נשמה ומוסר

לגבי 1- במקור בספר המצוות אפשר להסביר שמדובר על התנהגות נכונה…
אבל בפ"א מהלכות דעות זה יותר קשה, הוא מדבר במפורש על המידות והנטיות, ובסוף הפקר אומר שזו מצוה 'ללכת בדרכיו', ומונה את כל המידות….

לדעתי תנועת המוסר היתה בהחלט הצלחה לא רגילה עם טכניקות מאד ברורות וחדשניות עד שבא החזון איש והרג אותה מבלי משים. כל הישיבות התיכוניות בלי יוצא מן הכלל בליטא, ארה"ב וישראל הוקמו על ידי אנשי תנועת המוסר אשר היו בטוחים בצדקת דרכם וביכולת שלהם להשתמש בשיטות של תנועת המוסר כדי להתמודד עם המודרנה.גם חברון מלכתחילה לא כיוונה להסתגרות חרדית אלא כיוונה להקים רבנים אשר יפעלו בישוב החדש מתוכו בלי חשש מהמודרניות כפי שמראה שלמה טוקצ'ינסקי.

אמנם היו לתנועת המוסר טכניקות פסיכולוגיות שונות אולם ההנחה המושתפת לפיה האדם הוא פסיכה (נפש) איחדה את כולם. מה שהפיל אותם היה השימוש שעשה החזון איש ברמב"ם המפורסם של האדם מושפע מאנשי מקומו ושעל כן הדרך היחידה להתמודד עם המודרנה והציונות היא בריחה למדבריות, קרי הישיבות. השימוש שעשה החזון איש ברמב"ם הזה שאותו כמובן הם לא יכלו לדחות ביטא את עליונות הסוציולוגיה על הפסיכולוגיה. לא משנה אילו כלים פסיכולוגיים הם ינקטו עדין האדם יושפע מאנשי מקומו. כתוצאה מכך כל השיטות של תנועת המוסר נזנחו ומוסדותיה עברו להסתגרות חרדית.

הגורם היחידי שהציע אלטרנטיבה סוציולוגית לחזון איש באופן עקרוני היה הרב קוק אולם הרב קוק במודע חצה את הגבול מבחינת המסורת החרדית והפך למודרני. מבחינת הרב קוק הצד הדתי החבוי של הציונות הופכת את הדת למקומה של הציונות ולכן אין לדת מה לחשוש מהציונות. אפשר לראות את זה בחינוך המכניסטי המדגיש את העובדה שהציונות היא תנועה אלוקית וכן שירות בצבא איננו רק איום על הזהות הדתית אלא דרך להשתתף בעבודת ה' הגבוהה ביותר. לטעם הרב קוק מי שאינם מבין את מקומם הם דווקא החילוניים המאמינים שהמדינה היא חילונית ומערבית מטבעה במקום לראות בה את כיסא השם בעולם כפי שהיא באמת.

אפשר לטעון שישנה גם אלטרנטיבה אורתודוקסית מודרנית אך בינתיים לא מצינו מישהו שהתמודד ישירות עם הבעיה הסוציולוגית שמעורר הרמב"ם.

למיטב ידיעתי החזון איש לא ביטא התנגדות לתנועת המוסר ככלל אלא לנובהרדוק כפרט
התנגדותו היתה בעיקר כלפי החיטוט הנפשי הנוקב של תנועה זו שגרם לעיתים למשברים נפשיים, ומניעת התקדמות אמיתית. תוך חשד בכל מניע כנובע מגאווה ובשל כך פסול, למרות התועלת אותה ניתן להפיק ממנו. וכן במידה רבה לזניחת הדרכים המסורתיות, תוך גאוות יחידה וזילזול באלו הצועדים בהם.
(כפי שמבואר בחלק המושמט של אמונה וביטחון וכפי שהיטיב חיים גראדה לתאר בספרו צמח האטלס)
למרות שאת גיסו בחר הוא עצמו מבין תלמידי נובהרדוק המוכרים.
לגבי תנועת המוסר מבית קלם וסלבודקה לא ידועה לי התנגדות מיוחדת אליהן, (ורוב בניין הישיבות הליטאיות דהיום מגדירות עצמן כממשיכות בדרכן.)
וגם אם היתה התנגדות כל שהיא בטלה בשישים.
תנועת המוסר כתנועה חזקה ומשפיעה נמוכה עם השנים בשל שינוי הדור
ולבד ממאפיינים חיצוניים של גדלות האדם
לא נותר הרבה.

מוישה,
לא אמרתי שהוא היה נגדם, רק שהטיעון שלו כנגד השתלבות במדינה הציונית שהתבסס על הרמב"ם הנ"ל שמט בפועל את הקרקע מתחת הנחת היסוד המרכזית שלהם. החידוש של רבי ישראל סלנטר היה שהאדם הוא נפש (פסיחה) ובעזרת שיטות מתאימות ניתן לבקע אותה ולהפנות אותה לעבודת השם. תנועת המוסר נתפשת כתנועה חשוכה אך למעשה היא הייתה תנועה אופטימית. היא האמינה שבעזרת השיטות שלה יהודים דתיים יכולים להיות מודרניים בלי לפגוע באמונה שלהם.כתוצאה מכך אנשי המוסר לא חששו לפתוח מוסדות לימוד מקצועיים לצד מוסדות הלימוד הישיבתיים ולשלב את הבוגרים שלהם בענפים מרכזיים של המשק המודרני.
החזון איש לא בא להתווכח איתם. עיקר עניינו היה ההתמודדות עם הישוב החדש כפי שמראה בני בראון בביוגרפיה של החזון איש. אולם המסקנה שהחזון איש הגיע אליה הייתה שמי שמשתתף במפעל הציוני תמיד יקזז את יראת השמים שלו לטובת הבניה של המפעל הציוני, והוא השתמש ברמב"ם שהאדם מושפע מאנשי מקומו כדי להסביר את עמדתו ולשכנע בה את הציבור המסורתי שאחרי השואה עמד תוהה ובוהה מול המדינה היהודית החדשה. השימוש שלו ברמב"ם הצביע על עליונתה של הסוציולוגיה על הפסיכולוגיה וכך שמט את הקרקע מתחת רגלי אנשי תנועת המוסר. אם הרמב"ם צודק לא יעזור כל התרגילים הפסיכלוגיים של תנועת המוסר והאדם תמיד ילך אחרי אנשי מקומו. אמנם הרמב"ם הזה היה מוכר לאנשי תנועת המוסר אך תמיד הוא נתפס כעניין מקומי ולא כטענה גורפת. החזון איש הפך אותו לטענה גורפת וכנגד החזון איש לאנשי תנועת המוסר לא הייתה ממש טענת נגד. כתוצאה מכך איבדה תנועת המוסר את החיות שלה ונגררה אחרי המהלך של החזון איש להסתגרות בישיבות.

נשמע כמו תיאוריה קלושה מבחוץ
בטרמנילוגיה החרדית הדברים פשוט לא עובדים כך
גם אם החזוא היה מביא את דברי הרמבם אלפי פעמים זה לא היה משנה שום דבר
בנוסף לזה שלא ידוע שתנועת המוסר התמקדה בצורה מיוחדת בשילוב ובפתיחות בחברה הכללית או לחילופין בציונות
לבד מהמקרה החריג של הישיבה התיכונית האליטיסטית של הסבא מסלבודקא, וכמה מתלמידיו שהיו קשורים בצורה יחידנית לציונות כרא"א קפלן, ור יחיאל יעקב וינברג, שימשו כראשי הסמינר לרבנים בברלין, ממקרים אלו קשה להוציא שהיתה לתנועת המוסר נטייה מיוחדת לציונות.

כן אני מכיר את הסגירות החרדית. מה שנמצא מחוץ לאפם פשוט לא קיים.
גם אם תביא להם את הדוגמא של חברון בשנות הארבעים, את רשת הישיבות התיכוניות שהפעיל הרב בלוך ראש ישיבת טלז בליטא, ועוד, לא תספק אותם. זה פשוט לא מתאים לתבנית החרדית שיצר החזון איש אז לא יכול להיות שזה התקיים.
גם זה לא עוזר שאתה כותב שהם חשבו על התמודדות עם המודרניות ולכן פעלו בכל מיני מקומות בעולם כמו ליטא, ארה"ב וישראל ואילו החזון איש התמודד עם הציונות. מבחינתם אם החזון איש שמט את הקרקע מתחתיהם כנראה שהם נטו לציונות.
זה גם לא משנה שאתה מסביר שהחזון איש לא התווכח איתם אלא שעצם הטיעון שהוא הציג בשם הרמב"ם (ושחוזר אצל כל דרשה ליטאית המכבדת את עצמה) עורר שאלה ששיטתם הפסיכולוגית לא יכלה להתמודד איתם.
אם הדברים חורגים מהתבנית החרדית כנראה שהם מוטעים.
טוב.

כיוון שהדיון סטה כאן לכיוון ההשפעה והמעמד של החזו"א בציבור החרדי.

איני יכול להתאפק מללנקק כאן לידיעה הבאה:

ראש ישיבת 'רבינו חיים עוזר' בבני ברק הרב מ.צ. ברלין, הזהיר את בני ישיבתו כי בחור שישתתף בהפגנות הפלג הירושלמי יסולק מהישיבה.

שימו לב לכושר השכנוע והרטוריקה שלו. שימו לב כיצד הוא יודע להסביר את עמדתו נגד ההשתתפות בהפגנות (יכולת ביטוי והנמקה מרשימה שכמעט ומתקרבת ליכולותיו המופלאות של הרב מיכי):

"אין בחור אחד שלא יכול לגדול ולהיות מרן החזון איש. ולכן כאן בישיבה אין לשום בחור לצאת לשום הפגנות. כי מי שילך להפגנות אין סיכוי שיצא ממנו החזון איש.

"ולכן מי שחושב שהוא לא יצא חזו"א אין מקומו בישיבה".

מדהים.

מצרף לינק:
http://www.bhol.co.il/125582/%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%9C%D7%90-%D7%97%D7%AA%D7%9D-%D7%90%D7%91%D7%9C-%D7%94%D7%96%D7%94%D7%99%D7%A8-%D7%9E%D7%99-%D7%A9%D7%9E%D7%A4%D7%92%D7%99%D7%9F-%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%9C%D7%A7.html

י.ד יקירי אל באפך
אבל אני מתקשה להבין את ההיגיון שעל ידו הגעת למסקנה כזו מרחיקת לכת.
ראשית, אתה מניח שמגמת תנועת המוסר הייתה השתלבות בתרבות המקומית.
על בסיס ההוכחה שאם החזו"א הזכיר את הרמב"ם הידוע, אז בוודאי כוונתו הייתה להוציא משיטת המוסר,
ואם הוא מדבר על התכנסות פנים חרדית, כנראה ששיטת בעלי המוסר הייתה השתלבות בחברה הכללית.
ושנית אתה מביא ראיה ממקרים בודדים כגון ישיבת טעלז, שלא היתה ישיבת דגל מבחינת התנועה המוסרית,אלא נספחה מאוחר יותר לישיבות התנועה,
כשאתה מביא תיאוריה בעלת שני צדדים משמעותיים כל כך, אם טענה להשפעה כזו מכרעת, אתה זקוק ליותר מהוכחות קלושות התלויות בפרשנות, ויותר מראיה ממקרים בודדים מתוך התנועה.
(במיוחד שיש ראיית נגד משמעותית מהכולל המפורסם של ר ישראל, שהיווה המקור ממנו יצאו רוב בעלי המוסר המוכרים, תלמידיו של הרי"ס)
אגב אני באופן אישי לא רואה שום ערך מיוחד בהסתגרות פנים חרדית, עדיין האמת חביבה עלי מכל, ולא אוכל לקבל טענה שתתמוך בדעותי, אבל תהיה מנותקת מהמציאות.