מכניס עצמו להפסד חומש
שמעתי שאלה בשבת
עשה קניין ואמר לחבירו הרי חומש ופרוטה מממוני מוקנה לך אם אקיים מצוות עשה של תקיעת שופר בראש השנה. נשמע מופרך לומר שכעת פטור מלתקוע כיון שיאבד יותר מחומש ממונו. האם זה אכן מופרך, ולמה?
לכאורה זו שאלה על מצב של מכניס עצמו לאונס שנדונה הרבה בגמרא ובפוסקים. אבל כאן זה לא אונס אלא הפסד ממוני מסוים. לכן מסברא פשיטא שהוא חייב לתקוע. אם הוא מחליט לזרוק את ממונו לים – לבריאות.
אגב, שיתקע כי התקיעה לא עולה לו כלום. וכעת אחרי שתקע הוא אנוס לתת חומש מממונו כי אחרת יעבור על לאו של "לא יחל".
מדוע התקיעה לא עולה לו כלום? התקיעה היא קיום התנאי ואז הממון עובר מאליו לחבירו (אפילו למפרע). נכון שזה רק בא כאחד עם התקיעה ולא קודם התקיעה אבל מה זה משנה?
לעניין מכניס עצמו לאונס, אבל לכאורה אדרבה, אם הכניס עצמו לאונס אז כרגע הוא אנוס ואין עליו חיוב. אלא שכעניין של שכרים ועונשים וכל מיני "הגדרות" הוא נחשב כאילו עשה ברצונו. נניח כגון מכניס עצמו לאונס מסוג פיקוח נפש שאם יתקע בשופר יהרגו אותו, אולי הוא "נחשב" כמבטל עשה אבל סוף סוף כרגע בפשטות אין עליו ציווי לתקוע בשופר ולמות (נגיד שהוא מרח רעל על כל השופר ואם יתקע ישבוק חיים לכל חי). אז מדוע כאן אתה אומר שהוא ממש חייב לאבד את ממונו יותר מחומש.
בניסוח שלך אכן הממון עובר מאליו. אבל סה לא משנה לסברתי.
אם הוא מכניס עצמו לאונסמיתה אז כמובן אין חובה חתקוע, אבל יהיה לו ביטול עשה. אבל הפסד ממוני אינו אונס, כפי שכתבתי.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer