מעשה מצווה לדעת הרמב"ם
נאמר בנושאים במחשבת הלכה, כי הנעשה על פי הכרע הדעת אינו מעשה מצווה, מה ההכרח לומר שאי קבלת שכר משמעותה שלא נעשתה מצווה? יתכן שהבאור הוא על פי הרמב\"ם מסכת מכות, \"רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב\"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה וכו\' – מעקרי האמונה בתורה כשיקיים אדם מצוה מתרי״ג מצות כראוי וכהוגן ולא ישתף עמה כוונה מכוונת העולם בשום פנים אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה כמו שבארתי לך הנה זכה בה לחיי העולם הבא ועל זה אמר רבי חנניא כי המצות בהיותם הרבה אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהם על מתכונתה ושלמותה ובעשותו אותה המצוה תחיה נפשו באותו מעשה\". כלומר אין שכר אבל מעשה מצווה זה נחשב.
מי דיבר על שכר? הרמב"ם בסופ"ח ממלכים אומר שהעושה מהכרע הדעת אינו מחסידיהם, ולדעתי כוונתו שאין כאן מצווה אלא לכל היותר מעשה טוב.
תחילתה של ההלכה מתיחסת לחלקם לעולם הבא
אז מה? הוא לא לומד מהשכר לעצם המצווה אלא אומר את שני הדברים. אם בכלל אז להיפך: בגלל שזו לא מצווה אין עוה"ב.
זה אותו ההגיון של הרמב"ם במכות, אין שכר אם לא עושים מהסיבה הנכונה, יותר מדויק אין עולם הבא היינו השארות הנפש , וכמו שאצל ישראל הרבה מצוות בשביל מצוה אחת כהלכתה לזכות לעולם הבא, כך בבני נח , אבל ברור שלא נאמר שאצל ישראל המצוות שנעשו שלא בכוונה שלימה אינן נחשבין למצוות , משכך אין לחדש בבני נח מעבר לכך.
לא אמרתי שישראל שלא עושה מצווה בכוונה אינה מצווה. מנין שאבת את השטות הזאת? קרא את מאמרי כאן "הכשלת חילוני בעבירה". מיצינו.
קוצר הרוח המובע לתגובתי האחרונה בטעות יסודו, לא היה בכוונתי לומר שאמרת "שישראל שלא עושה מצווה בכוונה אינה מצווה" רק זאת: כי ניתן להבין את הרמב"ם בה' מלכים, לאור דברי הרמב"ם בפרוש המשניות מכות, ביחס לישראל העושה מצווה שלא מן הסיבה הנכונה, שלדעתו לא ינחול עולם הבא , ועדיין ברור שתחשב כמצווה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer