מטריה בשבת2

שו”תמטריה בשבת2
סיני ועוקר שאל לפני 2 חודשים

שלום הרב, 
אשמח לשמוע את דעתך על הצדדים לאסור ולהתיר מטריה בשבת – 
ראיתי דוחים את הסברא לאסור משום אוהל מכמה צדדים – 
א. למטריה אין מחיצות
ב. מטריה אינה עומדת יציב אלא חייבים לאחוז בה כל הזמן
ג. למטריה יש מנגנון פתיחה מובנה, על כן זה דומה לטלית שיש לה חוטים שמיועדים לפתיחה, או לגגות עם מנגנון וצירי פתיחה כנזכר ברמ”א תרכ”ו.
וכל שכן אם היא פתוחה מערב שבת יש בזה עוד פחות בעיה. וראיתי שאפילו הביאוה”ל שאוסר מזכיר שם סוג שונה של מטריה, שמצריך ממש חיבור של חלקים, לא כמו שלנו.
 
ושאלה מעל זה – נניח ש”נהגו” לאסור, האם זה מצדיק שאדם לא ילך להתפלל בשבת רק מכח “מראית עין”? או שיגיע לידי סחיטה אם יירטב?

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 2 חודשים

אכן, קשה מאד לאסור מטריה מן הדין. בפשטות זה רק מנהג.
לגבי תוקפם של מנהגים אין דרך לקבוע מסמרות. השאלה האם אנשים יבינו שזה היתר ולא יבואו להתיר דברים אחרים שאסורים ממש.
אותו אדם לא הולך להתפלל כי אינו רוצה להירטב ולא בגלל מראית עין (כמו הסיפור על תלמיד הישיבה שלא רצה לשלם לרכבת לנסוע לבקר את הוריו, דהא קי”ל משלהם ולא משלו, ור’ חיים אמר לו שיילך ברגל).
לפני כמה שבועות שלח לי מישהו הצעה מסחרית שפיתח ליצור מטריה כשרה לשבת ורצה חוו”ד הלכתית. חכה קצת ואולי ייצא משהו לשוק. גם אני עצמי יזמתי פעם משהו כזה, והיה לי סיפור מאד משעשע עם אחד מגדולי הפוסקים בעניין הזה, ואכ”מ.

ישי הגיב לפני 2 חודשים

זה לא אסור מדין אוהל?

א. ד. הגיב לפני 2 חודשים

אין בזה איסור עשיית אוהל משום שזה ארעי (כמו לעינין פתיחת ה”שמשה” בעגלת תינוקות). ודאי שלא יהיה איסור אוהל אם יפתחו את המטריה מערב שבת (עכ”פ טפח). פעם היה בזה איסור בונה (נראה לי שהנוב”י אסר מטעם זה) אך כיום האיסור העיקרי הוא בגלל שאנשים חושבים שיש בזה איסור משום אוהל… מחשש זה גופא אסר החזו”א את המטריות. אך פתיחת מטריות ענק (שמחוברות לשולחן) התירו משום שלא היה בזמן הגזרה (אולי ב- מ”ב\ביה”ל).

H הגיב לפני 2 חודשים

מסקרן מאוד מה הסיפור המשעשע עם אחד מגדולי הפוסקים. הרב יכול לשתף אותנו בו?

mikyab צוות הגיב לפני 2 חודשים

סתם נזכרתי. לא משהו מפיל. היה לי רעיון לייצר מטריה קשיחה (לא נפתחת), שיהיה ברור שאינה מטריה משום מראית עין, ושאלתי לדעתו האם מותר לי להשתמש במטריית שבת כזאת. הוא חשב רגע ואמר לי שלדעתו כן. ואז שאלתי: ומה אם אייצר ואמכור לציבור? ואז הוא עצר אותי ואמר: רגע, אני צריך לחשוב. נכנס לחדר, ולאחר כמה דקות יצא ואמר שזה אסור, דלא גרע מ’כובע ירושלמי’ שאסר בשו”ע (כובע ששוליו טפח).
חזרתי הביתה די משועשע, כי במישור האישי הייתי יוצא עם פסק שמתיר לי, אבל במישור הציבורי הדברים נבדקים ביתר קפדנות. הסיפור עורר בי הרהורים בכל מיני מישורים, ואכ”מ.

השאר תגובה