מכוון או מכונן

שו”תקטגוריה: פילוסופיהמכוון או מכונן
ישראל שאל לפני 6 שנים

מתוך דברים שכתבת אני מבין שאתה רואה את התורה כמכוננת. מהו הנימוק לחשוב כך ?
לי נראה שהתורה מכוונת:

  1. זו סברא אפריורית שלי. אינני מאמין בתורה ומצוות שאין להם מטרה. המושג של ציווי שלא למטרה זר לי.
  2. משה רבנו מתבטא כמה פעמים שהשמיעה בקול ה’ וקיום המצות הם הדרך המביאה לאושר (גם בעולם הזה).
  3. נדמה לי שגם חז”ל תפסו את התורה כמכוונת [“שהמצוות ניתנו לצרף בהן את הבריות”, “איסתכל באורייתא וברא עלמא”, ועוד. ובמס”י: “והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה (להתענג על ה’), הם המצוות … על ידי אמצעים האלה המזדמנים לו כאן, יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו… לרוות שם בטוב אשר קנה לו על ידי אמצעים אלה“].
  4. עצם המושג של הכוונות של המקובלים, מבוסס על ההנחה שיש כיוון ומטרה למצוות.
  5. המושג של “שכר ועונש” נראה תמוה בתמונה של תורה מכוננת (ואולי אפילו ילדותי: העונש הוא נקמה? והשכר למה הוא בא?). אין הוא מתפרש כמו שפירשו הרמח”ל לעיל (שאינו אלא תוצאת המעשים שלנו). א”כ מה המטרה שלהם ? האם גם הם “מכוננים” ?

אני מודע לכך שהמקורות שהבאתי לא מבטאים בדיוק את אותה מטרה, אבל מכולם עולה שהתפיסה החז”לית היא שיש לתורה מטרה, כלומר שהתורה באה לנווט את האדם למטרה מסויימת שבה בחר הקב”ה, ולא עוד אלא שהמטרה גם נודעה לאדם (זה מוכח מעצם זה שחז”ל מסבירים אותה לנו).
יש לדיון הזה שני חלקים:

  1. האם להקב”ה עצמו יש מטרה לשמה הוא נתן לנו את התורה ? (בעיני, לא מתקבל על הדעת שלא)
  2. את”ל שיש לו, האם בנתינת התורה הוא רצה רק להטיל עלינו את הדברים הנצרכים כדי להגיע למטרתו (ואיננו, בתפקיד זה, יותר מרובוטים), או שהוא ביקש לצרף אותנו ל”חזון” שלו ולהתגשמותו (להיות שותף במעשה בראשית) ?

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 6 שנים

אעשה את זה קצר.
מניין הוצאת את הדברים הללו אצלי? גם אני מסכים שהתורה מכוונת לערכים/מטרות כלשהם, אלא שאיני יודע מהם.
מבחינתנו אולי ניתן לומר שהיא מכוננת כי אנחנו לא מבינים מהן המטרות. אבל זה רק עניין טכני. ברור שיש לה מטרות.
אגב, הביטוי מכונן או מכוין אינו מדויק בהקשר זה. השאלה שאתה דן בה היא האם יש לה טעמים או שמדובר במעשים שרירותיים.
מכונן או מכוין הוא הבחנה בפילוסופיה אנליטית בין מערכות חוקים שונות. השאלה האם הן מכוננות את החום בו הן עוסקות (כמו חוקי השחמט) או מכוונות (כמו חוקי התעבורה). בשני המקרים יש מטרה לחוקים (ההנאה או הבטיחות והסדר).

ישראל הגיב לפני 6 שנים

(אם הבנתי טוב, פירושו של המושג “כינון” הוא “שמהוה הוא עצמו את המטרה או הערך”.
שלא ככיוון, שאין בו ערך לעצמו, ואינו מטרה בפני עצמו, אלא הוא משמש רק כאמצעי ודרך להשגת מטרה או רך חיצוניים לו.
לעומתם, השרירותיות לא מתחשבת בשום ערך פנימי, ואפילו לא חותרת למטרה או ערך חיצוני לה, נכון?)

לעיקר הענין:
1. האם אתה טוען שלא ניתן להבין מה הן מטרות התורה, או רק שאתה לא רואה אותן ?
כמו שהראתי, הרבה סבורים להבין ולדעת. לדעתך הם טועים ? א”כ במה ?
2. מה הם התנאים המאפשרים להבין (או, יותר נכון, לנחש) מה היא המטרה הכללית של מערכת חוקים נתונה,
או מה הם הערכים העומדים בתשתיתה ?
האם מבט סינטתי על ההמכלול של המערכת מראה לנו את הכיוון הכללי שלה ?

מיכי צוות הגיב לפני 6 שנים

הבנת נכון, וזה לא סותר את דבריי. ראה הסבר ודוגמאות בהודעתי הקודמת.

1. איני יכול לומר שלא ניתן להבין. אני לא מבין. במקרים שאני ראיתי יש לי ספק רב אם מישהו באמת הציע פתרון סביר לטעמי המצוות. אני לא מכיר כזה.
2. איני יודע לומר. מבט סינתטי הוא כמובן הכיוון, אבל כאמור במקרה של התורה אני לא מצליח להגיע לפשר סביר. אולי זו חולשה שלי (אם כי אני בספק).

ישראל הגיב לפני 6 שנים

במחשבה שניה, אולי חז”ל לא הסתמכו (בעיקר) על סינטזה אפוסטריורית, של פרטי התורה המגולה לפניהם, כדי להבין את טעמי המצוות, ומטרות התורה, אלא יותר על הערכה אפריורית של המושגים דת, תורה ואלוקים.
כלומר, הם הגדירו לעצמם מה היא אלוקות, ואיך צריכות להיראות תורה ודת,
ולפי אמונותם אלה, הם “פירשנו” את התורה על כל הופעותיה, כללותיה פרטותיה ודקדוקיה.

[ברור שיש חלקים בדברי חז”ל שנובעים מהתבוננות בתורה עצמה (דוגמא קיצונית: נדמה שרבי יוחנן היה אלוף בזה לקבוע אמיתויות לפי דרשות בפסוקים, כמו כשקרא לאספסיינוס ‘מלכא’, על סמך הדרשה: והלבנון ב’אדיר’ יפול), אבל בנוגע לכוונות וטעמי התורה, נראה שהדבר פחות אפשרי בסינטזה, כמו שכתבת].

ז”א שטעמי המצוות הנולדים ממבט סינטתי, הינם “אמונות חלשות” (באותו מובן של אמרגנציה חלשה),
שכן הן נאמצות בדיעבד, על סמך נתונים “אמפיריים”.
הם “הכללות”, המתבססות על הנתונים הנגלים לנו (“מלמטה למעלה”).

לעומתם, טעמים וערכים הנאמצים אפריורית הינם “אמונות חזקות”.
והם משתמשים ב”פרשנות” ה”מדביקה” רעיונות ואמונות על הממצאים (“מלמעלה למטה”).
[נדמה לי שהחילוק הזה הוא מה שמוגדר אצל המקובלים בלשון:
“אור ישר” (מלמעלה למטה), ו”אור חוזר” (מלמטה למעלה)].

אם טענה זו נכונה, יקל עלינו להבין את התמונה החז”לית של התורה, אם נבקש גם אנו להבין אפריורית מה הן תורה ודת, ומהו מקום האלוקות בחיי האדם האנושי והטבעי, ורק לאחמ”כ, לחפש להבין איך חז”ל התמודדו עם השאלות האלה, ואיך הם התאימוו את אמונותם לנתונים האמפיריים.

Back to top button