מוסר?
סיטואציה:
במערכת צבאית כלשהי, אחד הפקודים חושב שהדבר הנכון במקרה ספציפי כלשהו זה לא לציית לפקודה. המפקד בקודקוד העליון, ברוחב ראייתו רואה, שאם יראו שאר הפקודים שיש פקוד שמעז להפר פקודה, הדבר יחלחל בתוך המערכת ולשיטתו דבר יגרור דבר וחיי אדם בסכנה. הוא רוצה ללמד לקח ולהראות מה קורה שלא מצייתים לפקודה של מפקד ומחליט להורגו. לשיטתו, כשכולם יראו את זה, הם יבינו שלא מתעסקים איתו. הטיעון העליון שלו הוא שמירת חיי אזרחי המדינה בקצה.
האם מוצדק במצב כזה להרוג חיי פקוד, בהשערה קרובה לודאי לשיטת הגנרלים שאלמלא הריגתו ילמדו אחרים להפר פקודות-לא יהיה משמעת-חיי אזרחי מדינה יהיו בסכנה
שאלה מאד היפותטית, שכן במצב ריאלי אי אפשר למדוד סיכויים למצב כזה. אתה מדבר על מצב שבו אי אפשר להזהיר אותו שאני אהרוג אותו אם לא יציית, ושברור לי שיש נזק גדול ממעשיו. גם צריך להיות שהנזק הוא ודאי וישיר, ולא שיקול כללי שילמדו לציית בעתיד ושלא תהיה משמעת. זה לא מספיק כדי להרוג. אם כל התנאים המופרכים הללו מתקיימים, תשובתי היא הבאה:
ככלל, לא הורגים אדם כדי להציל חיי אחרים (מי יימר דדמיהם סמוקים טפי). אמנם כאן מדובר בחייל שפועל נגד הניצחון במלחמה ועושה זאת בעבירה. זהו סוג של בגידה ונראה שיש לו דין רודף (גם אם באונס או בשוגג). רודף נהרג גם אם הוא רודף בשוגג.
איך יכול להיות דין רודף למישהו פסיבי? לפי זה גם מישהו שמשתמט מהצבא פועל נגד הניצחון ועושה זאת בעבירה וזה סוג של בגידה ולכן הוא רודף (גם אם באונס או שוגג)? נשמע לי מוזר
מי שמשתמט אינו רודף אלא מזיק במחדל. התוצאה אינה מוות, ובטח לא ודאי. אצל חייל בסיטואציה ההיפותטית שתוארה כאן מדובר בגרימה ישירה למוות ודאי.
בהלכה מבחינים בין אחריות של בעל מלאכה או מומחה או שומר לבין אחריות של אדם רגיל. כשאדם רגיל מזיק בגרמא, המומחה והשומר הם מזיקים בידיים. כשהפקדתי פרה אצל שומר והוא לא נעל את הדלת זהו היזק בגרמא, אבל בגלל שהוא שומר וסמכתי עליו זה מזיק בידיים (הפושע מזיק הוא, כלשון הרמב"ם). וכן רואים באחריות של שולחני לטעות.
החייל הוא בעל מלאכה שזה תפקידו, ולכן טעות שלו במחדל נחשבת כמו מעשה בידיים.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer