מצוה לדורות

שו”תקטגוריה: עיון תלמודימצוה לדורות
אורי אהרן שאל לפני חודש 1

ידוע שכת”ר שליט”א עסק הרבה בענין השורשים להרמב”ם. אחד מהם שלא מונים מצוה שאינה נוהגת לדורות.
והנה הרמב”ם במצוה קפ”ז כותב שאינו נוהג לדורות לא תלוי באם יש למצוה זמן שהוא נגמר ומגיע לתכליתו. ושם מוכיח הדבר מעמלק לשבעה עממין. ותמוה, מה הראיה מעמלק, אולי גם זה אינו נוהג לדורות מאותו טעם. הרמב”ם לא ביאר כלום מה הפשיטות שבעמלק זה כן לדורות.
אם כתב על זה באריכות במקום אחר נשמח מאוד בכל הנוגע לב’ מצוות אלו בכללות.

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני חודש 1

עסקתי בזה באורך במאמר לשורש השלישי. ניתן לראות כאן באתר בספר “ישלח שרשיו” או במאמר הרלוונטי מתוך המאמרים לשורשים.
מה שהוא מביא מעמלק אינו ראיה אלא הדגמה שמחדדת את הטענה. בניגוד לשבעה עממין שהמצווה היא להילחם בהם בעמלק המצווה היא לחסל אותו עד תום. לכן הוא מניח כדבר פשוט שכשהוא מחוסל זהו מימוש של המצווה (הגעה לתכליתה) ולא תום תחולתה. כמו שכשקראתי כבר ק”ש זה לא אומר שהמצווה לקרוא קש” בטלה, או כשעשיתי ברית מילה וכדומה.

אורי אהרן הגיב לפני חודש 1

חן חן
האם יכל הרמב”ם לחדד הדברים גם על ידי קריאת שמע או מילה הנ”ל
ודאי שלא. הם עדיין נוהגים בכל דור ודור אצל מי שלא קרא עדיין קריאת שמע וכן מי שעדיין לא מל. ואינו דומה למצוה שאינה יכולה להתקיים לדורות הבאים.

מיכי הגיב לפני חודש 1

בדיוק. לכן הוא מביא את עמלק ששם זה הכי מחודד. הוא אשרכתבתי. מילה וק”ש הן רקרדוגמאות שלי לעיקרון שהגעה לתכלית אינה סוף התחולה.

אורי אהרן הגיב לפני חודש 1

כת׳׳ר שליט׳׳א לא ענה לשאלתי. הדוגמאות של מילה וק׳׳ש אינם נכונות. כי הם לא הגיעו לתכליתם כלל עד סוף כל הדורות. אצל אנשים אחרים במילה, ובק׳׳ש בכל יום ויום מתחדש החיוב על האדם.
מ׳׳מ קבלתי את דבריו שאכן אין כוונת הרמב׳׳ם להביא ראיה אלא רק לחדד את הדברים. אך גם בחידוד של דברים צריך להיות הדבר שממנו מחדד את הענין כדבר פשוט גם לדעת החולק עליו בשבעה עממים, כשיטת הבה׳׳ג בשעה עממין שלא מנה אותה כמצוה מטעם שאינה לדורות כפי שהבין הרמב׳׳ם בדעתו. ואם כן כנראה שבעמלק זה פשוט גם לבה׳׳ג ועל כן שפיר הוכיח משם כנגדו.

ומענין לענין באותו ענין. רצוני לדעת איך מבין כת׳׳ר שלי׳ את כוונת הרמב׳׳ם שכותב שם. כמה פעמים, אבל נוג הוא בכל דור ודר באם יתאפשר הדבר או ימצא האפשרות וכו׳. האם כונתו היא גם למצב שלאחר שהגיע המצוה לסיומה ותכליתה כמו לעתיד שהקב׳׳ה יגמור עם העמלקים. אף שאין מציאות כזו, שהרי כבר גמר את כולם, או שכוונתו על הזמן של קודם לכן. וזה משנה את כל ההבנה בדברי הרמב׳׳ם, וכל כן אני מסופק בכוונתו.
ועוד נקודה. ראיתי בחיבורו על השורשים שציין. וחן חן לו על הידיעה הנפלאה של תשובת בן הרמב׳׳ם לרבי דניאל. ושם כותב רבנו אברהם גם כלפי שבעה עממים לאחר שאבד זכרם שאם ימצא אחד מהם חייבים להורגו. וזה פלא בעיני, הרי כבר ביארו רבים מדברי הרמב׳׳ם שכתב שכבר אבד זכרם רק כלפי שבעה עממים ולא כלפי עמלק, שמוכח שהמצוה כלפי שבעה עממים היא באיבוד שם העם. ושוב אחר כך אין מקום למצוה. וגם אם ימצא אחד מהם, אין מצוה כי המצוה היא לא כנגד יחידים אלא כנגד העם והאומה דלא כמו בעמלק, ואם כן כיצד כותב בנו שיהי׳ חיוב להורגו בתורת יחיד. והרי הרמב׳׳ם עצמו לא כתב כן בידו החזקה שאם בא לידו אחד מהם ולא הרגו שביטל מצוה כמו שכתב החינוך דפליג עליו בזה.
נשמח לשמוע דעתו הרמה בענין סבוך זה.

mikyab צוות הגיב לפני חודש 1

כבוד תורתי לא מבין את טענתך. כבר כתבתי שמילה וק”ש הן דוגמאות לרעיון שכשסיימת את המצווה אין זה אומר שהיא זמנית. בפרט מילה, שביחס לאדם מסוים היא נגמרת במעשה אחד (שלא כמו ק”ש). אבל נדמה לי שמיצינו את הפלפול הזה. הרעיון ברור.
כפי שהסברתי במאמר בשורשים, לדעתי כוונת הרמב”ם היא גם לעתיד לבוא כשהמצווה תגיע לתכליתה. הוא כותב להדיא שגם אם חיסלנו את כל העמלקים (לא כמו היום שהם רק נעלמו) עדיין זו מצווה שנוהגת לדורות.
דעתי הרמה בעניין היא שר’ אברהם כנראה הבין שגם בשבעה עממין זו מצווה על כל יחיד. זה שרבים ביארו אחרת לא מחייב אותו. אבל זו באמת נקודה שולית, שכן הוא מדבר על העיקרון. נניח שזו מצווה להרוג כל יחיד, אזי גם כשנעלם זכרם אין זה אומר שהמצווה בטלה. אם יימצא אחד מהם המצווה תחזור. לחילופין, אם תימצא קהילה של יבוסים המצווה תהיה קיימת לגביהם. זו המחשה של הרעיון שבשורש, בלי קשר לפרטים ההלכתיים.
מחילה על האירוניה לגבי התארים. לא ניחא לי בהם.

אורי אהרן הגיב לפני חודש 1

חן חן על מענהו אתה חזק אתה

השאר תגובה