מכניס עצמו להפסד חומש

אגב, שיתקע כי התקיעה לא עולה לו כלום. וכעת אחרי שתקע הוא אנוס לתת חומש מממונו כי אחרת יעבור על לאו של "לא יחל".

מדוע התקיעה לא עולה לו כלום? התקיעה היא קיום התנאי ואז הממון עובר מאליו לחבירו (אפילו למפרע). נכון שזה רק בא כאחד עם התקיעה ולא קודם התקיעה אבל מה זה משנה?

לעניין מכניס עצמו לאונס, אבל לכאורה אדרבה, אם הכניס עצמו לאונס אז כרגע הוא אנוס ואין עליו חיוב. אלא שכעניין של שכרים ועונשים וכל מיני "הגדרות" הוא נחשב כאילו עשה ברצונו. נניח כגון מכניס עצמו לאונס מסוג פיקוח נפש שאם יתקע בשופר יהרגו אותו, אולי הוא "נחשב" כמבטל עשה אבל סוף סוף כרגע בפשטות אין עליו ציווי לתקוע בשופר ולמות (נגיד שהוא מרח רעל על כל השופר ואם יתקע ישבוק חיים לכל חי). אז מדוע כאן אתה אומר שהוא ממש חייב לאבד את ממונו יותר מחומש.

בניסוח שלך אכן הממון עובר מאליו. אבל סה לא משנה לסברתי.
אם הוא מכניס עצמו לאונסמיתה אז כמובן אין חובה חתקוע, אבל יהיה לו ביטול עשה. אבל הפסד ממוני אינו אונס, כפי שכתבתי.