מחברות האמונה

הרב אברהם שלום.
קראתי את מאמרו של הרב על ה"יוצאים בשאלה". אני חש הזדהות גדולה עם הנאמר. אני מתלבט באופן אישי בנושאים הללו וכעת אני קורא את מחברות האמונה שהרב כתב. בכל המסגרות בהן למדתי (ישיבה תיכונית, הסדר וכו') ,קיבלו נושאים אלו כאקסיומות המובנות מאליהן ומסגרות בהן עוסקים בנושאים אלו כמכינות נחשבות פחות.
אני מבקש לשאול בדיוק על תופעה זו, כביכול על "רצונו" של ד' מהאדם המאמין בעת הזאת.
אני מתנצל מראש שכתיבתי לא תאופיין בדיוק לוגי, פילוסופי וסביר שבצורת ההצגה עלולים להיות כשלים הנובעים מהגדרות לא סגורות, אולם אין לי ספק שאף על פי כן הרב יוכל לכוון אותי לנקודות האמיתיות שבנושאים המועלים.
לפי המתואר במסורת, מתקבל הרושם, שלפחות לדור המדבר הייתה התגלות שעבורם הייתה וודאית ,לפחות ברמה התחושתית הנצרכת לבן אנוש כדי לבסס את אמונתו. (על אף שאין וודאות מוחלטת בשום דבר כפי שהרב כתב בהקדמתו למחברות). אם כי ניתן לומר לפי הרמב"ם, שגם הנבואה אינה התגלות , אלא חידוד חושיו של הנביא "לקלוט" את השדר התמידי.
ידועים דברי הרמב"ן, מדוע ההתגלות באופן מוחשי יותר הייתה חד פעמית. ובכל אופן, בתחושתי אם אני מתבונן על רוב ה"מציאויות" האחרות שאינן מוחשיות,נדמה שיכולת ההשתכנעות בהן נראית סבירה יותר. לדוגמא, תיאוריית העברת האנרגיה. על אף שהעברת אנרגיה ללא תווך על ידי גל אלקטרו-מגנטי עשויה להיות תמוהה ועל אף כל תולדות גילגולי ה"אתר". עושה רושם שרוב בני האדם יכולים בסבירות גבוהה לקבל את התיאוריה , לפחות כרגע בימי חלדיהם . קבלה זאת היא גם אם אינם בקיאים בפרטי התיאוריה (משוואת מקסוול) ואף אם אינם משוכנעים בהגיון שלה ואפילו אם יש לקונות בהסבר ואף אם הם מודעים לכך שייתכן ובעתיד יהיה קיים הסבר אחר טוב יותר.
דוגמא פחות "מדעית" ויותר פרדוקסאלית , היא ספרו של הרב "מדעי החופש" , בעיית הגוף-נפש והבעיה הפסיכו-פיזית, על אף שרוב בני האדם אינם יכולים להסביר באופן הגיוני, "מדעי" מדוע הם אינם רובוטים. ברור לרובם המכריע שהם בעלי בחירה חופשית שאינה נובעת רק מתנאי ההתחלה של המערכת או מהבניות סביבתיות. אנשים חיים עם הסתירה הזאת והיא מאוד משמעותית בחייהם , גם אם אינם מאמינים באלוקים.
את המציאות האלוקית לא ניתן להשוות ל"חכמת התשבורת" וכמובן שזה רק משל. אך כשאני עומד ומבקש לבסס את אמונתי אני נתקל בקושי. אני מכיר את הניסוח העממי ל"מובילים" העיקריים לאמונה. 1. התבוננות בטבע ורעיונות האידיאים שמאחוריו ("השכלים הנבדלים"). 2. המסורת וגילוי מתן תורה ("הכוזרי"), 3.התבוננות בהיסטוריה של עם ישראל 4.התבוננות בהיבט הקיומי האישי פנימה – כדוגמת ספרו של הרב "מדעי החופש" , וכאמור כעת אני כאמור קורא את מחברות האמונה שהרב כתב. הרב מנסח זאת בצורה יותר פילוסופית: "הטיעון האונטולוגי, הקוסמולוגי והפיסיקו-תיאולוגי, ….הניסוח ה"תיאולוגי" של הטיעון הפיסיקו-תיאולוגי, והראיה מן המוסר".
עדיין, מתוך רצון כן להיות נאמן לתורה ולמצוות ול"רצון" ד' בעולם. אני נתקל בקושי רב כיוון שאלוקים "מסתתר" למבקשו. האמירה שאנו בתקופה של "הסתר פנים" , הייתה עשויה להיות מענה לו היא הייתה גם מסתברת לי על ההיגיון ולא יוצרת תחושה של פלפול "אפולוגטי" שאינך יכול לטעון לגביו הרבה (מובן שאיני חושב שאפשר להפריכו).
האם זה "רצונו" של ד', לגרום למאמין בימינו, ספקות, מבוכה, עד כדי סבירות גבוהה של לנטוש את דרך התורה ? זו סבירות שאכן קרתה בתקופת החילון וההשכלה. כיום לאחר ש"נפתרו" כל הגורמים הישנים של "תורה ומדע", היא שבה ועולה לאחרונה בכיוונים אחרים.
ייתכן ומרבית האנושות מאמינה בדאיזם , דבר המסתבר מאוד לדעתי ומקהה את הצורך במענה לשאלה זו, כי גם אינו דורש לפעולה. אך בנוגע לתאיזם (המחברת האחרונה) ובייחוד אמונה בתורה מן השמיים , גם אם יש דרכים המובילים לכך, ואכן שם אני רוצה להיות ולחוש בנוח , עדיין אני חש שהמקורות שאני מכיר מצריכים ממני סוגסטיה עצמית. אולי אכן אין זה מסתבר ? האם כל שאר בני האדם, המעולים שבאנושות, אלה שללא פניות זרות, אינם רואים זאת ?
אני מכיר 3 תשובות עיקריות : 1.אכן ניסיון חד למאמינים , לו האמונה הייתה הכרחית היא הייתה נוטלת את חופש הבחירה (ו"לדור המדבר"? לו היו ניסיונות אחרים). 2.זו המציאות, כפי שאין אנו שואלים, מדוע הנוסחאות הפיזיקאליות לא התגלו לנו. 3. א. ד' מסתתר מהעולם, כדי לאפשר לו "להתבגר"  ו"להתקיים". ב. זהו שלב הכרחי "הגליאני", ברוח הרב קוק "לטובת" האמונה והעולם, על אף ההירוסים שבו (עדיין מציב אתגר עצום למאמינים).
תשובות אלו אינן מספקות אותי. הטעם העיקרי הוא שאנו מבססים את כל שלל העושר היהודי (תורה, גמרא וכו') על נקודה עקרונית. שאנו סבורים שהיא רק "סבירה באופן מספק". כאמור , גם במשל המדעי, אנו מתבססים על אקסיומות שאינן מובנות,אינן ודאיות ואינן סגורות (כמו "גדל", או כמו פונקציית דירק שמהנדסים המשיכו להשתמש עשרות בשנים בטרם המתמטיקאים הצליחו לפרמל אותה). אולם התחושה הפנימית לפחות היא שהן סבירות דיין, כדי לבנות מהן מטוסים ול"הכריח" אחרים לחיות עם השפעותיהם.
האם הדרישה שלנו, לפחות כלפי היהודים שאינם דתיים ללכת בדרך התורה , (וכן כלפי העולם), אינה אמורה להיות מבוססת על משהו מאוד סביר , שלפחות המעולים שבהם גם היו עשויים לקבל. ולא רק על משהו שאולי מסתבר, אך לא ניתן לסתור אותו בהגדרה ? (כלומר, האמונה אינה משהו "לא רציונלי" או משהו "רציונלי" אלא א-רציונלי). (אני מתעלם כרגע, מההנחה המאוד מתקבלת עלי שההשגחה סובבה כך שלא תהיה יכולת ל"דרוש" כרגע, עד שהדור יוכשר לכך). בכלל, אם לא ניתן בעידן הזה "לשכנע" אף אדם, כיצד ניתן לדרוש ?
ישנו טעם משני המקשה עלי. אנו מאמינים שהנבואה עתידה לחזור. התחושה היא שהרעיון של נביא בימינו נראה כלא סביר בכלים האנליטיים ובאופן שבו אנו תופסים את המציאות (ולא רק כי טרם הוכשר הדור והמציאות הרוחנית טרם בשלה).
מובן לי שאין טיעון "מחץ" ואין ודאות מוחלטת בעניינים כאלו וגם איני מחפש כזאת, כפי שהרב כותב : " שגם במקרה שכל שיקול לחוד נתפס מבחינת מישהו כחלש יחסית, עדיין מכלול השיקולים יכול לזכות לעוצמה מעבר לסכום הפשוט של עוצמות הטיעונים הבודדים. … עוד חשוב לציין שמטרתי כאן אינה להגיע לוודאות, אלא להציג טיעונים סבירים של שכל ישר. מבחינתי המבחן הוא האם הטיעונים שהעליתי מחזיקים מים, כלומר מתקבלים על הדעת, ולא האם הם וודאיים או מוכרחים. הם לא. "
האם רוב האנשים הסבירים המעולים שבאנושות מקבלים מכלול טיעונים זה למציאות ד' ולתורה מן השמיים גם אם רק על סמך "צירוף השיקולים לתמונה כוללת" ? תחושתי העיקרית שאין זה מובן מאליו ולכן עוד יותר מתחזקת השאלה אם זה סלע קיומנו, התשתית עליו נבנה כל המגדל. האם זה אכן סביר ואם כן מדוע זה כך (אם בכלל מותר לשאול) על כך ההשלכות ?
 
שאלה עקרונית זו מטרידה אותי זמן רב ולצערי, מונעת ממני להיפתח בקלות לאופציות נוספות להגברת תחושתי האישית במציאות האלוקית. אשמח מאוד לשמוע את דעת הרב.
תודה רבה,