נס פך השמן

ינון,
1)קצת מענין שאתה לא מכיר בגמרא כמקור מוסמך ומאידך אתה כותב "בספר המקבים מפורש" [הטעות במקור] – למה ספרי ההיסטוריה האחרים טובים מהגמרא?
2) נס המלחמה אינו טבעי רבים ביד מעטים גבורים ביד חלשים וכו'
3) כל מצוות חנוכה הן ביחס לאותו נס על טבעי של פך השמן. – ולא זרקו את נס המלחמה, אלא הוא ביטוי לנס המלחמה שלא הצליחו היוונים למנוע כלום גם לא את הדלקת נרות המנורה, – שהרי גזרו גזירות על ביטול מצוות ותורה וכו'.

תודה על התגובה דוד.
הגמרא אינה ספר הסטוריה. אם כתוב בגמרא משהו שלא נמצא בשום מקום אחר אז עדיין יכול להיות שזה נכון אבל הראיה צריכה להיות הרבה יותר חזקה ולכן שאלתי אם יש מקורות נוספים.
נס המלחמה הוא נס טבעי. זאת אומרת שיתכן שמעטים ינצחו רבים, זה משהו שהוא במסגרת הטבע (בהינתן נסיבות מסוימות). אבל שפך שמן שאמור להחזיק יום אחד מחזיק 8 ימים זה נס על טבעי. מה גם שהניצחון היה זמני ונקודתי והיה ברור שהנקמה לא תאחר מלהגיע.
הדלקת הנרות בחנוכה התחילה בתור חלק מטקס חנוכת המזבח שנערך אחרי טיהור בית המקדש. כך שלא בטוח שיש קשר לנס עם השמן
איני פוסל את הנס וגם אני גדלתי עליו ועל הסיפורים האלו כמו כולם אבל מותר להטיל ספק. (אנחנו לא בפורום מורשת מרן, אנחנו באתר של הרב מיכי אברהם, אני לא מכיר מקום טוב יותר להטיל בו ספק)

אהבתי את "הטעות במקור".

אהבתי את "אהבתי את "הטעות במקור".".

אני שמעתי תשובה מעניינת: נס חנוכה לא נתקן על הניצחון הצבאי המדיני (על אף שיש לו משמעות כמובן) אלא על הניצחון הדתי, נצחון הרוח. זו הסיבה שאנו ממשיכים לחוג את חנוכה ( בשונה משאר מועדי מגילת תענית) גם אחרי החורבן המדיני. מתתיהו ובניו לא יצאו למלחמה עקב דיכוי מדיני וכלכלי אלא בגלל דיכוי דתי. כדי להדגיש את העניין בחרו חז"ל להדגיש את נס פך השמן על פני נס המלחמה. נס פך השמן מבטא את נצחון הרוח והטהרה. את זה ראוי לחגוג גם בגלות.

תודה. אני חושב שזה שילוב – אחרי שהמלחמה הוכרעה לטובת הרומאים היה לחכמים מניע לחפש סיבה שאינה תלויה בקרבות ואחרי עיון כנראה שהגיעו למסקנה שהבאת. (ואז זה לא סתם תירוץ להשאיר את החג אלא זה פשוט גרם להם למצוא את המניע העמוק יותר, כמו שהרב מביא את הדוגמא עם שמיטה בזמן הזה דרבנן)
אפשר גם להציע הסבר שעלה לי היום:
יתכן שנס פך השמן הוא בכלל משל. משל לאומה אחת קטנה טהורה בין המון אומות טמאות שהייתה אמורה על דרך הטבע להחזיק כמה מאות שנים לכל היותר ובכל זאת החזיקה מעמד אלפי שנים. כך שלפי זה זה בכלל לא משנה אם נס פך השמן היה או לא היה ואילו יתכן שיותר טוב אם לא היה, כי הנס ההוא יותר גדול וראוי לתשבחות מאשר הנס הזה.
תודה לכולם דיון מעניין

בס"ד י"ז בכסלו פ"ה

לינון – שלום רב,

אצל יוספוס נקרא חנוכה 'חג האורים' אך אינו מזכיר את הדלקת הנרות. ייתכן שבחוגי הכהנים (שבהם היתה השפעה צדוקית חזקה) לא אהבו את תקנת חכמים להדליק נרות בחנוכה, אם מפני התנגדותם בכלל לתקנות ה'פרושים' ואם מפני שלא אהדו את הרעיון שגם יהודים פשוטים יעשו בפתח ביתם כמעשה הכהנים המדליקים את הנרות במקדש.

מאותה סיבה ייתכן שגם מחברי או מעתיקי ספר מקבים לא אהדו את הדלקת הנרות, ולכן נמנעו מלהזכיר את נס פך השמן, והוא נשמר רק במסורת הפרושים המופיעה ב'תנו רבנן' שבמגילת תענית ובתלמוד.

בברכה, פיש"ל

יוספוס נמצא על 'קו התפר'. מחד הוא כותב שהפרושים נחשבים בעיני רוב העם כפרשנים מוסמכים של התורה, והוא הכיר את רבן גמליאל ומזכיר את 'סמאיאס ופוליון' (כנראה 'שמעיה ואבטליון'), אך אינו מזכיר במילה אחת את יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן (שהיו בזמן גזירות יוון), לא את שמעון בן שטח ויהושע בן פרחיה (שהיו בזמן ינאי), ולא את שמאי והלל (שהיו בזמן הורדוס) ולא את רבן יוחנן בן זכאי, בן זמנו!

נראה שיוספוס נמצא על 'קו התפר' בין פרושים, צדוקים והלניסטים, ולא הכיר בצורה מליאה את הפרושים, אישיהם ומסורותיהם.

בברכה, פיש"ל

נס פך השמן, גם לא היה האירוע הבולט בזמן התרחשותו. נסים לא חסרו במקדש. האירוע הבולט היה הניצחון על היוונים וחידוש העבודה במקדש. מציאת פך שמן טהור שהביאה להקדמת הדלקת המנורה בכמה ימים – הרשימה בעיקר את ה'פרושים', תלמידי יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן, שדקדקו מאד בהלכות הטהרה, והם ככל הנראה ייסדו את הדלקת הנרות, שפשטה בקרב העם, שרובו סמך עליהם, כעדותו של יוספוס.

הדלקת הנר בפתחו של כל בית ביטאה את היות הבית 'בית ועד לחכמים' כהדרכת יוסי בן יועזר, ואת הבית 'פתוח לרווחה' כהדרכת יוסי בן יוחנן. הנר שבפתח הבית קרא גם לאותם שרחקו 'לשוב הביתה'

השאלה של נס פך השמן היא מדוע לא ביטלו את חנוכה יחד עם שאר התאריכים של מגילת תענית. ההנחה של הגמרא שחנוכה היה צריך להיבטל יחד עם שאר התאריכים ואי ביטולו הוא החריג שצריך הסבר. נס פך השמן הוא סימן לכך שהיה בניצחון של בית חשמונאי משהו שהוא מעבר להקשר הפוליטי ההיסטורי של תקופת בית שני. משהו שהוא רלבנטי ליהודים גם כאשר הם בגלות מחוץ לארץ ישראל בלי שלטון פוליטי כאשר בית חשמונאי נעלמו מזמן מבמת ההיסטוריה. זה לא הסיבה להלל והודאה אלא הסימן לכך שההלל וההודאה הם על משהו ניצחי שמעבר להקשר ההיסטורי של בית שני שבטל יחד עם מגילת תענית.