מכירת חוב

ובפרט למה דקי"ל המכר שט"ח לחברו וחזר ומחלו מחול, הא קמן שמוכר לו רק את זכות הגבייה ולא את החוב עצמו.
אבל בין כה וכה מכירת שטרות היא במעמד שלשתן רק מדרבנן.

לא סביר שנלמד את גדר חוב בפס' שלכאו' מדבר על נקודה צדדית מה גם שתוס' בכמה מקומות כותב שגם בלי לדרוש את ר' נתן דינו קיים באופן של ממון שאינו בעין וחזי' שגם לרבנן שלא דורשים קיימת בזאת אפשרות.
השאלה היא מה זה השיעבוד הזה שאפשר למכור אותו הרי אנו לא מדברים על שיעבוד נכסים (זוהי רק דעת ר"ת) אלא על שיעבוד הגוף בהבנה פשוטה בשיעבוד הגוך לא קיים תוכן קנייני שיהא בר מכירה יש בו רק את המחוייבות וזהו נושא מציאותי של"ש למכור אותו (אני התחייבתי דווקא למלווה)
לדעתי לומר שהמכירה חלה רק על הגוביינא זה לא סביר (זה דשלב"ל) אבל גם בלא זה מה תגיד ביורש שיורש שט"ח מה יש לו בחוב שיוכל לתבוע אותו (שוב השיעבוד הגוף של האב פקע ולבן לכאו' אין מחוייבות)

ברור שיש כבר כעת משהו בגוף שיוצר את זכות הגבייה, בדיוק בגלל טענתך שזה דשלבל"ע. זה מה שנקרא 'חוב' והוא כן שעבוד קנייני על הגוף והוא בר מכירה.

ומה זה???
איזה דבר קנייני יש שם מלבד האספקט המציאותי שמחייב (כלו' משפטי שגם ללא דין התורה אך הוא לא קניייני כי הסיבה שלו לא שייכת כלפי הקונה וכו')

זהו סוג של שעבוד הגוף והוא ניתן למכירה. הפניתי לרש"ש בשער ה.

ומהו אותו שיעבוד הגוף? זה בעלות מסויימת ברמה פחותה? בגרש"ש ראיתי שני דברים א. שעיקר שיעבוד הגוף זה חוב משפטי ולכן היו מחוייבים לזה גם קודם מתן תורה ועדיין לדעתי דבר כזה ל"ש למגור ב. ששיעבוד נכסים זה חצי קניין אבל אני מדבר על שיעבוד הגוף.

זכות משפטית. כתוב שאפשר למכור ולדעתך אי אפשר. אז בטלה דעתך. אין טעם סתם להתעקש ולהקשות בדוחק.

יש לחלק האם החייב הוא עני או לא.

מה שבטוח זה שאסור למכור חוב לאחד שלא אכפת לו לעבור על איסורי תורה בענייני הלוואות.