חדש באתר: עוזר בינה מלאכותית המבוסס על כתביו ושיעוריו של הרב מיכאל אברהם

חייבים ממשלה אחרת (טור 782)

👁 2,628 צפיות
📋 בשורה אחת
הטור מציג מנשר משותף של ימני דתי ושמאלני חילוני שטוענים כי למרות מחלוקות חריפות ביניהם, ולמרות הישגים מסוימים של הממשלה, הצטברות הכשלים של הממשלה הנוכחית מחייבת את החלפתה בבחירות. הטענה אינה שהאלטרנטיבה מושלמת או מוסכמת בכל נושא, אלא שהמשך שלטון כזה מסוכן למדינה.

הרשימה בכוונה מצומצמת רק למה ששני הכותבים מסכימים עליו

הטור מדגיש שלא נכללו בו סוגיות שנויות במחלוקת גם בין שני הכותבים עצמם: ההתרעות שלפני 7 באוקטובר, עסקאות חטופים, הרפורמה המשפטית, היחס לחמאס והיבטים שונים של המשך הלחימה. דווקא ההימנעות הזאת נועדה לחזק את הטיעון: גם אם מניחים בצד את כל המחלוקות הגדולות, נשארת מסה קריטית של כשלים שעליה יש הסכמה מלאה ושדי בה כדי להצדיק החלפת ממשלה.

אי לקיחת אחריות על 7 באוקטובר מערערת את עצם האחריות השלטונית

הטור מבחין בין אשמה לבין אחריות. גם בלי להכריע מי התריע, מי כשל מקצועית ומי אשם יותר, הממשלה אחראית מעצם היותה הרשות השלטונית שבמשמרתה אירע האסון. לכן הסירוב לחקור באמת, להתפטר או לפחות להכיר באחריות נתפס כאן לא רק ככשל נקודתי אלא כפגיעה בעיקרון בסיסי של משטר תקין. מבחינת הטור, בימים רגילים די היה בכך לבדו כדי לדרוש החלפה מיידית.

הברית עם ההנהגה החרדית היא סיוע אקטיבי להשתמטות, לא רק כניעה קואליציונית

הטור טוען שהממשלה לא רק נכנעת לדרישות חרדיות אלא פועלת אקטיבית להעמקת אי הגיוס, אי ההשתלבות ואי היצרנות, תוך הישענות על מפלגות והנהגה רבנית שאינן נושאות בנטל ואף מציגות את המדינה הציונית כיריב. לכן חקיקה כמו הפטור מסנקציות לעריקים, חוק יסוד לימוד תורה או חוק הרבנים אינה רק סחר קואליציוני אלא פגיעה ישירה ביכולת הקיום של המדינה ובכבוד התורה עצמו. הדוגמאות על טרפוד לימודי הליבה בבעלז ועל הדחת מי שנתפסו כמכשול לפטור מגיוס נועדו להראות שמדובר במדיניות יזומה, לא בהשלמה פסיבית עם המציאות.

הדרת נשים ודה לגיטימציה שלהן מוצגות כתוצאה ישירה של הרכב הקואליציה

הטור מוסיף שהיחס לנשים איננו עניין צדדי: במפלגות החרדיות אין ייצוג לנשים עקרונית, והרוח הזאת מחלחלת לרבנות הראשית ולמינויים בשירות הציבורי. השילוב בין מגבלות שמוטלות על נשים בזירה הדתית לבין היעדר כמעט מוחלט של נשים בתפקידי הנהגה ממשלתיים מוצג כסימן עמוק לאופי השלטון ולמחיר שהקואליציה מוכנה לשלם כדי לשמר את עצמה.

תרבות השקר, המינויים הפסולים וקמפיין הדיפ סטייט מפרקים את השירות הציבורי

הטור רואה בשקרים, בסתירות הפומביות ובדה לגיטימציה לעובדות חלק משיטת שלטון: לטשטש את המציאות כדי להקל על מניפולציה ושליטה. לצד זה מתוארת מערכת של מינויים פוליטיים ומינוי מקורבים חסרי כשירות, יחד עם השארת מאות תפקידים בכירים לא מאוישים. כך, לפי הטור, הממשלה משתמשת בבעיה אמיתית של משילות לא כדי לבנות שירות ציבורי יעיל יותר אלא כדי לרוקן אותו, לבטל מוקדי ביקורת ולהחליף מקצועיות בנאמנות אישית.

הכשל אינו רק ביטחוני: אזרחים הופקרו, הכלכלה נשחקה והחינוך מדרדר

מעבר לאסון הביטחוני, הטור טוען שהממשלה נכשלה גם בתפקוד האזרחי הבסיסי מאז 8 באוקטובר: טיפול לקוי במפונים, עיכובים בפיצויים ובהסדרי דיור, ותלות ביוזמות אזרחיות במקום במשרדי הממשלה. לכך מתווספים יוקר מחיה, גירעון וסדרי עדיפויות תקציביים שמוכוונים פוליטית ואינם מתכנסים למדיניות סבירה, במיוחד כאשר נטל המלחמה גדל והחרדים אינם מגויסים ואינם משולבים. גם ההידרדרות בהישגי התלמידים, ובפרט עידוד המשך חינוך חרדי ללא כלים לעולם העבודה, מוצגת כאיום ארוך טווח על המשק ועל חוסן החברה.

אובדן המשילות ביהודה ושומרון ובחברה הערבית פוגע גם במוסר וגם בביטחון

ביחס לאלימות יהודית ביהודה ושומרון, הטור טוען ששתי האפשרויות חמורות: אם זו מדיניות מכוונת, מדובר בהחלטה מסוכנת שלא הוצהרה רשמית; ואם לא, זו הוכחה לאובדן משילות. ביטול מעצרים מנהליים ליהודים תוך המשך השימוש בהם נגד ערבים מוצג כסיוע שלטוני פעיל להפרת חוק, עם מחיר מוסרי, ביטחוני ובינלאומי. באותה לוגיקה הטור דוחה את ההסבר התרבותי לפשיעה בחברה הערבית וטוען שהזינוק ברצח ובאלימות משקף בראש ובראשונה מדיניות ממשלתית כושלת או מכוונת, במיוחד לאור שיפור שנראה בעבר כאשר הופעלו תכניות אחרות.

הבידוד הבינלאומי, פרשת קטאר והנעשה בלשכת ראש הממשלה מצביעים על כשל הנהגתי מתמשך

הטור אינו מכחיש אנטישמיות ואנטי ציונות, אבל טוען שהממשלה מחמירה את הבידוד המדיני במקום להתמודד איתו, עד כדי שחיקה חריגה של התמיכה בישראל גם בארצות הברית. פרשת קטאר מוצגת לא כהוכחה לבגידה בהכרח אלא כהוכחה שהלשכה אפשרה השפעה זרה חמורה בזמן מלחמה, גם לאחר שהדברים נחשפו. לכך מצטרפות העדויות על מעורבות בני משפחה, זיופים, ניהול אישי אובססיבי ומינוי אנשים לא ראויים, שיוצרות יחד תמונה של לשכה שפועלת משיקולים פרטיים ופוליטיים במקום משיקולי מדינה.

מלחמה בשש חזיתות בלי אסטרטגיה ובלי חלוקת נטל סבירה אינה מדיניות

כאן הטור שומר על הניואנס: שני הכותבים חלוקים בשאלה אם נכון להמשיך במלחמה עד הניצחון או למצות הישגים דרך הסכמים, אבל מסכימים שהממשלה אינה מציגה אסטרטגיה שמתרגמת הישגים צבאיים להישגים מדיניים. בעיניהם אי אפשר גם להאריך לחימה בכמה זירות, גם לפטור ציבור גדול מגיוס, גם להעמיס את הנטל על המילואים והכלכלה, גם ללבות אי יציבות ביהודה ושומרון וגם לאבד תמיכה בינלאומית, ואז לטעון שיש כאן מדיניות קוהרנטית. מי שמקבלים את ההחלטות גם אינם נושאים בעצמם בחלק הולם מן המחיר.

ריכוז הכוח בידי אדם אחד מבטל בלמים, והביקורת הרחבה נגדו אינה מקרית

הטור טוען שתהליכי קבלת ההחלטות בממשלה, בכנסת וברשויות נשחקו: יש זלזול בחוקים ובנהלים, החלשת הכנסת מול הממשלה, מאמץ מתמשך לצמצם את ביקורת בתי המשפט ומינויים של אנשים שאינם מסוגלים או אינם רוצים לחלוק. כך נוצר בפועל שלטון יחיד, ולעתים אפילו השפעה של רעיה ובן שלא נבחרו. מכאן גם החשיבות של העובדה שכמעט כל מי שעבדו לאורך השנים עם נתניהו יצאו בשלב כלשהו בביקורת קשה עליו; הטור אינו טוען שכל ביקורת צודקת, אבל סבור שלא סביר להכריז על כולם כבוגדים או שמאלנים ובכך לבטל כל אפשרות לדיון ענייני.

המסקנה היא גם עניינית וגם אלקטורלית: החלפת הממשלה אינה הקמת ממשלת שמאל

בסיום הטור טוען שהנזקים המצטברים אינם מבטיחים שהבאים יהיו מצוינים, אבל הם בהחלט מוכיחים שהנוכחיים צריכים לפנות את מקומם. הוא מוסיף פנייה מיוחדת לימין: נתניהו מוצג לא כמושיע הימין אלא כמי שחוסם דווקא את יכולתו של רוב ימני למשול, משום שהוא משמר את התיקו הפוליטי. לכן האלטרנטיבה המוצעת אינה ״ממשלת שמאל״ אלא גוש שינוי ותיקון של ימין, מרכז ושמאל, דתיים וחילונים, והקריאה המעשית היא להצביע רק למפלגות אופוזיציה שמתחייבות לא להיכנס לשותפות עם מפלגות השלטון הנוכחי.

🤖 סיכום הטור נוצר אוטומטית באמצעות בינה מלאכותית.

זה עדיין לא הטור המיוחל עם דעתי לגבי הבחירות. זה יהיה הטור הבא והוא יעלה בקרוב מאד.

הטור הזה מכיל מסמך שכתבתי ביחד עם חברי אמנון לבב. גרסה קצרה שלו שמופיעה בסוף הטור תופץ עם קישור לטור הזה, וכולכם מוזמנים להפיצה גם בין אנשי הקשר שלכם או בכל פורום רלוונטי אחר.

 

חייבים ממשלה אחרת

 

ימני דתי ושמאלני חילוני מסכימים כי חייבים, פשוט חייבים, ממשלה אחרת אחרי הבחירות הקרובות. מדוע?

בין שני הכותבים של רשימה זאת יש אי הסכמות חריפות ביותר על מדיניות, על היחסים עם שכנינו, על מדיניות כלכלית וחברתית, ועוד, כפי שיש גם בתוך הגוש שמבקש להחליף את הממשלה. אין ספק גם, שלממשלה הנוכחית היו גם הישגים, אבל כל אחת מהנקודות שברשימה למטה מבוססת עובדתית וכמעט כל אחת בפני עצמה הייתה מספיקה, בזמנים רגילים, כדי לדרוש החלפה מיידית של הממשלה. ביחד, הן מצביעות על צורך חיוני וקיומי להחלפה כזאת כבר עכשיו.

לא מנינו כאן נקודות שנוגעות להתעלמות מהתרעות לקראת 7 באוקטובר, עסקאות חטופים, הרפורמה המשפטית, העברת מימון לחמאס ומניעת חיסולים של ראשיו, או המשך הלחימה בחזיתות שונות, מפני שבנקודות הללו לא הסכמנו בינינו, ולכן ראינו בהן נקודות שנויות במחלוקת. הרשימה להלן כוללת אך ורק טיעונים שלגביהם שוררת בינינו הסכמה מלאה.

הנה מה שהממשלה הנוכחית עשתה, עושה, ומתכוונת לעשות ביתר שאת אם תזכה בבחירות הקרובות:

  1. אי לקיחת אחריות לאירועי 7 באוקטובר. מבלי להיכנס לסוגיית התרעות שהיו או לא היו, השכמות או אזהרות, ראש הממשלה ושריו מסרבים לחקור באופן אמיתי ולקחת את האחריות שמוטלת עליהם פשוט מתוקף היות השרים וראש הממשלה אחראים במשמרת שבה האסון התרחש.

כאן יכולנו לעצור. אחרי כישלון בקנה מידה שכזה, כל ממשלה חייבת ללכת הביתה, ולו רק מחמת האחריות שלה, ללא קשר לאשמה או לממצאים כאלה או אחרים של ועדת חקירה. אבל האחראים (שאינם בהכרח האשמים היחידים) לא רק שלא התפטרו אלא חוזרים ומבקשים את אמון הציבור. הם נתלים שוב ושוב בתוצאות של חקירה עתידית, אלא שהדיון על האשמה וחשיפת הכשלים כלל אינו רלוונטי לסוגיית הצורך בהחלפתם, משום שהאחריות שלהם אינה שנויה במחלוקת.

  1. כניעה לכל דרישות מנהיגי החרדים תוך הסתמכות על קואליציה אנטי-ציונית. העברת כספים בלתי פוסקת דווקא לכיוונים לא יצרניים ולא תורמים על חשבון האוכלוסייה שמשרתת ומייצרת, מה שמביא לעידוד ההימנעות משירות צבאי ופגיעה חמורה בסיכויים של החרדים עצמם להשתלבות עתידית בחברה ובכלכלה לטובתם ולטובתנו. לא מדובר רק בהסכמה שבדיעבד אלא בסיוע אקטיבי להשתמטות ולאי השתלבות שמאיימים על עצם קיום המדינה. יוצא, אם כך, ש"המחנה הלאומי" מבסס את שלטונו כיום על כוחות שפועלים תחת הסיסמא ״נמות ולא נתגייס״ (בניגוד לחוק, כולל מי שלא עוסקים בלימוד תורה), מאשימים את הציונות והחילוניות בכל הפגעים, אינם מוכנים להשתתף בנטל החזקת המדינה, עורכים מסעות השמצה נגד מדינת ישראל ברחבי העולם (על רדיפת לומדי תורה ואנטישמיות) ופועלים לגמרי בגלוי נגדה ונגד סיכויי הקיום שלה. לא מדובר בשוליים חרדיים קיצוניים, אלא במנהיגות הרבנית שעומדת בראש אותן מפלגות שמהוות כיום חלק מרכזי ב"מחנה הלאומי" והן המפלגות ה״לא ציוניות״ הבולטות ביותר.

שיתוף הפעולה הזה כולל חקיקה פזיזה ומזיקה, כמו החוק שפוטר עריקים ומשתמטים מסנקציות, או חוק יסוד לימוד תורה, שהוא חוק שמשתמש בתורה להגברת חילול השם. הוא הדין לגבי ״חוק הרבנים״ שעבר על ידי הקואליציה, שעניינו סידור משרות ציבוריות לאנשי ש"ס כחלק מההשתלטות שלה על שוק מתן שירותי הדת והפיכת משרד הדתות והרבנות הראשית לטריטוריה פרטית (ראו למשל כאן).

דוגמה מובהקת: לפני כמה שנים החליטה חסידות בעלז להכניס לימודי ליבה למוסדות החינוך שלה. זוהי חסידות מרכזית ויש סיכוי שההחלטה הזאת הייתה מפלסת דרך בפני רבים אחרים להצטרף למהלך המבורך. ערוץ 7 מדווח שלפני הבחירות האחרונות דאג ראש הממשלה באופן אישי, ומשיקולים פוליטיים, לטרפד את המהלך (שאכן לא יצא אל הפועל), ובכך הנציח את חוסר היכולת של החרדים להתפרנס ולתרום לכלכלת המדינה.

דוגמה נוספת: ראש הממשלה הוקלט כשהוא אומר למנהיג דגל התורה (הרב הירש) שהוא סילק את גלנט והרצי הלוי משום שהפריעו לו לוודא את המשך אי-גיוס החרדים. סילוקו של יו"ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת, יולי אדלשטיין, על אותו רקע, והחלפתו בבועז ביסמוט הוא מקרה בולט נוסף. לא מדובר, לכן, רק בכניעה לתכתיבים אלא בסיוע אקטיבי מצד הממשלה והעומד בראשה.

  1. יחס מפלגות הקואליציה לנשים. במפלגות החרדיות אין ייצוג לנשים באופן עקרוני, בהלימה עם יחסם של חרדים לנשים בכלל. לא פלא שהרבנות הראשית מצירה את צעדיהן של נשים שוב ושוב (לא מאפשרת להן להיבחן לרבנות, להיות משגיחות כשרות וכדומה), גם נגד פסיקות של בג"ץ וללא שום בסיס הלכתי. זו המדיניות של החרדים והחרד"לים שנציגיהם בכנסת ורבניהם בוחרים את הרבנים הראשיים. גם בתפקידי ממשל בכירים כמעט ואין כיום נשים. מספר חברות הכנסת בקואליציה נמוך ביותר (ראו כאן), מספר המנכ"ליות במשרדי הממשלה כיום הוא אפס, וגם נושאות תפקידים בשירות הציבורי מספרן ירד בקדנציה הזאת לשפל חסר תקדים (ראו כאן וכאן).

דוגמה בוטה: ראו כאן בפודקסט של יוסי מרשק, את תאיר רביבו איפרגן שהייתה מנכ"לית משרד העבודה, מתארת שיחה עם יואב בן צור, שר העבודה מטעם ש"ס דאז, שאמר לה, בין היתר: "את מאד מאד מקצועית, אנחנו מאד מעריכים אותך, אבל יש רק בעיה אחת – את אישה". בכך סיימה את עבודתה.

  1. אמת ושקר. בעידן הזה שקרים הפכו לנורמה באופן שמערער מאוד את היכולת של האזרחים להבין מה המצב לאשורו ולדעת למי להאמין. זוהי כמובן המטרה של השלטת תרבות השקר, כי ציבור שאינו יודע להבחין בין אמת לשקר קל הרבה יותר למניפולציה ולשליטה. הדוגמאות רבות ומוכרות, וניתן למצוא רבות כאן, והנה כמה מהבולטות: נתניהו ניהל מו"מ ארוך עם מנסור עבאס כדי שיצטרף אליו לקואליציה (מהלך שהוכשל על ידי סמוטריץ), ואחר כך הכחיש זאת בנחרצות והאשים את ״ממשלת השינוי״, שצירפה את עבאס, בבגידה וכניעה לחמאס. דרעי מצולם כשהוא אומר לאנשיו שבשום אופן אין להתגייס ולאחר מכן מכחיש שאמר זאת, מירי רגב טוענת "משרד התחבורה אינו גוף מודיעיני, אינו בודק, ואין לו גישה לנתוני הנוסעים והצוות" בעוד שבאתר המשרד עצמו מוגדר תפקיד אגף הביטחון כ"אבחון ביטחוני של טיסות זרות", סמוטריץ׳ טוען שזהו שקר גמור שחיילים נושאים בנטל בגלל אי-גיוס חרדים, בזמן שצה"ל חוזר ואומר שחסרים לו כ-12,000 חיילים, ובמאי 2026 הצבא מזהיר שמערך המילואים עלול "להתמוטט" בלי חקיקה לגיוס כ-80,000 חרדים.
  2. מינויים לא ראויים. בכל משרדי הממשלה, בתפקידים החשובים ביותר, מתנהל מינוי מקורבים שאינם עומדים בתנאי סף ואינם בעלי מקצוע, מה שמוביל להחמרת מצב התחבורה, החינוך, הבריאות והכלכלה וגם לסיכונים בטיחותיים (תאונות דרכים) וביטחוניים (פליי-דובאי). במקביל, מאות משרות בכירות בשירות הציבורי ובכל משרדי הממשלה אינן מאוישות כבר שנים (ראו כאן), מה שמוביל להרס השירות הציבורי לשנים קדימה. ראו נתונים כאן.

דוגמה מובהקת: מינוי פרקליטו של נתניהו, עו"ד ראבילו, שהוא גם פעיל בשדה הפוליטי ובליכוד למבקר המדינה. אין ספק שתמיד היו מינויים לא ראויים, אבל מינוי של אדם שבאופן כל כך בוטה אינו מסוגל למלא את תפקידו כמבקר אובייקטיבי הוא עוד פגיעה קשה ביכולת לקיים מנהל תקין במדינה. בג״צ, שמרבית חבריו מונו על ידי ממשלות ימין, נאלץ כמובן לפסול את המינוי והתפhttps://www.meida.org.il/16903קיד החיוני נותר לא מאויש, מצב מאד נוח לרשות מבצעת שמעוניינת להתנהל באופן פסול וללא בקרה.

דוגמה נוספת: התפטרויות ופיטורים במשרד התחבורה, תחת השרה מירי רגב. מדובר בעשרות מנהלים, מתוכם כמעט כל השדרה הבכירה של המשרד. כמן כן, יש דיווחים רבים על התנהלות מושחתת שיטתית במשרד, דילוג על מכרזים, כפייה פוליטית, מינוי מקורבים חסרי יכולות ועוד, מה שיכול להסביר את ההידרדרות בפרמטרים רבים של התחום שהמשרד מופקד עליו (תאונות דרכים, עומסי תנועה ועוד). ראו כאן דיווח.

השחתת השירות הציבורי היא עניין בעל חשיבות עצומה. לא מדובר רק בתמיכה במקורבים ושימוש בכספי הציבור, אלא בשחיקה והרס של השירות הציבורי כולו, ואמון הציבור בממשלה, תוך כדי קמפיין על ה"דיפ סטייט" שמנהל כביכול את המדינה, קמפיין שמהווה תואנה לריקון השירות הציבורי, כביכול כדי "לתת לממשלה למשול". גם במקרה הזה, הממשלה מזהה בעיה אמיתית (בעיית משילות במשרדי ממשלה), ובמקום לטפל בה באופן קונסטרוקטיבי, משתמשת בה כדי לפרק את השירות הציבורי, להכתיב מדיניות מושחתת ולחסל כל גורם שיכול לאזן את כוחה של הממשלה או לבקר אותה.

  1. תפקוד אזרחי. מעבר לכשלים הביטחוניים, הממשלה הפגינה גם חוסר תפקוד אזרחי בולט החל מה-8 באוקטובר. הזנחה של המפונים ושל הפריפריה תוך איחור של חודשים בתשלום פיצויים ובמציאת פתרונות דיור, חוסר תפקוד של כל משרדי הממשלה, טיפול חסר בנפגעים והסתמכות מוחלטת על יוזמות והתארגנויות אזרחיות בהיעדר תשובות ממשלתיות. עלייה חמורה ביוקר המחיה ובגירעון, תקציב הביטחון שאולי מתחייב במצב המלחמה הנוכחי, אבל לא זוכה לגיבוי במדיניות הכללית (תקציבים קואליציוניים, גיוס ושילוב חרדים, ניהול מלחמה בלתי פוסקת בכל הזירות ועוד), בזמן שאנשי המקצוע באוצר מזהירים שכל ההיבטים הללו יחד אינם מתכנסים לכדי מדיניות תקציבית וכלכלית סבירה. ישנה הרעה במצבם הכלכלי של מרבית האזרחים במדינה, כש-58% מהאזרחים לא מגיעים כלל למדרגת מס (ראו למשל כאן), למרות ההישגים (האמיתיים) של ההיי-טק והיצוא שכולנו גאים בהם.
  2. חינוך והישגי התלמידים. בשנים האחרונות ישנה הידרדרות בהישגי התלמידים במדינות רבות בעולם מסיבות שונות. אבל מבחני פיז"ה האחרונים מצביעים על הידרדרות חמורה בהישגי התלמידים בישראל גם באופן יחסי לשאר מדינות ה-OECD. ראו כאן. אין צורך לתאר את משמעות העניין למשק ולחוסנה של החברה. נוסיף שהחינוך החרדי לא מעניק לבוגריו כלים לתעסוקה והשכלה בעולם העכשווי (למרות טענות כאילו מלמדים שם לימודי ליבה. ראו למשל כאן), והממשלה הנוכחית רק מעודדת את המשך המצב הזה.
  3. אובדן משילות ביהודה ושומרון. בקדנציה האחרונה חלה עלייה דרמטית במספר אירועי האלימות, הביזה והרצח כלפי ערבים ביו"ש (ראו נתונים כאן). רבים מתריעים על כך, כולל מומחי ביטחון רבים ואנשי ימין מובהקים. אם האלימות כלפי התושבים והצבא היא פרי החלטה ממשלתית מודעת, זו החלטה חמורה שלא התקבלה רשמית, ואם המצב אינו מגובה על ידי הממשלה, זה אומר שהיא איבדה לחלוטין את המשילות בשטח.

דוגמה בוטה במיוחד: שר הביטחון כ"ץ ביטל את המעצרים המנהליים למתיישבים יהודים (ראו כאן), וזאת דווקא בתקופה שבה האלימות של חלקם בשיאה והמחיר שכולנו משלמים עליה גבוה במיוחד, וכמובן תוך אפליה בוטה (שכן ערבים ממשיכים להיעצר). זו כבר לא רק רוח גבית אלא מדיניות מוצהרת שעניינה סיוע ממשלתי אקטיבי להפרות החוק בשטח.

מעבר לבעיה המוסרית והמשילותית, האירועים הללו עומדים במוקד הידרדרות מעמדנו המדיני והכלכלי בעולם. ישראל כבר אינה נתפסת כמדינת חוק מה שמעמיד גם בסכנה משפטית מפקדים וחיילים בצה״ל שרוצים לנסוע לחו״ל.

  1. האלימות והפשיעה בחברה הערבית. גם כאן, אם זו מדיניות מכוונת היא מסוכנת לכולנו ומזיקה ביותר (וגם עומדת בניגוד גמור להצהרות הממשלה), ואם זו אינה המדיניות, זהו סימן לחוסר יכולת לשלוט במתרחש בשטח. ישנה נטייה, בחוגים מסוימים, לתלות את התופעה ״בתרבות הערבית״ (יש פוליטיקאים, כמו טלי גוטליב ובן גביר, שאומרים זאת במפורש), אבל בדיקת נתוני פשע ורצח בעולם ובמדינות ערביות שכנות ואפילו ברשות הפלסטינאית מגלים שבחברה הערבית בישראל קיים שיעור הפשיעה והרצח מהגבוהים בעולם (השלישי בגובהו ב-OECD), בעקבות קפיצה עצומה שהתרחשה ב-2023 (כאן בנתוני משרד האוצר). אבל, לפי נתוני משרד האוצר הנתונים גבוהים בפערים אדירים גם ביחס לעולם הערבי ואפילו לרשות הפלסטינאית, מה שמפריך את הטיעונים ה״תרבותיים״. השיפור שחל במצב האלימות בזמן ממשלת השינוי, למרות הזמן הקצר שניתן לתכניות השונות שבוטלו מיד עם הכניסה של הממשלה הנוכחית, גם הוא סימן לכך שההחמרה במצב היא תוצאה ישירה של מדיניות ממשלתית מכוונת.
  2. הידרדרות חסרת תקדים במצבנו הבינלאומי. ידוע שהבידוד והחרם על מדינת ישראל הולכים ומתחזקים. אמנם אנטישמיות ואנטי-ציונות היו קיימות תמיד, וזכותה של ממשלה לנהל מדיניות לאור שיקוליה, אבל ממשלת ישראל לא רק שאינה עושה מאמץ אפקטיבי כדי להתמודד עם המצב אלא אפילו נותנת לו רוח גבית בהתנהלותה ביחס למשילות ושלטון החוק ביו"ש, ובכך גורמת לאבדן של כמעט כל ידידינו בעולם. אנחנו רגילים לזלזל בעולם ובאו"ם (שאכן מפגין אנטישמיות פעמים רבות), אבל מי שחושב שנוכל להמשיך להתקיים בבדידות לאורך זמן טועה. אפילו בארצות הברית, ידידתנו הנאמנה ביותר, שבה אנחנו תלויים מבחינה כלכלית, מדינית ובעיקר צבאית, מעשי הממשלה הביאו להידרדרות חסרת תקדים בתמיכה בישראל גם בשתי המפלגות וגם בקרב מרבית הציבור (זה קורה כבר כעת בממשל שנחשב תחילה כידידותי מאד. מה יקרה אחרי עידן טראמפ?).
  3. קטאר. גם בלי לייחס כוונות של בגידה או רדיפת בצע, אין עוררין על כך שהתאפשר לקבוצת יועצים לעבוד בלשכת ראש הממשלה בזמן שקיבלו משכורת ותשלומים מקטאר, וברור שהיועצים הללו פעלו משיקולים זרים ולא משיקולים של טובת המדינה (מה שחמור בפרט בזמן מלחמה ומדיניות לעומתית ועוינת של קטאר). הם לא פוטרו או הורחקו גם אחרי שהמצב התגלה, וגם כשעלו חשדות לטשטש ראיות וחלקם ממשיך לעבוד בלשכה עד היום. נראה שראש הממשלה אינו סבור שיש בכך טעם לפגם והוא ממשיך בקשרי העבודה והשותפות עם סוכני קטאר שבלשכתו.
  4. התנהלות הלשכה. עדויות רבות על מעורבות בוטה של רעיית ראש הממשלה ובנו, זיופי מסמכים ופיברוק נתונים (ראו כאן וכאן), עיסוק אובססיבי באינטרסים הפוליטיים והאישיים, החזקת אנשים לא ראויים ועוד עבירות ומעשים לא ראויים. גם כאן מדובר בעדויות של רבים מעובדי הלשכה לשעבר, אנשי אמון ואנשי ימין שבשלב מסוים הרגישו שעליהם לספר מה ראו ושמעו.
  5. לחימה מרובת חזיתות. לחימה נמשכת בשש חזיתות פתוחות, ללא קבלת החלטות אסטרטגיות למימוש הישגים צבאיים. זהו נושא שלגבי היבטים מסוימים שלו אין הסכמה בציבור וגם לא בין שנינו. אחד מאיתנו תומך בהמשך המלחמה ומאמין שניתן להמשיך עד לניצחון ואילו השני סבור שיש לנסות למצות הישגים אסטרטגיים בכל אחת מהחזיתות על-ידי הסכמים. אבל שנינו מסכימים שבלתי סביר להחליט על המשך המלחמה בכל הזירות, ביחד עם פטור גורף לחרדים מגיוס, ויתור על תרומתם הכלכלית למשק למרות העלויות הגבוהות של הלחימה, התססת השטח והיעדר משילות ביו"ש שגורם לנטל כבד מנשוא על הצבא ובעיקר על מערך המילואים (מאות ימי מילואים של לוחמים שנשחקים, שוחקים את משפחותיהם ומאבדים את פרנסתם), וכמובן גורם לאבדן התמיכה הבינלאומית בישראל. כל זה יחד פשוט לא מתכנס למדיניות הגיונית. שנינו גם מסכימים שהמטרה של הישגים צבאיים היא מימושם לכדי הישגים אסטרטגיים, ששיקולים כאלה צריכים להנחות את מקבלי ההחלטות, וכן שהממשלה הנוכחית נמנעת באופן עקבי מקביעת אסטרטגיה מה שמקשה על הצבא ולא מאפשר מימוש הישגים צבאיים.

כאן המקום להוסיף שאת המדיניות הביטחונית, המדינית והכלכלית של ישראל קובעים חברי קבינט וקואליציה שהם עצמם אינם משרתים וחלקם גם לא שירתו בצבא, וכך גם ילדיהם. הם מקבלים החלטות ששולחות רבים להילחם ורבים עוד יותר לשלם מחירים כבדים, בלי שהם נוטלים חלק כלשהו בנטל שהם עצמם יוצרים, וכל זאת ביחד עם פעילות מתמדת של חלקם לערעור מעמדה של ישראל בעולם (מסעות הרבנים שמשמיצים את ישראל בפני קהילות יהודיות ופוליטיקאים בעולם תוך הפצת שקרים על רדיפת לומדי תורה ואנטישמיות. ראו למשל כאן).

  1. ביטול של תהליכי קבלת החלטות מסודרים. למעלה עסקנו במשרדי הממשלה, אבל התופעה מתרחשת גם בממשלה, בכנסת, בחברות ממשלתיות וברשויות שונות. שילוב של זלזול בחוקים ובנהלים, הצהרות על אי ציות לבית המשפט ואי הכרה בנשיא ביהמ"ש העליון (גם אם הוויכוח על מינויו יכול היה להיות לגיטימי), ביחד עם מינוי אנשים חסרי רצון ויכולת להביע דעה עצמאית או להתנגד, באופן שמשאיר את כל ההחלטות בידי אדם אחד במקרה הטוב, ובמקרים רבים בידי רעיה ובן שלא נבחרו ולא הוסמכו לכך.
  2. שלטון יחיד. במדינת ישראל הכנסת נשלטת באופן כמעט מוחלט על ידי הממשלה. בשנים הללו מתעצם התהליך של השלטת הממשלה על הכנסת (ע"ע סילוקו של אדלשטיין למשל), ומניעת ביקורת של הכנסת על הרשות המבצעת. זה מצטרף לממשלה שנמצאת בשליטה מוחלטת של ראשה ולפעילות עקבית של המשלה ושל שר המשפטים להחליש את מערכת בתי המשפט ואת כוחה לבקר את פעילות הממשלה. מכך נובע שבמדינת ישראל מופר העיקרון המרכזי של הפרדת שלוש הרשויות ושל בקרה של כל אחת מהרשויות על שתי האחרות. חמור מכך, גם בתוך הרשות היחידה שקובעת – המבצעת – ההחלטות מתקבלות על ידי אדם יחיד ללא דיון ביקורתי או יצירתי וללא בקרה. שלטון ללא בקרות הוא מרשם לאסון, ולכן לא מקרה הוא שתחת שלטון יחיד כזה של שליט שמוקף באומרים הן אכן מתרחשים אסונות וכמעט-אסונות.
  3. ביקורות מקיר לקיר. אין לאזרח פשוט מידע אותנטי על מה שמתרחש בחדרי חדרים. אבל עובדה היא שכמעט כל מי שעבד עם נתניהו עזב אותו בשלב זה או אחר, ויצא בביקורות קשות נגד התנהלותו. בין המבקרים נמצאים ידידים ושותפים קרובים של נתניהו מכל הגוונים: פוליטיקאים, פקידים, אנשי ביטחון, יועצים, אנשי משפט, אנשי ממון ועסקים, עיתונאים, שופטים ועוד. לא סביר בעינינו שכל כך רבים ממי שהיו בסוד העניינים מבקרים בחריפות את התנהלותו, ובכל זאת אין בכל זה שמץ של אמת. כולם עברו מהפך קיצוני ונעשו שונאי נתניהו על לא עוול בכפו? בעינינו, במצב כזה, נטל הראיה עובר לנתניהו.
  4. תרבות של השמצות ופילוג. מדיניות קבועה של השמצות, לא רק של השמאל אלא של צה״ל ומפקדיו, של מערכות הביטחון, מערכת המשפט ושל כל האישים שהוזכרו בסעיף הקודם (חשבו על אלשיך, מנדלבליט, גלנט, יעלון, מאיר דגן, הנדל, בנט, שקד, ליברמן, סולברג ועוד ועוד) שהפכו לפתע ל״בוגדים״ ו״שמאלנים״ מרגע שהעזו להשמיע ביקורת או להביע דעה שונה מזו של הממשלה. כולם זוכים לתיוגים שליליים, השמצות והתקפות מצד הממשלה, ראש הממשלה ומנגנון שלם של תומכים ושופרות.

הניסיון להטיל אחריות על גורמי הביטחון והסרת כל אחריות מהממשלה ביחס לאירועי 7 באוקטובר, כולל ניסיונות חוזרים ונשנים לדבר על בגידה מבפנים באירועי 7 באוקטובר (ראו כאן את תגובתו של זיני, בשר מבשרו של הימין העמוק שגם מתחיל כבר לספוג ביקורות) הם רק דוגמה קיצונית לניסיון שיטתי להטיל דופי בכל מי שאינו מסכים במאה אחוז עם הממשלה ולניסיון רב השנים לפלג את האזרחים ולטפח שנאה בין המחנות.

בעידן הפייק, כידוע, הכול נתון לפרשנות, וכל אמירה נחשדת באג'נדה גלויה או נסתרת. לכן קל לפטור את טיעוני הביקורת בכך שמדובר ב"שמאלנות" ובהצגה מוטה של נתונים וטענות. איננו מכחישים את עצם התופעה של ביקורות מוטות, ובכל זאת קשה לקבל גישה אנטי ביקורתית גורפת, בפרט כאשר העדויות התומכות בביקורת כל כך רבות ומגוונות. אם מניחים מראש שכל מי שמבקר את הממשלה ואת ראשה הוא שמאלן נסתר שמונע מאג'נדות פוליטיות, אין אפשרות לנהל דיון. בדיון כזה צריכה להיות אפשרות להביא טענות נגד, וכרגע נראה שלפחות בחוגים מסוימים היא לא קיימת. אם כל אלה שעבדו בצמוד לנתניהו ויוצאים בביקורת חריפה אינם קבילים כעדים, ואם כל העובדות שהוזכרו למעלה אינן נחשבות כטיעונים תקפים, מה אמור לקרות כדי שהביקורת תתקבל?

יש המעלים את הטענה שגם אם כל הטענות האלה נכונות, ראש הממשלה הנוכחי הוא האדם היחיד שמסוגל להנהיג את המדינה בימים טרופים אלו. מעבר לכך שהטענה הזאת חסרת בסיס ושחר, כפי שניסינו להראות למעלה, מה יקרה בעוד כמה שנים כשיסיים את הקריירה הפוליטית שלו, גם אם זה לא יקרה קודם לכן? המדינה תיחרב? כמאמר הפתגם, בתי הקברות מלאים באנשים שאין להם תחליף. מדינת ישראל החזיקה מעמד לפני הממשלה הזו, החזיקה מעמד בקושי תחתיה ותחזיק מעמד אחריה. הנזקים שהממשלה גרמה וגורמת אמנם אינם הוכחה לכך שאחרים יבצעו את התפקיד באופן מוצלח יותר, אבל בוודאי מוכיחים שאלו שעושים זאת כיום חייבים לפנות את מקומם.

ולסיום, הזווית האלקטורלית. ישנה תחושה בחלקים מהציבור הימני, כי נתניהו הוא מושיע הימין שבזכותו הימין שורד ושולט. אין טעות גדולה מזו. בעקבות אירועי 7 באוקטובר התעצם התהליך של סחף ימינה של הציבור הישראלי, עד כדי כך שלולא נתניהו סביר להניח שהייתה קמה כיום קואליציית ימין של לפחות 70 ח"כים שתכהן בעתיד הנראה לעין. נתניהו, בהתעקשותו להישאר בראש המחנה המכונה ״ימין״, מטרפד את יכולתו של המחנה הזה לשלוט, ובכך מוביל לתיקו הפוליטי שמלווה אותנו כבר שנים ארוכות. הרוב הימני בציבור לא בא לידי ביטוי בקלפי בגלל נתניהו ולא למרות נתניהו. המסקנה היא שלאנשי ימין אמיתיים יש, מעבר לכל הסיבות שיש לכל אזרח הדואג לעתיד המדינה, גם סיבות פוליטיות-מפלגתיות לשאוף לנפילתו של ראש הממשלה.

ובינתיים, האלטרנטיבה לממשלה הקיימת בבחירות הקרובות היא לא ממשלת שמאל, כי אם גוש שינוי ותיקון שמורכב מאנשי ימין, מרכז ושמאל, חילונים ודתיים, משלוש מפלגות מרכז וימין ומפלגת שמאל אחת. מה שחיוני עבור המדינה ואזרחיה הוא שתקום ממשלה חדשה ועניינית, שראשה ושריה באים לעבוד בשבילנו ולא נגדנו, וזה יקרה רק אם נצביע לאחת מהמפלגות שאינן בקואליציה העכשווית. האם נמשיך, אם כן, כאילו כל הכשלים והנזקים האלה לא התרחשו? כאילו הכול בסדר ואיכשהו המדינה תסתדר? או שניתן סיכוי לתיקון ולשינוי? הבחירה היא שלך.

הנוסח הקצר (להפצה):

כאן יש את הקובץ ב-PDF להעברה.

חייבים ממשלה אחרת

 

ימני דתי ושמאלני חילוני מסכימים כי חייבים ממשלה אחרת אחרי הבחירות הקרובות.

בין שני הכותבים של רשימה זאת יש אי-הסכמות חריפות על מדיניות חוץ, ביטחון, כלכלה וחברה, כפי שיש גם בתוך האופוזיציה. אבל שנינו מסכימים, שלמרות הישגים מסוימים של הממשלה הנוכחית, כל אחת מהעובדות שמפורטות למטה היא חמורה, חלקן מספיקות בפני עצמן כדי לדרוש את החלפתה המיידית, וביחד הן מצביעות על צורך קיומי להקמת ממשלה אחרת.

לא התייחסנו להתרעות לקראת 7 באוקטובר, עסקאות חטופים, רפורמה משפטית, או יחס לחמאס, כי על אלה לא הסכמנו. על כל מה שמופיע בהמשך שוררת בינינו הסכמה מלאה.

הנה מה שהממשלה הנוכחית עשתה, עושה, ומתכוונת לעשות ביתר שאת אם תזכה בבחירות:

1.     אי לקיחת אחריות לאירועי 7 באוקטובר. אם היו התרעות ואזהרות או לא, הממשלה מסרבת לחקור באופן אמיתי ולקחת את האחריות שמוטלת עליה מתוקף היותה אחראית במשמרת שבה האסון התרחש.

2.     כניעה מלאה למנהיגי החרדים. העברות כספים אדירות, עידוד השתמטות מגיוס ופגיעה בסיכוי של החרדים להשתלב בחברה ובכלכלה לטובתם ולטובתנו.

3.     מינויים של מקורבים ללא כישורים מתאימים, ומאות משרות בכירות בשירות הציבורי שאינן מאוישות שנים, מובילים להחמרת מצב התחבורה, החינוך, הבריאות והכלכלה וגם לסיכונים בטיחותיים (תאונות דרכים) וביטחוניים (פליי-דובאי).

4.     חוסר תפקוד אזרחי בעקבות ה-7.10. הזנחה של המפונים ושל הפריפריה תוך איחור של חודשים בתשלום פיצויים ובמציאת פתרונות דיור, חוסר תפקוד של כל משרדי הממשלה, שהצריך התארגנויות אזרחיות לתפקודים בסיסיים.

5.     סדר עדיפויות כלכלי מוטה משיקולים פוליטיים לא ענייניים, שגרם לעלייה ביוקר המחיה והרעה במצבם הכלכלי של מרבית האזרחים במדינה, למרות הישגי ההיי-טק והיצוא שממשיכים בינתיים על אף טעויות הממשלה.

6.     לחימה מתמשכת בשש חזיתות פתוחות, ללא החלטות אסטרטגיות וחשיבה שמאפשרת מימוש הישגים צבאיים וחזרה לחיי שגרה סבירים. בשילוב עם הפטור הגורף לחרדים, נוצר במקום זה נטל כבד על הצבא, שחיקה של אנשי מילואים שמשרתים מאות ימים ושל משפחותיהם, ואובדן פרנסה המוני.

7.     ביטול של תהליכי קבלת החלטות מסודרים. שילוב של זלזול בחוקים ובנהלים ומינוי אנשים חסרי רצון ויכולת להביע דעה עצמאית, משאיר את כל ההחלטות בידי אדם אחד בלבד במקרה הטוב, ובמקרים רבים אפילו בידי רעיה ובן שלא נבחרו ולא הוסמכו לכך.

8.     הידרדרות במצבנו הבינלאומי, עד כדי בידוד וחרם. אמנם אנטישמיות ואנטי-ציונות היו קיימות תמיד, אבל ממשלת ישראל אינה עושה שום מאמצים אפקטיביים כדי להתמודד עם המצב האסוני, שבו גם ידידות מובהקות מתרחקות מאיתנו ומרבית אזרחי ארה״ב נגדנו לראשונה מאז קום המדינה.

9.     אובדן משילות ביהודה ושומרון. אם האלימות כלפי התושבים המקומיים והצבא היא פרי החלטה ממשלתית מודעת, זו החלטה חמורה שלא התקבלה רשמית, ואם האלימות אינה ביוזמת הממשלה, הרי שהיא איבדה לחלוטין את המשילות בשטח.

10. אלימות ופשיעה בחברה הערבית. גם כאן, אם זו מדיניות מכוונת, היא מסוכנת לכולנו ומזיקה ביותר (וגם עומדת בניגוד גמור להצהרות הממשלה), ואם זו אינה המדיניות, זהו סימן לחוסר יכולת לשלוט במה שקורה בשטח.

11. תרבות של שקר והשמצה, כולל סתירות עצמיות של דברי שרי הממשלה וראשה, והשמצות של צה״ל ומפקדיו, של מערכות הביטחון ואף של אנשי ימין, או שמונו על-ידי ממשלות ימין, מרביתם עם עבר של עשייה ונאמנות למדינה, כולל מקורבי ראש הממשלה לשעבר, שהפכו ל״בוגדים״ ו״שמאלנים״ מרגע שהעזו להשמיע ביקורת או להביע דעה שונה (אלשיך, מנדלבליט, גלנט, יעלון, מאיר דגן, הנדל, בנט, שקד, ליברמן, סולברג ועוד רבים).

12. קטאר: בלי לייחס כוונות של בגידה או רדיפת בצע, הפרסומים, העדויות והחקירות מצביעים על כך שהתאפשר לקבוצת יועצים לעבוד בלשכת ראש הממשלה בזמן שקיבלו משכורת ותשלומים מקטאר, שהיועצים פעלו משיקולים זרים ולא משיקולים של טובת המדינה, שהם זייפו ושיקרו, שהם לא פוטרו או הורחקו גם אחרי שהמצב התגלה, שנאמרו שקרים כדי להכשיר ולהסתיר עבירות לכאורה, ושחלקם ממשיך לעבוד בלשכה עד היום.

זו הממשלה הנוכחית, שמבקשת את הקול שלך. והאלטרנטיבה? לא ממשלת שמאל, כי אם גוש שינוי ותיקון שמורכב מאנשי ימין, מרכז ושמאל, חילונים ודתיים, משלוש מפלגות מרכז ימין ומפלגת שמאל אחת. ממשלה חדשה שבאמת תבוא לעבוד בשבילנו, וזה יקרה רק אם נצביע לאחת המפלגות שאינן בקואליציה. אחרת מה יהיה? נמשיך ככה, כאילו כל הכשלים האלה לא התרחשו? כאילו הכול בסדר ואיכשהו המדינה תסתדר? או שניתן סיכוי לתיקון ולשינוי? הבחירה היא שלך.

למאמר מפורט ומורחב, עם קישורים למקורות, לחצו כאן.

מיכי אברהם

אמנון לבב


לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם

Subscribe to get the latest posts sent to your email.

52 תגובות

  1. מצטער אבל אני לא מבין מה התוכנית להקמת ממשלה לפי הטור הזה. הרי לפי כל הסקרים ברור שלגוש האופוזיציה ללא המפלגות הערביות אין סיכוי להקים ממשלה, הם לא מתקרבים ל-61. גם אם נניח והם יקבלו 61, ממשלה שאחת מהמפלגות המרכזיות היא מפלגת קפלן, אשר קוראת לעצמה הדמוקרטים, איננה ממשלה טובה. אני מסכים שיש בעייתיות בכך שהחרדים יהיו בקואליציה, ואכן אני חושב שצריך להקים ממשלה בלעדיהן. בנוסף לכך, אני חושב שביבי אכן צריך ללכת הביתה כלקיחת אחריות, אבל כרגע הוא עדיין יו"ר הליכוד. לא ניתן להקים ממשלה ציונית אמיתית ללא הליכוד, זה פשוט לא מתכנס. לכן אני חושב שבהינתן המצב הקיים צריכה להיות ממשלת אחדות ללא הערבים והחרדים( לדעתי גם ללא הדמוקרטים וגם בן גביר).
    דבר נוסף שרציתי להתייחס אליו זה העניין האחריות. אני חושב שאכן הליכוד ובנימין נתניהו בראשו צריכים לקחת אחריות על המחדל כי זה קרה בעקבות הקונספציה שלהם. אבל בנוגע לבן גביר וסמוטריץ, מעבר לזה שהם היו בתפקיד בזמן המלחמה אין להם שום אחריות או קשר לשבעה באוקטובר. הכשל ביום עצמו היה כשל צבאי בעיקרו, והכשל שהוביל למצב הזה היה כשל שהובל שנים רבות הרבה לפני ששניהם הפכו לשרים.

    1. זה קרה גם במשמרת של סמוטריץ ובן גביר. הם היו חברי קבינט. מעבר לכך, שאני לא מסכים בכלל. סמוטריץ היה האמא של הקונספציה שחמאס הוא נכס

      1. אמרתי הם היו חברי קבינט באותו זמן אבל מעבר לזה אין להם אחריות. הם היו 8 חודשים לפנים והם לא נשאו בתפקיד שאחראי על הביטחון. מה ציפית שהם ישנו קונספציה בשמונה חודשים?!
        בנוגע לחמאס הוא נכס- דמוגגיה זולה הוא דיבר עליהם כ-"נכס" במישור הבינלאומי. אתה פשוט מוציא מההקשר את מה שהוא אמר. בנוסף, הוא גם אמר ב-2017 שצריך לכבוש את הרצועה אז הוא ממש לא היה בקונספציה.

        1. לא נכון. הוא דיבר עליהם כנכס במובן המקובל, יש הקלטות גם של זה. מעבר לכך שמספיק שהוא חבר קבינט והאחריות לדבר כזה מספיקה בשביל שיצא לפנסיה

          1. זה שתחזור על שקר לא יהפוך את זה לאמת. לגבי שהוא היה חבר קבינט- אם הוא לא מקבל אינדקציות בנוגע להתחממות בגזרה או משהו קונקרטי כזה או אחר, מה הוא יכול לעשות?
            אני לא חושב שהאחריות שלו צריכה לגרום לו להתפטר כי האחריות היא לא ישירה והוא לא קידם מדיניות שגויה.

  2. לגבי המלחמה אני נוטה מאוד להאמין שהם אוסף נוכלים שמרחו את המלחמה סתם וההסכם עם חמאס יבטיח את שרידות שלטונו והכל הצגות, כן? מדובר באנשים מושחתים וציניים אני פשוט מתקשה להאמין לכל צעד שהם עושים שנעשה ממטרה כנה ועניינית

  3. לאחר ציפייה ממושכת ומייגעת, ההתרגשות לקראת הטור של הבחירות בשיאה!
    (אמנם רבנו שליט"א לא רואה ערך ברגש, אך בני אנוש אנחנו.)

  4. הייתי משתכנע, אילו האלטרנטיבה הייתה ביאת המשיח. אבל, מה לעשות, תצטרך לקום ממשלה אחרת, מתוך ההיצע שאנחנו מכירים, וכל סעיף וסעיף שמנית, שנכון בפני עצמו, יהיה ג-רו-ע יו-תר. לדוגמה, זוכר את בנימין גנץ, המושיע של מתאגדי רק-לא-ביבי? הוא מסר טופס ריק לחרדים וביקש מהם "מלאו מה שאתם רוצים".
    כך גם בשאר הסעיפים שמנית, על תרבות השקר וכו', כאילו לא היינו עדים למציאות כזו מאז קום המדינה ובאופן בוטה יותר.
    מעניין אותי אם חברך ישתף פעולה איתך גם בכיוון ההפוך, ויגיע איתך לתמימות דעים גם בנוגע לפסילת חלקים מהשמאל?

  5. גם אם הכל נכון ולא הכל נכון
    ממשלה פרוגרסיבית לא נהיה כאן לכתוב טורים

  6. תומך בדבריך לחלוטין מיכי ושוקל (באופן חריג יש לציין כי אני מפרסם רק דברים מאד ספציפיים שלי) לפרסם בפרופיל פייסבוק שלי.

  7. נקודה נוספת שלא קיבלה התייחסות: הגירה של ישראלים מהארץ לחו"ל.

    אחד מכל ארבעה ישראלים שוקל לעזוב אם נתניהו ייבחר שוב. מאז הרפורמה המשפטית ועד היום התגברה ההגירה ההמונית של ישראלים לחו"ל, כולל הוצאות כספים והשקעות מהארץ. אם הבחירות הקרובות לא יביאו שינוי, מגמת ההגירה הזו רק צפויה להתגבר.
    https://www.maariv.co.il/breaking-news/article-1345809

    הנטייה הטבעית של רבים היא לקרוא לעוזבים "נפולת של נמושות", "בוגדים", "שמאלנים", "חסרי ערכים", "נסתדר בלעדיכם", "איזה יופי הארץ מקיאה אתכם החוצה".

    יש לציין שבישראל שני העשירונים העליונים משלמים 80% מהמס הישיר במדינה, והמס הישיר מהווה 60% מכלל ההכנסות ממיסים. כמו כן, העשירונים העליונים נוטים במובהק להיות אנשי מרכז-שמאל מבחינה פוליטית.

    https://www.maariv.co.il/economy/israel/article-1260316
    https://www.globes.co.il/news/sparticle.aspx?did=1001302765#google_vignette

    מי שמהגרים מהארץ הם באופן לא מפתיע חילונים בעלי השכלה ממעמד סוציו-אקונומי גבוה.
    https://main.knesset.gov.il/news/pressreleases/pages/press16062026a.aspx

    מדובר במעמד שתורם מעל ומעבר למדינה: במיסים, בשירות בצבא ביחידות מובחרות, בהייטק, ברפואה, באקדמיה ובמחקר ועוד. כמו כן מדובר במעמד שנגדו קיימת הסתה ושנאה חסרות תקדים מצד הממשלה ושופרותיה. ניתן רק להיזכר במה שכתב ינון מגל לאחר שפגע טיל איראני במכון וייצמן: "קב"ה: 1 – מכון וייצמן: 0".

    למה שהם יישארו פה ויספגו שנאה, כפיות תודה, יוקר מחיה, מיסים גבוהים, בעיות ביטחון קיומיות, מערכות ציבוריות מקרטעות, הדתה ולאומנות, ויישלחו את בניהם ובנותיהם לצבא, כאשר הם יכולים להצליח ולהיות מבוקשים בכל מדינה מערבית מתקדמת אחרת? להנות מרמת חיים גבוהה יותר, ולא לדאוג שינסו להחזיר את ילדיהם בתשובה בבתי הספר ובצבא בגלל ההדתה המשיחית המטורפת שהממשלה מקדמת בכל התחומים? כולל הפריבילגיות, הסבסודים, ההטבות והכספים שהדתיים על כל גווניהם (בעיקר החרדים והמתנחלים אבל לא רק) נהנים מהם בכל התחומים, על חשבונם?

    עד מתי הרגש הפטריוטי והנאמנות למדינה יחזיקו אותם פה כנגד הבושה ממה שהמדינה הפכה להיות, המיאוס מלהיות פרה חולבת וחמורו של משיח בעת ובעונה אחת, והדאגה הממשית מהכיוון שאליו המדינה מתדרדרת?

  8. רוב כתב האישום שלך נכון, אבל כולי תפילה שאם שאיפתך תתגשם שבעוד 4 שנים לא תכתוב טור ארוך כפליים.

  9. חלש מאד. אני מסכים שהסיטואציה לא מיטבית ועדין ניכר שאינכם מבינים לאן הממשלה שאפה ומה היא השיגה ב6 החזיתות שבהן נלחמה במלחמה הזו. אין לכם פרספקטיבה של היסטוריון. חבל.

    1. אני אוסיף שהמושג 6 חזיתות קיים רק בגלל שהממשלה השיגה אותו. אם היינו תקועים עם אייזנקוט וגנץ היינו נשארים עם 2 חזיתות בקושי שגם בהן היו חותמים על הסכמי כניעה. דומני שקשה להבין שיש קשר בין קושי העורף של הממשלה שאותו הטור מתאר לבין ההצלחות במלחמה שמהן הטור מתעלם.

  10. מחדליה גוברים על הישגיה. היא נלחמת בלי אסטרטגיה וללא אופק מדיני, פלוס אינספור טעויות גורליות במהלך הלחימה שגבו וגובים חיים ומשאבים. חבורה של משיחיים קיצוניים והזויים.

  11. הטור נכון אבל מי שחושב שממשלת ה'שינוי' תהיה יותר טובה לא מכיר את ישראל או את המציאות בכלל.
    המטכ"ל לקח אחריות? השמאל עמד על הרגליים כשטרו את גלנט – והוא יותר אשם מנתניהו במחדל,
    במקרה שהייתה ממשלת שמאל היא הייתה מחסלת את סינוואר גם בלי התגרות מצידו? היא הייתה חונקת אותו כלכלית? הצחקת אותי, תראה את היחס שלהם לרשות המתחמשת.
    עדיף שותפים חרדים מאשר ערבים, מכל בחינה שלא נסתכל על זה.
    הכלכלה זנקה בזמן המלחמה, ואנחנו מקום ראשון! בתחזית הצמיחה, לומר שזה 'על אף התנהגות הממשלה' זה תירוץ עלוב שלא מתאים לרמת הכותב.
    להאשים את ממשלת הימין בזה שיש 7 מדינות אויב, זה כמו להאשים את הימין בזה שיש להם 7 מדינות אויב. (כמו זה נשמע).
    מדיניות השמאל הוכיחה את עצמה כמזיקה הרבה יותר ממדיניות הימין מבחינה כלכלית, בטחונית, ודמוקרטית (לפי כל מדד או גרף מציאותי, לא לפי כמה אידיאלים גבוהים של אקדמאים מעונבים).

  12. הרב מיכי, גם בהנחה שכל מה שכתוב כאן נכון, עדיין לא השתכנעתי שהאלטרנטיבה טובה יותר. בסוף, פוליטיקה היא אמנות האפשר, והבחירה אינה בין הממשלה הנוכחית לבין ממשלה אידיאלית, אלא בין חלופות ממשיות על יתרונותיהן וחסרונותיהן.

    ואני מזכיר לך שבשלבים מסוימים של המלחמה היללת את נתניהו וטענת שאינך רואה מישהו אחר שהיה מצליח לעשות את מה שהוא עשה.

    אז בהינתן שהסוגיה הביטחונית היא השיקול המרכזי, השאלה היא האם מבין החלופות הקיימות יש מישהו שלהערכתך מסוגל לקבל ולהוציא לפועל החלטות מהסוג שנתניהו קיבל במהלך המלחמה? גם את זה צריך להכניס למאזן לפני שמסיקים שחייבים ממשלה חדשה

  13. לכל המגיבים ברוח: "כל זה נכון, אבל בממשלה הבאה זה לא יהיה שונה" – כדאי שתסבירו למה. הדברים שהרב מיכי ציין ייחודיים לאידאולוגיה ולפרקטיקה של הממשלה הנוכחית, קשה לדמיין אותה מציאות עם איזנקוט ויאיר גולן. ורק שטופי מוח מסוגלים להכריז על אדם מסוים שאין לו תחליף – זה בסך הכל עוד תעלול זול של ערוץ 14 והיחצני"ם של נתניהו.

    1. פשוט מאוד – קח את כל מה שהנציגים שלך בכנסת אמרו וכתבו ב 4 השנים האחרונות, בעיקר בשנתיים הראשונות לכהונת הממשלה (אצל יאיר גולן גם אחר כך) ותבין איך הגענו למסקנה שממשלה בראשותם תביא לקריסה – בטחונית כלכלית וחברתית

      1. כמות הטיעונים הלוגיים שכתבת כאן ממש שכנעה אותי לשלשל ב לקלפי.

    1. אתה מתעלם מעובדות שהופכות את המציאות למורכבת הרבה יותר. הנה כמה מהן:

      לגבי המדיניות ביהודה ושומרון – אני מזכיר לך שראש החטיבה היהודית בשב"כ הוקלט כאשר הוא מודה שהוא פועל לעצור מתיישבים גם ללא ראיות. בתנאים כאלה מעצרים מנהליים בעייתיים במיוחד. יתכן וכדאי בכל זאת להחזירם אך הגיוני גם לא לעשות זאת לאור המדיניות הבעייתית של השב"כ כלפי המתיישבים והחשד שהשב"כ משתמש בכלי הזה בצורה לא ראויה. הטענה לאפליית ערבים מקוממת במיוחד, לאור העובדה שדי קשה למצוא מקרה של יהודי שרוצח ערבי חף מפשע, לעומת אינספור נסיונות הפוכים.
      אתה בטוח שאתה רוצה להגן על בוגי יעלון, שהפך לבוגד על מלא שמוציא דיבתנו בעולם? האם ההיעלבות האישית שלו מנתניהו מצדיקה את מעשיו ומעשי רבים בשמאל שמוציאים דיבת ישראל רעה?
      לגבי החרדים: הדרך היחידה לגייס אותם היא שיתוף פעולה בין הליכוד לבין מפלגות ציוניות אחרות. הן מחרימות אותו ללא קשר לעמדותיו ולכן אל להן להלין על כך שהחרדים לא מתגייסים. כבר עכשיו אייזנקוט רמז שיניח לחרדים אם יתמכו בו, ודי ברור שלקואליציה עם אוהבי ישראל כמו יאיר גולן ומנסור עבאס אין ענין מיוחד לשכב על הגדר כדי להביא עוד חיילים לצה"ל. אילו נתניהו או סמוטריץ' היו מפרקים את הממשלה בגלל הסוגיה החרדית – היתה עולה ממשלת שמאל שגם לא היתה מגייסת את החרדים וגם דוהרת לאסון מדיני ובטחוני.
      מה לדעתך נתניהו יכל לעשות בזמן אמת כדי למנוע את הטבח? והאם אתה או המחנה שלך היו תומכים בזמן אמת בכיבוש קרקעי של עזה עם מאות חיילים הרוגים או טוען שזו מלחמה שנתניהו עושה לטובתו האישית (כמו שטען השמאל בשובו אחים בזמנו, ולמרבה הזוועה גם במלחמה הנוכחית)?
      נתניהו הוא פחות או יותר היחיד שדרש להמשיך את המלחמה והביא לישראל הישגים עצומים. מתחריו קראו להפסיק את המלחמה הרבה לפני שהנצחון התחיל להיראות באופק. הטענה שיש לתרגם הישג צבאי להישג אסטרטגי טעונה בירור. אם הכוונה לעוד הסכם "שלום" או נסיגה חד צדדית, או השארת המצב שבו חמאס שולט בעזה כפי שהוא – לא תודה. סבלנו מספיק באוסלו כדי להבין עד כמה ה"ההישגים האסטרטגיים" האלה מדממים. אם מדובר בהישגים אחרים, מוטב שתפרט אותם בצורה ברורה.
      כלכלת ישראל בהנהגת סמוטריץ' ונתניהו רשמה הישגים עצומים למרות המלחמה. מערכת החינוך ה"כושלת" הוציאה מתוכה עשרות אלפי חיילים צעירים שנלחמו כמו אריות במלחמה הזו. אתה בטוח שהמצב נורא כל כך?
      הממשלה אמורה להיות בעלת רוב בכנסת, ואם יש לה רוב בכנסת היא שולטת במה שקורה בכנסת. זו דרכה למשול, קוראים לזה דמוקרטיה. לגבי מערכת המשפט: הולך ומתברר שהיא היתה מוכנה לעשות הכל כדי להפליל את נתניהו, גם במחיר של עבירה על כל חוק ועל כל נורמה. האם מערכת משפט כזו ראויה לכבוד או לשיתוף פעולה? האם בית משפט שפוסל את בן ארי ואת ברזל באבחת חרב ומול זה מכשיר את הח"כים הערבים תומכי הטרור, וכשיש סוף סוף רוב לפסילה של אחד מהם הוא מזהיר מראש את המועמד שיתפטר כדי לא ליצור חלילה תקדים – הוא בית משפט הוגן?

      איני טוען שנתניהו צח כשלג ואילו מתנגדיו בשמאל, בתקשורת ובמערכת המשפט שחורים כפחם. התמונה פשוט הרבה יותר מורכבת ממה שאתה מתאר, ואתה יודע זאת. באמת לא מתאים לאדם חושב כמוך להציג תמונה מעוותת וחד צדדית.

      1. אני מסכים שהטור היה חד צדדי באופן מבהיל, לעומת הציפייה מהרב מיכי.
        חוץ מהעובדה שסתם רצו להכניס עוד סעיפים וחלקם היו דברים ממש זניחים או לא מבוססים

  14. הרב מיכי – אתה בהחלט עונה להגדרה ״ימני דתי״ אבל הנסיון להציג את העמדה שלכם כאיזה קונסצנזוס מקיר לקיר היא קצת יומרנית.
    עוד לפני שהממשלה הוקמה כבר קראת לה ״ממשלה נוראית״ ותכלס גם אם היינו חווים 4 שנים של פריחה נפלאה אני מנחש (תקן אותי אם אני טועה) שהיית קורא להצביע למפלגות האופוזיציה

    מעבר לכך אני לא מקבל שבמפלגות האופוזיציה יש ״ימין״ בהגדרה שלך אתה כאן – התנגדות לעסקאות חטופים, המשך הלחימה שלא לומר נסיגות מסוריה לבנון ועזה. החלק באופוזיציה שאתה מכנה ״ימין״ כלומר ליברמן ובנט, יישר קו עם הדרישות של חבריו לגוש מהשמאל וקרא לסיום הלחימה ונסיגה מעזה. זה היה השלב שבו תומכי הימין שהתנגדו לממשלה ברובם עזבו אותם, חלקם חזרו למפלגות הקואליציה וחלקם יצביעו למפלגות החדשות

  15. שמתם לב לדבר מעניין
    בחודש האחרון שלפני הבחירות אף אחד כבר לא מדבר על החרדים ( שהם תועבה מוסרית מהמעלה הראשונה)
    מי שחושב שאם מה שיחסר לממשלת השינוי בכדי להרכיב ממשלה היא תמיכה חרדית אז ממשלת השינוי תוותר עליה ותצא לבחירות נוספות יש לי דירה במרכז תל אביב ב100,000 שקלים למכור לו.

  16. ממשלת השינוי תביא לשינויים הבאים

    שופטים אקטיביסטים ימונו וירסקו עוד יותר את הדמוקרטיה
    גיל לימון ימונה ליועמ"ש ויהפוך את המשרד הזה לאקטיבי עוד יותר מהממשלה
    אם חלילה תהיה שוב מלחמה, הם יביאו להסכם כניעה מביש
    מועצת השורא תצטרך לאשר כל פעולה
    מקורבי לפיד ימונו לתפקידים ציבוריים, (במקום מקורבי החרדים, שינוי מדהים)
    יאיר גולן יפעל לבטל אישור לכלי תקשורת ימניים

    והרשימה עוד ארוכה.
    אי אפשר למנות בעיות רק בצד אחד. אנחנו מסתכלים רק על אלטרנטיבות.

    זה בלי קשר לחוסר דיוקים גם בטור עצמו

  17. יוסי, תעמולת הקואליציה עשתה עליך רושם. בדיקה קצרה בגוגל תעלה שרב הדברים שכתבת פשוט לא יקרו, או בגלל שאין להם רוב [באופוזיציה הנוכחית], או בגלל שהם פשוט לא אפשריים. אתה מוזמן לגלול אחורה ארבע שנים, ולגלות שלמרבה הפלא אף אחד מהם לא קרה, למרות שהיתה ממשלת שינוי.

    1. מ.מ. בקדנציה הקצרה הקודמת מונתה היועמ"שית, ולא היה סבב מינוי שופטים כה גדול ולא היה יאיר גולן…
      כן הייתה מלחמה ב3 דנים האחרונות שבה הם הביעו עמדות כנועות מאוד.
      הכי קל לפטור את זה ב"תעמולה" אבל אלו העובדות

      1. יוסי, יאיר גולן היה סגן שר העבודה. ולגבי העסקה – הם בסך הכל אמרו שצריך לעשות את מה שממשלתך עשתה בדיוק כמה חודשים לאחר מכן, כי גם הם הבינו שאי אפשר להשאיר מאתיים אנשים בעזה. רק המחיר היה גבוה יותר, כי חמאס הקשיחו עמדות מאז. ומונו שופטים אקטיביסטים – ליברליים לצד שמרנים, להזכירך האופוזיציה מעוניינת בהמשך המצב הקיים במערכת המשפט, ולא במשיכה הרסנית ולא מאוזנת לאחד משני הצדדים. תעמולה ביביסטית זולה ותו לא.

        1. לגבי העסקה הם בסך הכל אמרו שצריך להיכנע מוקדם יותר. זאת המציאות ולא יעזור כמה תתנשא.
          יאיר גולן היה בעולם מן הסתם, הוא נולד מזמן. הוא לא היה יו"ר מפלגה ולא הייתה לו שום השפעה בממשלה. מתקן את עצמי אם זה באמת חשוב להבנה.

          בקדנציה הקרובה ישנם הרבה מינויים חשובים ואת הנזק הישיר של המינויים הקודמים אנחנו רואים עד היום

  18. קודם כל אני חייב להקדים שהרמה של הרבה מהטענות ממש נמוכה וילדותית (כנראה ככה הכותבים תופסים את האנשים שעליהם הם באים להשפיע) אבל בכל זאת ניסיתי לענות על כולן אחת לאחת והבוחר יבחר
    1. אחריות וחקירה: הממשלה מעוניינת בחקירה אובייקטיבית ובלתי-תלויה של כולם, אך האופוזיציה מסרבת לוועדה לאומית מוסכמת ומתעקשת על מנגנון מוטה בראשות השופט יצחק עמית.
    2. גיוס חרדים: כולנו בעד גיוס, אך הדרך היחידה היא בהדרגתיות ולא בפופוליזם; בכל מקרה אם האופוזיציה באמת רוצה פתרון, שתקרא לאחריות ותיכנס לממשלה במקום החרדים.
    3. ייצוג נשים: הטענה מגוחכת – המקום היחיד שבו יש בעיה הוא המפלגות החרדיות, שכאמור ניתנות להחלפה בקלות אם האופוזיציה תסכים להיכנס לממשלה.
    4.אמת ושקר: פוליטיקאים נדרשים להתאים את דבריהם למציאות משתנה ולא תמיד יכולים לעמוד ב-100% מהצהרותיהם; אבל אם מדברים על שקרים – השחקן המרכזי באופוזיציה הוא בנט, שעשה את מעשה הנוכלות והשקר הגדול בתולדות המדינה שמכר את בוחריו בשביל כיסא.
    5.מינויים בשירות הציבורי: נבחרי ציבור חייבים למנות דרג ביצועי המאמין במדיניותה מול פקידות שבולמת את רצון הבוחר; העיכוב באיוש תפקידים נובע לרוב מחסמים משפטיים של הדיפ-סטייט.
    6. תפקוד אזרחי וכלכלה: זו דמגוגיה לקנטר על קשיי תפקוד ראשוניים באירוע קיצוני שכל ממשלה הייתה זקוקה לזמן להתעשת ממנו; למרות המלחמה הנתונים הכלכליים מראים שמצב המשק טוב מאי פעם, והטענה על החרדים והכספים הקואליציוניים ניתנת לפתרון בקלות אם האופוזיציה תצטרף לממשלה.
    7. חינוך והישגים: אכן יש מקום לשיפור ולתיקון עמוק במערכת החינוך, ומפלגות הקואליציה פועלות ברצינות ובנחישות כדי להביא את השינוי והשיקום הנדרשים.
    8. משילות ביו"ש: מעצר מנהלי של יהודים ללא ראיות והרשעה הוא עיוות דמוקרטי, וההשוואה לטרור ערבי של רוצחים נתעבים היא מקוממת ולא מתחילה אפילו.
    9. פשיעה בחברה הערבית: הממשלה רוצה לפעול ביד קשה נגד הפשיעה, אך המערכת המשפטית וה"דיפ סטייט" כובלים את ידיה בשם "נאורות" מדומה.
    10. יחסים בינלאומיים: האנטישמיות בעולם גואה ללא קשר למעשינו; הפתרון של האופוזיציה – להיכנע לכל תכתיב ודרישה של עולם שנוטה נגדנו – הוא הזיה מסוכנת.
    11. פרשת קטאר: הטענות על שותפות ושיקולים זרים הן מיחזור מנופח שנועד להטיל דופי ולייצר דה-לגיטימציה למנהיגות בזמן מלחמה.
    12. התנהלות הלשכה: התמקדות ברכילויות צהובות על בני משפחה מעידה רק על מבוכה ועל היעדר טיעונים ענייניים מול עשייתה של הממשלה.
    13. אסטרטגיית הלחימה: מול צעקות הכניעה של האופוזיציה, הקואליציה ניהלה עבודה סדורה ומדורגת שהביאה להישגים אדירים בכל החזיתות – ותמשיך בכך גם בקדנציה הבאה.
    14. תהליכי קבלת החלטות: כשהמערכת המשפטית מתנהלת בצורה כל כך פושעת, אי-ציות הוא עמדה לגיטימית לחלוטין; גורמים רבים בקואליציה מקדמים מדיניות ולא "איש אחד" (שבעצמו התנגד לרפורמה בעבר), והניסיון לשרבב את רעייתו ובנו הוא דמגוגיה בשקל.
    15. הפרדת רשויות: האיזון היחיד שהופר הוא ההשתלטות של הרשות השופטת על המבצעת; חיפוש הסעיפים הזה מראה שמנסים להאשים בכוח.
    16. מבקרים לשעבר: כל הבכירים לשעבר שמשמיצים כעת פועלים מתוך תסכול, נכסי קריירה פוליטיים ואמירת דברים חסרי שחר שאי אפשר לקחת ברצינות.
    17. השמצות ופילוג: אתם מלינים על השמצות? מה עם הבלופים שקרסו בבית המשפט נגד נתניהו, ההסתה החמורה נגד סמוטריץ' ובן גביר, ושלא נדבר על הרדיפה נגד לוין ורוטמן בזמן הרפורמה? בושה.

    לכל זה מתווסף כמובן כל הטענות נגד האופוזיציה שעל פי המסתמן אם תיבחר תכלול את מפלגת רע"ם האחים המוסלמים תומכי החמאס, את יאיר גולן הקומוניסטית שתסגור כלי תקשורת ומכינות, את אייזנקוט שדרש להיכנע לחמאס וכשהיה רמטכ"ל קיצת המון מהצבא, את נפתלי בנט שאי אפשר לסמוך על מילה ואת ליברמן שמונע משנאת נתניהו בלבד והציע שירדנים ישלטו ביו"ש. ממש בחירה קשה.

  19. יש יותר סיכוי למפלגת הציבור החרדי לעבור את אחוז החסימה מאשר למפלגות האופוזיציה לקבל יותר מ53 מנדטים. על כן או סבב ב (היה לא תהיה) או ממשלת אחדות. אם בנט שיקר וגנץ הלך עלך עם ביבי, אז למה שזה לא יקרה: ביבי, איזנקוט, בנט, ליברמן, זליכה, לייטנר.

  20. אני שתי שאלות –
    א. מרגלא בפומייהו של מתנגדי ביבי שאשתו ובנו שולטים במדינה או משפיעים מאד על קבלת החלטות. יש לדבר הזה הוכחה ברורה באיזה מקום? כי בקישורים ששמת אין כלום על זה (כן יש על שאר הדברים באותה פסקה, אבל זה לא הדיון…)
    ב. טענת "כל מי שעבד עם נתניהו שונא אותו" – כדי לומר את זה צריך מרחב מדגם גדול יותר.
    האיש עבד עם עשרות אם לא מאות אנשים בחייו, ויש אינטרס גדול להתנגח בו (גם לאנשים עצמם שיזכו לתהילה תקשורתית, וגם לתקשורת לחפש אותם). אני מניח שהאנשים שעבדו איתו והם "בסדר" איתו, פשוט לא מדברים ולא מצבטאים תקשורתית.

  21. כתבתם: "רק אם נצביע לאחת ממפלגות האופוזיציה שמתחייבות לא להיכנס לשותפות עם אף אחת מהמפלגות שנמצאות בשלטון היום". אני לא שמעתי שהייתה התחייבות כזו. לכל היותר, שלא ישבו עם נתניהו.

    1. נפלה טעות בנוסח הארוך. בקצר זה באמת לא כתוב. לא רק בגלל שלא כולם התחייבו אלא כי אני גם לא חושב כך. תיקנתי.

  22. אני לא יכול להתנער משני אוסוציאציות חזקות שעולות לי כשאני קורא את הטור הזה:
    א. אמוציות הזויות ופונדמנטליסטיות מהסטייל הפמיניסטי והקומוניסטי הקלאסי.
    ב. ההרצאות הקבועות של הרב על הפער ברמתם האינטלגנטית של אברכים בלימוד התורה ובענייני העולם.

    אין לי כח להתייחס לכל טיעוני הסיכום הרדוד של קשקשת השמאל שנעשתה בטור הזה, פשוט לא יאומן ששטויות שכאלו יצאו מפרי עטו של הרב, אבל כדוגמא אתייחס מקצועית כמו שלימדנו רבינו עצמו לשלוש הטיעונים שפילסו את דרכם למקומות הראשונים בסדרה.

    א. לקיחת אחריות ואירועי ה-7 באוקטובר – זוהו שלושה טיעונים תקפים:
    לקיחת אחריות – האירוע של לקיחת אחריות הוא מושג הזוי לחלוטין שהומצא ככלי פוליטי להתנגח בממשלה הנוכחית. מדובר באמירה חסרת משמעות שלא אומרת כלום ולא משפיעה על כלום.
    ועדת חקירה – ועדה שכזאת אכן יכלה לקום בצורה פריטטית ושויונית כמו שהציע ראש הממשלה וכמו שעשו האמריקאים אחרי האחד עשר בספטמבר, אבל כמובן שמטרת השמאל בועדה הזו היא לא לחקור שום דבר, ולכן הם לא הסכימו ודרשו ועדה "ממלכתית" שבה שולטים שופטים שעמדותיהם הפוליטיות ידועות.
    עצם העובדה שזה קרה במשמרת שלהם – שטות גדולה מאין כמותה. אין שום היגיון לבחון אירוע של כישלון לפי באיזו משמרת הוא קרה. הבדיקה היחידה שצריכה להיעשות היא אם מישהו לא ביצע את תפקידו כראוי – ובמקרה הזה פשוט וברור שזה לא ראש הממשלה והממשלה. הרי כולנו היינו בקונספציה הזו, וראש הממשלה הוא לא סוכן מודיעין, הוא מקבל את המידע שלו מהגורמים המבצעיים ואנחנו יודעים מה הם אמרו לו. אם ראש הממשלה והממשלה קיבל את ההחלטות הנכונות לפי המידע שהיה ברשותה – כפי שכנראה היה, אין שום סיבה והיגיון לפטר אותה.

    ב. החרדים. זוהו שלשה טיעונים תקפים:
    א. הכסף שמועבר לחרדים – מדבור בפרומיל מזערי מתקציב המדינה וכל הכסף שמתבזבז על אירועי ספורט מוזיאונים ומחלקות ללימודי מגדר והזיות מהזיות שונות באוניברסיטאות. זה כמעט ולא מהוה שיקול בדרך לקלפי, בטח שלא יכול להגיע למקום השני.
    ב. מניעת שילוב החברה החרדית – כל מי שמכיר את החברה החרדית יודע שאין שום סיכוי לשלב אותה בחברה הישראלית. זה הרי כל האידואלגיה שלה וכל מהותה, אי ההשתלבות. יש אמנם קבוצות שונות בשולי החברה החרדית שמאפשרות את זה, אבל אצלם זה יקרה בכל מקרה.
    ג. קבלת החלטות לא מקצועיות מחמת דרישות חרדיות – ספק גדול כמה ההשלכות של ההחלטות האלו משמעותיות. העובדה שראה"מ אמר לרב הירש שהוא פיטר בעלי משרות בכירות בשבילו כמובן לא אומרת שזה נכון, ודווקא קל להתרשם שהסיבות האמיתיות היו אחרות. בכל אופן לא שיקול משמעותי.

    ג. שילוב נשים. לא זוהו טיעונים תקפים.
    עד היכן השתלט הטרלול השמאלני על רבינו? ועוד במקום השלישי?

    שאר טיעוני הטור הזה כקודמיהם, הם רשימה של טיעונים רדודים באנאלים ומטופשים הנצווחים השכם והערב (או אולי צ"ל "ומעריב") בתקשורת השמאל. מדובר בטיעונים כל כך מגוחכים, שתשובות להם ניתן למצוא אפילו בתוכנית הפטריוטים בהגשת הסטנדאפיסט ינון מגל או בסרטוני תעמולה של הליכוד.

    לסיכום, מצוה גדולה לנתק את הקליטה של ערוץ 12 ודומיו מביתו של רבינו ולהשיבו לשפיות.

  23. עכשיו באופן כללי על תפיסת השיקולים בדרך לקלפי – חובה לעשות חלוקה ברורה בין שיקולים אידאולוגים לשיקולים מקצועיים, על שיקולים אידאולוגיים אין מקום להרחיב את היריעה, אבל בשיקולים מקצועיים אני רוצה להסביר משהו כיון שהציבור מאד משובש בזה.
    אי אפשר לקבל טבלאות ונתונות מדויקים ולהכריע לוגית למי ראוי להצביע. כל נתון וטיעון של כישלון או הצלחה בתחום מסוים יכול להתפרש כלמרות וכבגלל, ביחס לכמות המידע המזערי שיש לנו.
    הגישה הנכונה היא להתרשם באופן כללי מיכולותיו ונחישותו של המועמד, בדומה לריאיון עבודה.

    מתוך גישה פשוטה זו אני חושב שראה"מ בנימין נתניהו עולה על כל השמות והמועמדים האחרים המערכת בהרבה. אמנה כמה מעלות ויתרונות חשובים שכל מראיין עבודה היה מונה ושם לב אליהם מייד.
    א. הניסיון – שאלת הניסיון היא השאלה הראשונה של כל בוס שבא לקבל מישהו לעבודה, 15 שנות ניסיון בתפקיד של ראה"מ ועוד עשרות שנים בתפקידי שרים ושגרירים שונים, זהו ניסיון יקר ונדיר מאין כמותו.
    ב. השכלה גבוהה – האיש מעריץ גדול של חכמה ופילוסופיה, מדבר כל הזמן על החשיבות לקרוא ספרים. הוא עצמו למד בMIT.
    ג. תחושת שליחות – מהתרשמות שלי מעמדת המראיין, בחשבון האחוזים הוא חדור תחושת שליחות ביחס לאינטרסים אישיים הרבה יותר משאר הגורמים המערכת. הרי אם הוא היה פורש עכשיו חייו היו יפים וקלים לא פחות ואפילו יותר, כמרצה בכיר ברחבי העולם שמרוויח הון תועפות.
    ד. אנגלית שוטפת בלי שמץ של מבטא – די נדיר כאן במדינה וחשוב מאד כמובן.
    ה. יכולת הנאום והכריזמה שלו – אני חושב שיש נטייה לזלזל בזה יותר מדי. זה נושא חשוב מאד.
    ו. שקרן ותחמן עצום – כולנו נוכחנו ביכולת לתמרן ולצאת מנצח במצבים פוליטים מסובכים, ולהעיף ולתחמן כל מי שלא מסתדר לו . (זו מעלה כמובן לתפקיד כזה, כמו שמבין כל מי שמפעיל את השכל ולא את הרגש)
    ז. יכולות דיפלומטיות מרהיבות.
    ח נחישות ויכולת מטורפת של עמידה בלחצים תקשורתיים וציבוריים – אי אפשר שלא להזכיר את ההשואה האומללה לבגין…
    ט. חבר של טראמפ.
    י. זיהוי הנושא האיראני שנים מראש.
    יא. יכולת לשנות קונספציה במהירות – כמו שקרה אחרי השבעה באוקטובר. כולנו הכרנו את עמדותיו השמאלניות בהקשר הביטחוני.

    אני חושב שניתן למנות עוד הרבה, אבל אלה שמניתי מספיקים לי כדי לצווח ולרקוד כאחרון השוטים ברחובות עיר "ביבי מלך ישראל חי חי וקיים"…

  24. נכון. אם כי שם האחריות הייתה פחותה. לא הייתה שם מדיניות מסוימת שגרמה לזה. הייתה טעות ופשלה איומה. אבל נכון הייתי מצפה שגם שם תהיה התפטרות.

  25. גם רוזוולט לא התפטר אחרי פרל הרבור. לטעמי קבלת אחריות היא על התיקון. אם הוא מתקן אז שישאר ואם לא שילך. ואני אומר את זה גם על כל האחרים – רונן בר, הרצי הלוי, פינקלשטיין ועוד אבל הם לצערי לא תיקנו.

  26. מאיפה לוקחים רמות מגמתיות כל כך הזויות. למה שיתפטר אחרי פרל הרבור? בגלל שהיפנים השתגעו החליטו לתקוף את האמריקאים? למה בדיוק התכוונת להביא דוגמה?

    1. בטיעון דומה: למה שביבי יתפטר? בגלל שהחמאס השתגע והחליט לתקוף את ישראל?
      בדומה לחמאס, גם ליפנים היו טענות קשות כלפי האמריקאים בשנים שלפני התקיפה. למרות זאת, לאמריקאים הייה כשל מודיעיני וחיו בקונספציה שהיפנים לא יעזו לתקוף.
      כלומר, יש כאן דימיון רב בין תקיפת החמאס את ישראל לתקיפת היפנים את פרך הרבור.
      לכן, לקבל את זה שרוזוולט לא היה צריך לקחת אחריות ולהתפטר אחרי פרל הרבור אך לדרוש זאת מביבי, אחרי ה 7 לאוקטובר, זהו חוסר עקביות לוגית, הנובעת לרוב מאג'נדה פוליטית.

  27. לא מבין מאיפה ההיגיון הזה? אפילו אם נניח את קיומו של צו קאנטיאני מוסרי נשגב המחייב ראשי ממשלה שנכשלו במניעת טרגדיות ענק לרכב על סוס בחוצות תל אביב להכריז "אני לוקח אחריות" ולהתפטר, זה לא אמור להיכנס לשיקולים שלי בבחירות אם המועמד הוא אדם מוסרי שמציית לצווים שכאלו או לא, השיקול היחיד ההגיוני הוא אם אני הולך להרוויח מזה, מה שתלוי במה הולך להיות כמובן ולא במה שהיה. עוד לא ירדתי לעומק דעתו של הרב בעניין.

    1. במחילה, אבל לא הייתה כאן שום התייחסות לטיעון שלי בהודעה הקודמת. לא התווכחתי אם יש או אין אחריות, אלא הקשיתי איך זה אמור להשפיע על השיקולים שלי בבחירות.

כתיבת תגובה

Back to top button
הירשם לעדכונים על תגובות חדשות בדף זה