סברא הוא למה לי קרא
אני קורא כעת את הספר השלישי בטרילוגיה. בתחילת הדברים כתבת לחלק בין פסוק שמצווה לפסוק של חיווי. אחר כך כתבת שבכל עבירה יש שני אספקטים. התוכן והציווי. את התוכן ניתן ללמוד מסברא, אבל סוף סוף זה חסר ציווי. בשביל ציווי חייבים לצוות.
לאור זאת לא ממש הבנתי את הטענה בתלמוד 'סברא הוא למה לי קרא'. מה זאת אומרת הקרא הגיע בכדי להוסיף מימד של ציווי!
אשמח לביאור
לא מבין את השאלה. סברא אינה עובדה. לדוגמה, ניתן לטעון שאם יש סברא שאסור לרצוח אזי הפסוק שאוסר לרצוח מיותר.
כוונתי שהפסוק בא להוסיף את מימד הציווי (ולכן אינו מיותר)
ולכן? אני מסכים. זו באמת התשובה מדוע כותבים פסוק גם כשיש סברא.
השאלה למה לי קרא סברא הוא עולה רק בהקשרים שאינם מצוות או איסורים. למשל הפה שאסר הוא המוציא מחברו עליו הראיה. שם מדובר בעיקרון הלכתי שאינו מצווה או איסור. במצב כזה אם הדבר ברור מסברא הפסוק הוא מיותר. הארכתי בזה במאמרי על הסברות.
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%A1%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%9E%D7%A2%D7%9E%D7%93%D7%9F-%D7%94%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%99
אה, יפה. הבנתי. תודה
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer