נדר

אלו נדרי (בעצם שבועות) זירוזין לקיים מצווה (או לא לעבור עבירה), ולכן השאלה אינה רלוונטית. גם אם הנדר לא חל, האיסור עצמו בעינו עומד. אז למאי נפ"מ? לשאלתך, האם קושי הוא פתח להתרת נדר, אני חושב שלפחות במקרה זה – לא. תיארת שאותו אדם ידע מראש שזה קשה, כלומר לא התחדש לו כעת משהו שלא ידע בעת שנדר, ולכן אין כאן פתח (אלא אולי חרטה בלבד. וגם בחרטה יש לדון מה מועיל להתחרט על הנדר, שהרי יש כאן איסור גם בלי הנדר. לכן בפשטות גם חרטה של ממש אין כאן). אמנם כל זה תלוי בשאלה של שבועה שנאמרת בלשון נדר, שהרי במהות מדובר כאן על שבועה ולא על נדר (הוא אוסר על עצמו פעולה ולא חפץ), ואני מניח שהוא לא נשבע בשם. יתר על כן, זוהי שבועה לקיים מצווה, ושבועה כזאת לא חלה (נדר חל על מצווה ולא שבועה. נדרים טז). ראה נדרים ח ע"א ושו"ע יו"ד סי' רג ס"ו לגבי שבועת זירוז. כתוב שמותר לו להישבע (כלומר שזו לא שבועת שווא), אבל לא ברור מה המעמד של השבועה הזאת (האם יש איסור "לא יחל דברו" על הפרתה. בפשטות לא).