מחוייבות לתורה שבעל פה

שלום לכבוד הרב 
עיינתי מעט על כבודו וראיתי את עיסוקו הרב והמרווה בענייני תורה שבעל פה, אני יודע ששאלתי תיהיה רחבה מעט והיא מצריכה ספר או לכל הפחות טרילוגיה כמו שהרב כבר הוציא העוסקת באחד מספריו באותו נושא, אך בנושא מחוייבות לתורה שבעל פה אם הרב יוכל לעמוד על היכולת שלנו כבני אדם לשיטות השונות בהלכה על מנת לא לצמצם את עולם ההלכה ועבודת ה', אך עד היכן עובר הגבול שבו יש ביטול של מרות תורה של בעל פה, כלומר עד היכן אני מחויב לתורה שבעל פה?
למשל בנושא בליעת כלים אנו יודעים שעליך קיום (לפי רוב השיטות) אינם בולעים, כלומר אין עניין יותר בהפרדה מצד בליעה ערבוב בשר וחלב, אך אני חושב שיש פה גם רעיון רוחני של הפרדה מצד פסיכולוגי, סדר אורגון כמו שאני רואים בהרבה מקורות בתלמוד, ולכן לכתחילה אפריד כלים אך בדיעבד אם התערבב לא צריך להגעיל.
עד היכן עובר הגבול לחידוש מקורות הפסיקה ההלכתית, האם אנו כפופים לשו"ע ראשונים וכו' וכו? או שהפסיקה היא רחבה יותר אפילו במחיר של איבוד הלאומיות, הצביון ההלכתי כמו שאליו חתר מרן הבית יוסף?
תודה רבה לרב על כל פעלו