מצוות ללא כוונה

יש מאמר יפה בעניין זה של ידידנו אבישי גרינצייג:
http://www.mgl.org.il/magal_article/%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9A-%D7%9B%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%9C%D7%A9%D7%9E%D7%94-%D7%91%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A6%D7%93%D7%A7%D7%94/

בסיכומו הוא מעלה:
באחרונים מצאנו שתי גישות לגבי הצורך בכוונה במצוות צדקה. יש שכתבו שמצוות צדקה כמו יתר המצוות חייבת כוונה. אך יש מן האחרונים שכתבו שמצוות צדקה אינה דורשת כוונה משום שסוף סוף העני קיבל את כספו ונתינת הצדקה הועילה לו.
להלכה נראה עיקר כדעה הראשונה. ומעשה שאיננו מעשה צדקה מובהק אך יש בו סיוע ותועלת לעני, אם הנותן מכוון לשם מצוות צדקה ייחשב לו המעשה כצדקה ממש, והוא הדין אם מכוון לשם מצווה ולתועלתו האישית יחדיו. אך אם מכוון רק לתועלתו לא ייחשב לו המעשה כצדקה, אף אם מעשהו הועיל וסייע לעני ונתן לו די מחסורו.

איני יודע אלו גישות יש באחרונים, אני רק יודע אילו גישות הגיוניות יש. זו לא אחת מהן.

אגב, עכשיו במבט שני, שמתי לב שאפילו רבי אלעזר בן עזריה לא טוען שאותו אדם שנפל מכיסו מעות קיים מצוות צדקה, אלא רק שהוא "זכה":

ספרי (כי תצא; פסקה רפג):

אמר רבי אלעזר בן עזריה מנין למאבד סלע מתוך ידו ומצאה עני והלך ונתפרנס בה מעלה עליו הכתוב כאילו זכה תלמוד לומר לגר ליתום ולאלמנה יהיה, והלא דברים קל וחומר אם מי שלא נתכוון לזכות וזכה מעלה עליו הכתוב כאילו זכה המתכוון לזכות וזכה על אחת כמה וכמה.

משמע שזה נחשב לו זכות ולא שהוא קיים מצווה. אולי זה יכול להיות מוסבר לפי האמירה הידועה שמגלגלים זכות ע"י זכאי.

ברור. הרי על כך דיברתי. למיטב ידיעתי אין מקור שאומר שיש קיום מצווה במתעסק ומבלי לדעת שקיימת.

אדם ששמע שופר כמתעסק יצא ידי חובה, לא?

בפשטות לא. אם הוא כלל לא יודע שהוא שומע שופר ברור שלא יצא. אבל כבר עמדו האחרונים על כך שהגדרת מתעסק קשה מאד (היחס בינה לבין בלי כוונה, שזה תלוי במחלוקת האם מצוות צריכות כוונה, וכן ביחס לשוגג). ראה רמב"ם הל' שופר פ"ב ה"ד.

אולי ניתן לומר שאדם שעשה מעשה טוב ללא כוונה יקבל על כך שכר מהשיקול הבא:
אם גרמתי נזק לזולת אני חייב לפצותו גם אם עשיתי זאת בשגגה, אולי מדין "רכוש המזיק", כשם שאני חייב בנזק שעשה רכושי למרות שלא אני עשיתי זאת כך אני מתחייב בנזקי עצמי שנעשו בשגגה.
ואם בחיוב ממוני זה ככה, למה לא נאמר כך לגבי שכר ?

אין קשר בין זה לזה. במקרה של נזק יש שני צדדים (זה דין אזרחי ולא פלילי). אם לא תחייב את המזיק חייבת את הניזק (שהפסיד ולא פוצה). לכן ברירת המחדל היא לחייב את המזיק גם אם היה אנוס (אדם מועד לעולם).
לגבי נזקים שעשה רכושך, כידוע חקרו בזה האחרונים האם זה מחמת הרשלנות או עצם ההיזק מחייב אותך. ההשוואה שלך היא רק לצד הראשון, אם בכלל. בבית ישי כרך א טוען את טענתך (שנזקי גופו באונס, אדם ישן שהזיק עם אבן בחיקו, הם כמו ממונו). אבל כאמור אין להשוות לשכר מצווה.

אם כבר דיברנו על שכר מצווה, מנין לך שהקב"ה משלם שכר לעושי רצונו ?

אין לי מושג. אמנם יש דיבורים במקרא על שכר, אבל מהמקרא קשה ללמוד משהו חד משמעי.

הרב יודע אם יש ספרות שעוסקת בנושא השכר מבחינה פילוסופית ?
ואם אין ספרות פילוסופית בנושא איך אני אוכל לחקור את הנושא, לאיפה לגשת ? איזה תחום דעת יכול לסייע לכך ?

מה רע במסורת בתורה ובדברי הנביאים?

לא נראה לי שיש אפשרות לבדוק זאת פילוסופית. או שיש או שאין. מדובר בשאלות של עובדה. איני יודע דרך לחקור זאת.