברים)
הוא לא אומר שזה בגלל שיש אפשרות לגייס עוד הרבבה חיילי מילואים!
אלא שהצבא לא ערוך לגייס עוד אנשים בכלל כי אין לצבא מערכי גיוס שיכולים לקלוט את האנשים
ונותן רק כדוגמא את זה שלא מגייסים עוד חיילי מילואים
האמת שזה נקודה לא כל כך חשובה סתם מעצבן הסילוף
אשמח לדעת (או להפנייה לתור קיים אם יש) מה דעתך על הדרך הנכונה לטיפול בחרדים?
נשמע לי שיש המון פופליזם בגוש השינוי בעניין שרוצים ללכת בכל הכוח
גם מבחינת יעילות התהליך (אני כמובן לא חושב שהכל צריך ללכת בנחמדות…) וגם מבחינה מוסרית (הרי הילד לא החרדי לא כרגע אשם..)
לא רואה על מה יש לכתוב. לא להעביר אגורה למוסדות השתמטות מיותרים ומזיקים. לא להעביר אגורה למשתמט, ובטח לא הטבות. ואם הם לא מצליחים כך לטפל בילדיהם, יש להפעיל את הרווחה ובעת הצורך להוציא את הילדים מהבית. כמו שעושים לכל פושע שנזרק לכלא ולא מפרנס את משפחתו.
א. יש טענות רבות שהמישור שצריך לפעול הוא לא רק כלכלי אלא גם פלילי
כמו שעכשיו קורה במעצר משתמטים
ב. יש טענה שאומרת שנוותר להם על הגיוס וככה הם יצאו יותר לשוק העבודה והנושא הכלכלי הרבה יותר חשוב לטווך הארוך
ג. במה שאתה כן מציע לעשות אם זה באמת יוביל לצורך בהתערבות הרווחה זה זה עלול להיות בכמיות גדולות בצורה שלא יצליחו להתמודד (וגם אם כן זה יעלה המון כסף ושוב נהיה בבעיה)
ד. וגם האם הדרך שכתבת תגרום בתכלס לגיוס שלהם לצה"ל או הפוך להתכנסות בתוך עצמם?
"ואת הערבים לזרוק לים" …
ובן גביר פופליסט…
שנאת החרדים של הרב לא רק דוקרת בהם, אלא מפלחת גם את כל הלך החשיבה הרציונלי ואת האישיות הטאקטית של הרב
שלום לכת"ר ותודה על הפוסט החשוב.
ראיתי שהרב כתב שמעבר לצו הקטגורי יש להתחשב בתוצאות
וע"כ אין להצביע למפלגות שלא מגרדות את אחוז החסימה.
רצתי לשאול – אני חושב בעז"ה להצביע 'לציבור החרדי'.
נכון, הפעם הם כנראה לא יכנסו לממשלה אבל אם הם יקבלו 50 אלף קול.
בסיבוב הבא (המשמש ובא) מפלגות חזקות יחזרו אחריהם, או עוד מצביעים יבינו שהם לא קוריוז.
אז למה זה לא שיקול גם בתוצאה. בפרט שמצע כמו שלהם הוא ייחודי בנוף הפוליטי.
זה שיקול לגיטימי. אם בעיניך הוא גובר על הצורך להחליף את הקואליציה הנוכחית הצבע להם.
א. ברור שקל להסביר מדוע הממשלה הזאת לא טובה צריך להתמקד באלטרנטיבה צריך לחשוב מה הציפיות שלך מגוש השינוי ומה הסיכוי שהם יתממשו: 1. גיוס חרדים יש איזה הנחה שממשלת השינוי תגייס את החרדים שהיא הנחה בעייתי בעיני כי גם אם זה יקרה זה יהיה תהליך ארוך וממש לא בשנים הקרובות כך שצריך לשקול אותו מול מלחמה עכשווית בכמה חזיתות בנוסף ההגיון לפי זה הוא דווקא להצביע למפלגות הגוש אם כל מצביעי ליברמן בנט יצביעו לגוש נתניהו אז הוא לא יצטרך את החרדים כלומר אם הבעיה המרכזית זה חרדים אז זה קצת דפוק. בנוסף לא מופרך שבשל לחץ מסיבי ש החרדים על המשק האופוזיצה תתפשר גם בממשלה הקודמת שלהה החוק היה די גרוע בנוסף לזה שגם מצד הקואליציה הנוכחית בפרט אם ווינטר יהיה שם אז יהיה שינוי אמנם קטן אבל משהו. 2.ניהול מלחמה והפקת לקחים בזה אני די בטוח שאני מעדיף קבינט של ביבי כץ ןסמוטריץ מאשר גולן (שהוא די חזק בממשלה 9 מנדטים) אייזנקט רק לחשוב שהיו עוסים את עסקאות החטופים שמטה החטופים וגוש השינוי הובילו .
3. לא רואה שיהיו הבדלים משמעותיים חוץ מהחרדים שזה באמת שיקול מהצד הכלכלי יותר מהצבאי וגם אם השפעה מיידית.
4.מצבנו הבין לאומי לא משהו אבל שוב השאלה כמה המשלה אשמה או כמה עצם המלחמה אשמה ובל נשכח את הקשר הטוב עם ממשל טראמפ ההוא כנראה קשור באמת בגלל ביבי כמו שרואים בהצהרות של טראמפ.
5. תרבות של שקר נכונה לכולם
6. מינוי מקורבים זה בעיה אבל להשאיר את מצב של רשויות האכיפה כפי שהוא יותר בעייתי.
ב. אני לא מסכים שאין משמעות לשאלה למי להצביע בתוך הגוש ודאי שיש הבדל כמה כוח יש לסמוטריץ על נתניהו היא שאלה מאוד משמעותית גם בגוש השני יש פער אם לגולן יהיה 20 מנדטים או 9.
לגבי הערבים אין מספיק מעשים ותוצאות לבחון זה בעיקר שאלה של אמון ולכן סביר להתייחס להצהרות השונות.
אם מישהו מחפש דוגמה של העברת פיל בקוף של מחט, המאמר של הרב מיקי בכלל, ותשובותיו למבקרים אותו בפרט, הם דוגמאות כמעט חיות לסצינה כזו.
החד-צדדיות של ההתייחסות מצידו, לאותו מרכיב עצמו, כלפי שני הגושים , היא לאות ולמופת.
נשאר לי רק לאמץ את מה שהרב מיכי כתב בנוגע לחרדים ולהשקפת עולמם באחד ממאמריו, ושאיתם אני מזדהה לגמרי: "לפום חריפתא שבשתא". הרב מיכי מבריק בפילוסופיה ובפיסיקה, בהליכות עולם, מעט פחות.
זו אפשרות פרשנית אחת. אבל יש עוד אחת: מרן הרב מבריק בכל התחומים, גם בניתוח הפוליטי. אבל אני כל כך מוטה בתחום הפוליטי ששם איני מצליח להודות בכך. והבוחר יבחר.
איתן,
אכן אני מצפה לסנקציות כלפי החרדים שמשתמטים. התוצאות במספרי מתגייסים יבואו עם הזמן. המלחמה כנראה עוד איתנו כך או כך, לכן לא זכיתי להבין מה שירבבת את זה לכאן.
לגבי ניהול המלחמה אני בספק רב מי עדיף. אבל דבר אחד ברור: יאיר גולן ינהל זאת היטב, למרות האנגוניזם שלו לקואליציה הנוכחית. נכון שתעמולה הביביסטית שוטפת את המוח לכולם בתחזיות אפוקליפטיות. אבל בכל מקרה לא יאיר גולן ייתן את הטון הביטחוני בממשלה. וזה בטח עדיף על פני ניהול מלחמה בהשראת דרעי וגולדקנופף שממש מעניין את הסבתא שלהם שכולנו מתים כאן, כל עוד התקציבים ממשיכים לזרום.
תיארתי המוני הבדלים, אבל מי של אמתבונן לא רואה.
מצבנו הו אלא רק תוצאה של המלחמה והאנטישמיות, הגם שכמובן גם לאלה יש השפעה. התנהלות הממשלה הזאת תורמת לו תרומה נכבדה מאד. הת]פרעויות בשטחים, הצהרות מטומטמות של בנגביר וחבריו ועוד.
שקר משותף, תרבות של שקר זו נחלתה הלבעדית של הממשלה הזאת.
זהו, הכל כשר כדי לתקן את המצב הנוראי. כך הגענו למה שהגענו. די לנו להגזים בתיאור הבעיות כדי להכשיר כל שרץ. אנשים שטופי מוח יקנו כל לוקש.
הגושים פועלים בצורה די סימביוטית ולכן המשמעות היא שולית. אבל אם זה חשוב לך אז תצביע למי שנראה לך יותר. טענתי היא לגבי הגוש.
בשורה התחתונה, המצב העכשווי זוועתי בכל המישורים. השאלה שאתה מעורר היא מי לידינו יתקע שהוא ישתפר בהמשך. גם אם אין תקיעה, הכלל הוא אין ספק מוציא מידי ודאי. לפי צורת החשיבה שלך אף פעם לא נכון לעשות שינויים כי אולי הם לא ישפרו את המצב. זה הלך חשיבה שמרני מאד רווח, וכתבתי מה דעתי עליו לא פעם בעבר.
נראה לי שהמינוח שלך קצת מבלבל. הייתי מציע לשמור את המונח הזה לטיעונים שמניחים את המבוקש או משהו כזה, ולא לטיעון הגיוני למופת. אלא עם אתה מדבר על מעגל במובנים של צורה מושלמת וכו'. ושוב, זה קצת מבלבל.
לגבי הטיעון על הגיוס חרדים טענתי היא שפשוט גם ככה זאת הקדנציה האחרונה של ביבי ככל הנראה ואחר כך כפי שכתבת סיכוי סביר מאוד שתהיה ממשלת ימין אמיתית ללא חרדים ולכן מכיון שגם ככה גיוס חרדים זה משהו שעיקר השפעתו היא לטווח ארוך עדיף לי כרגע קואליציה שבעיני תנהל את המלחמה העכשווית יותר טוב משמעותית
….וההערה האחרונה של הרב, היא מופת להגיון מעגלי…..
התבלבטתי עם לכתוב תגובה רצינית
מחד אני מאד מעריך את הרב ואת פועלו במהלך השנים ואת השכל החד והניתוח הקר
מאידך, הן בפוסט הזה והן בפודקאסט של המרקרים, הרב מתגלה כאחד האדם, ססמאות ריקות וקללות
בסוף החלטתי להגיב עניינית
א. מסגרת מושגית, מה זה בכלל ימין או שמאל?
במדינות בהן יש מחלוקת על זהות דוגמת ישראל או הודו או אירופה בעשור האחרון
ימין זה חיבור למעגלי זהות ובפרט לאום ומסורת
שמאל זה דחיה של מעגלי זהות במסגרת הרצון למסמס כל הבדל מהותי בין אנשים כי "אדם הוא אדם הוא אדם"
במדינות בהן אין מחלוקת על זהות כי הציבור בסה"כ הומוגני, דוגמת רוסיה או ארה"ב או ארגנטינה
ימין זו תמיכה בשוק חופשי וממשלה קטנה
שמאל זו תמיכה בשוק ריכוזי המנהל את הכל או הרוב ומבטיח שיוויון כלכלי לציבור
במדינות בהן המחלוקת על זהות, אין שיח כלכלי
בישראל רוב נבחרי הציבור מהקואליציה והאופוזיציה תומכית במדיניות כלכלית ימנית
כלומר, יש אנשי שמאל מובהק התומכים במדיניות כלכלית ימנית ויש אנשי ימין מובהקים התומכים במדיניות שמאל כלכלית. (בן גביר כדוגמא)
מי שחי בורטיגו מושגי, ומנסה לייבא את מושגי הימין ושמאל מארה"ב למשל, פשוט לא באירוע!
ב. השיח של כבוד הרב ממש לא ענייני, שיח של קללות וססמאות ריקות
ולכן ראיתי לנכון להציג מהו שיח ענייני!
שיח ענייני הוא שיח המציג תחומים הנמצאים במחלוקת לגבי מהי המדיניות הרצויה
ולאחר הצגת התחומים במחלוקת והצגת הצדדים בעד ונגד
התייחסות לשאלה איזו מפלגה ואלו נבחרי ציבור יקדמו בצורה מיטבית את המידיניות אותה אני רוצה לקדם
באלגברה קוראים לזה הקירוב הטוב ביותר.
בשיח של הרב, יש התייחסות לאנשים באופן אישי ולמה שהם הורסים, הפוך לגמרי משיח ענייני
בו עיקר השיח מתמקד במדיניות!
ושוב, ראוי להדגיש, אנחנו בוחרים נבחרי ציבור שבמסגרת החוק והאילוצים יקדמו בצורה מיטבית את המדיניות
אותה אנחנו רוצים לקדם, בבחירות לא בוחרים את נבחרי הציבור הכי יפה או הכי חכם או הכי נחמד.
ג. תחומי מדיניות במחלוקת:
1. ישראל מול הפלסטינים
צד אחד טוען כי ההגדרה הזהותית של הפלסטינים היא ההתנגדות למדינת ישראל. (וודאי לא 100%)
צד שני טוען שהפלסטינים רוצים לחיות טוב במדינתם ולכן צריך לשאוף להסדר מדיני במהלכו מדינת ישראל
תוותר על משהו לא מהותי (אדמה) לטובת משהו מהותי (שלום וממילא חיים)
2. מדינה דמוקרטיה
צד אחד טוען שדמוקרטיה זו שיטה להפחתת לחצים חברתיים בכך שהמדיניות המקודמת היא מדיניות הרוב וכי
המיעוט יכול לשכנע ולהפוך לרוב בבחירות. הימין טוען שמערכת המשפט בעשורים האחרונים הפכה גם
פוליטית עקב מיסוד העותר הציבורי וביטל מגבלות על שפיטות, ולמעשה, לפי הגדרה, בג"ץ, לא שמורה המילה
האחרונה בכל נושא, הוא הריבון. עוד טוען הימין כי כמות הפעמים שהכנסת הפילה את הממשלה (ודוגמאות
נוספות) מעידים כאלף עדים שהממשלה לא שולטת בכנסת.
צד שני טוען שדמוקרטיה זה שלטון הערכים הנכונים, וכאשר נבחרי הציבור פועלים בצורה שאיננה לטובת
המדינה לשיטתם, כל מי שיש לאל ידו לעצור את נבחרי הציבור, צריך לעשות זה ולהגן על המדינה. ההגנה על
המדינה מנבחרי הציבור מתחילה באנשי המקצוע, ממשיכה באנשי המשפט ברשות המבצעת וכלה בשופטים
ובג"ץ, ואם עובדי הרשות המבצעת ומערכת המשפט לא ייתגייסו להגנה מפני נבחרי הציבור, אזי וודאי שתהיה
במדינה ישראל דיקטטורה. (לפי גיא רולניק, תוך 3 חודשים!)
3. מדינה יהודית
צד אחד רואה ביהדות כרכיב זהות מהותי וכסיבה לקיום העם בארץ ישראל ולכן ברור שמדינת ישראל צריכה
לאפשר הנכחת יהדות במרחב הציבורי, לדוגמא תפילה ברחובה של עיר ביום הכיפורים.
החילוני שבצד השני רואה בדת מקור הצרות של החברה, מקור של בורות ופאגניות ועידוד מלחמות מיותרות
המסורתי שבצד השני רואה בדת משהו אישי שלא אמור לעניין את הציבור, משהו שמקביל לשאלה האם אדם
אוהב חצילים, ווודאי שלא צריך לתת מקום בפרהסיה לאף דת. (צרפת כמשל)
שני האנשים, החילוני הרואה בדת מקור הרע בעולם, והמסורתי המחובר באופן אישי, תומכים בשבדיה
בעברית, כלומר שהמשמעות של מדינה יהודית שמדברים עברית ולוח החופשות מיושר לפי החגים היהודיים,
אך מעבר לכך אסור שיהיה ליהדות ביטוי מעבר למרחב הפרטי
סיכום שיח ענייני:
א. מציגים תחומי מדיניות במחלוקת ודנים עליהם
ב. לאחר החלטה אישית על המדיניות הרצויה, מחליטים מי מנבחרי הציבור יכול לקדם את המדיניות בצורה
הטובה ביותר.
ג. מנסים להימנע מססמאות ריקות וקללות.
ולסיום, ביטויים דוגמא: "קואליציית הזוועה", "הסיוט של השנים האחרונות", "הורסת את המדינה מן היסוד" לא פסולים, אך לדעתי לא מקדמים שיח ענייני אלא קרטרזיס של מתנגדי הקואליציה.
תודה על התור מיכי!
אני מצביע להנדל וזליכה. ראיתי שכתבת שהם אופציה סבירה, ואז הבאת 4 התסייגויות. אנסה לשכנע אחרת:
1. לגבי אחוז החסימה, ברוב המוחלט של הסקרים מהחודש האחרון הם עוברים. עינת וילף בעצמה שלחה לי כמה מילים שכתב סטטסטיקאי על כך, מצרף אותם כאן (לצערי איני יכול לצרף את הגרף עליו הוא מדבר): "שלש מילים על הסקרים האחרונים
– ממוצע 4 מנדטים זה בעצם 4.5 מנדטים (בגלל שמעגלים למטה).
– עם ממוצע של 10 סקרים מהשבוע האחרון השגיאה הסטטיסטית היא חצי מנדט (אני לא סופר את פילבר ושרון שמטים את התוצאות בכוונה).
– כשמסתכלים על ציר הזמן – הכיוון הוא כלפי מעלה לכיוון המנדט החמישי (לשם השוואה אצל וינטר הוא כלפי מטה).
כשלוקחים את כל הנתונים ביחד, הסיכוי לאי-מעבר אחוז החסימה הוא פחות מ-1:10 והסיכוי ל-5 מנדטים הוא כ-1:5.
ועוד לא אמרתי כלום על הצבעת החיילים שכמעט ולא נכללים בסקרים…"
לגבי זה שהמטרה שלהם היא ממשלה עם נתניהו- זה נכון חלקית. יש להם 3 אפשרויות (הייתי בזום בו הם הסבירו זאת)- ממשלה צרה עם גוש השינוי ובלי הערבים, ממשלה רחבה בלי חרדים ובלי ערבים, וממשלה צרה עם הקואליציה בלי החרדים. כבר שם בזום דיברו על כך שאופציה 3 אינה סבירה מטעמי מנדטים (וטעמים אחרים שמתייתרים בגלל תמונת המנדטים), ולגבי ממשלה רחבה זה כנראה לא יקרה בגלל הריבים בין המחנות. כלומר, האופציה של להצטרף לגוש השינוי היא הסבירה ביותר מבחינתם לאור המצב.
לגבי העיסוק בנושאים צרים- זה גם נכון חלקית לדעתי. עינת וילף, מספר 3 במפלגה, עוסקת בנושאי מדיניות עמוקים שנוגעים ביחסי חוץ, הסברה, התנהלות עם הפלסטיניזם גם בעזה וגם ביהודה ושומרון ועוד. להנדל תוכנית גדולה שנוגעת לחרדים. וזליכה מתכנן לעשות מהפך בכלכלה (כך על פיו, גם אם זה לא יקרה בסוף). כלומר, יש פה עיסוק נרחב בסוגיות מאוד כואבות לחברה הישראלית. כמו כן, וזה חשוב- המפלגה היא מפלגה קטנה. כלומר, גם אם הנושאים לא מספיק רחבים זה בסדר, כי הם יקדמו מה שהם יכולים לקדם במסגרת הכוח המצומצם שלהם.
לגבי זליכה אין לי איך להתנגד. אני רק אומר שגם אם הוא לא יעשה הרבה, זה עדיין לא מוריד מהערך האחר שהמפלגה מביאה (כבר אפרט).
עד כה עניתי על ההסתייגויות שלך. ברצוני לציין 3 יתרונות להצבעה למפלגה. ראשית, מבחינ אסטרטגית-תוצאתית, ובהנחה שילכו עם גוש השינוי, מעבר שלהם את אחוז החסימה יכול להיות גיים ציינג'ר. הרי בלעדיהם אין סיכוי לגוש השינוי להקים ממשלה בלי הימנעות של הערבים. ואילו איתם, יש סיכוי טוב יותר שיעברו את ה61, וגם אם לא, יגיעו נניח ל57 או 58 ויצטרכו רק את הימנעות רעם בלי הימנעות של המשותפת. שנית, הרעיונות של עינף וילף במיוחד, אבל גם של הנדל (ואולי זליכה אם נשאר לנו בו טיפת אמון) הם רעיונות פנטסטיים. אם עינת וילף תיכנס, ויתנו לה לעבוד, אני חוזה פה שינוי משמעותי ביחסי חוץ וביישום מדיניות כלפי הפלסטינים. לאף מפלגה היום חוץ מהם אין משהו אינטליגנטי להציע בעניין הכל כך חשוב הזה. שלישית, אנו מצרפים עוד מפלגת ימין לכנסת, ובעזרת השם לממשלה, שיכולה לתת טון ימני אמיתי (גם כקונטרה ליאיר גולן, וגם כהשלמה לסמוטריץ ובן גביר שלעיתים לא מדברים ימין אלא פופוליזם או תאולוגיה).
זהו עד כאן. אשמח לשמוע את דעתך!
לא צריך להתרשם מהאיומים על הגירה ובריחה מפה. לא יודע לאן אנשים האלה חושבים שהם מהגרים. הם בטוחים שהעולם המערבי רק מחכה להם בזרועות פתוחות…
ואני גם לא רוצה לחיות עם אנשים שמאיימים עליי שיחיו איתי רק אם הם בשלטון ואני מבחינתם לא יכול להיות שותף איתם בקביעת הגורל שלי אלא רק הם יקבעו אותו. אלה אנשים רעים (=גזלנים של החירות שלי והאחריות לחיי ושל הקול שלי בפרלמנט) ואולי הקב"ה רוצה שיילכו מפה. הארץ הזו לא אוהבת רשעים
ואני חושב שאולי כדאי שנספר לאנשי הימין בשאר העולם מי אלה בדיוק האנשים האלה (=מה אופיים האנטי דמוקרטי) שמהגרים אליהם ולמה הם היגרו אליהם. מעניין אותי לראות אם הפרוגרסיבים הגוייים והמוסלמים יגנו על המהגרים הישראלים מפני האנטישמיות שתופנה עליהם ע"י הימנים בעקבות כך… הרי הם עדיין בהחלט שונאים יהודים הרבה יותר מאשר את אנשי הימין, כפי שנוכחנו אחרי ה7.10.
איך הרב מתמודד עם הטענה לפיה מצד אחד טראמפ רוצה שנתניהו ינצח
מצד שני איראן, קטר, חזבאללה, חמאס, החותים, הרשות הפלסטינית, מנסור עבאס ואחמד טיבי רוצים שאיזנקוט ינצח?
למה אני צריך להתמודד עם הטענה הילדותית הזאת?
1. האם טראמפ בהכרח צודק?
ומה לגבי זה שכל העולם לא רוצה את נתניהו? זה לא שוקל כמו זה שטראמפ כן רוצה אותו? ומה יקרה אחרי שטראמפ יסתלק בעוד שנתיים? גם הממשיך שלו יאהב מאד את נתניהו? הצפי הוא שאם הממשלה הזאת תמשיך עוד קדנציה, יחסינו עם ארה"ב יסתיימו סופית בעוד שנתיים. מעבר לזה, אתה באמת חושב שהצהרה כמו זו של טראמפ אומרת משהו? אתה באמת חושב שפתאום עכשיו הוא יתחיל לפעול למעננו וייצא למלחמה שהוא עצמו לא רוצה בה? הברנש מוציא הצהרות כאלה מהשרוול בכל שני וחמישי. הן לא אומרות מאומה. הוא גם אמר לאזרחי איראן לצאת לרחובות כי הוא יגן עליהם. לא הייתי רוצה שיקרה לי מה שקרה להם.
2. האם כל מה שהשכנים שלנו רוצים הוא בהכרח רע לנו? נניח שמישהו היה רוצה לטבוח את כל שכנינו. אתה מבין שהם היו מתנגדים לבחירתו, אבל מצד שני אתה מבין שייתכן שזה גם לא צעד נכון עבורנו. לחלופין, אם היה מנהיג שלנו שהיה בעד זיהום האוויר של כל האזור. שכנינו היו מתנגדים אבל זה גם רע עבורנו.
זה סוג הטענות שאמור לעבוד על מצביעים עד גיל 20 לכל היותר (למעשה, עד גיל 5 נראה לי ריאלי יותר). אלו שהולכים שבי אחרי הצהרות מטומטמות נוסח זו של איתמר בן גביר (שכולם יידעו שאנחנו בעלי הבית). צריך להתבגר.
יש לי שלוש נקודות תהייה בטקסטים שלך: אחת בטור עצמו ושתיים דווקא בתגובות.
השימוש במונח "מונרך" ביחס לנתניהו
לכאורה, זה מופרך לחלוטין. כמו שאמר עמית סגל, אם נתניהו דיקטטור, אז הוא דיקטטור גרוע מאוד. למה? כי דיקטטור לא הולך למשפט שבע שעות ביום במהלך מלחמה; דיקטטור מצליח להעביר חוקים ולא מסתפק בפסילת עילת הסבירות; ודיקטטור לא אמור להיכנע ללחצים, כפי שמאשימים אותו לא פעם, מצד גורמים קיצוניים בממשלה שלו. אז על איזה מונרך בדיוק אתה מדבר? נדמה לי שהמציאות מצביעה דווקא על ההפך.
התגובה שלך לפוסט על בנט
הגבת לפוסט בינוני למדי, שבעינך היה "פוסט מצוין", וכתבת שהוא גרם לך לחשוב על בנט. אבל הפוסט הציג שלושה דברים שבנט כאדם, מאמין בהם או תומך בהם. אני מזכיר שלבנט היה פתרון מצוין לאופן שבו צריך לנצח מגפה… מה זה אומר על הפעילות שלו בפועל? האם בשנה שבה היה ראש ממשלה הוא קידם משהו מהדברים האלה? האם כשר הוא פעל לקידומם? העובדה שהוא הביע עמדה בעד משהו לא אומרת שהוא גם יודע או מצליח לבצע אותו בפועל. העובדה שהוא מאמין בדברים הללו ודאי לא מחפה על החסרונות שלו.
האם העובדה שנתניהו מביע עמדות מוצלחות, חכמות ואינטליגנטיות יותר, בהשוואה לבנט, מעידה בהכרח שהוא גם מממש אותן? מה הקשר בין הדברים? חסרה הבחנה מתבקשת בין הצהרות לבין ביצוע.
ההתייחסות לגולדה מאיר
כבר העירו לך על זה, אבל אני רוצה לחזור לנקודה כי היא באמת מוזרה. כתבת שבתקופתה נהרגו חיילים ולא אזרחים, כאילו שיש בכך כדי לשנות את שאלת האחריות. איך בדיוק זה קשור? מדוע העובדה שהנפגעים היו חיילים ולא אזרחים אמורה לשנות את הדיון באחריות של ראש ממשלה לתוצאות המדיניות שלה? ואם הסורים היו פולשים לכפרים אזרחיים זה היה משנה את מידת האחריות?
שאלות מוזרות מאד. אני תוהה אם חוסר ההבנה העמוק שלך הוא תוצאה של הטיה. אני מקווה שכן, כי האלטרנטיבה גרועה הרבה יותר.
1. שכחת להצביע על כך שאין לו כתר על הראש. כשאני כותב מונרך ומסביר זאת בשליטתו בממשלה ובכנסת אתה מביא לי את המשפט שלו? אתה באמת חושב שהתכוונתי לומר שהוא שליט בלעדי? שמעת פעם על המושג מטפורה?
2. הפוסט על בנט עסק בכישורים ובניסיון שלו, וזה רלוונטי בעיקר ביחס לאייזנקוט. איך זה נוגע לביבי? חשבת שהתעוררו בי הרהורים לגבי כישוריו וניסיונו ביחס לביבי? ביבי אינו אופציה בכלל להצבעה בלי שום קשר למה שהוא מאמין או לא מאמין בו ובלי שום קשר לפוסט ההוא. כל הפוסט שלי הוקדש לזה, ונראה ששכחת מה שקראת. אגב, השנה שהוא היה ראש ממשלה הייתה קרן אור ממשית באפילת הביביזם המתמשכת.
3. באשר לגולדה, קרא שוב. באמת יש גבול למה שאני מוכן לבזבז עליו זמן. אגב, שכחת לציין שבתקופתה גם נגנב קוטג' מסופרמרקט באילת.
א. הזכרתי במפורש לא רק את המשפט, אלא את העובדה שהוא נשלט בידי גורמים קיצוניים בממשלתו!
ב. הבאתי את ביבי כמובן כדוגמה! דוגמה לכך שכוונות והצהרות לא אומרות מהומה.
ג. ככל שאתה מזלזל בביטחון כך אני מבין שיש פחות מה להגיב. אשכרה כתבת הבדל משמעותי – שאצל גולדה מתו חיילים ולא אזרחים ואני תוהה מה זה נוגע למידת אחריותה למען ה'?? מה עניין קוטג' להר סיני?
אתה מגיב בתוקפנות של ילד שאין לו מה להגיב לגופו של עניין. מקווה שזה תוצאה של הטיה וכו'
ממשלתו היתה קרן אור באפלת הביבים המתמשכת
על מה מתבססת האמירה הזו חוץ מעל רגש
הממשלה הזו כיהנה פה שנה וחצי סך הכל
אתה יכול להצביע על צעד מדיניות אחד שהיא עשתה שהשפיע משמעותית על החיים שלנו חוץ מקשקושים של ריפוי ושינוי
אתמול לשם הספורט חזרתי לאותו מעמד של בנט חותם על אותה התחייבות מפורסמת בערוץ 20
וראה זה פלא מי שהאשים את נתניהו ברצון ללכת עם רע״ם היה בנט שהתחייב שהוא בניגוד לביבי לעולם לא יעשה זאת
בנט הוא אדם שהונה את בוחריו ועשה מהפך מוחלט ברבות מעמדותיו רק שהמהפך הזה חפף באופן מקרי למדי להיווצרותה של קוניוקוטורה פוליטית שאיפשרה לו להיות ראש ממשלה עם שישה מנדטים.
בעניין הזה הייתי מפנה את הרב מיכי לפוסט באמת מצוין של אבי סגל מ'בשבע', שמונה את כל "הישגיה" הכבירים של ממשלת קרן האור
זהו זה, הבחירות בפתח, רגע האמת הגיע. ולרגל האירוע, בחרתי לחזור לרגע השקר. נו, אתם יודעים, השקר הלא ליבתי שהוביל את נפתלי בנט לתפקיד ראש הממשלה. כבר מזמן מסתובב כאן נרטיב שלפיו ממשלת השינוי בראשות בנט היתה נזר הבריאה, מהממשלות המשובחות שהיו כאן – אקסיומה שמטופחת ומהודהדת על ידי בנט עצמו. "גם גדולי יריביי מודים שהממשלה הקודמת היתה מצוינת בתפקוד", התפאר בריאיון ל'וואלה' באפריל האחרון. חודשיים לאחר מכן, בריאיון ל-103fm, אמר בערגה: "יש קונצנזוס שניהלתי ממשלה טובה, שרים טובים, קמת בבוקר וידעת שהשרים עובדים". את המסרים האלה הוא מעביר שוב ושוב בראיונות ובמופעי רחוב: הייתי ראש ממשלה, היתה ממשלה טובה, עשינו בשנה אחת מה שממשלות אחרות לא עשו בארבע.
הטענה הזאת מעוררת כמה שאלות קיומיות: אם הממשלה היתה כה מוצלחת, מדוע היא קרסה אחרי שנה אחת? ואם אנשיה באו לעבוד, כיצד אותם אנשים הפכו לאופוזיציה העצלנית בתולדות ישראל? והשאלה הגדולה מכולן: אם ממשלת השינוי הגדילה לעשות בתפקודה ובהישגיה, מדוע מתנגדיה הפוליטיים חוו אותה בזמן אמת כאפיזודה קומית מבדרת על בסיס יומיומי? כדי ליישב את הסוגיה ההיסטורית החשובה, צללתי אל הארכיון ובדקתי את תפקודה של ממשלת השינוי מרגע לידתה ועד הרגע שבו התחלנו לעכל את צירוף המילים "ראש הממשלה יאיר לפיד".
ממשלת בנט התמודדה עם משבר הקורונה במשך רוב ימי כהונתה. ההתחלה היתה דווקא רגועה, עם שמונה נפטרים "בלבד" בחודש הראשון, אבל אז פרץ לחיינו הגל הרביעי של הנגיף, ואחריו הגל החמישי – הדלתא והאומיקרון. בנט, שחודשים ספורים קודם לכן הוציא את ספרו "איך לנצח מגפה" ותקף את התנהלות ממשלת נתניהו, נאלץ להתמודד עם העולם האמיתי, להשליך את הרעיונות בספר לגניזה וללכת בדרכי קודמו בתפקיד, כולל מתן הגבלות חמורות וניהול מסיבות עיתונאים תכופות.
בניגוד לממשלה שקדמה לה, לממשלת השינוי היו חיסונים מהיום הראשון, והיא אכן דאגה לבוסטר שלישי ורביעי, חיסנה ילדים והנפיקה את התו הירוק. ראש הממשלה אפילו הציע סגר סלקטיבי על מי שלא התחסן. אומנם רוב הזמן הוא השתדל להימנע מסגרים, מדיניות שהיו בה יתרונות וחסרונות, אבל השינויים במדיניות היו תכופים והמסרים מבלבלים, עד שכמה משרי הממשלה העבירו ביקורת על ההנחיות הלא ברורות שעצבנו את הציבור. נפתלי בנט כמובן לא אשם בגלי הקורונה עצמם, שהיו כלל-עולמיים. בעצם רגע, לא אמרנו "אתה הראש אתה אשם"? מה קורה עם הדבר הזה?
בנושא הביטחון, שנת בנט לא היתה שונה במיוחד מהשנים שקדמו לה: פה טילים מלבנון ללא תגובה, שם רקטות מעזה ללא תגובה, ובתווך גל טרור מיהודה ושומרון שכלל בין היתר פיגועים רצחניים בבאר שבע, בחדרה, בבני ברק, באריאל, באלעד ובתל אביב. לא משהו חריג. הקונספציה של ממשלות ישראל נמשכה, ומכסת הפועלים שנכנסו מעזה לישראל עלתה, כפי שסיפר בגאווה בנט עצמו בריאיון מאוחר. אבל היי, לפחות מזוודות הכסף הקטארי לעזה נפסקו. כלומר, המזוודות נפסקו, הכסף עבר יופי יופי. אבל זה היה דרך האו"ם, אז מה כבר עלול להשתבש.
בזמן שלא השתוללו כאן אירועים ביטחוניים או בריאותיים, יכולנו להתמקד ביחסים הבין-אישיים בממשלה ובקואליציה. מתברר שבנט צדק: מה שממשלות אחרות לא עשו בארבע שנים, הממשלה שלו עשתה בשנה אחת – אין-ספור התנצחויות ומריבות בישיבות ממשלה, בכנסת וברשתות החברתיות. גנץ נגד בנט, מיכאלי נגד גנץ, שקד נגד לפיד, סילמן נגד הורוביץ, אלי אבידר נגד כולם. ראש הממשלה התקשה להרגיע אפילו את ההתכתשויות במפלגתו שלו בין חברת הכנסת שירלי פינטו לסגן השר אביר קארה. "מפלגה של מטומטמים", סיכם קארה את אחד מסיבובי הקרבות.
ככל שהתקדמה השנה הראשונה והאחרונה בחיי הממשלה, כך התרבו חרמות של ח"כים, שרים וסיעות על ההצבעות בכנסת. המשברים הלכו וגדלו ורק שמות מחולליהם התחלפו: בני גנץ, אביר קארה, מיכאל ביטון, ג'ידא רינאוי-זועבי, וכל חברי רע"ם – שאיימו להחרים הצבעות במליאה כבר בחודש הראשון לכהונת הממשלה, ומאז לא הפסיקו לאיים ולעתים קרובות גם לקיים עד נפילתה. עידית סילמן וניר אורבך רק הניחו את האבן על המצבה. ואיפה היה בנט? הוא בעיקר היה עסוק במאמץ יחצני למצב את עצמו כמנהיג עולמי, כמו בניסיון התיווך היומרני בין רוסיה לאוקראינה.
לפיכך אין להתפלא על מספר גדול במיוחד של הפסדים קואליציוניים בהצבעות בכנסת, או בהצעות חוק שכלל לא הגיעו להצבעה. חוק האזרחות, חוק הגיוס, חוק הגיור, חוק הקנאביס, התיקון לחוק יסוד הממשלה, חוק להגבלת כהונה של ראש ממשלה – כל אלה ורבים אחרים נפלו או נדחו בשלב כזה או אחר של שנת בנט, בעוד חוקים פרטיים של אנשי האופוזיציה עברו בהצבעה. וכאילו כדי להוסיף נופך קומי לאירוע – תיקון לחוק הדיינים נפל במליאה לאחר שיושב ראש הכנסת מיקי לוי הצביע בטעות עם האופוזיציה.
בכלל, לא מעט רגעי מבוכה סיפקו לנו שרי הממשלה וחברי קואליציית השינוי. שרת התחבורה מרב מיכאלי פתחה את כהונתה בשינוי הטמפרטורה במזגן של רכבת ישראל; שר החוץ לפיד נאם במרוקו וטען שאנטישמיות היא גם הטבח שערכו בני ההוטו בשבט הטוטסי; השר לביטחון פנים עמר בר-לב הבטיח לעצור מחבל שביצע פיגוע, למרות שהמחבל חוסל; והאיש שלכאורה תקף את חברת הכנסת עידית סילמן בתחנת דלק לא אותר עד היום. היו גם התבטאויות פחות מצחיקות: סגן השר יאיר גולן קרא למתיישבי חומש "תתי אדם", חברת הכנסת גבי לסקי ממרצ הביעה תמיכה בתשלומי הרשות הפלשתינית למשפחות מחבלים, שר התפוצות נחמן שי אמר על חקירת מותה של כתבת אל-ג'זירה ש"האמינות של ישראל היא לא הכי גבוהה באירועים האלה", ובנט עצמו טעה בשמו של החייל הפצוע בראל חדריה שמואלי (שנפטר מאוחר יותר). בדיעבד ייאמר לזכותו שהוא כנראה לא היה אחראי לנמנום של ג'ו ביידן במהלך פגישתם בחדר הסגלגל. במקרה זה, המבוכה נעוצה בצד השני.
בסדר, אתם אומרים, אבל לפחות היתה כאן קואליציה ששומרת על הדמוקרטיה ועל טוהר המידות, לא כמו אתה-יודע-מי. ובכן, כבר בימיה הראשונים החליטה הנהלת הקואליציה למנוע הצעות חוק פרטיות במשך חודש. לאחר כמה שבועות שינתה הקואליציה את הרכב ועדות הכנסת באופן שדרס את מפלגות האופוזיציה. גדעון סער ניסה להעביר חוק שימנע כהונה של ראש ממשלה עם כתב אישום. אביר קארה הצביע פעמיים באחת ההצבעות במליאה ונחקר על כך במשטרה. ושר החוץ לפיד הקטין לעשות בשני מינויים שכשלו: מינוי גיסתו לדירקטוריון קק"ל, ומינוי חברת הכנסת רינאוי-זועבי ממרצ לקונסולית בשנגחאי במטרה להיפטר ממנה בכנסת. ועוד לא הזכרנו את השיפוצים בביתו של ראש הממשלה ברעננה, את הוצאות המזון המוגזמות-לכאורה בביתו, את החיסון שאושר לבנו בניגוד לנהלים, ועוד כהנה וכהנה.
אבל נחזור להתנהלות הממשלה. אין ממשלה נטולת הישגים, וגם ממשלת בנט יכולה להתהדר בכאלה. על חלקם אפשר להתווכח. היציאה מהמשבר הכלכלי הגיעה בעיקר בזכות ההתאוששות מהמגפה, כשדווקא חודשיה האחרונים של הממשלה היו בסימן עליית האינפלציה וזינוק ביוקר המחייה. גם דחיית הסכם הגרעין לא הגיעה בזכות ממשלת בנט, וכנראה גם מנהיג אוקראינה זלנסקי לא חב לו את חייו. שלושה הישגים גדולים היו לממשלה בכל זאת: עצם החלפתו של נתניהו לשנה וחצי, העברת תקציב המדינה אחרי תקופה ארוכה, וכמובן מינויו של רונן בר לתפקיד ראש השב"כ. בסדר, אז שניים. מכל היבט אחר – ההתרפקות הנוסטלגית על שנה אחת של ממשלת שינוי היא אחיזת עיניים.
(הטור ב'בשבע' מסוף השבוע. אציין שלא מעט חומרים על הממשלה הקודמת נותרו על רצפת העריכה מפאת חוסר מקום, אבל מניח שהבנתם את הרעיון)
וואוו
איך שכחתי
אם בנט היה כה מוצלח מדוע לא התמודד בבחירות שלאחר מכן?
וכן אם הממשלה כה זוועתית איך האופוזיציה לא הצליחה להפיל אותה והיא בעצם השלימה כהונה מלאה
קלמן קצת עושה סדר
https://www.makorrishon.co.il/news/politcal/article/384366?fbclid=IwY2xjawVJ-t9leHRuA2FlbQIxMQBwZG9mA3NydGMGYXBwX2lkDzQwOTk2MjYyMzA4NTYwOQABHmwlJGFTgrpXmdROHJGbBiBEv4kx1SFt_X8Z6kZmdzlmkQ2f_Sl0TOII9jiO_aem_l7HBetQpVEfsqrjuZi9HgQ/
שמחתי להיווכח, הרב מיכי, שנתניהו לא פדופיל.
כמו רבים וטובים במחנה הפוליטי שלך, אתם מאשימים את נתניהו בכל עוול שרק ניתן להעלות על הדעת (ראיתי פה שאחד הקוראים ביקש ממך הוכחה אחת לשחיתות מצד נתניהו, לא סיפקת אותה. כנראה בטכניקה הידועה של התעלמות המתפרשת כבוז מוחלט לאפשרות שהוא אינו כזה).
ובתכל'ס, כמו שאומרים: ונניח שמחר תקום הממשלה שהיא החלום הגדול של כל הרל"ב למיניהם, מה הלאה? הרי בינינו, לאחר שתתפוגג לה האופוריה של הורדת ביבי, ואופוריה כזו טבעה להחזיק כמה ימים בסך הכל, יהיה לך העונג לקבל שירותי דת מיאיר גולן, שירותי חינוך מנעמה לזימי, ועוד גדולי דור למיניהם, שאינם יודעים בין ימינם ושמאלם דבר.
בהצלחה לכולנו ושה' יהיה בעזרנו. למרות שאתה לא סומך על ניסים.
דווקא זו המוטיבציה שלי להצביע לבנט, העובדה שאני יודע שהוא ישים את הערכים (טובת המדינה) לפני הדוגמה המשמשת בשביל לממש את הערכים הללו.
עוד סקר של דפוסי ההצבעה הצפויים של הדתיים הלאומיים, עם רוב מוחץ לגוש נתניהו:
https://www.ynet.co.il/news/article/hy7poga3gl
טור מעולה, הלוואי שהיה מגיע לכל מי ששוקל להצביע לממשלה הקיימת, לא ייאמן שאנשים חושבים שהוא אלוהים.
אחד הפוסטים החזקים שקראתי: https://www.facebook.com/story.php?story_fbid=4603765769950947&id=100009527095731:
בעיניי חובה לכל מצביעי הקואליציה הנוכחית.
מה הצבעת?
אייזנקוט
למען הדיוק
אזנקוט ולא אייזנקוט
הוא מרוקאי לא אשכנזי, זה טעות של פקידי רישום האוכלוסין בארץ בעת העלייה [שהוא כנראה אהב אותה]
סתם שאלה אליך
מיכי
גם אתה עכשיו כל הלילה מול המסכים
או הולך לישון וקם בבוקר
יהיה מה שיהיה
מה יש להיות מול המסכים? ברבורים משעממים בלי טעם וריח עד קץ כל הדורות. נחכה לתוצאות האמת ואז נחכה לתוצאות המו"מ. ניפגש בעוד חודשיים
התקשורת, הנבלות.. הרימו למפלגות האופוזיציה כאילו בטוח הם הולכים לזכות, פירגנו ללייטנר כאילו הוא יהיה הפתעת הבחירות.
הסקרים היו שקריים ומושחתים. הצביעו על מגמה כללית של התרסקות גוש הימין.
זלזלו מאוד בזליכה והנדל , שדווקא היה קרוב.
בקיצור עבדו עלי בעיניים וכל הזמן עמוק הרגשתי שאני הולך נגד האינטואיציה.
, עם 17-18 מנדטים של מחבלים ששרים בילאדי בילאדי
עם עיתונאים שכל הזמן חפרו את השכל כאילו מה שחשוב להם זה "ברית המשרתים" ואז שעה אחרי הבחירות אמרו שזה בסדר גמור ללכת עם החרדים.(אטילה, ימיני, כספית)
עם גדי אייזנקוט בשידור חי קורא למרד של המערכת הביטחונית נגד ראש ממשלה מכהן, ורומז שתקיפה באירן היא רק לצרכים פוליטיים
שזה יותר גרוע מכל שחיתות.
אני חוזר הביתה לימין הקלאסי.
היידה סמוטריץ'
שלום רב,
המשפטים בסגנון "שאין אדם סביר שמצביע לגוש השינוי", מלבד שהם מפגרים ברמה, האם מתוך ה 53 מנדטים אין אדם סביר? האם למשל נדב שנרב הוא לא אדם סביר? אולם לא על זה באתי. סגנון המשפטים הללו, הם דה הומניזציה של היריב ומדרון חלקלק לדברים הגרועים ביותר שאנחנו יכולים לעלות על הדעת.
נ.ב. זה אולי מסביר גם למה אתה לא מייחס חשיבות מספיק לשלילת החירות האזרחית על ידי חבר שופטים הנבחרים מטעם עצמם, שעושים בחוקים ככל העולה על רוחם, מה שמאפשר בצד זה רדיפות פוליטיות, אכיפה בררנית ועוד, מהסוג של משטרים הטוטליטרים, יש להניח כי חשיבות החירות של אוסף אנשים לא סבירים, לא ככ חשוב בעיניך.