מלאכה שאינה צריכה לגופה בהוצאת כיס של זב

שלום הרב,
ישנה גמרא במסכת שבת שמדברת על הוצאת כיס של זב:

תני חדא: לא יצא הזב בכיסו, ואם יצא – פטור אבל אסור. ותניא אידך: לא יצא, ואם יצא – חייב חטאת … אלא אביי ורבא דאמרי תרוייהו: לא קשיא, הא – רבי יהודה, והא – רבי שמעון 

הגמרא מעמידה את המחלוקת לגבי כיס של זב על המחלוקת של רבי יהודה ורבי שמעון במשאצל"ג. לא הבנתי למה הוצאת כיס של זב נחשבת משאצל"ג כאן? הרי הזב צריך את הכיס בכל רשות שבה הוא נמצא כדי להגן על בגדיו (בניגוד לגופת המת שאדם לא צריך אותה לא ברשות הרבים ולא ברשות היחיד).

רש"י הסביר זאת כך:
הא ר' יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה שברצונו לא תעשה, ואינו צריך לעיקר (תחלתה) [תכליתה] – כי הכא, שאינו צריך לזיבה זו, שעל ידה בא הכיס הזה – ואף על פי כן חייב עליה …

אמנם הזב אינו צריך לזיבה, אבל הוא צריך לכיס. ממה נפשך, אם הוא לא צריך לכיס, אז זו לא משאצל"ג אלא אין פה מלאכת הוצאה בכלל, כמו שהגמרא אומרת לפני כן:

אלא אמר רב המנונא: לא קשיא, כאן – בזב בעל שתי ראיות, כאן – בזב בעל שלש ראיות. – מאי שנא זב בעל שתי ראיות דחייב – דמיבעי ליה לבדיקה, זב בעל שלש נמי מיבעי ליה לספירה! – לא נצרכא אלא לבו ביום. – והא מיבעי ליה כדי שלא יטנפו כליו! – אמר רבי זירא: האי תנא, הוא דאמר כל אצולי טינוף – לא קא חשיב.

בברכה,