נידוי רבי אליעזר

שו”תקטגוריה: עיון תלמודינידוי רבי אליעזר
משה כהן שאל לפני 2 שבועות

שלום הרב. במעשה של תנורו של עכנאי בב”מ נט: הגמרא מנמקת את הסיבה בגללה חכמים לא שעו למופתים המאמתים את דברי רבי אליעזר בכך ש”אין אנו משגיחין בבת קול שכבר כתבת בתורה אחרי רבים להטות” רציתי לדעת האם בכל הלכה שרוב החכמים פוסקים פסק מסוים אסור לחכם אחר לחלוק עליהם? (זה לא   תקף רק בסנהדרין?)ואם זה נכון אז מה סבר רבי אליעזר שחלק? וגם, מדוע הם “הביאו כל טהרות שטיהר רבי אליעזר ושרפום באש”- מה ההתנהגות הזו? וגם, בסנהדרין סח. מבואר שבאו אליו החכמים ביום מותו לבקרו כשהם יושבים בריחוק ד’ אמות , מדוע באו אליו אם חושבים שהוא צריך להיות מנודה ומדיוע כבר לא התירו לו את הנידוי שנידוהו וגרמו שהוא מת כמנודה?
תודה רבה מראש
 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 2 שבועות

דין רוב בין פוסקים לא בסנהדרין נדון בחו”מ סי’ כה, ושם מבואר שהולכים אחר הרוב גם בין פוסקים. אבל הש”ך שם ועוד הרבה פוסקים כתבו שלא נוהגים כך מכל מיני סיבות: שלא ישבו דנו יחד, שדין זה רק בסנהדרין, שאם יש לי עמדה אין סיבה שאלך אחרי הרוב (ראה מאמרי על אוטונומיה וסמכות בפסיקת הלכה).
אבל גם בסנהדרין יש מגבלות על חובת הציות. בהוריות ב איתא שיש טועה במשווה לשמוע לדברי חכמים, כלומר יש  מצבים שבהם אין חובה לשמוע. ר”א כנראה חשב שברור שהרוב טועה ולכן לא היה מוכן לציית.
על השאלה מדוע באו אליו כשהיה מנודה, יש להוסיף שמבואר שם בסנהדרין שר”ע כן היה מגיע אליו לאורך כל התקופה. ואכן כבר שנים הרבה תמהתי על כך, הנידוי להיכן הלך. אמנם ביום מותו התירו לו את הנידוי ואולי באו אליו כדי להתיר. אמנם במו”ק איתא שמי שמנודה ולא מוחרם מותר ללמוד ממנו (אבל לא ללמדו).

משה כהן הגיב לפני 2 שבועות

אוקיי. אבל הטענה של חכמים היא שללא קשר לתוקף אמיתות ונכונות הטענה יש עיקרון של “אחרי רבים להטות” ומה עונה על זה רבי אליעזר. כי משמע שאף אם זה טעות אז צריך ללכת אחר הרוב.
וגם אם אפשר להתייחס לפשר התגובה הרדיקלית של חכמים בכך ששרפו טהרות.
גם מה שהרב כצב שרבי עקיבא בא אליו לפני כן , איפה זה כתוב? הלא בגמרא שם מבואר שרבי אליעזר אמר לו שלך קשה משלהם שאילו שמשתני היית למד תורה הרבה

mikyab צוות הגיב לפני 2 שבועות

במאמרי על “בו ביום” (שמהווה פרולוג למהלכים בין העומדים) עמדתי על הנקודות הללו. היה שם ויכוח עקרוני ולא ויכוח על תנור:
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%99%D7%9B%D7%90-%D7%93%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%A0%D7%9F-%D7%91%D7%95-%D7%91%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%94%D7%95%D7%90-%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%90-%D7%94%D7%95%D7%94-%D7%99
תוכל לראות שם הכל.

משה כהן הגיב לפני 2 שבועות

אגב, ראיתי בירושלמי מועד קטן ג,א ששואל וכי רבי אליעזר לא ידע הדין של אחרי רבים להטות ועונה שלא הקפיד רבי אליעזר אלא על ששרפו טהרותיו בפניו. ורציתי להבין, הרי הם שרפו את טהרותיו בסוף הסיפור,לאחר שנגמר הויכוח ןהוא הרי חלק עליהם עוד לפני אז מדוע מלכתחילה הוא חלק לפני שהיתה הסיבה ששרפו טהרותיו? ב. מה שייכת ההקפדה שלו על מעשה לא הגון שלהם בעיניו לכך שהוא מרשה לעצמו לחלוק עליהם ובכך לעבור על הדין של אחרי רבים להטות?

mikyab צוות הגיב לפני 2 שבועות

ייתכן שבירושלמי גרסת המעשה הייתה בסדר שונה.
יש מצב שבו אדם לא מקבל את מרות הרוב, אם נהגו בו שלא כהוגן. אם הסנהדרין מורכבת מצדוקים למשל, לא יקבלו את פסיקותיה. אולי זה אפילו נכנס בתוך בשיטה שהחובה לשמוע היא כש”אומרים לך על ימין שהוא ימין”, אבל לא על ימין שהוא שמאל.

משה הגיב לפני 2 שבועות

נראה לי שזה קצת שונה. בסנהדרין שמורכבת מצדוקים יש בעיה מהותית בפסקים שלהם, כי זה שהם צדוקים מהווה אינדיקציה לכך שהם לא פוסקים על פי התורה, לכן אין אף מחוייבות כלפיהם, כלפיהם לא נאמר” אחרי רבים”. מה שאין כן בחכמים שנחלקו על רבי אליעזר אין דופי מהותי אלא אולי לכל היותר התנהגותי. זה ודאי לא קשור לתוקף הפסק ונכונותו. (כעין דברי הבית יוסף בכללי התלמוד על עירובין יג: שהתקשה מה בכך שב”ה נוחין ועלובין וכו ותירץ שזה אינדיקציה לכך שהם צודקים אבל מצד המידות והאופי אין קשר לנכונות הפסק. הרב האריך בזה גם בשיעור על הלכה סובלנית בבר אילן וגם בנספח לאמת ולא יציב) אם כן נדרש מר”א להיות יותר רציונאלי ופחות אמוציונאלי ולא לחלוק עליהם

mikyab צוות הגיב לפני 2 שבועות

ברור שזה קצת שונה, ועדיין אני טוען שאולי ר”א חשב שזה מספיק דומה כדי לא לציית לרוב. כאשר הפסק נכון ומתקבל על ידי אנשים לא הגונים יש מקום לסברא שאין לציית לו. בוודאי אם לדעתי (=ר”א) הוא לא נכון.

Ariel Bareli הגיב לפני 2 שבועות

אגב, הרמב”ן העלה אפשרות הפוכה שרבי יהושוע אמר שתנור מטמא על פי קבלה שבידו ודווקא רבי אליעזר ערער על כך מסברא. “ואפשר שהיו אומרים (- דבריהם) מפי השמועה (- הקבלה), והוא אומר כך הוא בעיני (- וחלק עליהם), ולפיכך לא קיבלו ממנו כל ראיות שבעולם, ואילו הורה למעשה בזמן הבית, היה נעשה זקן ממרא, לפיכך החמירו עליו וברכוהו עכ”ל והובא בנמוק”י.

mikyab צוות הגיב לפני 2 שבועות

מעניין. אבל צע”ק מהגמרא שר”א לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו. די ברור שהפשט הוא הפוך.

mikyab צוות הגיב לפני 2 שבועות

בכל אופן, גם לפי הנמוק”י רואים שהם לא הסתמכו על המסורת שלהם אלא על היותם רוב. לולא זה היו מקבלים את ערעורו של ר”א.

משה כהן הגיב לפני 2 שבועות

אם כבר , אז הוא גם אמר דברים שלא שמעתן אוזן מעולם (וגם לפי הביאור של הרב קוק באיגרת לסוכוטשובער עדיין אלו דברים שהחכמים החולקים עליו לא ידעו… כך שנראה לי שקשה להביא ראיה מזה שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו

השאר תגובה