מצוות מעשיות
שלום הרב, בהמשך לדיון מלפני שבוע -שבועיים בו טענת כי אין טעם לעסוק בטעמי המצוות, רציתי לשאול אותך מה בכל זאת היחס שלך למצוה בשעת עשייתה, האם אתה חווה אותה בצורה כל שהיא מעבר למעשה היבש או שהקיום שלה הוא רק בבחינת "רחמנא אמר תקעו" ללא כל התייחסות למאורע של עשיית המצוה הספציפית והנגזרות החווייתיות שלה- לא הטעמים
תודה מראש על הכל
בד"כ אין לי שום תחושה כלפי המצווה מעבר להיותה מצווה.
ומה בדבר 'רחמנא ליבא בעי'?
מה עם זה באמת?
ראשית, גם אם רחמנא בעי מי אמר שאני יכול לספק זאת?
שנית, ליבא יכול בהחלט להיות כוונה (לצאת יד"ח).
אז מה היתה כוונתך כשכתבת שאת הטעמים שכותבים הפרשנים אנו בדרך כלל כבר יודעים, איזה טעם ניתן לדעת ביחס למצוה?
מה שכתבתי הוא שני דברים: 1. מה שהפרשנים יאמרו ביחס לטעם המצווה לא מחדש לי שום חידוש ערכי. כלומר לא אלמד מכאן ערך שלא הייתי חושב קודם. אם זה ערך כזה לא אקבל אותו כטעם המצווה. החידוש שלהם הוא לכל היותר פרשני (שהערך הידוע הזה הוא שעומד בבסיס המצווה). 2. מה שהם אומרים בד"כ ממש לא משכנע כטעם מצווה. הוא לא מתאים לפרטיה. וגם אם הוא נכון אפשר היה לקיים את הדבר באופן אחר (למשל בציצית יכולתי לזכור את כל המצוות ולהיזכר בתכלת גם אם הייתי שם שלט לפני בצבע תכלת, או שהייתי צובע את מכנסיי בתכלת).
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer