מקור נשיקת ידיהם

אולי מגיע מכאן

https://i0.wp.com/www.politicaymoda.com/wp-content/uploads/2015/10/pescador.jpg

https://i.insider.com/4e3b005f69beddd71a000019?width=600&format=jpeg

https://4.bp.blogspot.com/_qEyew0gVMFA/TSIsJNsyPRI/AAAAAAAAAP0/DoWurkuCJKc/s1600/bn.jpg

בס"ד יום ב' לס' איש אמו ואביו תיראו תשא"ף

נשיקת היד היא ביטוי של כבוד של אדם כלפי גדולים ממנו. כפי שיצחק אומר לבנו מבגיש לו מטעמים: 'גשה נא ושקה לי בני'. ובעכבודה זרה יז,א: 'עולא הוה מנשק לאחתיה אבי ידייהו', ופירש רש"י: '… דרך בני אדם, מיד כשהוא יוצא מבית הכנסת מיד הוא נושק לאביו ולאמו ולגדול ממנו בארכובה או בפס ידיו [משום כבוד]'.

אף הראב"ע ממאר את נתינת היד תחת יד המלך. או נשיקתו כדרכי ביטוי לכוד והכנעה כלפיו, וכך הוא כותב בביאורו לפסוק 'נשקו בר פן יאנף' (תהלים ב,יב): 'ומנהג גויים לשום ידיהם תחת יד המלך כאחי שלמה ( דהי"א כט,כד) , או העבד תחת ירך אדוניו, או לנשק את המלך. וזה המנהג עד היום בארץ הודו'.

רבי אליהו קפשאלי מכרתים מעיד שהאשכנזים בפאדובה במאה ה-15נהגו 'שבכל ערבי שבתות וימים טובים אחר תפילת ערבית, הולכים הבנים אצל אבותיהם ומשתטחים לפניהם וכורעים על ברכיהם ונושקים כפות ידיהם, ואבותיהם משימים ידיהם על ראשיהם ומברכים אותם' (מובא בספרו של פרופ' מאיר בניהו, 'רבי אליהו קפשאלי איש קאנדיאה – רב מנהיג והיסטוריון', ת"א תשמ"ג, עמ' קסא'

על מנהג האשכנזים לנשק את ידי האב בליל שבת הוסיף רבי יצחק אשכנזי לוריא (האר"י) שנהג בליל שבת לנשק את ידי אמו. ומהאר"י נפוץ המנהג בכל קהילות ישראל. ראו בתשובה בעניין 'לנשק ידי אביו ואמו בליל שבת' (באתר ההלכה היומית').

כמקור למנהג מביא הר"י יוסף (שם) את מנהגו של עולא (ע"ז יז,א ע"פ רש"י), וכן הוא מביא בשם הזוהר, שתלמידי רשב"י היו מנשקים את ידיו.

לגבי האשכנזים כתב שם שכיום לא נהגו בנשיקת יד ההורים או החכמים, אך יש עדויות מקהילות בהונגריה, שנהגו לנשק את ידי ההורים בליל שבת.

כך מתארת ד"ר ניצה קאליש על מנהג יהודי גאלנטה: 'גם בבתים היה האב מברך את הילדים לפני הקידוש בברכת הבנים. כולם היו עומדים בתור, ניגשים לאבא בזה אחר זה, מקבלים ממנו ברכה ומנשקים את ידיו' ('משיב נפש – משפחת קאליש, גלנטה', ירושלים תשע"ד, עמ' 78.

וכן אמר לי גיסה עו"ד ר' משה בן-דוד מכוכב השחר שכך נהגו בבית הוריו. אביו ר' אייזיק ז"ל היה מהעיר דעש שבטרנסיבניה, שהיה בקי במנהגי הקבילה, עד שהאדמו"ר מדעש ששיקם את החסידות אחרי השואה היה שואל אותו על מנהגי הקהילה).

בברכה, ירון פיש"ל אורדנר

ייתכן שמנהג לחיצת הידים צמח מהמנהג שתיאר הראב"ע (לעיל פיסקה 2) לתת את היד תחת יד המלך לאות הכנעב, וכפי שנהגו אחיו של שלמה כמתואר בדברי הימים א' כט,כד: 'וגם כל בני מלך דויד נתנו יד תתת שלמה המלך'.

הצייר הרמן שטרוק טען שמנהג לחיצת הידיים היה מנהגם של שודדים להראות שאין בידם נשק, ולכן היה מסרב ללחוץ ידים למי שהושיט לו (כתיאורו של יונה כהן בספרו 'חגם גרשון מנחלת שמעון'). אני משער שההימנעות של שטרוק מלחיצת ידים היתה בשל היותו שומר מצוות, ובטיעון שמנהג לחיצת הידים הוא מנהג שודדים חמק באלגנטיות מהצורך ללחוץ ידים לנשים.

בברכה, יפאו"ר

לגבי נשיקת ידי האפיפיור (אליה ציין 'קופנהגן') כדאי לציין שד"ר בנימין זאב הרצל בביקורו אצל האפיפיור בו ביקש לשכנעו לתמוך במדינה יהודית, נמע מלכרוע ולנשק את ידיו של האפיפיור, והסתפק בלחיצת יד תוך שמירה על קומה זקופה (ראו ויקיפדיה בערכו)

מריו כהנא, במאמרו 'על הנשיקה – נשיקות בן תרבויות' מביא מתרבויות רבות בהן מסמלת נשיקת היד כבוד וקבלת מרות. באיטליה וספרד מנשקים את ידיו של כומר, ויש המנשקים את ידו של ראש המשפחה. כך גם בסין ויפן, מנשקים באיזורים מסויימים את ידו או את שולי בגדו של אדם נכבד. בהודו מנשקים לאות כבוד את כפות הרגלים או את האדמה עליה עומד הנכבד. בעולם המוסלמי מכבדים מלכים נסיכים ושייח'ים בנשיקת ידם או כתפם השמאלית.

בברכה, יפאו"ר