מידות שהמשנה נדרשת בהן

שו”תקטגוריה: עיון תלמודימידות שהמשנה נדרשת בהן
אורן שאל לפני חודש 1

שלום הרב,
במסכת שבת יש משנה עם ייתור לשוני של חזרה (דף ק עמוד ב):
משנה. הזורק בים ארבע אמות – פטור. אם היה רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו, הזורק לתוכו ארבע אמות – חייב. וכמה הוא רקק מים – פחות מעשרה טפחים. רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו, הזורק בתוכו ארבע אמות – חייב.
גמרא. אמר ליה ההוא מרבנן לרבא: בשלמא הילוך הילוך תרי זימני, הא קא משמע לן: הילוך על ידי הדחק – שמיה הילוך, תשמיש על ידי הדחק – לא שמיה תשמיש. אלא רקק רקק תרי זימני למה לי? – חד בימות החמה, וחד בימות הגשמים. וצריכי, דאי תנא חדא הוה אמינא הני מילי בימות החמה – דעבידי אינשי דמסגי לאקורי נפשייהו, אבל בימות הגשמים – לא. ואי אשמעינן בימות הגשמים – דכיון דמיטנפי לא איכפת להו, אבל בימות החמה – לא. אביי אמר: איצטריך, סלקא דעתך אמינא הני מילי היכא דלא הוי ארבע אמות, אבל היכא דהוי ארבע אמות – אקופי מקפי ליה. רב אשי אמר: איצטריך, סלקא דעתך אמינא, הני מילי – היכא דהוה ארבעה, אבל היכא דלא הואי ארבעה – מיפסעי פסעי ליה. ואזדא רב אשי לטעמיה, דאמר רב אשי: האי מאן דזריק ונח אגודא דגמלא – מיחייב, שהרי רבים בוקעין בו.
ואני שואל, מניין לאמוראים שזה מה שהמשנה באה להשמיע? לכאורה אין שום קשר בין החזרה לבין הריבוי של האמוראים. ויותר מזה, המשנה לשיטתם יכלה לקצר ולהגיד “כל רקק מים ורה”ר מהלכת בו, הזורק לתוכו ד’ אמות חייב, ואז הם יכלו לרבות כל סוג רקק שבא להם. האם הם באמת חשבו שזו כוונת המשנה? או שהם נאלצו להסביר את הייתור בחידוש דין כלשהו בלית ברירה?

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני חודש 1

הדבר דורש מחשבה. אציע כיוון שטעון בדיקה. הגרסה שלפנינו בסיפא הוא זורקים “בתוכו” ולא “לתוכו” כמו ברישא (אמנם בדף ח גורסים בשווה). אם אכן יש הבדל בגרסה, ייתכן שהסיפא באה להשמיע דין אחר  מהרישא: בסיפא מדובר על זריקה בתוך הרקק, כלומר שהזורק נמצא ברקק והחפץ גם נוחת בתחומי הרקק, וזו נחשבת כזריקה ברה”ר. אבל ברישא מדובר על לזרוק לתוכו, כלומר הזורק נמצא ברה”ר הרגילה והחפץ נוחת ברקק.
כעת טול כדוגמה את התירוץ הראשון: אחד לימות הגשמים ואחד לימות החמה. הגמרא מסבירה את הצריכותא שבימות הגשמים לא אכפת לו להיכנס כי הוא מטונף, ובימות החמה הוא רוצה להיכנס כדי להתקרר. יש הבדל בין שני הטיעונים: בימות החמה הוא רוצה להיכנס ואילו בימות הגשמים רק לא איכפת לו. כשהוא רוצה להיכנס, אז ברור שהרקק הוא חלק  מרה”ר, שהרי אנשים מרה”ר רוצים להיכנס אליו. כשלא איכפת לו להיכנס זה הופך את הרקק לרה”ר, אבל לא בהכרח לחלק מרה”ר הרגילה. אולי זה בגדר של רה”ר אחרת. וההבדל הוא בשאלה האם אסור לזרוק מבחוץ לתוכו. או זו רה”ר אחרת אז אולי הזריקה לתוכו לא תהיה אסורה מה”ת, אבל זריקה בתוכו כן (כי סו”ס זו רה”ר). אבל אם זה חלק מרה”ר הרגילה אז גם הזריקה לתוכו תהיה אסורה.
יש לדון בזה וגם בשאר התירוצים, אבל זה כיוון שלדעתי אולי שווה בדיקה.
כמובן תמיד יש אפשרות שהגמרא מנסה להכניס חידושים שבעיניה הם נכונים לתוך המשנה, בלי להתחייב שזו באמת כוונתה. אבל לא מדובר כאן במחלוקת על המשנה (כמו שיש המסבירים את האוקימתות. וכידוע אני לא מסכים). הטענה היא שהדין ודאי נכון ומוסכם גם על התנאים, אלא שהוא לא באמת היה כוונתם של כותבי המשנה והאמוראים הכניסו אותו לשם רק כדרך ספרותית ללמד את עצם הדין. הכוונה שכל רקק מכל סוג שהוא (גשמים וחמה, ד אמות ופחות מזה וכו’) הוא רה”ר.

משה הגיב לפני חודש 1

רק שאלה קטנה
האם מישהו חושב שזו באמת כוונת רבי. היו דרכים פשוטות יותר להכניס את הדין הזה בתקווה שקורי המשנה יבינו וזו דווקא דרך לא הכי מוצלחת

mikyab צוות הגיב לפני חודש 1

זו שאלה גדולה ולא קטנה. אבל ההסבר שהצעתי למעלה פותר אותה. הוא לא בא לדבר על המקרים המסוימים הללו אלא לחדש שהרקק הוא חלק מרה”ר וגם רה”ר עצמאית (לתוכה ובתוכה). המקרים הם רק הדגמה להשלכות. כעין זה הסברתי במאמרי על האוקימתות וקחנו משם.

השאר תגובה