מלך לחצאין

אתה מפרש ש"שמואל פסימי לגבי מה שיצא מזה" גם לשיטה ש"כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו"? אני הבנתי שלשיטה הזאת (להבדיל משיטת רב שם שאמר לאיים עליהם) שמואל הנביא פשוט הקריא להם הלכות ממשנה ברורה כדי שידעו מה בדיוק הם מבקשים (אמנם מתוך מטרה שיתחרטו).

תודה על הסברא שפשיטא שאפשר [האמת אני חשבתי שפשיטא דווקא שאי אפשר לחלק סמכות שהיא היתר הלכתי לרצוח ולגנוב].

בי"ד מכים ועונשים שלא מן הדין. וניתן למנות דיינים או שלטון שיקבל החלטות כאלה, כמובן כשיש לזה הצדקה מוסרית (וזה נדרש גם ממלך).
אתה צודק שגם לפי שמואל זה יכול להיות איום.

תודה. אם אפשר תחדד לי בבקשה עוד פעם אחרונה כי התערפלתי.
שמואל בגמרא אומר שכל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו. כלומר שמואל הנביא עדכן את העם מה סט הסמכויות המלא של מלך. וזה עצמו האיום, שידעו עד כמה מרחיק-לכת על פי התורה מה שהם מקבלים על עצמם (צריך שיהיה מרכיב של איום בתמונה כי ברור מהפסוקים ששמואל הנביא אומר להם את כל העניין כדי שיקבלו רגליים קרות).
אבל האמת היא שהם יכלו להגדיר תפקיד חדש עם סמכויות חלקיות.
אז אני לא מבין למה שמואל הנביא מקריא להם את הסמכויות המלאות לפי התורה, מה הסמכויות האלה קשורות? שירכיב להם מלך בדיוק לפי מה שהם רוצים ואז אין שום מרכיב של איום (אם הם מתעקשים לארגן לעצמם מלך שיכול לקחת את בניהם ובנותיהם אז אין מה לאיים עליהם שהוא יקח את בניהם ובנותיהם). ואם הוא חושש מהידרדרות אז בוודאי סוף ההידרדרות לא ייעצר בדיוק בסמכויות לפי התורה. זה כמו שמישהו יצא לשוק לחפש שומר חינם ויבוא המו"ץ השכונתי ויזהיר אותו שאם הפיקדון ייגנב או יאבד אז השומר יהיה פטור שלושה סימני קריאה. במקום זה המו"ץ צריך להגיד לו בניחותא דע לך שהדיפולט הוא כך וכך ואם אתה מעוניין בדברים אחרים אז תעשה תנאי מפורש ושיהיה לך לבריאות.

האמת שבשמואל הו כותב את הסכנות של דיקטטורה. בעיני זה נאום מדהים של שמואל.

כי אם הם רוצים מלך, זה מלך. רוצים משהו אחר? לבריאות (עד כדי הסכנות של לקיחת סמכויות)

זה פירוש מרווח ונוח או שצריך לשלם מחירים של דוחק עבור הסברא שאפשר סמכויות חלקיות? (אם אי אפשר סמכויות חלקיות אז לכאורה יותר מובן בפשטות ששמואל לא מציע להם את האופציה היותר בריאה, כי אין)

כותב הודעה קצת משונה ויה"ר שלא אֶבָּעט באמת הבניין (כנודע שהמפרש אינו עובר בלא ת' את אחיך בלבבך). אני חושב שהראיה כאן היא ראיה טובה מגמרא שאין די בהסכמת העם כדי להעניק למאן דהו (שאינו ב"ד ולא מפני תיקון העולם) סמכויות חלקיות שהן היתר לעבור איסורים.
והדחיה לא מצאה מסילות בליבי והעלתה שרטון ואחרי פשפוש בעצמי אני מזהה שזה גרם לי שאחרצב חרצובותיי בשרשורים אחרים על אודות הצו והבחירה החופשית (מה שקורין בלעז דיספלייסמנט). ואולם אחרי שובי ניחמתי ומכאן ולהבא חושבנא יחדלו הפרזות בישראל יחדלו. אף שמן הסתם אין בזה כלום ומאי נפק"מ ולמי אכפת וכו' וכו' מ"מ אולי פחות נעים לשאר הקוראים מצד האווירה הכללית.
אודה לך אם אפשר בבקשה לתת עליה את הדעת עוד כמה רגעים אולי כן יש מקום לראיה הזאת, ואם אין לה אין לה.

לא מבין מה רע בדחיות שלי. להלכה ודאי שיש סמכות כזאת, כפי שכתבו הרבה פוסקים לגבי תקנות הקהל וסמכויות מוסדות הקהילה.